ליאת אלקיים
ליאת אלקיים
ליאת אלקיים
ליאת אלקיים

זו עונה מצוינת של "הישרדות". אולי הטובה בתולדותיה. היתרונות ברורים: סמלים לאומיים עוברים זובור (דורון ג'מצ'י, עזאם עזאם), איש זקן ושמן זועק הערות מהיציע (בוקי נאה בתפקיד הזקנים מ"החבובות"), מינונים גבוהים במיוחד של דוגמניות וסטנד-אפיסטים ובעיקר נבל אחד, חינני במיוחד. אפשר היה בהחלט לומר שאיתי תורג'מן הוא הכוכב של העונה הזאת לולא היה בה כוכב אחד גדול יותר ממנו: התחת.

זוהי עונת החום וכמקובל במקומותינו, גם הטלוויזיה מתפשטת. היה ספיישל ביקיני ב"היפה והחנון", לא חסר בשר חשוף ב"רוקדים עם כוכבים" ואין מהדורת חדשות בידור אחת שהחמיצה את ההזדמנות לשדר פעמיים לפחות את בר רפאלי מתערטלת בקמפיין חדש. אבל ב"הישרדות" התחת הוא מזמן לא אורח שובב. הוא כוכב בפני עצמו. מאז ומתמיד היה התחת אחד מאבות המזון של הסדרה הזאת (עיינו ערך: מרינה), אבל בעונה הנוכחית של "הישרדות" הוא כל כך נוכח שנדמה שהוא ישות אוטונומית, מתמודד עצמאי.

מתוך "הישרדות VIP"צילום: ורד אדיר

חלק מהעניין הוא הבניה ברורה של המשימות. תמיד נטען שההפקה מבקשת להשאיר שורדים מסוימים במשחק. אבל יותר מכך, היא מעוניינת להנכיח בו את התחת. מעבר לכל הקלוז-אפים הרנדומליים של הישבנים החולפים בפריים, משימות מסוימות מאפשרות לתת לתחת את זמן המסך הנרחב שהוא בהחלט ראוי לו.

היתה משימה אחת שבה הצטוו המתמודדים למרוח את כל גופם בסבון לבן וחלקלק כדי שיוכלו להחליק על התחת על לוח ענק; היתה משימת פרס שבה הבנות זכו לעשות מקלחת זו עם זו, וגם היתה המשימה שבה נאלצו השורדים לשכשך בבוץ ואז להסיר אותו מעליהם אל דלי.

כאמור, זה לא שיש בכך באמת משהו מפתיע. ההלם הוא לא מהבחירה בתחת כמתמודד. הוא מתמודד ראוי. יש רק משהו מופרז בהעדפה הברורה שלה הוא זוכה וגם מהדרך שבה הוא מוצג. התחת היה רוצה לחשוב שיש לו גם אישיות. משהו לומר. שהוא רק חלק ממכלול של תכונות. אבל המצלמה לא מסכימה: היא פועלת עליו פעילות ארוטית בתכלית. לא אגבית. לא מקרית, אלא ארוכה וברורה. צילום ארוטי מפורש, מכפות הרגליים ומעלה עד לאתר החגיגה. קלוז-אפ מהודק על לחיים עגלגלות. לפעמים, זה נדמה שזה בכלל לא משנה של מי התחת. לפעמים זה אפילו קשה להסיק מההקשר של מי התחת הזה. חוץ מבמקרה שבו נחשף התחת של בוקי, נאה ככל שיהיה.

מלוכלך זה נקי

אבל אולי זה בעצם לא משנה. אין בכך כדי לגרוע מאיכותה של העונה הזאת. זו עונה נהדרת. "הישרדות VIP" היא התוכנית הכי טובה כעת בטלוויזיה. התוכנית היחידה שאסור להחמיץ, התוכנית היחידה שצריך לצפות בה בצוותא (או לפחות באותו יום) עם שאר המדינה, עם המוכר בפיצוצייה, עם אמא. אז מה עושה אותה כל כך טובה?

קודם כל, המשחק עובד. ולא שלא ניסינו לחרב אותו. וכשאני אומרת אנחנו, אני מתכוונת לישראל. בגרסה האמריקאית לכל פרק יש מבנה סיפורי מובהק: במערכה הראשונה לומדים להכיר את כוכבי הפרק, משימת הפרס היא נקודת המפנה הראשונה, במערכה השנייה עושים תככים ומזימות, שמשתנים לגמרי כשמגיעים לנקודת המפנה השנייה, שהיא משימת החסינות, ובמערכה שלישית יש עוד עימות בין שני המועמדים הבכירים להדחה, הנפתר לכאן או לכאן במועצת השבט. אצלנו, בניסיון להרוויח שעות שידור/פרסומות, המבנה הזה חצוי לשניים, מה שמשאיר אותך בכל יום רביעי עם חצי תאוותך בידך (אלא אם כן את/ה צופה רק בשביל התחת של נטלי דדון).

אבל המשחק חזק יותר מהמבנה שלו. הוא עובד כי הוא כיפי (לפחות בשביל אותה קבוצה אנושית נדירה שאין לה פוביה מבגדי ים). ויש בו גם משהו נקי. קשה לומר נקי על משחק כל כך מלוכלך כמו "הישרדות", אבל עובדה. הוא יוצר עולם שמציית לחוקים של עצמו וגבולות כמעט ברורים. וגם: זה רק משחק. במשחק אף אחד לא נפגע באמת, ויש רק מה להרוויח (אלא אם כן אתה דורון ג'מצ'י).

למרות הטענות על התערבות ההפקה (וכאמור, אני בטוחה שההפקה עושה הכל כדי להתערב), למרות הטענות על עריכה מניפולטיבית (וכאמור, אני בטוחה שההפקה עושה מניפולציות בעריכה), אין שום דרך אמיתית לדפוק את המשחק הזה, שהוא כל כך תלוי מזל, חוץ מאולי לערב את הצופים בבית ולדחות את ההצבעה הסופית עד אחרי שהשחקנים עזבו את האי, ולאפשר להם להבין מצפייה בפרקים איך בדיוק דפקו אותם מאחורי גבם. אה, נכון, גם את זה אנחנו עושים בישראל.

להשתחרר מהקיבעון

כמה חוקים לחיים שאפשר (וכדאי) ללמוד מהעונה הזאת של "הישרדות": אין קשר בין שרירים ליכולת (מייקל לואיס); כוחניות לא תחבב אותך על אנשים (ענבל גבריאלי); צדקנות אינה תכונה מועילה (הראל מויאל); היופי לא מספיק וחולף (מיכל זוארץ); עדיף לא להיות בן מיעוטים (עזאם); עדיף לא להיות טמבל שמרגיז מיעוטים (אושרי כהן); זה מצחיק להיות טמבל (משה פרסטר); מלכים תמיד נופלים (תורג'מן, או בקצרה תורג'י); כדאי לא לתפוס תחת (שוב תורג'י); חוש הומור יכול להציל את חייך (איתי שגב); כדאי להיצמד לחזקים ולעוף מתחת לרדאר (אנה ארונוב); לפעמים עדיף להפסיד מאשר לנצח (בוקי); בלונדיניות מתייסרות יותר (יוליה פלוטקין); דבקות במטרה, כושר גבוה, אינטליגנציה ותחת יפה יכולים לקחת אותך רחוק (נטלי דדון).

לא סתם כתבתי תחת כבר 14 פעמים, זה בדיוק מספר הפעמים שיש קלוז-אפ על תחת בפרק מלחמת הבוץ של "הישרדות". אולי באמת צריך להשתחרר מהקיבעון הזה. הרי תחת הוא השדיים החדשים; מה שפעם היה כתפיים, קרסוליים או שדיים, היום נהפך לתחת. ג'יי לו, ביונסה וריהאנה הן נערות הפוסטר החדשות של הסקס, במבט מאחור (ריהאנה אפילו אמרה השבוע בראיון שהיא לא בטוחה שהתחת שלה ממצה את הפוטנציאל שלו; כאן היה צריך להיכנס פאנץ' כלשהו, אבל זה תחת ששווה מיליונים. זה לא תחת שצוחקים עליו).

מתוך "הישרדות VIP"

אז זה הזמן, כמקובל, לגלגל עיניים ולצקצק בלשון אבל אולי, כמו כל מתמודד ב"הישרדות", מוטב להבין את כללי המשחק, להסיק מסקנות ולהפסיק להיתמם (או שלא, אם אתה אושרי). אל"ף, סקס מוכר, ומכר תמיד, ואפשר לנצל אותו גם בחיים וגם במשחק, אני חוששת שיש מי שיקרא לזה פוסט-פמיניזם; בי"ת, עם כל הכבוד לשוטים המלטפים שעולים באטיות על רגליה הארוכות, השזופות ונוטפות אגלי הזיעה/מים/בוץ של נטלי דדון במהלך היצ'קוקי אופייני (כדי ליצור מתח צריך לדעת שיש פצצת תחת מתחת לשולחן, ואז להשהות את גילויה ככל האפשר), חומר לאוננות לא חסר באינטרנט ולפחות כאן התחת יודע מה הוא שווה; גימ"ל, יש לי חשד שמייקל לואיס לוהק לא רק בגלל עיניו היפות או האינטלקט המושחז שלו; דל"ת, היחס לתחת הוא כל כך מופגן ולא מתנצל, שיש בו משהו קומי, זה תחת, תחת עם קריצה, והוא יפה; וה"א, ופה אני מפתיעה גם את עצמי, יש בזה משהו משחרר, בתחת. אפילו כיף לכתוב את המלה הזאת. תחת. תחת. תחת (אני שוקלת להשתמש בזה בתור הסיסמה החדשה שלי בפייסבוק, אולי את זו אני אזכור).

דרוש נבל, ועדיף שניים

אבל מעבר לתחת זו, כאמור, גם עונה טובה במיוחד של המשחק. דווקא ההיכרות המוקדמת (של הצופים ושל המתמודדים) טוענת את המשחק בעומק רגשי שלרוב חסר בתוכניות כאלה. יש להם מה להוכיח. דדון היא לא רק דוגמנית, פלוטקין היא לא רק דוגמנית, עזאם סבל יותר בשבי.

ויש גם קרבות על המשבצת המתבקשת: ארונוב מול דדון על תפקיד היפהפייה, שגב מול פרסטר על תפקיד המצחיקן החנון וכמובן, תורג'י מול אושרי. האמת, כל הדיבורים של שאר המתמודדים על חוסר רצונם לשמש סטטיסטים בסרט ההתבגרות של תורג'י ואושרי רק מבהירים עד כמה זהו אכן המצב.

מתוך "הישרדות VIP"

כל עונה עסיסית של "הישרדות" צריכה נבל (ועדיף שניים). ואם כבר נבל, אז עדיף שיהיה מקסים. איתי תורג'מן ואושרי כהן הם הגיבורים הישראלים החדשים. חסל סדר לוחמי סיירת עזי מבט, אשכנזים ושתקנים (מי אמר נועם טור ולא קיבל?), ברוך בואכם גמדים משתמטים, תחמנים וארסים. קבלו את תורג'י. יש לו שכל, יש לו שארם, ויש לו חבר אהבל שמוציא אותו טוב ומוציא ממנו רוע.

השילוב בין השניים וההיכרות המוקדמת שלהם מרעננים את הפורמט העייף ומשפיעים על המשחק בדרכים חדשות ולא צפויות. לרגע מפתה לחשוב שהם פשוט שחקנים מעולים שנכנסו עמוק לדמות. הכל מהלך אסטרטגי. למי שהתבגר בשנות ה‑90, המוסיקה די מוכרת. הצחוק בקול גבוה. הירידות. אכן, מדובר בביוויס ובאטהד עושים "הישרדות".

ועדיין, התחת. קשה לי עם התחת. גם בפריים טיים? זו לא תוכנית שרואים ילדים והורים גם יחד? האם רגע של פוטנציאל לאוננות הוא באמת מחויב המציאות? ואולי זו בכלל התחסדות. לפעמים תחת הוא רק תחת.

אבל די תעזבו אותי, תעבירו את השלט, איפה השלט? מתחת לספה? זה בשבילך, איתי שגב.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ