בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבשלום פולק מספר למה התרחק מעולם הזוהר

לא מתערבב, מחמיר עם עצמו, תמיד רוצה לשפר. 15 שנה אחרי "פלורנטין", אבשלום פולק חוזר לטלוויזיה ב"ילדי ראש הממשלה". בראיון הוא מספר מדוע בחר במחול

4תגובות

שדה מגנטי של זרות הקיף את אבשלום פולק בהקרנה החגיגית שקיימה הוט לעונה השנייה בסדרה "ילדי ראש הממשלה" שהוא משתתף בה. ההקרנה, שהתקיימה ביום שישי שעבר, התנהלה, פחות או יותר, כפי שאירועים מסוג זה מתנהלים. קהל גדול לבוש היטב מתאסף, נע בחלל ממוזג עם כוסית משקה ביד, מפנה מקום לעיתונות הבידור שמראיינת את הכוכבים ­ כולם לבושים בהידור מהוקצע ­ לטובת תוכניות הבידור והאייטמים במדורי הרכילות.

פולק, שזוהי ההופעה הטלוויזיונית הראשונה שלו אחרי יותר מעשור של ניתוק, זרח בשונותו. במקום לעמוד בצייתנות ולחייך חיוך פוטוגני על רקע הפוסטרים שנפרשו בקדמת האולם, הוא עמד מאחור, מתחבא מאחורי תיק בד גדול שנשא. במקום קוד הלבוש המטורזן, בחר בטי-שירט מהוה. ככלל, במקום להתענג על הרגעים הללו, או לכל הפחות לקבלם בהכנעה, העדיף למשוך כמה שפחות תשומת לב.

איליה מלניקוב

בין מגשי הסושי והקינוחים שבהם היו האורחים עסוקים, עמד פולק כשעל פניו תערובת של מבוכה ואימה. מבחינתו, הסביר (ולא היה ברור אם הוא מגיב בהקלה על שמישהי זרה פונה אליו בדברים או באימה גדולה אפילו יותר), הוא בא כדי לפגוש את אלה שעבד עמם וכדי להכין את עצמו למה שיהיה ביום ראשון הקרוב, יום אחרי עליית העונה החדשה. אפשר לנחש שאחרי שצפה בפרקים הראשונים והבין שהתפקיד אינו שולי או קטן כפי שהניח, שמח על ההכנה המוקדמת הזאת אפילו יותר. אחרי יותר מעשור של ניתוק ממשחק וחשיפה מוגברת מהסוג שתזמן לו עכשיו החזרה, הוא בוודאי צריך להתכונן. להיערך למה שאפשר לכנותו בכינוי המאוס "קאמבק". "אני מתייחס לזה כאל אקספרימנט", הוא אומר על אותו אירוע בחיוך שלא מש משפתיו כמעט כל הראיון, "אקספרימנט במובן של לנסות לראות בזה משהו טוב, למצוא בזה עניין, גם אם זה לא יהיה בסופו של דבר הדבר שאני הכי אוהב".

אז למה בכלל לחזור ולעשות את זה?

"אחת הסיבות לזה שרוב הזמן שלי, החיים המקצועיים שלי, מוקדשים למחול, לפרפורמנס ולמופעים, היא שאני אוכל לשנות כל הזמן. לתקן. יש משהו בטלוויזיה וקולנוע שמה שעשית היה ונגמר, בעוד שאני תמיד אראה מה אפשר לתקן ולשפר. אני מאוד מחמיר עם עצמי על מה שאני עושה. פדנט".

ובכל זאת?

"זה הקטע בלהיות שחקן, אתה צריך להיות ולשחרר ולסמוך על הסביבה, ולי היתה שם סביבה מקצועית מצוינת. היו הזדמנויות לאורך השנים שלא קרו, ואחת הסיבות לגיחה הזאת לטלוויזיה היתה כי אני מרגיש שאני רוצה שתהיה לי האפשרות לעשות את זה. אני רוצה למצוא את ההנאה והשחרור שבמשחק. אני אוהב את ההבנה, את המקצוע משחק, לעשות עבודה ממש. יש בזה כיף וקסם אדיר, להשתנות, לעשות ולהיות דברים שאני לא".

רוח של תקופה

פולק הוא אחת ההחמצות הגדולות של תעשיית הטלוויזיה, גם אם הוא יתנגד לקביעה הזאת נחרצות. לפני כ‑15 שנים, כמעט בן לילה, נהפך לפנים מוכרות מאוד ואהודות, כשהשתתף בסדרה "פלורנטין". את ההתלהבות ממנו אפשר היה להבין. "פלורנטין" סימנה מהפך ביצירה הישראלית שעל מסך הטלוויזיה, ונחשבת לתוכנית המקורית המתוסרטת הראשונה (לפחות מאז "חדווה ושלומיק") שהצליחה ללכוד רוח של תקופה ודור בזמן אמת.

בתוכה פולק, עוד מעט בן 42, היה כנראה הדמות החשובה ביותר ­ בחור רגיש, מבולבל, אהוב והומו, שעל רקע רצח רבין יוצא מהארון. בדרכו החוצה מהארון הטלוויזיוני נהפך גם לדמות משנה תודעה, כשניפץ כמה סטריאוטיפים וסלל את הדרך למחשבה והצגה מורכבות יותר של דמויות הומוסקסואליות.

אבל פולק, שאז כמו היום הצטיין במראה רגיש, מהורהר, פגיע ורך מבט, החליט שלא לצעוד במסלול הכוכבות שרק חיכה לו. הוא הצטרף אל להקת המחול של בת זוגו מגיל 21, הרקדנית והכוריאוגרפית, ענבל פינטו. כיום השניים הם כוריאוגרפים ומנהלים בלהקה בת עשרה רקדנים. רוב זמנו מתחלק בין הלהקה ועבודות בתחום המחול והבימוי המוזמנות מהם ברחבי העולם, ובין הבית וגידול שני ילדיהם הקטנים במרכז תל אביב. אבל למרות השנים שחלפו והניתוק ממשחק, נדמה שאי אפשר להפריז בחותם שהותיר.

מחר תעלה העונה השנייה של הדרמה "ילדי ראש הממשלה" בערוץ 3 בכבלים. פולק מגלם שם את אביתר, תפקיד משנה בולט, בן זוגה של לבי, בתו של ראש הממשלה. אביתר הוא אלמן המגדל שני ילדים, איש היי-טק לשעבר שפרש ונהפך גנן בגן ילדים ולאט לאט חוזר לעיסוק בכספים ופוליטיקה, חוזר ומסתאב. "לא עשינו אודישנים לתפקיד", מספר שחר מגן (שיצר את הסדרה עם נעה רוטמן). "נעה ואני אוהבים אותו מאוד וחשבנו עליו. הצענו לו את התפקיד ולא פתחנו אותו לאודישנים". "חיזרתי אחרי אבשלום די הרבה זמן", אומר גם הבמאי, ניר ברגמן. "ראיתי אותו בפלורנטין והיה לי זיכרון חזק ואהוב ממנו. האישיות שלו פשוט קורנת ממנו החוצה, משהו חם ורגיש, מישהו שהאמא הפולניה היתה רוצה בשביל הבת שלה. די הרבה זמן רציתי לעבוד אתו ולא יצא. דיברנו גם על 'להוציא את הכלב' וגם על 'מגדלים באוויר' (שתי סדרות שיצר ברגמן, ג"א). דיברנו עליו, שחר ונועה ואני, והיינו מאוד פסימיים, אבל לשמחתנו הוא הסכים וזה קרה".

אלא שפולק עצמו מעדיף להקטין את גודל הדרמה שבחזרתו למסך אחרי זמן רב כל כך. במקרה או לא, כשתעלה הסדרה יהיה בדרכו לסיבוב הופעות בנורווגיה. ככלל, הוא נראה תמה כמעט על הסקרנות שהופעתו מעוררת ("כי השתתפתי בסדרה לפני 15 שנה?") ועונה בתשובה האמביוולנטית, "כן ולא", לשאלה אם לא מסקרנת אותו התגובה שהופעתו צפויה לעורר בצופים. זה קרה כעת, הוא אומר "קודם כל כי הציעו לי. זה יצא ככה. אני לא מהטיפוסים מתכנני הקריירה, שבונים אסטרטגיות לאיך ולאיפה להגיע. מיד אחרי לימודי משחק התחלתי לעבוד בתיאטרון ואז הגיעה 'פלורנטין'. עוד קודם הכרתי את ענבל ועם הזמן התגלגלתי יותר ליצירה אתה. במשך השנים במסגרת היצירה קורים הרבה דברים, יש להקת מחול, יוצא לי לביים אופרות בעולם וביניהם יש ההזדמנויות האלה לעשות דברים אחרים. הדבר הזה פשוט קרה".

אתה מציג את זה מאוד בצניעות, אבל הנה אתה בסדרה גדולה, עונה שנייה, כלומר משהו שאנשים מכירים כבר היטב, ולא לתפקיד קטן. כל זה אחרי היעדרות מאוד ארוכה. זה לא יכול להיות אגבי.

"כן, אבל זה פשוט נפל לשם. בשנתיים-שלוש האחרונות היו הזדמנויות להיכנס לסדרות אחרות שהיו טובות וזה בסופו של דבר לא יצא".

מבחוץ נראה שהפנית גב לכוכבות והצלחה בטוחה ורק עכשיו, אחרי שנים, אתה חוזר ולמשהו גדול.

"אני לא בהכרח אומר משהו אחר. יכול להיות שמנקודת מבט מסוימת זה נכון. אבל את מה שאת אומרת אני אף פעם לא הרגשתי".

כלומר?

"לא הרגשתי כוכבות, לא הרגשתי פריצה, לא הרגשתי נחשק. אני לא מתכחש לכל הדברים האלה או משחק אותה איזה תמימי שלא יודע מה קורה אתו. אני יודע מה קורה סביבי, אבל אני גם עוצר את המחשבות האלה סביבי כדי לקחת דברים בפרופורציה. זה תמיד פחות היה ההנאה מזה ויותר איך אני מתקדם מזה. מבחינתי, אף פעם לא 'עזבתי' את המשחק. אף פעם לא אמרתי 'אני מפסיק להיות שחקן'".

אולי פשוט לא אהבת את העולם הזה או חשבת עליו דברים טובים.

"יש בזה משהו אבל זה אף פעם לא רק זה. היה שילוב של דברים. עשיתי מהלכים כי לא אהבתי ורציתי לשנות. כשאתה שחקן אתה צריך לשחרר הרבה דברים וקשה לי לשחרר אותם. יש לי ביקורת מאוד גדולה על המון דברים, גם כלפי עצמי. במקום להיסחף בתוך העולם הזה, שזה מה שדרוש, היה לי קשה. זה מצד אחד. מצד שני, כשחקן אתה גם צריך לדאוג איך להישאר בתודעה, איך להופיע בכל מיני מקומות כדי שיראו וייקחו אותי. יש משהו בשחקן שמורכב מצד אחד מכוח גדול שיש לך כפנים מוכרות ומצד שני, חולשה אדירה, אתה נורא תלוי במישהו שיאהב אותך, ייקח אותך, שיעשה לך".

היית מסוגל לפעול בתנאים שהתעשייה הזאת מחייבת היום? להיות סלב? להופיע במדורי רכילות?

"אני חושב שיש סוגים שונים של יוצרים ושחקנים. יש כאלה שצריכים את החיזוקים, שצריכים שיתעורר עניין בהם. אני, אנחנו, פחות בזה. זה מביך אותי לחשוב ככה. אני פחות רואה את ההנאה מזה".

פפראצי למשל הוא דבר שעשוי לדחוק אותך בחזרה?

"לא. אני מסתכל על זה בצורה מפוכחת. יש כללי משחק עד גבול מסוים. רכילות ופפראצי, ריאליטי, כל הדברים שהם אינסטנט ומשהו גדול שנוצר מכלום, הם הדברים ששולטים כרגע. העובדה שבשנייה אתה נהיה משהו ובשנייה אתה נעלם. הכל זה המצאות. איך אני מעלה את עצמי, עושה באזז. בדרך מאבדים משהו שבעיני הוא מאוד בסיסי בהוויה של העשייה, שזה המקצוע. בשנייה זה נעלם ואני רוצה בתוך התנאים האלה להמשיך ולהתקיים, גם בעולם הזה".

זה כמעט מתבקש לתהות אם מה שקורה לדמות שלך, שמתאהבת בחזרה בעולם שאליו היא הפנתה גב בשאת נפש, יכול לקרות לך עם משחק.

"לא הפניתי גב. אולי הלכתי הליכת סרטן", הוא מחייך, "זה לא ניתוק חד. יש תמיד משיכה וסלידה וזה אף פעם לא מין התאהבות סוערת או אכזבה קשה. לשאלתך, כן, הכל יכול להיות. אני מסתכל על הכוח והאפשרויות של טלוויזיה כמדיום, על כמות הקהל. במחול או בתיאטרון יושב קהל חי מול מופע חי. בקולנוע יש קהל חי מול וידיאו על מסך. טלוויזיה זה בודד או שניים שמסתכלים על וידיאו. זאת התרחקות מאיזה חיבור ומצד שני החיבור נהפך לאינטימי ואינדיבידואלי. זה הכוח הגדול של האמנות הזאת, המניפולציה".

כולם במרק הזה

התשובה האחרונה הזאת, שעונה פולק, היא כנראה מייצג מדויק לשיחה עמו, וכנראה גם למי שהוא בקליפת אגוז. הוא נראה כמי שמהרהר בכל שאלה, עונה בקול רך ובצניעות, אבל כמעט תמיד מתקשה לענות תשובות שנוגעות רק לו, לדעתו הסובייקטיבית. לרוב יתחיל בתשובה על עצמו ויתרחק למחוזות התיאורטי והכללי, אפילו אקדמי. זהו לא הדבר היחיד שמבדיל אותו מחברים למקצוע. במאי שעבד עמו איבחן אותו כ"אמן מחפש יותר משחקן מבצע" והוא כאמור הראשון שיעיד על חוסר יכולת להתמסר ולהרפות, להתמקד רק בתפקיד שהוא מגלם, ובביצוע.

"הוא תמיד שאל שאלות", אומר הבמאי איתן פוקס שליהק וביים את פולק ב"פלורנטין", כבן דמותו. "היה לו קשה להיות שחקן, לשים את עצמו במקום שהוא חלק ממכונה גדולה. כשליהקתי את 'פלורנטין' התרגיל היה שהם היו צריכים להקליט קלטת וידיאו לחבר אהוב ורחוק. במקום לשיר ולדבר בשטף, כמו שכל היתר עשו, אבשלום ישב ובמשך שבע דקות לא אמר מלה. הוא ניסה לומר משהו ­ והשתתק. ניסה לקום ­ ולא זז. הוא נתן ביטוי אותנטי למצוקה שלו וזה היפנט אותי. הוא תמיד היה מופנם, אמביוולנטי ורגיש".

בהתחשב בכל אלו, נדמה שאורח חייו והעיסוק שבחר בעשור האחרון הולמים אותו. בעבר, אחרי שסיים את לימודיו בניסן נתיב, התקשה להשתלב. מתיאטרון "גשר" פרש אחרי שיחסיו עם הבמאי יבגני אריה עלו על שרטון. אחר כך, כשכיכב בהצגה "רומיאו ויוליה", שביים אביו השחקן והבמאי יוסי פולק, צוטט מתרעם נגד המבקרים שלא החמיאו להצגה. ואם הוזכר כבר אביו, הרי שלא ניתן להתחמק מהקביעה שפולק הוא אדם משפחתי, ששתי הקריירות שלו קשורות לבני משפחה ­ בת זוגו ואביו. "זה מאוד אינטנסיבי", הוא מודה ומתייחס לפינטו ולאביו בערבוביה. "אבל אני לא מכיר דבר אחר מאיך שאני ומהחיים שלי בעולם הזה. גם אבא שלי שחקן ובמאי. זאת בת הזוג שלי ואלה החיים. כולם במרק הזה. החיים שלנו באמת משונים קצת ומצד שני מרתקים ומלאי אתגר ודברים שבמשפחה רגילה לא קיימים, אבל זה מה שאנחנו".

דניאל צ'צ'יק

זה לא מאוד מסובך, גם בית שחיים בו שני אמנים, גם לעבוד ביחד?

"צריך לתעל את התחושות החריפות למקום חיובי, זה קלישאה להגיד את זה אבל זה ככה. בעולם של יצירה השכיח הוא מישהו אחד שהוא מחליט ומנהיג והוא הקובע. פה זה קצת יותר מורכב מזה, אז אתה צריך להיות מספיק גמיש לדעת מתי ואיך להשתלב ומתי לקחת יוזמה או צעד אחורה ולעזוב. בגלל שמה שאנחנו עושים הוא מורכב ולא שגרתי, החלוקה בינינו, פריסת האחריות היא עבודה. גם חילוקי הדעות בינינו מביאים לאיזה פתרון מסוים. רק הדבר הזה הוא עולם בפני עצמו והוא משפיע ומתגלגל ליצירות שאנחנו עושים. אגב, עם אבא שלי זה אותו דבר מסוג אחר".

מה זאת אומרת?

"ליוויתי אותו מהילדות שלי לחזרות והייתי מסתכל עליו על הבמה וגם עכשיו אני יכול ללוות אותו ולשבת מאחורי הקלעים. זה סוג דומה של יחסים".

טלי שני

בתור שחקן צעיר נשאת אליו עיניים כאל מודל?

פולק נראה כמי שחשב כבר על השאלה ויודע לענות עליה במתינות וברוגע: "זה אף פעם לא היה, לא בתור ילד ולא כשחקן צעיר, שאני רוצה להיות שחקן כמו אבא שלי. יכול להיות שזה היה קיים במקום לא מודע, אבל מבחינתי, מה שמשך אותי היה יותר הסביבה, העולם הזה והאפשרויות שיש בו. אני לא אהיה שחקן כמו אבא שלי ואין לי שום תחרות עם אבא שלי. הוא שונה ממני מאוד ובהרבה דרכים, ואני לא מתכחש שיש פה משהו שקרה בזכותו. בזכות הסביבה שהוא היה בה והתחושות לגבי המקצוע של שחקן שהוא העביר על החיים האלה. אנחנו חיים את המקצוע ביחד גם, עשינו פרויקטים משותפים, אנחנו לפעמים חושבים ועושים ביחד, זה קיים".

הניתוח הפסיכולוגי המתבקש כמעט יהיה שאתה שמת את הקריירה שלך במשחק באיזה הולד כדי למצוא לך פינה שהיא כולה רק שלך.

"יכול להיות. זה לא משהו שאני מודה בו או חושב עליו. אבל זה גם לא שהלכתי למקום שבו אני לחלוטין לבד. אפשר באותה מידה להגיד שממקום שהיו מדברים על 'האב ובנו', זה נהיה 'הבחור ובת זוגו'. אני לא חושב את המחשבות האלה, 'אני לא אמשיך להיות שחקן כי אף פעם אני לא אהיה כמו אבא שלי' או 'אני אהיה שחקן כדי להעפיל על אבא שלי'. אני רוצה לעשות את מה שאני עושה כי זה מעניין אותי, מאתגר ומשעשע אותי, ואני יכול להתפרנס מזה. כל הסיפור היותר פסיכולוגי, אני יכול לחזור יותר מ‑20 שנה אחורה ולהגיד שהלכתי למשחק כדי שיהיה לי עם מי לשחק".

אבל הסיפור המשפחתי של פולק לא מסתיים רק בבת זוגו ובאביו. אחיו למחצה יונתן, מנישואיו השניים של אביו, הוא פעיל שמאל מוכר, ממקימי "אנרכיסטים נגד הגדר", שגם נכלא לא פעם בשל פעילויות מחאה. אחיו הגדול שי הוא איש קולנוע וטלוויזיה, וגם הוא פעיל פוליטית. פולק מרצין, אפילו נדרך ומקשיח, כשהוא נשאל על אחיו הצעיר והשנוי במחלוקת. "אני מאוד גאה בו ובמה שהוא עושה", הוא אומר מיד, "מה שהוא עושה הוא הדבר הכי פחות מוערך ונערץ במיינסטרים, בדעת הקהל הרחבה. החיים של יונתן מוקדשים באופן טוטאלי למטרה שלו והרצון להוביל שינוי לפי האמונה הברורה שלו במה שצריך לקרות, וזה ככה בניגוד לכל הסיכויים. גם שי פעיל בעניין הזה בצורה מעוררת הערצה".

דניאל צ'צ'יק

אתה מזדהה אתם? היית רוצה לקחת חלק בזה?

"לא חושב שהייתי יכול לעשות את זה, לא בצורה שהם עושים את זה. אני מפנטז על האפשרות שמה שאני כן עושה יתרום לשינוי. זה לא כל כך פשוט, מהסיבות הפרגמטיות של החיים וגם מה שמעל זה, המדינה, החיים פה, לאן שכל זה הולך והכיוון שהדברים זורמים אליו".

פוליטיקה, חברה, מדיניות, אלו דברים שאתה עסוק בהם?

"אני מאוד חושב על זה, לאן אנחנו הולכים ומה יקרה למציאות שלנו. אני לא רואה את האור בקצה המנהרה. המנהרה הולכת ונהיית יותר צרה. הייתי רוצה לדמיין שיש עוד אור שם וזה יכול להשתנות".

היית חלק מהמחאה החברתית של הקיץ שעבר?

"לא, למרות שרציתי שהדברים האלה יעשו שינוי ואני עדיין מקווה שמשהו ישתנה. אני מסתכל על המציאות שלנו במעגל הרחב יותר ועל סוג המחאה ואני לא מזדהה. אני לא אשב על הגדר אם אראה שמשהו משתנה. המבוכה שאני מרגיש היא הכרה בזה שזה מה שיש פה ואני חלק מזה. אני לא מבודד את עצמי. אני ישראלי וחי פה, כאן גדלתי ואני לא יכול להתכחש לזה או להגיד 'תסתכלו החוצה, שם יותר גרוע'. פה אני חי, אני לא רוצה למצוא לי מקום אחר ואני מסתכל על זה בחומרה. מה השינוי שאני עושה?", פולק שואל את עצמו וממהר לענות: "אני מנסה בחיים שלי ושל המשפחה שלי, בתחומי העשייה שלי, לעשות את הדברים בצורה הכי טובה שאפשר, כלפי הסביבה שלי וכלפי מי שאני קשור אליו וזאת התרומה שלי, לא בהכרזות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו