שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

צוחקת אתכם

איך מזהים להיט, ולמה יש פריחה מחודשת לסיטקומים? טל רבינוביץ, מנהלת מחלקת הקומדיה של אן-בי-סי, מדברת על התוכניות החדשות של הרשת, וגם על חופשות הקיץ שלה אצל הסבים בישראל

רותה קופפר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רותה קופפר

לפני 30 שנה, כאשר הטלוויזיה הממסדית בארצות הברית כללה שלוש רשתות בלבד (אן-בי-סי, אי-בי-סי וסי-בי-אס), הבדיחה הנפוצה היתה שרשת אן-בי-סי היא במקום הרביעי. אבל ב-1982 עלה לאוויר סיטקום ושמו "חופשי על הבר", בכיכובו של אחד טד דנסון, והכל השתנה לטובה.

בתחילה גם הסדרה הזאת סבלה מחבלי לידה, במיוחד בתחום אחוזי הצפייה, אך ב-11 השנים שאחר כך היא הכניסה לקופה של אן-בי-סי 750 מיליון דולר (הסדרה הבת של "חופשי על הבר", "פרייז'ר", שבתחילת צילומיה הכוכב שלה, קלסי גראמר, עוד חי במכונית שלו במגרש החנייה של אולפני פאראמונט, היתה להצלחה לא פחות גדולה של אותה רשת).

משם הצחוק רק המשיך להתגלגל: "משפחת קוסבי", "אלף", "בנות הזהב" ואז כמובן "סיינפלד", "חברים", "משתגעים מאהבה" ו"ויל וגרייס" נהפכו כולן סמל להצלחה קומית בטלוויזיה. תקופה מסוימת היה ערב חמישי של אן-בי-סי, שכלל שידורים של הקומדיות "סיינפלד" ו"חברים" והדרמה "אי-אר", למה שכונה "Must See TV". מאז זה התפרק. וורן ליטלפילד, מנהל חטיבת הבידור של הרשת בתור הזהב ההוא, כתב באחרונה ספר על ימי הזוהר של הרשת, ולטענתו התקופה הזאת הסתיימה עם בואו של דונלד טראמפ ותוכנית הריאליטי "המתמחה".

הקומדיות של רשת אן-בי-סי עדיין עונות על ההגדרה של "סדרות שחייבים לצפות בהן", אלא שזה פשוט לא קורה; כולם צופים ב"משפחה מודרנית" של אי-בי-סי. הקומדיות הנהדרות של אן-בי-סי "רוק 30", "המשרד", "מחלקת גנים ונוף" ו"קומיוניטי" זוכות לצפייה מועטת מדי וחוץ מזה הן כבר ותיקות. לכן, השנה החליטו ברשת, ששוב מדשדשת, לשים דגש רב על קומדיות חדשות, וכך להחזיר עטרה ליושנה.

המופקדת על הצעד הזה, היא מי שעומדת בחוד החנית - טל רבינוביץ, מנהלת מחלקת קומדיה של רשת אן-בי-סי. היא בת 36, נמצאת בתפקיד זה קצת יותר משנה ואחראית ליבול החדש, העולה בימים אלה ממש וזוכה לאחוזי צפייה גבוהים. "בילדותי צפיתי בכמות אבסורדית של טלוויזיה, למגינת לבם של הורי", היא אומרת בראיון טלפוני ממשרדה בלוס אנג'לס, "באמת שצפיתי בכל דבר - ‘משפחת קוסבי', ‘קשרי משפחה', ‘להתבגר ולהתגבר', ‘צער גידול בנות', ‘עובדות החיים' - צפיתי בכל קומדיה ששודרה, ובאדיקות. ולא רק בסדרות החדשות של אותה תקופה, אלא גם בישנות. אהבתי את ‘מ-א-ש' ואת ‘הכל נשאר במשפחה', ששודרו בשידורים חוזרים בשעות הלילה.

"אהבתי גם את מה שלא היה קול לאהוב ולהודות שאוהבים, כמו ‘בנות הזהב'. ממש הייתי מכורה לסדרה הזאת. למעשה כך השגתי את העבודה הראשונה שלי בתחום הטלוויזיה", היא צוחקת. "הלכתי לראיון עבודה ברשת WB לשעבר. ושם שאלו אותי במה אני אוהבת לצפות. שודרו אז כל מיני סדרות שנכון היה לנקוב בשמן, ואני אמרתי את ‘בנות הזהב' ואת ‘עיצובים' (עוד סדרה על חבורת נשים - ר"ק). האנשים שראיינו אותי חשבו שזה כל כך מצחיק; הם כל כך לא ציפו לשמוע שמישהי תודה שהיא צופה בזה שהחליטו, בין השאר, לקבל אותי. לא רק בגלל הכנות, אלא משום שזה העיד על כך שיש לי טעם אוניברסלי. אני צופה בכל", היא מסבירה.

"גם היום מכשיר ההקלטה שלי מלא בכל הדברים האיכותיים כמו ‘משחקי הכס', ‘שובר שורות', ‘מד מן' ו'משפחה מודרנית'. אבל אשקר לך אם לא אומר שאני מקליטה את כל פרקי סדרות הריאליטי ‘עקרות בית אמיתיות' ו'הרווקה', ובעצם אני חושבת שאתן צ'אנס לכל תוכנית ריאליטי באשר היא".

בכל זאת, יש משהו שאת לא אוהבת?

"אני לא מתה על סדרות הפשע הנוסחתיות. אני מבינה למה זה עובד, אבל זה לא עושה לי את זה. אני אוהבת סדרות הבנויות על דמויות ועל אופי. מכל הנוסחתיות אהבתי את ‘האוס' כי במרכזה עמדה דמות חזקה".

לא נפרדים מטינה

לפני שנכנסה לתפקידה הנוכחי, ביוני 2011, שימשה רבינוביץ כסמנכ"לית בכירה בפיתוח קומדיות ותכנון דיגיטלי באולפני סוני. שם היתה מעורבת בפיתוח סדרות כ"הכל לטובה" ו"מזל סרטן" עם לורה ליני (משודרות בהוט - ר"ק), וקודם לכן שימשה בתפקיד מנהלת מחלקת קומדיה ברשת WB.

"בתום הלימודים באוניברסיטת טאפטס בבוסטון ניסיתי להתקבל לכל מיני עבודות. האמת שחשבתי שאחזור לאוניברסיטה ללמוד משפטים, חשבתי גם לנסוע ליפאן, זה משהו שתמיד עניין אותי לעשות, אבל אז התקבלתי לעבודה כעוזרת הפקה בסדרת הריאליטי של אם-טי-וי ‘העולם האמיתי'. אמרתי לעצמי ‘טיילת מספיק בעולם', ויש כאן הזדמנות שלא תשוב להיכנס לעולם הבידור. חשבתי שאעשה את זה שנה ואמשיך ללימודי משפטים, ידעתי שכמו ביפאן גם בלוס אנג'לס אהיה בהלם תרבותי. בכל אופן, מה שהתחיל כהרפתקה לשנה גדל ל-14 שנה בינתיים".

אחד המקומות שאליהם טיילה לא מעט היה ישראל. "אמא שלי ישראלית. כל המשפחה שלה שם, בתל אביב ובנתניה. עד השנה נסעתי לארץ כל שנה. ביליתי כל קיץ שם בתור ילדה, אצל הסבים שלי, שבינתיים הלכו לעולמם. כשהייתי ילדה, בקיץ, הלכנו אחי ואני לקייטנה בישראל, אז גם דיברתי עברית. סבא שלי היה קפדן הוא היה מכריח אותנו לדבר עברית כל הזמן, שזה היה נהדר. אבל בבית באמריקה (אנגלווד בניו ג'רזי - ר"ק) דיברנו רק אנגלית, אז זה הלך לאיבוד".

הטעם "האוניברסלי" שהזכירה קודם לכן לא קשור למשיכה שלה ליפאן או לביקורים בישראל, אלא לטעם טלוויזיוני רחב, לא גבה מצח, מהסוג שרשת כמו אן-בי-סי זקוקה לו כעת. ההימור על קומדיות נובע מהצלחה בשנה שעברה והבנה כי רבות מהתוכניות האלה של הרשת ותיקות, מסבירה רבינוביץ, והגיע הזמן להחליף אותן בחדשות.

היא תולה את חוסר ההצלחה ברייטינג של הקומדיות הטובות והאיכותיות של הרשת בכך שהן לא פונות לקהל רחב דיו. "זה בעייתי, כי אנחנו רוצים תוכניות שייפנו לקהל הרחב, אבל אנחנו לא רוצים לאבד את התחכום שיש לתוכניות של אן-בי-סי. זה איזון שקשה למצוא. בכלל, קומדיה זה תמיד תחום בעייתי, כי הוא צר - כל אחד צוחק ממשהו אחר. ‘קומיוניטי' למשל התחילה כקומדיה לקהל רחב יותר והלכה והצטמצמה לקהל צר. המעריצים שלה מכורים, אבל הם מעטים. המטרה שלנו השנה היא לפנות לקהל רחב ככל האפשר, ואני חושבת שהצלחנו בבחירות האלה השנה".

לכן נפרדים מטינה פיי ו"רוק 30" בתום העונה המקוצרת השנה ומ"המשרד"?

"טינה ככל הנראה נשארת במשפחה, אבל התוכנית שלה יורדת אחרי עונה מקוצרת ואחרונה של 12 פרקים. אנחנו רוצים שהיא תפתח דברים חדשים בשבילנו. ברור שהיה קשה להיפרד מ'המשרד'. אבל היוצרים וכולם רוצים ללכת כשהם עוד בשיא. יש להם כל כך הרבה דברים מדהימים מתוכננים לעונה הזאת, ויתרון עצום הוא שהם נכנסים אליה בידיעה שהיא אחרונה ואפשר לקשור את כל החוטים ולהגיע לסיום מתוכנן".

בינתיים נודע כי המפיקים של "המשרד", ובהם וורן ליברסטיין אחיו של פול ליברסטיין, יוצר בכיר של הסדרה, שהיה מעורב בעשייתה גם בעונות האחרונות שלה, מכרו לרשת אן-בי-סי קומדיה חדשה על אב גרוש שלו משמורת משותפת על בתו בת החמש. בתחילת הסדרה הוא עבר לגור עם בתו בבניין שבו חיים הרבה רווקים. זה נשמע כמו "חברים + ילד".

עד לא מזמן דיברו על מותו של הסיטקום, והיום נדמה שאין דבר שרשתות מחפשות יותר מאשר קומדיה משפחתית, עם ספה וקיר חסר או קבוצה של חברים בבניין.

"זה עובד כמטוטלת. כל עשר שנים היא מתנדנדת לכיוון אחר. עכשיו הדרמות קצת נאבקות על חייהן והקומדיות נמצאות בתנופה. זה קרה גם לפני כמה עשרות שנים, כולם דיברו על הנסיגה של הקומדיה ואז באה ‘משפחת קוסבי' וטרפה את הקלפים. אני גם חושבת שזה קשור למצב הכלכלי ולמתח הכללי באוויר, אנשים רק רוצים לצחוק".

האם כל הקומדיות החדשניות יישארו בכבלים? סדרה כמו ‘בנות', למשל, לא תוכל להיות משודרת באן-בי-סי?

"אני מתה על ‘בנות'. אני ממש מעריצה גדולה שלה, אבל חלק ממה שעושה אותה לכל כך מצוינת זה מה שמותר להראות בה. לנו יש המגבלות שלנו, ולא היינו יכולים ללכת כל כך רחוק כמו HBO (אצלנו ביס - ר"ק). זה מבאס, אבל זה המצב. גם את ‘מזל סרטן', שיצרנו כשהייתי בסוני, העדפנו בסוף למכור לערוץ הכבלים שואוטיים ולא לרשת אי-בי-סי, אף שהיא הציעה הרבה יותר כסף, כי הבנו שכדי לעשות את התוכנית כמו שצריך נהיה חייבים לראות אותה בכבלים. רק בכבלים ‘מזל סרטן' יכלה להיות נועזת, לחצות גבולות, לשמור על הנימה המיוחדת שלה. לא יידרשו מאתנו בדיחות שצוחקים מהן בקול כל שנייה. קהל הצופים שנמשך לנושא כזה הוא הרבה יותר קטן משאי-בי-סי היתה יכולה להרשות לעצמה".

נראה שחזרה לסיטקום היא גם חזרה לשחקני העבר ופנים מוכרות. כעת עולה באן-בי-סי "Go On", בכיכובו של מתיו פרי מ"חברים". "זו קומדיה מתוחכמת ועם זאת כיפית", אומרת רבינוביץ. "אחד היוצרים של ‘חברים' מעורב בזה (סקוט סילוורי. גם את "אפיזודס" עם מאט לה בלאנק, כתב כותב מ"חברים", דייוויד קריין - ר"ק). רבים טענו שצ'נדלר ב'חברים' היה הדמות האהובה עליהם בסדרה, אז החזרנו למתיו פרי את צ'נדלר.

"בסדרה החדשה הוא מגלם שדר רדיו ששמו ריאן קינג, שאשתו נהרגה בתאונת דרכים. בלית ברירה הוא נשלח לקבוצת תמיכה, ושם הוא פוגש אנשים שונים ומשונים, ומרגיש שהם משמשים לו מעין משפחה. זה מאוד מצחיק אבל גם מחמם לב ומתוק. מהסדרות שגורמות לך להרגיש שיהיה בסדר, במיוחד אם נמצאים בתקופה קשה בחיים".

האם לא חששתם ללהק את פרי אחרי הכישלון של "מר סאנשיין" בכיכובו?

"לא, אני לא דואגת. קחי למשל את ג'ייסון בייטמן, הוא השתתף בכל סיטקום כושל במשך תקופה ממש ארוכה, הוא אפילו נחשב למנחוס בתעשייה, ואז תראי מה קרה, הוא הלך ל'משפחה בהפרעה', נהיה לכוכב גדול וכולם מחזרים אחריו והיום הוא לא מוכן לעבוד בטלוויזיה יותר.

"עולם הטלוויזיה נהיה כל כך קשה, יש כל כך הרבה ערוצים ואפיקים, כל כך הרבה מה לראות. קשה מאוד לשחקן למצוא סדרה טובה לפרוח בה. השחקן הכי טוב יכול למצוא את עצמו בסדרה שמתבררת כלא כל כך טובה. מתיו הוא הראשון שיודה שהיו בעיות עם ‘מר סנשיין'. בהזדמנויות שונות סיפר כיצד עם השנים הדמויות שהוא גילם הלכו ונהיו נחמדות יותר, ולא בטוח שזה מה שהקהל רוצה לראות ממנו; הצופים רצו את צ'נדלר החכמולוג. בקומדיה החדשה זה מה שיקבלו. הוא קצת מחוספס וקצת ציני. הוא פשוט גדול בזה, וכל פעם שקראנו את התסריט אתו ממש הרגשנו שזה תואם את הקול הייחודי של מתיו פרי".

עוד ככובת מוכרת היא אן הייש ("אוורווד", "מצויד") שתגלם נביאה בסדרה קומית חדשה שתעלה בחורף ברשת ושמה "Save Me". מייקל ג'יי פוקס חוזר לככב בטלוויזיה עם סדרה קומית חדשה שתעלה ב-2013. בסדרה, שיצרו ויל גלאק וסאם לייבורן ("קוגר טאון", בכיכובה של קורטני קוקס מ"חברים"), מתמודדים בני המשפחה עם מחלת הפרקינסון של האב.

כל רשתות הטלוויזיה הממסדיות הביעו עניין בסדרה, אך אן-בי-סי זכתה בה לאחר שהסכימה להתחייב לעונה בת 22 פרקים ולצילומים בניו יורק. "הבמאי ויל גלאק שיכנע את מייקל ג'י פוקס לעשות את הסדרה", היא מסבירה כיצד זה נפל לידם. "והוא הסכים. אני כל כך נרגשת מזה, זה פשוט נהדר".

לראות את השלילי

רבינוביץ מתבקשת לתאר יום עבודה שלה וגם לנסות להבהיר כיצד אפשר לזהות להיט. "היום שלי משתנה מאוד בהתאם לתקופה בשנה. כעת אנחנו בימים ששומעים כל הזמן רעיונות - תקופה שמתחילה מאמצע הקיץ ונמשכת כל הסתיו. הימים ארוכים, אפשר להקשיב לשמונה פרזנטציות ביום אחד. ובצד זה, התוכניות החדשות שלנו לסתיו הזה כבר נמצאות עמוק בשלבי הפקה. כשאנחנו לא בפרזנטציה, אנחנו הולכים לשמוע הקראות של תסריטים, מתקנים תסריטים, הולכים לראות צילומים באולפן... התקופה הזאת מאוד עמוסה. אלה לא ימים שבהם יש זמן להחזיר טלפונים, ולמרבה הצער זאת התקופה שאנשים הכי מתקשרים ומצפים לתשובות.

"בסוף הסתיו ובחורף מקבלים את כל החומרים מהפרויקטים שקנינו בזמן הפרזנטציות. בתקופה הזאת בשנה דנים הרבה בפרויקטים ומנסים להעיר הערות עליהם. בינואר ובפברואר מחליטים אלו פרויקטים שקנינו ייהפכו לפיילוטים (פרקים ראשונים של סדרות, שאולי יופקו - ר"ק). עד מארס מלהקים את הסדרות, מחפשים במאים וכו'. בחודשיים הבאים אנחנו מתרוצצים בין אתר צילומים אחד למשנהו וממשיכים בליהוקים. בקיצור, מה שאני אוהבת בעבודה שלי זה שכל יום הוא שונה מקודמו, ואני לעולם לא משתעממת.

"באשר ללהיטים. לרוב הביזנס הזה שלנו הוא בעיקר דחייה וכישלון. לפעמים פשוט לא יודעים אם משהו יצליח או לא, ורק מהמרים על התסריטאים ועל הקולות שנשמעו בפרזנטציה ומקווים לראות נקודת מבט מובהקת וחזקה. לכן כאשר לעתים רחוקות קורה שמתאהבים במשהו ממבט ראשון - מהפרזנטציה ועד שלבי ההפקה המתקדמים, פשוט מרגישים את זה בעצמות - צריך לאחוז בדבר הזה, ולהתמלא באנרגיה כאשר הוא באמת נמצא".

הגל הקודם של קומדיות, שלא כמו אלה כעת, מאוד פנה פנימה לחייהם של היוצרים עצמם, ולכן רבות מהסדרות תיארו את אחורי הקלעים של עשיית טלוויזיה. התיאורים של שגרת יומה של רבינוביץ מרגישים מוכרים מסדרות כמו "אפיזודס", "תרגיע", "הפמליה" ו"רוק 30". האם החיים שלה הם אכן כמו קומדיה?

"מאוד", היא משיבה. "הדמות של אלק בולדווין ב'רוק 30' מאוד מדויקת, וגם ‘אפיזודס' מאוד קרובה לאמת. במיוחד איך שהיא מציגה את אנשי הרשת... במיוחד, הבחורה שרואה את השלילי בכל דבר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ