שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סיקור משפט אולמרט: יום הכיפורים של הדמוניזציה ועור הפנים

ערוץ 2, 10, 8:30 - 11:00

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

כבר בשעה 8:11 פרצה כתבת ערוץ 10 לשידור ודיווחה כי אלביס עזב את הבניין. קולה נשמע ופניה לא נראו. המצלמה עקבה אחרי הרכב של אולמרט שעשה דרכו לבית המשפט. הרכב היה שחור, אפל, אשם. כעבור עשרים דקות פתחה תמר איש שלום את השידור המיוחד במלים "זהו יום הדין של אולמרט". אני כמעט בטוחה שהיא אמרה את זה, אבל אולי אני שומעת קולות. יום הדין הוא ביטוי קיצוני, זהו היום בו נעמוד בפני האל. הדרמה היא דרמה אבל השימוש בה פזרני. בהמשך דיברו כולם על יום הכיפורים של הפרקליטות והתקשורת ועל חשבון נפש. לא שמעתי איש מזכיר תענית או צום אבל ייתכן ומצמצתי. במקרים כמו הכרעות דין אין כניסה למצלמות וכך נמנע מאתנו לראות את הפרצופים בבית המשפט, ונגזר עלינו לשמוע את הפרשנים ואת האורחים באולפן ממלאים את הזמן בדעות, תקוות ונבואות. בלית ברירה, התישו דנה וייס ותמר איש שלום את האורחים באולפן ואת הצופים. במעין הפרעת קשב ממוסדת, קטעו המגישות ללא הרף את דברי המרואיינים רק כדי להסביר לצופים המוגבלים (או כשירות לעיוורים) את מה שרואים על המסך (הנה נכנס נבות תל צור. הנה נכנסת שולה זקן), נוהל שמזכיר את המערכון ‘איך להרוס בדיחה'.

כשצריך לפטפט אומרים גם דברים סרי טעם. את המשפט השערורייתי של היום (מלבד משפט אולמרט עצמו) אמר עמנואל רוזן כאשר הכריז: "היום לפני שש שנים יצא אולמרט למלחמה קלה הרבה יותר, בחיזבאללה". אם רוזן יבקש למחוק את הגסות הזאת מהפרוטוקול לא נתנגד. מיד לאחר מכן הסתבר שלבית המשפט יש דעות משלו ואולמרט זוכה מרוב האישומים נגדו. רק אז התברר למה בכלל צריך טלוויזיה. בערוץ 10 התארח העיתונאי דן מרגלית. את פניו אי אפשר היה לראות בשום רדיו. לא משנה מה אמר ("לא שיניתי את דעתי. הפרקליטות חייבת לערער") התדהמה והזעזוע ניכרו בפניו הנפולים; יום הכיפורים ניכר בו. היה זה יום הכיפורים של הדמוניזציה ושל עור הפנים. רבים מהעיתונאים והפרשנים נראו גם הם עגמומיים למדי, אבל דן מרגלית היה ללא ספק מנהיג העגומים. לעומתו אמנון דנקנר חגג מחוץ לבית המשפט כפי שהוא יודע לחגוג - בנדיבות. דנקנר, איש של מחוות גדולות, הציע לפרקליט המדינה להתאבד. באולפן ערוץ 2 גם זכינו לראות את פרצופו הסמכותי של עו"ד דב וייסגלס, חמוש במשקפי שמש כהים. לא ברור אם מדובר באקסצנטריות או שווייסגלס רצה להסתיר את דמעות ההתרגשות.

בשעה 10:58 שוב הופיעה מכוניתו של אולמרט, הפעם כשהיא עוזבת את בית המשפט. המצלמה עקבה אחר הרכב השחור, הממלכתי, הזכאי, הזך, שחלף על פניה. לרגע קט, נדיר, השתררה באולפן שתיקה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ