שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רותה קופפר
רותה קופפר

"בחורה, ואספ, יהודי ושחור נכנסים למשרד", מסכם ילד פלא מגודל מעולם ההיי-טק את התרשמותו מגיבורי הסדרה "בית השקרים" - יועצים ארגוניים הבאים לחלץ אותו מצרותיו העסקיות. תיאור זה הוא גם דרך מתוחכמת ומודעת לעצמה שבה תסריטאי הסדרה מסמנים לקהל, כי הם יודעים שבחירת הדמויות בסדרה נדמית לפעמים כמו התחלה של בדיחה גרועה.

מודעות עצמית, תחכום, תחבולות יצירתיות מבפנים ומבחוץ - הן של הדמויות והן של יוצרי הסדרה - הם הסמלים המסחריים של הסדרה. מצטרפים אליהם מאפיינים כמו שפע קללות, גסויות, עירום, מין, תעוזה וגם קורטוב של פרובוקציות.

יוצר הסדרה - מתיו קרנהן, בן 51, הנשוי לשחקנית הלן האנט - שאב השראה מספרו של מרטין קין, "בית השקרים: איך יועצים ארגוניים גונבים ממך את השעון ואז מספרים לך מה השעה". בראיון טלפוני שהתקיים שלשום סיפר שההחלטה על הסדרה התקבלה בן לילה.

מתוך "בית השקרים". משחק מעולה

"מפיקה שותפה שלי, ג'סיקה בורשיצקי, נתנה לי את הספר. קראתי אותו באותו לילה. זה מין ספר הדרכה לאנשי עסקים, בלי דמויות ועלילה. בזמן הקריאה הכל התגבש לנגד עיני. ידעתי איך כל העונה הראשונה תיראה. למחרת התקשרתי לג'סיקה והתחלנו לעבוד על זה מיד".

הסדרה הקומית של ערוץ שואוטיים עלתה בישראל בתחילת החודש שעבר. הלילה ב 22:35 ישודר בהוט 3 הפרק השישי בה מתוך תריסר. היא מתארת את המתרחש בחדרי חדרים בחברות הענק של ארצות הברית: מי הם הלוחשים על אוזנם של המנכ"לים ואיך הם מפעילים אותם. לפי הסדרה, הרבה יצרים מעורבים בתחום.

הכל למען הבן

"בית השקרים" מתהדרת בצוות שחקנים מעולה: השחקן הראשי הוא דון צ'ידל ("התרסקות", "טראפיק", "אושן 11"); ה"בחורה" בצוות היא קריסטן בל (הסדרה "ורוניקה מארס"); ה"יהודי" הוא בן שוורץ ("מחלקת גנים ונוף"); ואת אביו של מרטי, פסיכולוג הנוטה לנתח את בני המשפחה, מגלם גלין טורמן ("הסמויה"). יש לה גם שחקני משנה כריצ'ארד שיף ("הבית הלבן"), גרג ג'רמן ("אלי מקביל") ואפילו נקודה ישראלית קטנה: איילת בן שחר בתפקיד אורח.

בחורף, כשהסדרה עלתה בארצות הברית, זכה הפרק הראשון שלה לאחוזי צפייה גבוהים במיוחד ולביקורות טובות ¬ בעיקר על "ההומור החד והחצוף", על המשחק "הממגנט" של צ'ידל, ועל העיתוי המדויק של סדרה העוסקת בבעייתיות של המבנה העסקי האמריקאי.

צוות הייעוץ הארגוני של מרטי קאן (צ'ידל) נקרא "גלוותר ושטרן", והוא הצוות השני בגודלו במדינה. תפקידם של היועצים להגיע לחברה גדולה הנמצאת במצוקה מסוימת ולייעץ לבכיריה כיצד להיחלץ מהצרות.

היועצים שבסדרה מקפידים לעבוד תוך ריקון קופת הטייקונים מאוצרותיהם. כל האמצעים כשרים מבחינתם, וכך על הדרך הם נותנים לאנשי התאגידים לבלוע קצת מהתרופה של עצמם. המתחרה הגדולה שלהם היא חברת הייעוץ הארגוני של אשתו של מרטי ¬ אשה יפה, מטורללת ומכורה לסמים כהגדרתו.

היועצים, גיבורי הסדרה, הם ציניים, אמני תחבולה, בעלי פה והרגלים מלוכלכים. הם כמעט תמיד יוצאים עם ידם על העליונה ולמרות זאת מוצגים בסך הכל כדמויות חיוביות. "ואו!", אומר קרנהן בתגובה. "זה גורם לי לרצות לשאול אותך שאלות על המקום שאת באה ממנו". ובנימה רצינית יותר: "אני חושב שחלק מהסיבה שהם נתפשים כפחות איומים היא שהחבר'ה שהם עובדים בשבילם באמריקה התאגידית הרבה יותר גרועים מהם. אז נכון, בהשוואה ללקוחות שלהם הם לא כאלה גרועים".

לא רק בסביבה התאגידית. כשרואים את מרטי בביתו, הוא אב תומך ובן נאמן.

קרנהן: "בשורה התחתונה אכפת לו מבנו, רוסקו, והוא מוכן לעשות הכל בשבילו. כמעט הכל. יש בו מרכיב בסיסי של אנושיות, אפילו שהוא מאותגר מוסרית ואתית. בסופו של דבר הוא יעשה את המעשה הראוי למען משפחתו, דבר שאי אפשר לומר עליו בהקשר ללקוחותיו או לעמיתיו".

רוסקו (דוניס לנארד הבן), ילד בן 10, הוא דמות לא שגרתית בעולם הטלוויזיה. בעיקר משום שהוא אוהב ללבוש בגדי בנות. רבים נדרשים לנטייתו המינית, עד כדי כך שקרנהן כתב על כך מאמר לאתר "האפינגטון פוסט". "קבוצה גדולה בקהל מתייגת אותו כהומו. אחרים ממהרים להסיק שהוא טרנסג'נדר. יש כאלה שחושבים שהוא מוזר. בעיני הוא פשוט רוסקו".

במאמר הצגת זאת כך, ובכל זאת נדמה שבסדרה כיוונת למסר נועז, אולי אפילו פרובוקטיבי, בבחירת ילד בן 10 שרוצה לגלם את סנדי ולא את דני בהפקת בית הספר ל"גריז".

"לא יודע אם כיוונתי למשהו פרובוקטיבי באופן כללי, אלא רק בהקשר של מרטי. היחיד שניסיתי להתגרות בו הוא גיבור הסדרה. חשבתי לעצמי מה יגרם לו אי נוחות. האירוניה כמובן היא שהוא יתגבר על הקושי שלו כהורה, יילחם בכל הכלים המוכרים לו כדי שבנו יקבל את התפקיד של הגיבורה, ואז ימכור את הילד כדי לשכב עם מישהי. אנחנו משקיעים הרבה מחשבה בפיתוח הדמות של רוסקו כי חשוב לנו שיהיה נציג נאמן לקהילה הקווירית, דמות שאנשים מסוימים יוכלו לזהות בה את עצמם".

הקהל בארצות הברית בשל לסדרה שתציג את אמריקה התאגידית בצבעים כה קודרים?

"כן. יש גל אמיתי של מיאוס, כעס וחוסר סבלנות לרמת הניצול של התאגידים. כולנו סובלים מהם במידה זו או אחרת, ומעטים מאוד מרוויחים מהם. בהחלט הגיע הזמן לתקוף את העסקים הגדולים; מה עוד שאף אחד אחר לא תוקף אותם, בוודאי לא המערכת המשפטית או הממשלה, אז לפחות שנהנה מזה קצת".

רגע של אמת

בסדרה הקודמת של קרנהן, "צהוב!" (2007), כיכבה קורטני קוקס ("חברים", "קוגר טאון"). היא עסקה בנעשה במערכת של צהובון, על כתביו וצלמי הפפרצי שלו. קרנהן נשאל אם הוא מקפיד ליצור סדרות על מקצועות שאינו מעריך. "בכל הנוגע ליחס שלי לצלמי פפרצי וכתבי רכילות, אני מודה שזה אתגר למצוא בהם אנושיות", אומר היוצר. "עם יועצים ארגוניים זה אחרת. אין לי בעיה עם המקצוע שלהם. המקצוע לא הפך אותם למושחתים. מה שמעניין אותי הם אנשים על הקצה ובשוליים, מחוץ למיינסטרים".

האם זאת הסיבה שאת התפקיד הראשי מגלם שחקן שחור? האם ייעדת אותו לצ'ידל?

"לא. הופתעתי מאוד כאשר דייוויד נאווין וגארי לווין, מנהלי שואוטיים, הציעו את צ'ידל לתפקיד. האמת שזעמתי כשהם הציעו את זה. צ'ידל הוא השחקן האהוב עלי בעולם, וחששתי שנפנה אליו, אפתח ציפיות ואז הוא יסרב ואני אתאכזב. למרבה הפלא, הוא גילה עניין בסדרה ואני התמלאתי אושר.

"כאשר כתבתי את הפיילוט ראיתי בעיני רוחי את מרטי כמחבר הספר מרטין קין, איש קױל, אך לבן ובצקי - הכי רחוק שאפשר מהמראה של צ'ידל. לאחר שצ'ידל לוהק לתפקיד, התחלנו לבחון את המשמעות של שילוב דמות אפרו-אמריקאית בתפקיד הראשי של הסדרה, ובהזדמנות הגדולה שניתנה לנו להתמודד עם נושאים מעניינים שאחרים לא עוסקים בהם".

הייחוד של "בית השקרים" אינו מצטמצם לצד התוכני. אחד ממאפייני הסדרה הוא שמדי פעם התמונה קופאת ומרטי מדבר ישירות למצלמה. "זה התחיל כתכסיס המאפשר הסברים על העגה המקצועית של הדמויות, ודרך להכניס את הקהל לסוד העניינים. בהמשך השתמשנו בטכניקה הזאת כדי להעביר את האמת. אם יש מקום אחד שבו מארטי לא ישקר בו לעולם זה כשהוא מישיר מבט למצלמה", הוא אומר.

בשאר הזמן כולם משקרים זה לזה, מקללים זה את זה, משפילים או שוכבים אחד עם השני. הסקס המרובה אינו בין חברי הצוות ¬ אף על פי שמרטי אומר לג'יני (קריסטן בל) שמבחינה סטטיסטית יש להם סיכויים גבוהים לשכב - אלא נידון ביניהם בפרטי פרטים.

בראיון לעיתון "סלייט" ניסתה הכתבת להבין עם היוצר מדוע למרות ההבטחה הגלומה בסדרה, היא לא חדרה לשיח התרבותי האמריקאי. ההסבר שלה לכך הוא שהסדרה תופסת מרובה. "היא קומדיה על סקס; מבט סאטירי על השחיתות בעולם העסקי; דרמה על מקום עבודה של קבוצת אנשים המוכנים להקריב את נשמתם למען ההצלחה; דיוקן טרגי של אדם הנלחם למען שלמות משפחתו... כל זה בפרק של 28 דקות, מה שלא מותיר זמן לפיתוח הדמויות והנושאים", כתבה במידה רבה של צדק.

לפי הכתבה, כאשר הציגה את התלונה הזאת לפני היוצר, הוא הודה כי הסדרה סבלה מ"סוג של שטחיות" והוא מקווה שהפרקים של העונה השנייה, "יהיו פחות תזזיתיים".

בשיחת הטלפון השבוע התבקש להסביר את כוונתו ב"שטחיות" ו"תזזיתיות". "קודם כל, אני ממש לא מרוצה מהראיון ההוא. אני מרגיש שדבריי עוותו. הכתבת שאלה אותי מה הייתי רוצה לשפר בסדרה ועניתי בכנות. מזה יצא שאמרתי שהסדרה לא מצליחה.

"כוונתי היתה שלפעמים, כשעושים פיילוט לסדרה, מנסים להכניס בה כמה שיותר סיפורים ודמויות ¬ האבא, הבן שהמגדר שלו לא ברור, האם שהיא מתחרה עסקית... מרוב רצון להכיר לקהל את העולם של הסדרה בזמן מוגבל, זה יוצא דחוס. במידה מסוימת מה שקורה בפיילוט נכון גם לעונה ראשונה; עדיין מנסים לעסוק בנושאים רבים בזמן מוגבל: איך הם מתנהלים בעבודה, איך מתנהגים בבית, הקונטקסט החברתי והפוליטי של האנשים האלה, קצת גם על גזע.

"מרוב נושאים אנחנו מספיקים רק לגעת בכל נושא, בתקווה לחזור אליהם בהמשך. בעונה השנייה נוכל להאט קצת את הקצב, לחקור באמת בנושאים כמו גזע, להעמיק ביחסי הדמויות ולעשות כיף עם כל זה".

מעניין שמי שיצר סדרה כמו "צהוב" על עיתונאים נפל בפח שכזה.

"נכון", הוא אומר וצוחק. "זו קארמה".


הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ