בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לותר קינג

שוטר זועם, הפותר תעלומות בדרכים לא קונוונציונליות, עומד במרכז הסדרה "לותר" שתעלה מחר בישראל. היוצר שלה, ניל קרוס, מספר איך הצליח לשכנע את אידריס אלבה, כוכב "הסמויה", להיות השחקן הראשי השחור הראשון בדרמה משטרתית בריטית

תגובות

כאשר עלתה באנגליה העונה הראשונה של הסדרה "לותר" נכתב בעיתון "טלגרף" כי "בי-בי-סי עשה דבר מחוכם ביותר עם הסדרה המשטרתית החדשה שלו, ‘לותר'. הוא ליהק לתפקיד הראשי את האיש הקול ביותר עלי אדמות. האיש הזה הוא אידריס אלבה".

אלבה, שחקן בריטי, פרץ לתודעה לפני כעשור כאשר גילם את סטרינגר בל, סוחר סמים מבולטימור, בסדרה האמריקאית של HBO "הסמויה". תפקיד זה סלל לו את הדרך לתפקידים אחרים על המסך הקטן בהוליווד - בקומדיה "המשרד" ובדרמה הקומית "מזל סרטן" - וכן בקולנוע, כעת הוא משתתף ב"פרומתאוס", וכמובן לתפקיד הראשי של הסדרה הבריטית "לותר", שזיכתה אותו בגלובוס הזהב ותעלה כאן מחר בערוץ יס או.

בראיון טלפוני מלונדון מספר יוצר הסדרה, ניל קרוס, בן 42, כיצד ליהק את אלבה לתפקיד. "בזמן הליהוק, ב-2009,", הוא אומר, "אם היית זורקת אבן באופן מקרי לכל מקום אפשרי בלונדון, היית פוגעת ביוצר בריטי שרצה לעבוד עם אידריס אלבה. הוא הרי גילם בסדרה ‘הסמויה' את אחת הדמויות המרשימות בטלוויזיה ב-30 שנים האחרונות. ידעתי שבאותו זמן כל יוצר דרמה בריטית השתוקק לעבוד אתו. הוא סירב לכולם. גם אני רציתי לעבוד אתו, אבל בשל הסירובים הגורפים שלו להצעות הקודמות לא האמנתי שזה יקרה. אבל הוא צילצל ביום שקיבל את התסריט ואמר שהוא אוהב אותו".

בזכות אהבתו לתסריט, והסכמתו לשחק את הגיבור, רבים אוהבים את הסדרה. גם אלה המותחים ביקורת על "לותר" אוהבים את הגיבור הראשי ג'ון לותר. ב"גרדיאן" שבו מסתייגים מסדרת המשטרה הזאת נכתב כי "לותר הוא כנראה התפקיד הכי טוב של אלבה עד היום. הדמות שלו מהוהה, מותשת ושבורה. היא מאזנת את הטירוף שיש בתסריט".

גם מחוץ לבריטניה העריכו את הסדרה על שוטר זועם, הפותר תעלומות בדרכיו הלא קונוונציונליות, ולא רק את הגיבור שלה. "הוליווד ריפורטר" האמריקאי, למשל, קבע כי "בזכות כתיבה חזקה וצוות שחקנים מצוין, במיוחד אידריס אלבה בתפקיד הראשי, היבוא הקודר הזה מבריטניה הוא סדרת משטרה אינטליגנטית ונוגעת ללב".

טינופת מוסרית

אלבה הוא אכן נהדר (גם במבטא הבריטי המקורי שלו), אף שתפקידו הטוב ביותר עד היום הוא עדיין זה של סטרינגר בל, ו"לותר" - ששתי עונותיה הקיימות (בנות שישה פרקים וארבעה פרקים בהתאמה) ישודרו ברצף - סוחפת ומהנה. יש בסדרה הבריטית גם ליקויים - התקפת הזעם של לותר ששובר את הדלת כשאשתו אומרת לו דבר מה מאכזב, ויחסיו המוזרים עם הרוצחת הסקסית המלווה את העונה הראשונה, שאתה הוא גם שותה קפה.

בעבר אמר קרוס (שבין הישגיו הרבים בתחום הכתיבה נמנות גם שתי עונות בסדרה "ספוקס") כי ביצירת "לותר" הושפע משני בלשים אחרים - שרלוק הולמס הבריטי וקולומבו האמריקאי. בשיחת הטלפון הוא מסביר מדוע שני אלה משתלבים.

"אני חושב שיש שתי מגמות עיקריות בכתיבה בלשית. אחת מהן היא מאוד בריטית, והיא נשענת על השיטה המעמדית. מעשה הרצח לפיה לא נתפש כפשע מוסרי, אלא רצח כתעלומה - תצרף שצריך לפתור, מין משחק סלון, שבו לקורבן אין מעמד מוסרי. ההנאה היא בלראות את כל זה מתחבר יחד. אני מעולם לא הייתי חובב של הסוג הזה של מסתורין. למעשה, מעולם לא הייתי מעריץ של שרלוק הולמס. לא קראתי את הספרים, אהבתי את הסרטים הישנים בכיכובו של באזיל ראתבון.

 

"אם מסתכלים על הבלשים מתור הזהב של הבלש האנגלי, מיס מארפל ופוארו של אגתה כריסטי, למשל, אלה נוטים להיות מהמעמד העליון, גם אם הם אנשים יוצאי דופן מהמעמד הזה. ואילו השוטרים הם אנשי צווארון כחול, ולכן הם לא מצליחים לעשות את עבודתם כשורה. נציגי המעמד העליון באים ועושים בשבילם את העבודה. הם משיבים את הסדר החברתי, במצוות האל, על כנו.

"האמריקאים הופכים את התבנית הזאת על פיה. הפושעים בסדרת הטלוויזיה של שנות ה-70 ‘קולומבו' הם המקבילה של המעמד העליון הבריטי - בנקאים, במאי קולנוע, עורכי עיתון ואילי תקשורת - וקולומבו הוא איש קטן עם מעיל מקומט, ממעמד נמוך משלהם. כלומר מתרחש כאן היפוך תפקידים מוחלט מהמקובל בבדיון הבלשי הבריטי. גם בגלל זה אני מת על הדמות הזאת, שהיא אחת הנפלאות בתולדות הטלוויזיה.

"בזמן ששיגשג תור הזהב של בלשים באנגליה, התפתחה הספרות האפלה בארצות הברית. כשאגתה כריסטי כתבה את הספרים שלה ראה אור באמריקה ‘הדוור מצלצל פעמיים'. זה ספר שדיבר אלי. אני הרבה יותר מתחבר לבדיון הקשור לטינופת מוסרית מאשר להשבת הסדר החברתי הקודם. תמיד קראתי בלשים במורשת האמריקאית. התמצית של הספרות הבלשית הזאת היא רוח חופשית המבוטאת דרך חטא. זו דרך הרבה יותר מרתקת, מלאת חיים וסוחפת להציג את סיפור המתח, מאשר (וכאן הוא מחקה מבטא בריטי נוקשה) ‘זה השרת שעשה את זה'.

"קולומבו תמיד היה הבלש האהוב עלי. בסדרה לא היה ממש מסתורין. תמיד הצופים ידעו מי ביצע את הפשע. היה פשוט כיף לראות מישהו חכם וטוב ממך מפענח את הפשע. אחת הסיבות ששרלוק הולמס נהיה כה פופולרי באחרונה, מעבר לזה שיש משהו מחזורי בעניין שמוצאים בו, זה שהעולם נמצא במצב מוזר שבו הביטחון שלנו התערער. יש משהו מאוד מנחם ומעודד בעלילות של הולמס וקולומבו, שבהן מישהו עם כל התשובות בא ופותר את הבעיות. שרלוק הולמס הוא סוג של גיבור-על שבא להציל את העולם".

אמנם קשה להשוות בין פיטר פאלק, שגילם את קולומבו המוזנח, לבין אידריס אלבה, המגלם את ג'ון לותר, שנראה זוהר ומרשים גם לאחר לילה של רדיפה אחר חשוד, אבל יש קווי דמיון ביניהם. קולומבו הוא לא רק אדם מבריק, אלא גם איש חכם שהחברה מסביב ממעיטה בערכו.

כאשר קרוס נשאל אם זה נכון גם בנוגע לגיבור שלו הוא נדרש ראשית להבדלים הפיסיים ביניהם: "אידריס הוא האדם היפה ביותר עלי אדמות ופאלק, עם כל התכונות המצוינות שהיו לו, לא בדיוק ענה להגדרה הזאת. לקחתי כמה מהאפיונים של קולומבו, המעיל, הידיים התחובות עמוק בכיסים, במידה מסוימת העמידה, המכונית... אני זוכר את הימים הראשונים של הצילומים, את אידריס היקר מביט בשאט נפש באוטו המזעזע, וולבו ישנה, שנתנו ללותר. ככל שהסדרה תתקדם המכונית תיהרס; היא סופגת יותר קשיים מהדמויות. הדומה בסדרות הוא הפורמט ההפוך, שיודעים די מהר מי הרוצח, וההנאה היא לא לגלות מי עשה את זה, אלא כיצד הגיבור תופס את הפושע".

אשר למעמד של קולומבו ולותר - שמגלם אותו שחקן שחור - כאנשים שמתייחסים אליהם בסטריאוטיפיות, כאאוטסיידרים, הוא אומר שלא התכוון לכך בדיוק בתחילה. "כתבתי את הדמות לפני שליהקנו את אידריס לתפקיד, והיא לא נכתבה לשחקן שחור מראש. האתניות של לותר היא תכונה המלווה אותו, הוא מי שהוא. "הוא כנראה השחקן הראשי השחור הראשון בדרמת פשע בריטית, וזה מדהים שזה לא קרה עד עכשיו. זה כמעט לא מתקבל על הדעת שעד 2012 לא היה שחקן ראשי שחור בדרמה משטרתית בריטית. אני מודה שנהייתי רגיש לנושא הזה ככל שעבדתי עם אידריס - כמו למשל שלשחקנים שחורים תמיד מציעים את תפקיד החבר הכי טוב או הבוס. אלה נושאים שפחות הייתי מודע אליהם כתסריטאי וסופר לבן. גם לא הייתי מעז להסתכן ולתאר את החוויה של אדם שחור באנגליה של היום. הרי לא הייתי יכול לבטא אותו באופן נאמן. אין לי מושג מה זה להיות גבר שחור, ואילו הייתי כותב דרמה שצמחה מתוך הנושאים האלה, היא היתה לוקה בשטחיות, בהסתמכות על חוויות של אחרים ובהתבססות על מידע מעיתונים ליברליים שאני קורא. זאת היתה מבוכה לכולנו".

"מצד אחד אני גאה שהתוכנית שלנו מיקמה שחקן שחור בראשה, מצד שני אני מודה שזאת לא היתה מטרתנו. אני אוהב את העובדה שהרבה צעירים שחורים מלונדון מעריצים את לותר הדמות, כי אף על פי שאידריס הוא קול, לותר אינו קול, ואני לא קול. מעולם לא עלה בדעתי שמישהו ימצא בדמות שיצרתי משהו קול ומודל לחיקוי".

בדרך למסך הגדול

לונדון, לעומת זאת, היא חוויה שקרוס יכול לתאר מעדות ראשונה. הוא מדבר על התפקיד של לונדון בסדרה כמטאפורה לדמות של לותר. "הסדרה מתרחשת באווירה מאוד מתפוררת ואפורה, גם היא לא מציאותית", הוא אומר. קרוס נולד בבריסטול וכיום חי עם משפחתו בניו זילנד, אבל הוא חי בבירה הבריטית במשך עשר שנים. "אני מבקר בה לעתים קרובות. אך לונדון של הדמיון שלי אינה מבוססת על לונדון שבמציאות. "לונדון שבמציאות קשורה למרכול השכונתי, ואיך להספיק לסדר את ענייני הביטוח למכונית, וכל זה לא מעניין אותי ככותב. לונדון שבדמיון, לעומת זאת, היא גיהנום של שכבות על שכבות של חוויות, מגיפות, רצח וגאולה. היא נשענת על סרטים וספרות של המאה ה-20 ואפילו ספרי ילדים שקראתי על העיר עוד לפני שכף רגלי דרכה בה. כשאני רוצה להיכנס לאווירה המתאימה לכתיבת ‘לותר' אני שם שירי פופ ישנים של להקות כמו ‘מדנס' והם מזכירים לי את לונדון".

מעניין שאתה מציג את לונדון כגיהנום כי בתפישה הקולקטיווית הישראלית, לונדון היא מעין גן עדן, שבה "יש יותר סרטים, יס מוסיקה טובה, טלוויזיה מצוינת, אנשים יותר אדיבים"...

"אני מבין את זה כשאני לוקח את הילדים שלי ללונדון, בארבעה-חמישה ימים הראשונים של כל ביקור אני רואה את לונדון דרך עיניהם, והיא אכן עיר נדירה בעולם שיש בה סוג של קסם. היא בהחלט יותר מסך כל החלקים שלה, אף על פי שיש לה אין סוף חלקים, נחילי אדם ברחובות. אבל אחרי כמה שנים שם הרגשתי מחנק. בשנה האחרונה שלי בלונדון הרגשתי שהיא מעיקה עלי ומתישה אותי. החיים בלונדון הם כמו להקשיב לשיר האהוב עליך שוב ושוב במשך כל היום".

"לותר" היא הצלחה גדולה, העונות שלה קצרות אפילו בסטנדרטים אנגליים (עד עתה הופקו עשרה פרקים והעונה השלישית לא תהיה ארוכה מהקודמות). למה החלטת שהעונה השלישית תהיה האחרונה.

"טוב, זה לא שאיני מתחרט על כך לפעמים. אבל לאידריס יש קריירה הוליוודית ענפה וסדרת טלוויזיה גוזלת הרבה זמן משחקן. אנחנו עובדים גם על גרסה למסך הגדול. לכל האולפנים הסברנו שגם אם היצירה צריכה לגדול קצת בשביל המסך הגדול, אנחנו רוצים שהיא תישאר נאמנה לסדרה. הייתי מאוד רוצה לעשות את הסרט של ‘לותר' כמו שאלפרד היצ'קוק עשה את ‘פסיכו'. הוא צולם על ידי הצוות של סדרת הטלוויזיה ‘אלפרד היצ'קוק מציג': בחופשת הקיץ הוא לקח את הצלם, אנשי התפאורה והאיפור".

בין שתעבור לעבוד עם הצוות שלך ובין שלא, מהן קלישאות הבלשים שלעולם לא תכניס ל"לותר".

"הייתי רוצה לומר שאף לא אחת מהן, אבל האמת היא שכל יצירה ז'אנרית מצריכה קונוונציה. לכן כשהעונה הראשונה של ‘לותר' החלה ידעתי שכדי להגיע למה שרציתי שיהיה בפרק השישי, כבר בפרק הראשון הסדרה צריכה להיראות כמו דרמת משטרה קונוונציונלית עם זירת פשע בבית הכפרי התחומה בסרט משטרתי צהוב ודם מותז בכל מקום. לפעמים שימוש מושכל בקלישאה הוא כמו שימוש מושכל במלודיה בתוך מוסיקת ג'ז; זה מאפשר לך לשחק עם הסיפור בצורה הרבה יותר מעניינת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו