בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוכן כפול

גורי אלפי נחוש בדעתו לא להיהפך לסלב מאוס. לקראת חזרתו לבד אל הבמה, לראשונה זה 20 שנה, הוא מסביר מדוע בעבר פרש מפרויקטים בשיא ההצלחה, מה הסוד של העונה האחרונה של "מצב האומה" וכיצד הוא מתמודד עם ההתבגרות

18תגובות

גורי אלפי היה נער בן 16 בפעם הראשונה ששמע כרוז המכריז את שמו לפני עלייה לבמה. זה היה הימור מלא ביטחון עצמי, גם כשמביאים בחשבון לימודים במגמת תיאטרון בבית הספר התיכון והופעה מוצלחת בהצגה "בן המלך והעני" כשהיה בן 10.

וכך, התיכוניסט הנועז בעל פני התינוק התקרב, מלא חשש, לבמת החובבים במועדון הדומינו גרוס. כשעמירם גרוס, בעלי המועדון, שאל אותו לשמו, השיב לו בקול רועד: "גור". כמה דקות אחר כך שילהב גרוס את הקהל בצעקה חדה למיקרופון: "קבלו את גורי!" היתר, פחות או יותר, היסטוריה. אלפי חזר שוב ושוב למועדון, "עובד יותר על אנרגיה ופחות על חומר ודיוק", לדבריו, ובכל זאת, עד גיל 17 כבר החזיק במופע סטנד-אפ שלם ועצמאי.

מיכה קירשנר

לא מפתיע, אם כן, ש-20 שנים אחר כך אלפי נראה על בימת הקאמל קומדי קלאב בתל אביב נינוח כאילו היה במפגש אינטימי בסלון ביתו. אין בו שום גינוני אמן, שום עדות ללחץ או מחוות גדולות. הוא נונשלנטי ורגוע כאילו אינו עומד בפני קהל רעב שבא לצחוק.

בימים אלה מתחיל אלפי בסיבוב הופעות של מופע הסטנד-אפ החדש שלו, הראשון שבו הוא מופיע לבדו מאז אותם ימי נעורים. בתחילת אוקטובר הוא גם יחזור למסך ערוץ 2 עם חבורת "מצב האומה", תוכנית ההומור שהוא משתתף בה זו העונה החמישית. בתווך בין שני הפרויקטים העכשוויים לאותו הערב בגיל 16 היו אינספור מופעים, תוכניות טלוויזיה, סדרות, תוכניות רדיו, טורים לעיתון וסרטים שבהם שיחק. אלפי, הסולד מכוכבױת ונחשב לידוען ששומר על פרופיל נמוך, הצליח לעשות מה שרבים כשלו בו: להיות חבר של קבע בליגת-העל של עולם הבידור המקומי במשך שנים מבלי להיהפך ל"טאלנט", במובן הצהוב, הנוצץ לכאורה של המושג, כזה שחי במדורי הרכילות ומתקיים מפתיחות אירועים והוללות מתוקשרת.

הוא בן 36, נשוי להילה ואב לשלוש בנות. כמעט בכל תחום בחייו הוא אינו מספק דרמה גדולה. אם יש תכונה שבולטת בו, זו כנראה מתינות. כך למשל התקיים הראיון בלובי של מלון כפר המכביה הלא נוצץ, שנבחר בשל הקירבה לביתו ברמת גן.

את המופע החדש בנה אלפי לאט ו"תוך כדי תנועה", לדבריו, במשך שלוש שנים, מבלי שהתכוון לכך. "מתוך החברות עם רועי לוי (בעלי הקאמל קומדי קלאב, ג"א) הגעתי שוב למועדון. פתאום היה מקום שאפשר לעלות ולהשתעשע בו, לאלתר, להתנסות".

ובכל זאת, זו חזרה לבמה אחרי זמן רב.
"זה תלוי אם מכלילים מופעי אלתורים שאני עושה מדי פעם. מבחינתי אף פעם לא התחלתי או הפסקתי לעלות על במה, כי זה משהו שקורה תמיד מאז שאני בן 16. כשנמצאים על במה נוצרים רעיונות חשובים לעשייה אחרת, וחוץ מזה, אנחנו הקומיקאים אוהבים קהל. אנחנו רוצים קהל, חייבים את הפידבק, צמאים לו, למען האמת. לכן אנחנו על הבמה מלכתחילה. לפעמים אנחנו רוצים את זה יותר מדי ואז אנחנו לוחצים. צריך לשמור את האיזון בין ביטחון עצמי לקשיחות".

גז וברקס

הרקורד של אלפי יכול להסביר את האיזון במקרה שלו. עוד לפני גיוסו לצבא, ללהקה צבאית, החזיק בנוסף למופע משלו גם מופע משותף עם תומר יוסף, לימים חבר ההרכב "פלטפוס" וכעת סולן "באלקן ביט בוקס".

אחרי שהשתחרר מהצבא החל אלפי להופיע עם אסי כהן בערב משלהם, שהיה לקאלט. אלו היו שנים יצירתיות במיוחד. בדומינו גרוס גדלו לצדו של אלפי מי שברבות הימים ישגשגו בפריים-טיים בטלוויזיה ובאולמות ההופעות והתיאטרון. בטלוויזיה נחלו הצלחה חבורות המצחיקנים "פלטפוס" ו"דומינו". אלפי וכהן שודרגו גם הם לטלוויזיה, בהתחלה בפינה ב"רק בישראל" ובהמשך בתוכנית משלהם, "שידורי המהפכה".

בשיא ההצלחה, ב-2003, החליט אלפי לפרק את החבילה ודרכיהם נפרדו. אלפי עבד במחלקת הפיתוח של הזכיינית רשת, היה פאנליסט ב"משחק מכור" וגם ממנה פרש בשיא וכן שיחק בסרט "ריקי ריקי" ובסדרה "בסימן ונוס". באותה תקופה החל להגיש את תוכנית הרדיו "עסק שחור" (עם לירון תאני) ושיחק בתפקיד ראשי בדרמה "לא הבטחתי לך". אחר כך שיחק בסרט "הסודות" ובסדרה "משמורת", הגיש את תוכנית הרדיו "יחס חם" (עם עינב גלילי) ושיחק בסרט הקולנוע "שליחותו של הממונה על משאבי האנוש". לפני כשנתיים החל להשתתף ב"מצב האומה" לצד ליאור שליין, גלילי ואורנה בנאי. בין לבין הוא מדבב ומקריין סרטים וסדרות וגם כותב טור שבועי, יחד עם גלילי, לחינמון "ישראל היום". לפני כחצי שנה, בתום העונה האחרונה והמוצלחת של "משחק מכור", הכתיר אותו העיתון "מעריב" בתואר המחייב "האיש המצחיק בישראל".

בפועל, אלפי הוא איש של עבודה. יש לו משרד ושגרת פעילות המשמשת לקידום פרויקטים שונים. גלילי, שחולקת אתו כמה מסגרות, מעידה שהוא טיפוס ש"עובד מהר מאוד ובהספקים עצומים". כרגע, הוא מספר, הוא גם שוקד על כתיבת סרט קולנוע ומחזמר (שעצם אזכורו גורם לו לצחקק בהנאה, במיוחד כשהוא מתבקש לפזר עמימות ¬ ומסרב). "יש הרבה דברים שנעשים במקביל ונמצאים בתהליך. אבא שלי אומר תמיד שמכיוון שהתקרה בארץ נמוכה חייבים לגדול לצדדים, ואני מרגיש שהנחתי כל מיני דברים ואני חוזר לטפל בהם".

אולי זה מה שמסביר את ההפוגות בקריירה שלו. לא פעם אלפי נתון בחשיפה גבוהה, אחרי שכמה תפקידים בכמה פרויקטים מתפרסמים בו בזמן. תקופות אחרות מתאפיינות דווקא בהיעדרות מהעין והתודעה הציבורית. הוא מקשיב ומהנהן: "יש משהו מודע בגז ובברקס. תמיד יש איזה צירוף קוסמי בין דברים, וזה יכול להיראות כאילו בבת אחת - אש".

או שיש לך יחסים אמביוולנטיים עם כוכבױת.
"אין לי יחסים אמביוולנטים עם כוכבות, אני פשוט נגדה. אין פה טוב ורע, זה רק רע".

למה רק רע? כוכבות יכולה לתת לאמן הרבה הזדמנויות.
"בדיוק הפוך. החופש היצירתי המוחלט הוא להיות אנונימי, בלי לפנות לקבוצות מיקוד, בלי לחשוב על הקהלים ומה המפרסמים רוצים. החופש האולטימטיבי ניתן למי שאין ממנו ציפיות. אחרי הצלחה הכל הולך ונהיה הרבה יותר מורכב. חוץ מזה, לכוכבות יש עוד מחיר: ברוב המקרים זה עושה אותך שמוק".

כלומר?
"אתה הופך לשמוק איכשהו, או שאתה נתפש ככה כי אין לך כוח לשנות את דעתם של אנשים. מנגד אתה יכול להפוך למישהו ששופט את עצמו בחומרה כי יש לו סטנדרט שהוא חייב לעמוד בו. אתה לא יכול להיות תמיד למעלה, פשוט לא".

הגישה הזאת לא עלולה לחבל בעבודה שלך בסופו של דבר?
"אני לא מרגיש שכשאני מצליח זה מכבה אותי או גורם לי להתכרבל בפינה".

תכנון ושליטה

אבל בדברים אלה אלפי מתעלם מהעבר שלו. בשתי הזדמנויות העדיף כאמור לפרק הרכב בשיא הצלחתו. המקרה הדרמטי יותר היה בשותפות עם כהן. השניים זכו בפרס אנשי השנה בתחום הבידור, ותוכניתם "שידורי המהפכה" היתה, בעונה היחידה שלה, ללהיט מהדהד, מצוטט, נערץ. את "משחק מכור" עזב אלפי אחרי עונה מוצלחת במיוחד.

"הגישה היא שיותר טוב לא יהיה בפרויקט הזה, בוא נלך לפרויקט אחר", הוא מסביר. "זה משהו טכני, עד שההצלחה הבאה תבוא".

למה לא לנסות לשמר את ההצלחה הנוכחית? את המעמד שכבר יש?
"אנחנו משחקים במגרש שאתה לא שולט בו. אתה לא שולט במעמד שלך ולא יכול לתכנן אותו. לא תצליח לעצב את מה שאנשים חושבים עליך, את הגל שאתה נמצא בו - אם תהיה למעלה או למטה. אתה לא יכול להיות במיטבך כל הזמן".

אז מה?
"אז אני מוותר על זה. מוותר על המקום הזה שאני לא יכול לשלוט בו. גם מבחינה אמנותית זה בריא. אלו היו אקטים בריאים, לעבור הלאה, לחפש משהו אחר. כל פעם גם בא משהו אחר, וזה קשור לחריצות והתמדה, אפילו לא לכישרון. בואי נגיד שהייתי נשאר באותו מקום שבו הצלחתי לראשונה. מה היה קורה? מי הייתי? הייתי בתיאטרון ובמחזות זמר, כי בגיל 10 עשיתי את 'בן המלך והעני'. קשה להנדס את החיים שלך לפי מה שמצפים ממך לעשות. עדיף בעיני, כפתרון פרקטי, להגיד לעצמך - אין עכשיו כלום, אז מה אתה רוצה?"

ייתכן שכעת דווקא מסתמן שינוי. העונה הקרובה של "מצב האומה" תהיה החמישית במספר - הפרויקט הממושך ביותר שאלפי היה מחויב לו. "הפתולוגיה שלו היא עזיבה בשיא", מנתח עמית. "גם ב'מצב האומה' זה לכאורה אמור היה לקרות, כי העונה האחרונה היתה מלאה בהייפ של הצלחה, אבל זה לא קרה. אולי כי הוא השתנה והתבגר, ואולי כי התוכנית הזאת מתאימה לו בחופש שהיא מאפשרת. הטלוויזיה השתנתה והוא השתנה".

גם אלפי תולה את הבחירה להמשיך ב"סוג של התבגרות, להישאר במשהו ולבדוק אותו רגע עד הסוף במקום להגיד או-קי, הלאה".

והוא מסביר: "הרגשתי, גם עם אסי וגם ב'משחק מכור', שהגעתי לאיזה שיא. באופן אינטואיטיבי, זה גרם לי להחליט ללכת הלאה. בקאט אחד, ברגע אחד. היום אני מרגיש שהקאט הזה הוא לא ברור ולא חד משמעי, גם אם יש לי איזו תחושה של מיצוי".

מה שונה היום?
"אני פשוט אומר לעצמי, רגע רגע, אני צריך לכתוב עוד טיוטה, לעבור את הקצה הנוכחי ולחפש לי עוד שיא. זאת משימה שאף פעם לא ניסיתי להשלים: לחפש עוד שיא בדבר הקיים. שמרתי אמונים רק לבת הזוג שלי, ורק שם גיליתי כל פעם עוד שיא ועוד שיא. במקצוע כל פעם רק בלעתי והקאתי. היום אני מנסה להישאר יותר בתוך הדברים. אני גם מרגיש שהאנשים שעובדים אתי מקבלים את זה שאני אוהב יותר מדבר אחד ולכן לא מעיקים עלי. אני כבר לא מרגיש כבול. התחושה שאני כבול היא בשבילי סיבה להיטרף".

אולי מתסכל קצת לגלות בגיל 16 מה הדבר שאתה טוב בו? להגיע מהר מדי למטרה?
"אני מנסה לא להתייחס לקריירה כאל מגדל שאני בונה. בדיעבד אני מסתכל על כל מה שקרה ורואה לבנים במגדל, אבל אני לא מסתכל על זה ככה. אני מסתכל רק על הכאן והעכשיו. מה עושה לי את זה כאן ועכשיו. אני כן אוהב להרגיש שליטה, הייתי רוצה להרגיש שאני שולט בעתיד שלי, אבל אני חייב לתת קרדיט גם לכל מה שקורה מסביב וזה מוביל אותי".

עניין השליטה הוא אלמנט שמציינים אנשים סביבו. המלים "אנליטי" "מחושב" ו"בשליטה" חוזרות על עצמן (לצד "גוד גאי" ו"מותק", שכל מי שנשאל עליו מיהר לציין), בעיקר בכל הקשור להומור שלו ולהתנהלותו כקומיקאי.

"הוא אדם מתוכנן מאוד ויודע בדיוק מה הוא יעשה ואיך הוא יגיש כל בדיחה", אומר עמית מתחום הבידור. "הוא נולד לבמה. לפעמים אלתורים למשל יוצאים קצת אלימים או מביכים, אבל לא אצל גורי. יש לו אינטליגנציה בימתית גבוהה מאוד. הוא יודע לעמוד על במה ולהצחיק בלי שאף אחד ייעלב".

לירון תאני מעיד: "הוא לימד אותי המון על הומור וטיימינג. הוא חוקר מומחה של הומור, וזה שהוא חריף הופך את העניין הזה לעוד יותר שמח. הוא רגיש מאוד לסביבתו וסקרן בנוגע ליכולת שלו, תמיד מחפש עוד עניין, מה יאתגר אותו וירגש אותו. זה לא הטאלנט שקם בעשר בבוקר, ניגש למחשב וחושב על איזה פאנץ'. גורי הוא ממציאן והוא יוצר לעצמו את העיסוקים".

גאולה מתוך ייאוש

ואולי הבחירה להישאר בינתיים באכסניה הידועה גם קשורה למה שקרה בעונה הקודמת של "מצב האומה". אחרי כמה שנים של בינוניות על המסך, הבריקה העונה האחרונה של התוכנית, למרות שיבוץ מאוחר בלילה ופעמיים בשבוע. אלפי מצדו תולה את האשמה ב"ייאוש".

ייאוש?
"עשינו הרבה עונות, הרבה תוכניות. תמיד היינו האח החורג, האטי והמשונה קצת של 'ארץ נהדרת'. הם היו תמיד עשויים מאוד ומדויקים, ואנחנו באנו לעשות את שלנו, ומי שאהב אהב, שזה מה שהיינו אומרים כדי לנחם את עצמנו".

ואז?
"ואז הגיעה עונה שאמרו לנו שמבחינת אילוצי לוח השידורים, אין מה לעשות ויהיו שתי תוכניות בשבוע שיתחילו אחרי 23:00 בלילה. חשבנו לעצמנו שהנה, אנחנו ממשיכים עד שניעלם. פשוט נכנסנו לזה ככה. מתוך הייאוש באה הגאולה. באנו בלי ציפיות מעצמנו וידענו שלאף אחד אחר אין ציפיות מאתנו. רשת (זכיינית ערוץ 2 המשדרת את התוכנית, ג"א) אמרו לנו, 'זה בסדר שלא יהיה רייטינג, שיהיה כיף. תיהנו'".

למעשה שוחררתם מעול.
"היינו מיוסרים ואז היינו מיואשים ואז פיתחנו אדישות וזה כיף. כשלא אכפת לך, הכל יוצא טבעי. מכירה את הרגע הזה ביום שכבר מאוחר, אין לך כוח לכלום, אחרי יום נורא, ואתה יושב ויוצאים לך הדברים הכי מעולים, אתה כמו משורר".

אתה טוב כשרע לך.
"כן, כשאתה כבוי מאוד, משהו מאיר אצלך. משהו שם עבד, במידה רבה בזכות הכניסה של עינב לתוכנית והיציאה מהארון של אורנה. היא נהייתה משוחררת וגם הרבה דברים מצחיקים מעונות קודמות, שלא נכנסו בגלל זה, נכנסו עכשיו. תמיד היינו עושים משהו עם זה. מי שהיה באולפן הרוויח את כל החבילה, אבל היינו מוציאים את זה בעריכה מפאת כבודה. אני כל כך שמח שהיא עשתה את זה. זה אדיר, פחות קמטים בפנים".

אתה חושב על דרכים לשחזר את ההצלחה של העונה הקודמת? חושש שאולי לא תצליחו?
"אם לא נצליח לא נצליח. כבר היינו שם, כמה רע זה יכול להיות?" הוא צוחק. "אם נמשיך משם למשהו אחר זה גם יהיה מצוין".

שאיפה לממוצע

ההתבגרות של אלפי ניכרת לא רק בהחלטה למצות פרויקטים, אלא גם על הבמה. במופע החדש הוא נע בקלילות בין שאלות של דת ומיתולוגיה יהודית לסיטואציות של זוגיות ארוכת שנים - "אתה מגיע למצבים אבסורדיים. אתה מגיע למצב שאתה שואל 'אפשר סקס?' וכשהתשובה היא 'לא' זה בסדר גמור"; של לידות (כולל תיאורים פלסטיים) ושל גידול שלוש בנותיו. כל אלה עוררו צחוק מהדהד בקרב הקהל הצעיר במועדון הקאמל קומדי, בהופעה לפני כמה שבועות.

ההומור של אלפי חומק מוולגריות או גסות. איכשהו, גם כשהנושאים שעל הפרק עלולים להידרדר כך שהקהל יתכווץ בכיסאו, הוא מצליח להעביר מסר אחר. "הוא אינטליגנטי רגשית וגם אינטלקטואל", אומרת אורנה בנאי. "שילוב של ראש ולב, והחום שלו עובר לקהל. אני למשל על במה מעוררת רגש. הוא משלב - רגש ושכל. תמיד ההומור ברמה ואף פעם לא וולגרי".

הזוגיות וההורות הן מהנושאים שאלפי מרגיש נוח במיוחד לעסוק בהם. הוא התחתן עם מי שהיתה חברתו הראשונה בתיכון והם ביחד 20 שנה. הוא היה הורה צעיר, שנים לפני חבריו, והוא מקפיד לתעד את משפחתו בתמונות שהוא מפרסם ברשתות החברתיות. כמו הקריירה שנמצאה בגיל צעיר, גם כאן לא נזקק לזמן רב כדי להתיישב. "זה קרה וידעתי שזה זה. לא היה צורך במשהו אחר, גם מבחינת העבודה וגם מבחינת הזוגיות", הוא אומר. "בעבודה יש משהו קצת יותר מסתכל לצדדים ואמיץ. בזוגיות שלי יש משהו שליו ורגוע ונטול איום. אני קצת מרגיש סוכן חשאי, 007. משכיב את הילדה לישון, עושה אמבטיות ומדבר על חשיבות צחצוח השיניים ו'מעשה בחמישה בלונים', ועשר דקות אחרי זה אני על במה במועדון אפלולי, מזיע מול הקהל באטרף. יש לי הרגשה של שניױת וזה טוב לי".

אתה מאזן.
"בדיוק, וכשהאיזון מופר, אני בבעיה. כשהייתי ברומניה וצילמנו את 'שליחותו של הממונה על משאבי האנוש' הייתי ממש בדיכאון. מצד שני, ואני לא אשתמש במלה דיכאון פה, אבל כשאני המון בבית ויש חופש גדול, אני מוצא את עצמי מוטרד על סף הרוצה להכאיב לעצמי".

בחור שפגש את אשתו, האשה היחידה שהיתה לו, בגיל 16, הוא כמעט מוצג מוזיאוני. "אולי, אבל למה לנבור בזה? יש כאן איזו הרמה לאירוניה שאתה מאוד רוצה לקבל, כי זה יהיה כזה כיף לקבל אותה. שתהיה דרמה, שנסגור את זה באיזה טוויסט. אני לא רוצה. אנשים היו רוצים שהסיפור יסתבך. אני לא מעוניין לספק את ההרמות להנחתה האלה. אנחנו מתים על הממד האירוני, תנו לנו את הסיפור. זה כמו בסטנד-אפ: משאיר אותך עם פאנץ'-ליין מדמם".

המשפחה היא עניין שאלפי התבטא בנוגע אליו לא מעט בעבר. כמה פעמים התראיין במשותף עם אביו, איש התיאטרון, המרצה והמשורר יוסי אלפי, כדי לקדם את מפעל מספרי הסיפורים שלו (אלפי טוען שבא "לעשות לו קולות רקע" וגם ש"סטנד-אפ הוא גרסה ניאנדרטלית של מספר סיפורים. אני הולך ומוריד את העיסוק המשפחתי. בקצב הזה הבת שלי תהיה כרוז בסופר"). בסוכות הקרוב יפתחו האב והבן את הפסטיבל בערב משותף עם הנשיא שמעון פרס.

"אבא שלי אדם מוכשר מאוד ועושה המון דברים, ואני חושב שנדבקתי בבמה ממנו והבנתי ממנו את הפוטנציאל של עשיית כמה דברים במקביל", אלפי אומר. "אני דומה לו ושונה ממנו בהרבה דברים. זה לא מאיים עלי ואף פעם לא הרגשתי שיש צל שצריך להשתחרר ממנו, או שאני צריך להוכיח את עצמי במיוחד. רוב הזמן זה נותן לי השראה. אני לא כל כך אוהב את קונצפט המשפחות המפורסמות. כשיעל פוליאקוב אמרה לי שהיא הולכת לעשות סדרה כזאת על אבא שלה, בלב אמרתי לעצמי שזאת טעות. מה את מערבבת, תעשי את שלך. אבל היא עשתה דבר מעולה כל כך, מודע לעצמו".

הוא מהרהר. כמו בפעמים אחרות בשיחה, גם כשהוא עונה ברצינות מדי פעם בורח לו הקומיקאי בהבעה מוקצנת או באינטונציה מודגשת: "לצערי היתה לי ילדות סבבה, אני יחסית לבן, לא נמוך מדי, לא רזה מדי, אני ממוצע. אף פעם לא ספגתי איזו טראומה גדולה בשביל לחזור אחר כך ולצאת מהכאב. אני פשוט די משועשע מהעולם ומנסה להתייחס לחיים שלי בקלות וברצינות הנדרשת ונהנה מזה כל עוד אפשר".

כמו החיפוש אחר פיקנטריה בכל הקשור למשפחתו, נדמה ששאלת הקשר עם כהן, אף שעברו תשע שנים מאז נפרדו, עדיין מנקרת. במופע, למשל, מספר אלפי כיצד יצא מבית החולים עם בתו שרק נולדה ואחת האחיות הביטה בה והעירה בצהלה: "היא כל כך דומה לאסי!"

"אני יכול להבין את העניין", הוא משיב לתהייה עד כמה מאס בשאלות על הפרטנר לשעבר. "אני יכול להבין שזה קורץ, זה פשוט לא כל כך פיקנטי כמו שאנשים מדמיינים. ברגע זה הבת האמצעית שלי הולכת לגן עם הבת הבכורה של אסי. הבת הקטנה שלי בגן עם הבת האמצעית של אסי. אנחנו תמיד נהיה איכשהו חלק מהחיים אחד של השני, בעצימות גבוהה או נמוכה. ההחלטה אז היתה ההחלטה הנכונה, זהו זה. אין מה להגיד 'למה נפרדת' או 'אם הייתם נשארים' או כל מיני מחשבות שכיף להשתעשע בהן. זה קצת מוריד ממה שאסי ואני הספקנו לעשות מאז - לא חבל שהדברים האלו לא היו קורים? מה שעשינו ביחד היה דבר נפלא שקרה באופן טבעי ועכשיו הלאה לדברים אחרים".

אהבת את "הפרלמנט"?
"אהבתי מאוד ואהבתי גם את כמות הפרקים, זבנג וגמרנו. אני מת על זה, זה נהדר".

אמרת פעם בראיון שאתה מבסוט מהיותך ממוצע ושאילו יכולת להיות ממוצע לאורך שנים, גם אם לא כוכב ענק, היית חותם על זה.
"זה עדיין רלוונטי. מעניין אם זה עניין לוזרי".

זה עניין לוזרי?
מחייך: "אני מרגיש שזה עניין פרקטי. אני רוצה לעבוד פה הרבה זמן - כמה שייתנו לי אני אקח. אני חושב שהדרך הכי טובה היא לא להתבלט כל הזמן. הדרך היא להיות בעל ערך, רצוי, אבל לא מאיים ולא טורד".

אז להיות "האיש הכי מצחיק בארץ" זה היה קצת יותר מדי?
”זה נשמע כמו צניעות מעושה, אבל כן. וזה לא מתוך צניעות אלא מתוך פחדים, מפחידות אותי ההגדרות האלה. לא צריך את זה, תודה רבה. אם אני כל הזמן אצטרך להשיג מישהו או משהו או להיות מעל מישהו או משהו, אני אתחרפן.

"ג'רי סיינפלד עשה את הסרט התיעודי 'הקומיקאי' והוא מראיין בו את ג'יי לנו. לנו ממשיך להופיע כסטנד-אפיסט וסיינפלד לא מצליח להבין למה הוא צריך את זה. לנו עונה לו, 'אי אפשר לדעת מתי יזרקו אותי מהטלוויזיה ואני אצטרך להתפרנס'. האמנתי לו לגמרי. יהיה לך למעלה ויהיה לך למטה, אתה חייב להתייחס לדבר הזה ביראת כבוד, כי אתה על זמן שאול. אם נהג המונית שואל אותי לאן נעלמת, אני מנסה לא להתייחס לזה במובן המילולי של 'אני כבר לא קיים'. התהודה של הדברים שאני עושה הולכת ובאה, פוחתת ומתעצמת וזה דבר טוב ובריא. זה חיובי. אולי זה נשמע כמו מנטרות שחוקות, אבל אני מוכן להמשיך להגיד את זה עד שזה ייכנס לי לראש. אני חושב שזה כבר קורה לי".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו