בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני רק הדוור

כשמנדי פטינקין מדבר על "הומלנד", שעונתה השנייה עולה בשבוע הבא בארה"ב, הוא בעצם מדבר על יחסו המורכב לישראל וליהדות

7תגובות

"איניגו מונטויה יהודי, ג'ורג' סרה יהודי, צ'ה גווארה יהודי וסול ברנסון יהודי. כי אני יהודי. אני יכול להיות רק מי שאני", אומר השחקן מנדי פטינקין על הדמויות שגילם במשך השנים, בראיון במלון תל-אביבי.

כעת הוא בתפקיד סול ברנסון, המפעיל של סוכנת הסי-איי-אי קארי מאתיסון (קלייר דיינס) ב"הומלנד". הסדרה האמריקאית, המבוססת על "חטופים" הישראלית של גידי רף, שזכתה ביום שני לפנות בוקר בארבעת הפרסים החשובים בטקס האמי, תעלה בשבוע הבא לעונה שנייה בארצות הברית. שבוע אחר כך תעלה ביס או (גם "חטופים" תעלה בקרוב לעונה שנייה בקשת בערוץ 2).

דודו בכר

במאי צולמו כמה חלקים מהסדרה בישראל. לשם כך הגיעו לארץ פטינקין, דיינס, הווארד גורדון, שיצר את הסדרה יחד עם אלכס גנזה, ומייקל קוסטה, אחד מבמאיה. פטינקין מצא זמן לא רק לראיון, אלא גם לפגישות אישיות בישראל וברשות הפלסטינית. בין השאר חתם על עצומה המביעה תמיכה בשחקנים הישראלים המסרבים להופיע בהיכל התרבות של אריאל.

פטינקין מתייחס ליהדותו בתגובה לאופן שבו הוצגה דמותו של סול בפאנל שערכה קשת במרכז רבין. באירוע בהשתתפות יוצרי "הומלנד" ובכירי ערוץ שואוטיים, המשדרת את הסדרה בארצות הברית, הגדירה המנחה אילנה דיין את סול "הדמות היהודית ביותר מאז סיינפלד".

הוא חוזר על האמירה על הדמויות היהודיות בתום השיחה, כמעין הסבר לכל מי שפיקפק באמירות הפוליטיות שהשמיע בזמן הביקור בישראל. מתברר שבקהילה היהודית בארצות הברית היו מי שתקפו אותו על התבטאויותיו נגד ההתנחלויות, ואף קראו להחרים את מופעיו המוסיקליים.

"אם את שואלת אותי מה זה אומר להיות יהודי, הרי שזה סוג של סלחנות, רחמונעס ¬ חמלה. פירוש הדבר להיות אדם טוב", הוא אומר. "באחרונה השתתפתי בהצגה 'Compulsion' ושיחקתי דמות ששאבה השראה מאנה פרנק. פרנק כתבה: במשך עידנים יהודים נאלצו לסבול, אך זה הפך אותך לחזקים יותר. בבוא היום, אם נשרוד את זה, ועוד יישארו יהודים בעולם, נשמש דוגמה. הלוואי ומלותיה היו נשמעות היום".

במקום על "הומלנד", הוא מעדיף לדבר על ישראל. "אני לא נמצא כאן כדי למכור סדרת טלוויזיה", הוא מסביר. "'הומלנד' מוכרת את עצמה. אף אחד לא יודע בדיוק איך ולמה, כי הרבה דברים טובים לא שורדים, הרי אנשים אוהבים זבל. אבל במקרה הזה התרחש נס".
גם כאשר נדמה שהשיחה עוסקת בסדרה המצליחה, מתברר שהיא עוסקת בישראל. ובכל זאת, חייבים לדבר על הסדרה הממכרת, שאפילו הנשיא ברק אובמה היה צופה נלהב של עונתה הראשונה (לשחקן דמיאן לואיס גילה כי בימי ראשון הוא מעמיד פנים שיש לו עבודה ובעצם צופה בסדרה).

לב אחד

הסדרה מגוללת את סיפורו של נחת אמריקאי, ניק ברודי (לואיס), שהיה שבוי במשך שנים באפגניסטאן. בזמן שביו התאסלם וחבר לכוחות המתנגדים לארצות הברית. דיינס, הסובלת ממחלת נפש, דולקת אחריו ומפתחת אתו קשרים רומנטיים.

העונה הראשונה הסתיימה בשיא דרמטי והיוצרים מבטיחים כי העונה החדשה, שהולכת ומתרחקת עוד יותר מסדרת המקור הישראלית, תהיה מותחת לא פחות. פטינקין מוכר לצופים בישראל כשחקן בסדרות "שיקגו הופ", "מחשבות פליליות", "מתים במשרה חלקית", ולפי התרשמותו הישראלים מכירים אותו בעיקר כאיניגו מונטיה מהסרט "הנסיכה הקסומה".

רונן אקרמן

פטינקין הוא שחקן עטור פרסים, וגם זמר טנור, המעלה הופעה של יצירותיו המוסיקליות של סטיוון סונדהיים. בצעירותו התנדב בקיבוץ, ביקר בישראל פעמים רבות, יש לו קרובי משפחה בישראל ¬ כולל בהתנחלות בגדה. הראיון אתו מתנהל לעיני מצלמה (של אתר "הארץ") ונוכחותה מורגשת; כשחקן הוא מודע אליה כל הזמן, ולפעמים הראיון נדמה כהופעה, הכוללת ציטוטים משייקספיר עד סונדהיים, דרך אנה פרנק.

יוצרי "הומלנד" מוזכרים אצלו בנשימה אחת עם המחזאים הגדולים של העולם. "אחד הדברים שאני אוהב בסדרה הוא שהיא מבקשת מאנשים להקשיב", הוא מסביר. "היא מעלה שאלה קשה ¬ מיהם הגזענים בעצם? מי הטורפים ומי הקורבנות? כולנו כאלה. כמו שייקספיר וסונדהיים, גם היוצרים אלכס גנזה והווארד גורדון מצליחים להציג את שני הצדדים בסכסוך בתוך הדרמה. הם עושים זאת באופן מהימן ולא מניפולטיבי".

על דמותו בסדרה הוא אומר: "אנשים שואלים אותי אם אני מהטובים או מהרעים. ביקשתי מהתסריטאים שלא יספרו לי, כי גם בחיים אני לא יודע לאן אתקדם. לא ידוע לי מה יקרה כשאצא מהדלת. אין לי מושג מה יקרה כשאני יושב עכשיו בראיון, אז למה שאדע מה סול ברנסון הולך לעשות? רק שבוע לפני צילומי הסצינה אני יודע מה יקרה, כי אז אני מקבל את התסריט. אני חושב שהתסריטאים עצמם עוד לא יודעים, אבל בין שאני טוב ובין שאני רע, אני פועל מהלב. הן 'הטובים' והן 'הרעים' מאמינים שהם הופכים את העולם למקום טוב יותר. החוכמה היא להקשיב זה לזה".

אני מניחה ששואלים אותך את זה בגלל הסצינה של הפוליגרף בעונה הראשונה, שבה מחפשים חפרפרת בשורות הסי-איי-אי, וסול חומק באופן מחשיד.
"נכון. הבנתי שהאינטרנט כמרקחה בנושא. כל שאני יכולה להגיד זה שהוא 'בחור טוב', לא משנה מאיזה צד של המתרס הוא נמצא".

האם גם קארי, הסוכנת החשדנית שהוא מפעיל, תגדיר אותו ככזה בסופו של דבר?
"הדמות של קארי מרתקת. סול פגש אותה באוניברסיטה וגייס אותה לארגון. הוא זיהה בה חוש לא רגיל ביחס לאנושות, משהו שעוד לא נתקל בו בעבר. היא כאילו מעולם אחר. הוא מאמין בה ויקריב את חייו למענה. הוא מאמין שהקיום שלה יהפוך את העולם למקום טוב יותר. לא חשוב אם היא מהימין או מהשמאל, היא אמיתית. הוא משמר אותה כדי שהיא תוכל להגיע לאמת".

זהו אחד מהרגעים הרבים בשיחה שבהם ברור כי פטינקין אינו מדבר רק על הסדרה. באותה רוח הוא נשאל, האם אפשר לקבוע עמדה חד משמעית בקשר לאדם המשמש כחפרפרת, אפילו אם המניעים שלו הם כסף ולא אידיאולוגיה, למשל. הוא משיב: "גם כסף זה מניע של 'הטובים'. אתה צריך להביא אוכל הביתה, לשלם על ניתוח של יקיר, לקנות תרופות למישהו שסובל. רוב האנשים עובדים בשביל כסף. מעטים התברכו בזכות לעבוד במה שהם אוהבים. פועלים שמחברים ברגים לא עושים זאת מאהבה.

"ואם לחזור לעניין של סול, אני חושב שכולנו חפרפרות. כל יחיד במשפחה הוא חפרפרת, שמנסה להעביר את המסר שלו. בעיני חפרפרת הוא מישהו שמוכן להקריב את חייו למען האמונות שלו".

גורדון סיפר בפאנל שבסצינה שבה נראתה גופה, אילתרת ואמרת קדיש.
"זאת היתה סצינה שבה אחד החשודים התאבד. לא ברור כיצד הצליח לעשות את זה, איך הגיעה לידיו סכין גילוח חדה - השאלה נותרה פתוחה. אבל סול ראה אדם שוכב בשלולית דם, אדם המוגדר 'אויב'. אני מיד חשבתי מה עושים במקרה הזה, והבנתי שצריך להגיד קדיש. אני אומר קדיש כל הזמן. קדיש היא תפילת אשכבה, אבל אני משתמש בה במקומות רבים אחרים. היא לא עוסקת במת, רק באמונה באלוהים. שכב שם אדם ורציתי לשלוח את נשמתו. זאת תגובה טבעית שלי, גם כשאני שומע שמישהו מת בחדשות, אני ממלמל קדיש. לא אכפת לי אם הוא יהודי, קתולי, בודהיסטי."הרשים אותי שהיוצרים השתמשו באלתור שלי, ועוד על רקע תצלום של ברודי שהתאסלם. איזה שעטנז של תרבויות! כולנו עם אחד, זה מה שהם מנסים להגיד. לכולנו לב אחד".

לשאלה אם הוא מחשיב את עצמו דתי, הוא משיב בשלילה מוחלטת. "לא. דת מבחינתי היא דײגמה, בין שזה נצרות, איסלאם או יהדות. אני מגדיר את עצמי אדם רוחני. אני לא שומר מצוות, אני לא שומר כשרות, אבל יש לי התפילות שלי. אלה כוללות תפילות שלמדתי בבית הכנסת כל החיים, אבל גם את מלותיהם של שייקספיר, סטיבן סונדהיים, א"א קאמינגס, וגם את 'אי שם מעבר לקשת', שיר שאני שר 25 שנה, וגם מלים של חבריי ושל אשתי. אני זקוק למלים האלה, אלה התפילות שלי. אני רק הדוור, אני מעביר אותן".

מאז ומתמיד רצית להיות "דוור"?
"רציתי תשומת לב. אחותי היתה תמיד התלמידה הטובה; היא ניגנה בפסנתר (אני רק עושה את עצמי על המסך, אני לא יודע לקרוא תווים). תמיד מתחרים עם האחים, אז התקבלתי למקהלה של בית הכנסת, ופתאום כל מיני אנשים באו אלי והתרשמו מאיך שאני שר. זכיתי בתשומת לב. שנאתי ללמוד בבית ספר, במבחן הראשון היה הולך לי, אבל אחר כך הייתי משתעמם. היו קוראים להורים שלי ואומרים להם: 'זה לא שהוא לא חכם, הוא עצלן'. הייתי משועמם. אחר כך לימדתי את עצמי. אם השתתפתי במחזה על מלחמת האזרחים בארצות הברית, קראתי כל מה שיכולתי על זה; אם שיחקתי במחזה על אנה פרנק, קראתי כל מה שאפשר".

דווקא את שיעורי הבית ל"הומלנד" העדיף לא לעשות בעזרת הצפייה ב"חטופים". "אבל קראתי הרבה מאוד על הסי-איי-אי", הוא אומר. "נפגשתי עם האחראי על חטיבת המזרח התיכון בסי-איי-אי. בילינו יחד אחר צהריים ויצא לי לפגוש את בנותיו. זה היה לי חשוב, כי לדעתי הסדרה עוסקת בעיקר במשפחה: המשפחה של ברודי, המשפחה של קארי, של סול, אבל גם משפחת הסי-איי-אי והממשל וגם משפחת האנושות. כל האנשים המושפעים ממעשי הטרור או מעשי הטױב".

את "חטופים" ראה לראשונה רק לפני כמה חודשים, הרבה אחרי צילומי העונה הראשונה. בעת ביקורו בישראל נערכה הקרנת בכורה של הפרק הראשון בעונה השנייה, ולפניה הוצג תקציר העונה הראשונה. "היה מעניין לראות את קווי הדמיון", הוא אומר. לדבריו, שתי הסדרות עוסקות בכך ש"כולנו אחים" וש"איש לא רוצה לפחד", כי כל השנאה הגזענית נובעת מפחד.

"מי שאומר שהוא לא אוהב יהודים, נוצרים, מוסלמים או בודהיסטים - מדבר מפחד. אני אהיה בן 60 בנובמבר, אני לא בחור חכם, אבל אני לא האדם הכי טיפש בעולם, ודבר אחד למדתי: עלי להתעמת עם הדבר שאני הכי מפחד ממנו. ללכת ישר לקו האש, עם הפחדים על הכתפיים. הפחדים שלי לא ייעלמו, אני חייב להזמין אותם אלי ולהראות להם שאני יכול להתנהג אחרת".

הוא מרגיש צורך להתייחס אל שתיקתי הקצרה שבאה בעקבות דבריו. "עלי לומר משהו על התגובה שלך", הוא אומר, "על התגובה הישראלית הטיפוסית של שתיקה".

כן, שתיקה היא טיפוסית לישראלים?
"פירושה של השתיקה היא לומר 'אתה נאיבי'. יש מי שאומרים לי שהם מלאי תקווה ויש שאומרים שלא. אני אופטימי. ויתור הוא לא אופציה מבחינתי".

סיפורים לפני השינה

פטינקין - שחקן מוערך, מגוון ורב כישורים - השתתף בשנים האחרונות בקומדיה המשעשעת אך קצרת הימים "מתים במשרה חלקית" וגם בסדרת המתח "מחשבות פליליות", שעלתה ב 2005 ונחשבת להצלחה מסחררת (משודרת אצלנו ביס). אחרי שנתיים החליט שלא יוכל עוד להשתתף בסדרה עתירת הרציחות.

"עזבתי כי לא יכולתי להתמודד עם האלימות", הוא אומר על הסדרה הנוסחתית שבה מחפשים רוצחים סדרתיים - שם גילם את גידעון, פרופיילר ראשי. "זאת היתה טעות לקבל את הג'וב הזה. הסכמתי כי רציתי לעבוד. הייתי מודאג ממצבי הכלכלי ורציתי תשומת לב, אבל התבגרתי. האמת היא שאף פעם לא הייתי צריך לדאוג לכסף. אני לא עשיר, אבל הסתדרתי.

"כשהצטרפתי לסדרה חשבתי שיהיו כל מיני פשעים - פשעי צווארון לבן, צווארון כחול, אבל לא העליתי בדעתי שאפשר לבנות סדרה שלמה על השאלה כמה נשים אפשר לרצוח בכל שבוע", הוא מוסיף. "הסיפורים היו כל כך מגעילים. הם פגעו בנימי נשמתי. כל הזמן התווכחתי עם בכירי הרשת. אמרתי שאני לא רוצה להיות חתום על פרק מסוים ובכל פעם הפסדתי במאבק מולם.

"הרבה חברים שלי עובדים על הסדרה הזאת ואני לא מבקר אותם. באופן אישי התביישתי לשתף פעולה עם הסיפורים לפני השינה האלה, סיפורי זוועה שאנחנו מספקים לאנשים בכל העולם. אני צבוע כי אני מקבל כסף מתמלוגים על הפרקים שהשתתפתי בהם, הרבה כסף. אני לא מוותר עליו ולא תורם אותו לאף אחד. אני צריך אותו, אבל עזבתי את הסדרה וויתרתי על הרבה כסף. אם הייתי נשאר בה, הייתי אחד האנשים העשירים עלי אדמות. בחרתי לעזוב כי התביישתי להיות חלק מהאלימות המיזוגנית שלה.

"הסיפורים בה גורמים לאנשים לפתח עור עבה. התוכניות האלה מעודדות פחד. הפסיכולוגים טוענים שכך מתעלים תחושות של אימה למקום טוב, אני לא קונה את זה. אני חושב שזאת נוסחה מאוד טובה לעשיית כסף, אבל אני לא חושב שזאת נוסחה טובה לבריאות הנפש של הציבור. האם זה מה שאנחנו רוצים שהאנושות תשמע לפני שהיא הולכת לישון, זה נראה לי לא אחראי.

"הפרק האחרון שבו השתתפתי עסק ברוצח ששמר בצנצנת לבבות של נשים. בשבילי להעביר 16 שעות ביממה עם דימויים שואתיים כאלה - וכך אני עובד, אני שקוע לגמרי בתוך כל זה היה פשוט בלתי נסבל".

כאשר קיבלת את התסריטים ל"הומלנד", בדקת מראש אם יש בהם יותר מדי אלימות ורציחות? הרי היוצרים שלה הם גם יוצרי "24", סדרה שמתחו עליה ביקורת כי הצדיקה עינויים של חשודים בטרור.
"את '24' לא ראיתי. קראתי את הפיילוט של 'הומלנד' וראיתי שיש בו עינויים, אבל הבנתי שהנושא מטופל בדרך אחרת לגמרי. כמו שאפשר להראות עירום ויחסי מין בדרך עדינה ובטעם טוב, כך גם אפשר להשתמש באלימות בצורה אחרת. ראיתי שרמת הכתיבה וההפקה היו ברמה הרבה יותר גבוהה מזו של 'מחשבות פליליות'".

יוצרי "הומלנד" הגדירו את "24" כסדרה שהיא פוסט 11 בספטמבר ואת "הומלנד" כסדרה פוסט המלחמה באפגניסטאן ועיראק. אתה מזדהה עם ההגדרה הזאת?

"לדעתי זה הסבר פשטני מדי. אני לא חושב שזאת סדרה על אחרי המלחמה וגם לא על הנעשה אחרי 11 בספטמבר. לדעתי זאת סדרה על האנושות. היא מתייחסת אל כולם - בני כל הדתות כול הצבעים. אלה מיתוסים שהיו כאן עוד לפני מלחמת עיראק או אפגניסטאן, סיפורים עתיקים. אנחנו גונבים את הסיפורים של ההיסטוריה, תופסים חלקיק מהם ועושים דרמטיזציה".

אפרופו היסטוריה, עליית הסדרה הזאת השתלבה עם אירועים היסטוריים - שחרור גלעד שליט, למשל. היה מעניין לראות את האירוע האמיתי משתקף בבדיוני וחוזר חלילה. נפגשת עם שליט. איך היתה הפגישה?
"רבת עוצמה. הוא סמל עולמי, אבל פגשתי רק גלעד שליט אחד. לא פגשתי את גלעד שליט האפגני, העיראקי או האמריקאי. אני רוצה שהוא יהיה הגלעד שליט האחרון".

מירושלים לאילת באופניים

בשהותו כאן - ארבעה ימים לפני תחילת הצילומים - היה בחברון, במחסום קלנדיה ("שבו ראיתי גברים, נשים וטף עוברים במעבר דרך שערים, כמו הכלא הכי נורא שראיתי מימי") וצפה על אריאל. "ראיתי את הכבישים המיועדים רק למתנחלים, ועברתי ליד המאחז הלא חוקי מגרון", הוא אומר.

"על העצומה חתמתי עם הרבה אמנים בריטים, אמריקאים וישראלים, התומכים בהחרמת ההיכל. תקפו אותי בתקשורת האמריקאית והציעו להחרים הופעות שלי. שחקנים הרבה יותר מפורסמים ממני חתמו על זה. אני לא תומך בהתנחלויות. אני בעד שתי מדינות לשני עמים. אני לא חושב שזה פשוט, אבל צריך להפסיק את מה שקורה עכשיו, ויפה שעה אחת קודם.

כשאני רואה את הכבישים שנועדו רק למתנחלים ואת הפלסטיני שגר שם כל החיים, אבל לא יכול להגיע לפתח ביתו, לבי מדמם. ההחלטה שלי לצאת למסע הזה לא היתה מתוכננת זמן רב. כשנודע שאני נוסע לישראל, פנו אלי משלום עכשיו ואני שמח שעשיתי את זה, כי זה כל כך שונה מאשר לשבת בבית באמריקה ולראות יהודי או פלסטיני מסבירים בווידיאו את מצבם.

"בסופו של דבר גם כאן שני אנשים בשני צדי המתרס יישבו בחדר. זה לא מעשה קסם -ישראלי ופלסטיני יישבו ויחתמו על הסכם. בסופו של דבר מדובר בבני אדם. כך היה בעבר - משה, ישו, מוחמד. הם היו בסך הכל בני אדם.

"היום אני הולך להתנחלות שבה גר בן דודי. יש לנו אותו שם משפחה, והוא אולי שמע את מה שאמרתי על תהליך השלום. לא ראיתי אותו מאז 1984. מסקרן אותי לדעת מה יש לו לומר, ומסקרן אותי לראות התנחלות. אבקר גם ברמאללה - עיר משגשגת במידה מסוימת, כי גם זה חלק מהתמונה".

ביקרת בשדרות?
"לא".
"אני אוהב להיות יהודי", הוא אומר. "אני אוהב את ישראל. זה מגדיר את הזהות שלי. כשאני הולך על חוף הים יש לי דמעות של התרגשות בעיניים. כשאני רוכב על אופניים מירושלים לאילת, 300 ק"מ, אני מתמלא אנרגיה".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו