שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רותה קופפר
רותה קופפר

"'אלה הם החיים שלי' הוא הסרט שגרם לי לעשות סרטים". כך הספידה לינה דנהאם, יוצרת הסדרה הנהדרת "בנות" (HBO), את נורה אפרון, שמתה השבוע מסרטן. בת 71 במותה.

את הסרט ראתה לראשונה כשהיתה בכיתה ב'. באותו קיץ צפתה בו כ‑10 פעמים, היא כותבת ב"ניו יורקר". היא אהבה במיוחד את מי שעמדה מאחורי הקלעים "ואיפשרה לשחקניות להרגיש מספיק בנוח כדי לתאר את הדברים הקטנים שכוללים את הקיום האנושי של אשה על המסך". כוונתה לאפרון, אך התיאור מתאים גם לסדרה שלה, שעונתה הראשונה מסתיימת הערב ביס או.

במשך השנים היא "גמעה את הפרוזה שלה, את סרטיה האחרים. נהייתי מעריצה שלה ממש לצד אמי, דודתי, סבתי, וכל אשה אינטליגנטית בניו יורק וסביבתה", היא כותבת.

על כן, היא מספרת, התרגשה כל כך במארס 2011, כאשר קיבלה אי-מייל "קצר ומושלם" מאפרון. הבמאית המנוחה כתבה כי היא נהנתה מסרטה, "רהיטים זעירים", והיתה שמחה להיפגש לארוחת צהריים.

"במשך החברות בת השנה וחצי שלנו", מספרת דנהאם על הקשר שהתפתח לאחר אותה ארוחה, "נורה הכירה לי (לפי סדר אקראי): כמה רופאי אף, אוזן וגרון; מעילי פטגוניה שהיא אוהבת ללבוש; את הרעיון של להזמין הרבה מנות אחרונות ולאכול ביסים קטנים והגיוניים מכולם (חשבתי לעצמי, 'אה, זה מה שליידיס עושות'); תצלומים של ג'וליוס שולמן; כבוד עצמי; האגדה המורכבת על הלן גרלי בראון (מחברת הספר "סקס והרווקה", ששימש בסיס לסדרה "סקס והעיר הגדולה", ששימשה בסיס מסוים גם לסדרה של דנהאם. ר"ק) ואת אחותה דליה.

נורה אפרוןצילום: אי-פי

"בפעם הראשונה שפגשתי בנורה, סיפרתי לה שאני עדיין גרה עם הורי בחדר חסר חלונות בדירה בניו יורק. התגובה שלה היתה מעט משועשעת ומזועזעת במידה. רק אחרי שקראתי את המאמר על איך שהתחילה את חייה מחדש כאם חד הורית באפתורפ, החלטתי שאני מסוגלת לחיות לבד...           

"השבוע, המעלית של הבניין החדש שלי הוצפה ועלתה באש בעת ובעונה אחת, כך שהיו צריכים לשכור שוער שיישא על כפיו במעלה המדרגות את הנשים הקשישות לדירותיהן. נדמה לי שנורה היתה חושבת שזה מצחיק ומוזר ונורא. בכל צעד מיוזע שאני עושה במעלה המדרגות עד הקומה השישית אני שומעת את שמה כמו מנטרה".   

השבוע, בחיפוש אחר אי-מייל מסוים מאפרון, נתקלה דנהאם במכתב קצר שבו הודתה לה על ארוחת צהריים. "נתראה איפשהו", חתמה. "מתברר שאיפשהו הוא בכל מקום", כותבת דנהאם. "אני רואה את נורה בבית שלא הייתי חיה בו בלעדיה, ברשימת הצילומים שאני עושה בוואן בכל בוקר, ובמעיל שאני לובשת כשהשמש שוקעת... אני רואה אותה ברגעי השיער הכי גרועים, וברגעי המרק הכי טובים.

לינה דנהאםצילום: אי-פי

"אני יודעת שאני רק אחת ממאות נשים, בני אדם, שיתגעגעו לחברתה, ואחת ממיליונים שקולה יחסר להם. ההזדמנות שניתנה לי להתחבר אתה בשנה האחרונה לחייה תעצב את אלה שלי. אני כה אסירת תודה על כך".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ