בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הניצחון של לינה דנהאם: לקראת הפרק האחרון של "בנות"

הסדרה "בנות", שבשבוע הבא ישודר הפרק האחרון של עונתה הראשונה, היא משב רוח מרענן, בעל קול ייחודי ואמיתי. "בנים זועמים", לעומת זאת, ממש לא

9תגובות

ביום רביעי הבא ישודר הפרק האחרון בעונה הראשונה של "בנות" של HBO. יום לפני כן תעלה סדרה קומית חדשה, "בנים זועמים", גם היא של HBO וגם היא תשודר כאן בערוץ יס או. אף שבינתיים צפיתי רק בשני פרקים של "בנים זועמים", לעומת העשרה של "בנות", אפשר לקבוע חד משמעית כי בתחרות בין "בנות" ל"בנים", "בנות" ניצחה בגדול.

הניצחון הוא של לינה דנהאם, יוצרת הסדרה על חבורת צעירות בברוקלין. הסדרה שלה היא משב רוח מרענן, בעל קול ייחודי ואמיתי, שעורר הזדהות גם בקרב אלה שאינם בני דורה (אפילו ראש העיר ניו יורק מייקל בלומברג). לעומת זאת הסדרה החדשה של קריס לילי פשוט מעצבנת.

"בנות" צמחה בשנה שבה נשים בקומדיה ובסיטקום הצליחו עם סדרות כמו "מרוששות", "נערה חדשה" ו"ויטני". אלא שהסדרה של HBO הציגה גיבורה שונה לגמרי מגיבורות הקומדיות של הטלוויזיה הממסדית. האנה היא התגלמות האינטלקטואליות הדברנית של החוף המזרחי, עוד יותר משלוש חברותיה לסדרה - מארני, ג'סה ושושנה. דנהאם שיצרה ומגלמת אותה לא עושה לגיבורה הנחות. כשהיא מתפשטת היא חושפת אולי את הגוף העירום הריאליסטי ביותר שנראה על המסך. היא מקפידה ללכת קצת כפופה, לאסוף את השיער שלה ברישול לא אלגנטי, ואף שאלה סממנים חיצוניים הם מבטאים הרבה מאוד במדיום הוויזואלי שהכתיב דיקטטורה של מראה אחיד. כפי שהיא לא מייפה את עצמה, ההיפך הוא הנכון, כך היא גם לא מאדירה את יחסיה - ודאי שלא עם "החבר" אדם, גם לא עם "הסטוץ" בעיר נעוריה. ואפילו לא עם החברות. דוגמה טובה לכך היא השיחה שבה מארני וג'סה מרכלות על הרגלי הניקיון שלה וטעמה בלבוש של האנה.

דנהאם היא קומיקאית בסגנון לארי דייוויד ולואי סי-קי (שאותם היא מעריצה. בראיון ל"גלריה" אפילו גילתה שהתחפשה בהאלווין ללואי סי-קי). נכון, הקומדיה שלה פחות מבריקה, בוטה ומצחיקה משלהם. הדמיון הוא במידה של חשיפת "האני המגעיל" שבכולם. היא גורמת לצופים בבית למבוכה ואי-נוחות (כמו בשיחה שניהלה עם הבוס שלה על מין והטרדה מינית). מאחר שהיא צעירה כל כך, הכנות והביקורת העצמית שלה, המוגשת בחיוך עקום ובמתיקות, הן הישג של ממש.

הסדרה, שהחלה כמו סרט עצמאי (למעשה כמו סרטה "רהיטים זעירים"), התפתחה לקומדיה בעלת מודעות עצמית, עם גלישות לנונסנס ואפילו קצת סלפסטיק. העונה הראשונה תסתיים גם עם אמירה מעוררת מחשבה (כמו רבות מהסצינות בסדרה) על הדור של דנהאם ובכלל.

ילד מעצבן

כריס לילי, יוצר וכוכב "בנים זועמים" הוא אחראי גם לסדרה "סאמר הייטס היי", ששודרה כאן ב-2008 על בית ספר באוסטרליה. הסדרה ההיא, שהופקה באוסטרליה (שם לילי הוא כוכב עטור פרסים), היתה מוקומנטרי קצר יותר בן שמונה פרקים, פארודיה פרועה על תופעת "הייסקול מיוזיקל" ועל סדרות נעורים בתיכון, שבה לילי גילם רבות מן הדמויות. היא היתה מהסדרות המציקות, אך גם מצחיקות.

"בנים זועמים", לעומת זאת, היא סדרה בת 12 פרקים, שכבר הופקה בהוליווד בערוץ היוקרתי ביותר על השלט, ערוץ המנסה לחזק את הפן הקומי שלו (ולראיה "בנות"), והיא לא שונה מאוד מהסדרה הקודמת שלו (וכנראה גם לא זו שקדמה לה "אנחנו יכולים להיות גיבורים") בקונצפט ובביצוע. רק שהיא מציקה יותר ומצחיקה פחות.

הסדרה מתרחשת, לפחות בתחילתה, בשתי זירות - זו של האחים התאומים בני 17, נייתן ודניאל, וזו של מתקן כליאה לנערים סוררים. החיבור בין שתי הזירות האלה הוא ש"סבתא", הסוהרת הניצבת בראש הפירמידה של הכלא, היא גם סבתם של התאומים, שהם עבריינים מועדים בעצמם. עוד חיבור הוא שלילי מגלם הן את הסוהרת הבכירה והן את נכדיה התאומים בני התשחורת, וגם את דמותו של מחליק על סקייטבורד ממוצא יפאני, אמו, וכן ראפר שבא מלוס אנג'לס. יוצר הסדרה אינו חקיין מדופלם, הוא לא מנסה להיות כזה, להיפך, וכך הוא גם מגלם את כל הדמויות.

הבחירה לגלם את כל הדמויות האלה - ללא הבדל דת מין וגזע - מלמדת כי הוא אינו חסיד גדול של תקינות פוליטית. דוגמה לכך היא שאחד התאומים במרכז הסדרה הוא חירש (אף שהוא די שומע) ואחיו אוהב להקניט אותו. אחת השיטות שלו היא לומר לו דברים נחמדים, ואחר כך לקלל אותו כשהוא מסתיר את פיו, כדי שהאח לא יוכל לקרוא את שפתיו. אף שהאח השומע בטוח שהוא מהתל באחיו החירש, זה עדיין זועף. מנעד ההבעות הרגשיות של התאום החירש, המכונה לעתים על ידי אחיו גם "קצת מפגר", נע בין זקירת אצבע משולשת כתגובה לכל דבר; כל זאת כשהוא אינו מסמן תנועה מגונה עוד יותר בידיו, ולפעמים בשתי אצבעות זקורות במקביל.

ואף שכל זה - העדר התקינות הפוליטית, ריבוי התפקידים בלי להתאמץ להיות חקיין של היוצר - יכול להישמע כדבר חיובי ומשעשע, וגם היה כזה במידה מסוימת בסדרה הקודמת שלו, כאן הוא אפילו לא מעלה חיוך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו