מה אומרת עלינו הצלחתה של "היפה והחנון"?

האם יכול להיות שהתבגרנו, שאנחנו כבר מוכנים ופתוחים לייצוג של החלש והלא יפה בטלוויזיה?

ליאת אלקיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליאת אלקיים

אין להם חיי מין. זהו המתח הבסיסי הרוחש ביסודה של התוכנית "היפה והחנון". התוכנית מציגה גברים צעירים, במיטב אונם, בשיא תשוקתם, ההורמונים גועשים אבל חיי מין אין. בכלל. יוק. אם לדייק, מין הוא שלב מתקדם מאוד. מדע בדיוני. בעתיד הנראה לעין גברברי "היפה והחנון" אוחזים בסיכויים גבוהים יותר לנשק דרקון מבחורה.

והטלוויזיה לא יכולה שלא להיות נדהמת. המדיום שבשבילו מין הוא הלחם והקצפת כאחד, המדיום שמקדש את כל תוצריו והשלכותיו של המין (עירום, יופי, וכל מה שמוביל לאקט), המדיום שלאחרונה הגיע לשיאים חדשים בכל מה שנוגע לגופות חשופים ונעים על המסך (ע"ע סצינות המין ב"משחקי הכס", ב"בנות" ואפילו אצל נעה תשבי ב"2.3 בשבוע"), אותו המדיום ממש שמכנה כל צעד התקרבות לפורנו בשם חדשנות, המדיום הזה מתקשה להתמודד.

בדת ההמונים שהיא הטלוויזיה, אי קיום יחסי מין בקרב המאמינים שקול לכפירה ולכן בלתי אפשרי בעבורה לקרוא לילד בשמו. כלומר בתול. ולכן הדברים אינם נאמרים מפורשות. אפשר להסיק מהשיחות סביב "אף פעם לא נישקת בחורה?" ומהכותרות הנלוות לשמם של המתמודדים ("ויקטור קונה בגדים רק עם אמא") את היעדרם האבוסלוטי של חיי מין, אבל לא בטוח שצריך. לפעמים די במבט אחד במתמודדים בכדי לדעת.

ועדיין, אי אפשר לצפות ולא לתהות: באמת? אף פעם? כולם בתולים? מה פאקינג יהיה? אגב, מצבם של רוב הגברים הצופים בסדרה טוב ממצבם של החנונים. מצבן של רוב הנשים הצופות בסדרה יותר מורכב. הן אולי מבוגרות יותר או יפות פחות. הן בוודאי חכמות יותר, אבל הן חיות בעולם שבו למי אכפת.

אבל הסכנה האמיתית כמובן נסתרת, ואינה מסתתרת בדיכוי הפטריאכלי הבנאלי המוכר. הסכנה הזו מתגשמת בדמותם של הגברים המשתתפים בסדרה. הדרך היחידה בשביל הטלוויזיה לספוג את הכפירה הזו היא להמיר את דתם של המשתתפים. להעביר אותם למחנה הסוגדים לסקס. שיהיו כמו כולנו. במקום לדחוף אותם קדימה במקצה שבו הם עצמם מצטיינים (תיכנות ג'אווה למשל), להשיב אותם אל זרועותיו של המין האנושי והנשי.

יהיו לכם חיי מין, התוכנית מבטיחה למשתתפים והם מוכרים את נשמתם. אם כי לא בטוח שזה הנתיב שבו מומלץ להם לפסוע. האם בוריס גלפנד היה מגיע לאותם הישגים אם במקום לכלוא את עצמו מבוקר ועד ליל עם לוח השחמט היו כולאים אותו בחדר קטן עם המון לקים, נעליי סטילטו ובר רפאלי בביקיני?

זהו ניסוי משודר אם כן. ניסוי לגיטימי במדעי ההתנהגות. שימו קבוצה של זכרי גמא (שלא לומר אפסילון) עם קבוצה של נקבות אלפא בחלל סגור לתקופה ארוכה. העניקו להם תמריצים חיוביים (במקום בננה, 200 אלף שקל) שבו בצד וחכו לראות מה יקרה. כל חוקר פרימאטים יעניק לכם את התשובה המתבקשת: בלית ברירה ותחת תנאי מעבדה הנקבות יזדווגו גם עם הזכרים המצויים בתחתית ההיררכיה המוכרת להן.

ואכן, כל תוכנית של היפה והחנון התהדרה לפחות ברומן אחד של יפה וחנון. הרומן הזה הוא לא רק התוצאה המתבקשת של הניסוי, הוא גם שיאו. הרומן הזה מוביל את חבריו לגמר (רוקסן פלדמן ונמרוד רייס זוכי העונה הראשונה) או לפחות לחצי הגמר (נלה גולדברג ואור שוחט מהעונה השנייה) ועצם קיומו נרמז כמובן בשמה של התוכנית. "היפה והחנון" היא נגזרת של סיפור האגדה המוכר היפה והחיה (זה בולט עוד יותר באנגלית, שם שמה של התוכנית הוא "beauty and the geek").

וזה בדיוק הבסיס המיתי שעליו נבנית הסדרה. רגע המעבר מחיה, מצפרדע, לנסיך, אותו רגע שמופיע לרוב בסרטי בנות ומכונה המייק אובר. רגע קסום. ג'וליה רוברטס יוצאת ממגפי הווניל ויורדת במדרגות בשמלת ערב אדומה, ממש כמו אולג בגלימת הערפד שלו. רק שכאן, בהיפוך מגדרי וקומי, מי שעובר את המהפך הוא הבחור, מה שמוביל הישר אל עבר מקור כוחה האמיתי של התוכנית והאלמנט שמייחד אותה משאר הריאליטיז. "היפה והחנון" היא קומדיה. והיא מצחיקה. אפילו מאוד.

תנאי הליהוק לתוכנית (שוב, בניגוד לריאליטי'ז אחרים) הם שליליים. הכישרון האמיתי של הגיבורים הוא בחולשתם, לא בכוחם (הקול היפה, ידי הזהב במטבח, רגליים זריזות על הרחבה). החנונים יותר משהם סופר אינטילגנטים, הם מאותגרים חברתית. החולשות הללו הן שהופכות אותם למעוררי הזדהות. מי מאתנו לא הרגיש נבוך ומפוחד ביחסיו עם המין השני (אפשר בהחלט לתהות אם באמת, כמקובל בקומדיה, שום דבר רע לא יכול לקרות לגיבור הזה. כשאדי מביט במשי בעיניים לחות ומצועפות. יש בהחלט סיבה טובה לחשוש למצבו הרגשי בעתיד. וסיון הולכת לאכול לויקטור את הראש, זה ברור).

משום כך, הגיבורים המובהקים של התוכנית, המרכז הרגשי שלה, הם הגברים. אם נדמה לרגע שזו תוכנית שבה יחסי הכוחות הבסיסים בין המינים מתערערים וידן של הנשים עליונה במובהק והן האוחזות בכוח, צריך לשים לב לתפקידן בסיפור. ה"יפות" מרוצות ושלמות עם מקומן בעולם. החנונים הם המייחלים לשינוי, למעשה, נראה שהסיבה העיקרית להופעתם בטלוויזיה (אולי חוץ מאולג, יא אקסביציוניסט) היא שנמאס להם. ומי שעובר שינוי ומכיר בחולשתו הוא הגיבור האמיתי במונחי המסגרת הסיפורית.

זהו גיבור שהוא אנטי גיבור כמובן. דמותו של החנון היא דמות נלעגת בכלל ובישראל בפרט. יהודים, במקור, הם חנונים: חורשי תורה, ממושקפי קריאה,  חיוורי שמש, חלשים. כמה מהיהודים ששינו את העולם היו חנונים כבדים, איינשטיין למשל, או וודי אלן. רק הציונות, בניסיון להמציא יהודי חדש, הפכה את התכונות האלה לדבר מגונה (ועדיין, גם היום, חלומה של כל אם יהודייה הוא ילד מתכנת).

אז מה אומרת עלינו הצלחתה של "היפה והחנון"? האם יכול להיות שהחנון זוכה לכבוד מחודש בארצנו הקטנטונת? יכול להיות שהתבגרנו? שאנחנו כבר מוכנים ופתוחים ליצוג של החלש, הלא יפה, בטלוויזיה? אז זהו, שלא.

היפה והחנון היא לא המצאה ישראלית, אלא תוכנית אמריקאית שרקח אשטון קוצר וזכתה לגרסאות רבות ברחבי העולם. עלייתו של החנון הישראלי (ע"ע נקמת החנונים של פרסטר ושגב ב"הישרדות וי-אי-פי". אושרי אתה תמים) היא בסך הכל ישור קו באיחור אופנתי קל עד כבד, עם מגמה עולמית. בשנים האחרונות בעולם הגדול והגלובלי, החנון זוכה למקום הולך וגדל בתרבות הפופולרית. הטענה הרווחת היא שמדובר בתופעת לוואי של המהפכה הדיגיטלית, ילדי הכאפות של התיכון יהפכו למיליונרים וכולי. רשימה חלקית מאוד: קולנוע: "סופרבאד", "בתול בן ארבעים", ספרים ("יומנו של חנון") וטלוויזיה ("המפץ הגדול" המעולה).

המהפכה הדיגיטלית לא רק איפשרה את הליגיטמציה של החנון, היא מבטלת גבולות מדיניים, החנונים של היפה והחנון, קרובים יותר לג'אד אפאטו ולהקתו מלדוד ויצטום והבנות קרובות יותר לפרחות של "ג'רזי שור" ואולי על כך יש לברך. אם יש עוד אנשים כמוך, אז זה לגיטימי להיות אתה. והרצון להשתייך ולמצוא אנשים דומים לך, נמצא בבסיס של כל אומנות טובה.

אבל בכל זאת קרה משהו מעניין ל"יפה והחנון" בעלייה לארץ: ראשית היא מצליחה כל כך משום שהקומדיה בטלוויזיה הישראלית היא חלשה כל כך. זו אמת מביכה ומפתיעה כאחת בהתחשב במסורת ההומור היהודי רבת השנים. חוץ מ"רמזור" קשה לחשוב על תוכנית ישראלית מצחיקה באמת (ליאור אשכנזי הוא לא אל באנדי ולא יהיה אל באנדי) ו"היפה והחנון" עשויה לעילא ולעילא מהבחינה הזו. העריכה, הקצב. הליהוק. פאנץ' אחרי פאנץ'.

שנית, בולט בה עד מאוד העדר הפאתוס. הטלוויזיה הישראלית לוקחת את עצמה מה זה ברצינות. והריאליטי'ז על אחת כמה וכמה. "כוכב נולד" ו"הישרדות" ו"האח הגדול" וכמובן "מאסטר שף", לא יכולות לעמוד בפיתוי ולדחוף לנו קצת ציונות פטריוטית, מאה הקלאסיקות של "כוכב נולד", מאכלים מבית אבא של "מאסטר שף", ויכוח על התקווה ב"אח הגדול". אפילו "ארץ נהדרת", בתוכנית סיום העונה שלה, התרפקה על רצון מביך להחמיא לחברה הישראלית ולשקף אותה. זו רק טלוויזיה. לא מפעל קק"ל.

מבחינת היעדר הפטריוטיות והפאתוס, "היפה והחנון" מסמנת מגמה ברוכה. היא אפילו לועגת לפאתוס הזה. גם כשתוכנית מס' 2 נערכה בבסיס צבאי, השימוש בצבא היה לצרכים קומיים בלבד. ובתוכנית שבה הבנות פגשו סופרים העזו לשלח בסופר סמי-לאומי כמו יהודה אטלס מישהי שמאמינה שהוא כותב אטלסים. ושלישית, וכאן כבר יש משהו קטן מטריד, יש לי חשד שקורה כאן משהו גזעני. לא ברור לי מהו. אז אולי זו אני. שוב מסתמן כוכב רוסי (אולג), יש פרחות ממוצא מזרחי, בדף הרשמי של התוכנית מודים ששמעון הוא ה"מזרחנון" הראשון. המממ.

ועכשיו די. תעבירו את השלט, אולי אדי יאבד את בתוליו. סוף סוף. אין סיכוי, הא?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ