שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הריאליטי של יונית לוי

לא משנה אם הוא מגיש חדשות או שחקן בסדרת דרמה, הדמות של כוכב הטלוויזיה תמיד חשובה יותר מהרגע הטלוויזיוני שהוא יוצר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

יונית לוי היא גיבורת הריאליטי החביבה עלי. היא הגיבורה המובהקת של תוכנית יומית שמשודרת כמעט כבר עשר שנים בשמונה בערב (ונקראת כרגע בשם המייגע והבלתי סקסי בעליל: חדשות). התוכנית מתמקדת בהתמודדות היום יומית של יונית במקום העבודה שלה עם פוליטיקאים תחמנים, כתבים להוטים והוראות נוקשות מהטלפרומטר.

לפעמים קצת מאכזב אותי שההפקה בוחרת לחתוך כל כך הרבה פעמים לכתבות חוץ, מיותרות לרוב, בניסיון לשמור על המתח והפאסון של גברת לוי. אבל לא צופה מיומנת
כמוני תיתן לזה להפריע לה, אני כבר יודעת לקרוא את הדקויות, מתי יונית כועסת (שני
מילימטר התכווצות הגבות לכיוון המרכז), מתי יונית משועשעת (שלושה מילימטר של
התרחבות החיוך), מתי יונית מזלזלת (הטיית הראש בזווית של 30 מעלות) ומתי היא
מאוהבת (התרחבות של האישונים).

הבעיה היחידה מבחינתי ומבחינת בן זוגי היא שאין מספיק ממנה בתוכנית ושהיא עדיין
לא התחפשה בפורים לבאפי קוטלת הערפדים. למרבה המזל, ישנם גם הספין-אופים של בעלה, עידו רוזנבלום, הוא אחלה גבר, חתיך-על והיפר-קול, אבל בניגוד לאהובתו הוא הרבה פחות ממוקד. הוא עוד לא החליט מה הוא רוצה לעשות עם החיים שלו אז הוא מנסה כל מיני דברים. ופרטנרים. חלקם מיותרים. מילא מוישה אופניק אבל ב"סינגלס", התוכנית החדשה שלו בהוט, הוא מתעקש להתבדח על הצורה של הזין שלו (לדבריו: קטן ונוטה שמאלה). אולי הצל שהאבא שלו מטיל מקשה עליו לקחת את החיים ברצינות. אבל בשורה התחתונה, הם ממש חמודים ביחד, הם משלימים זה את זה באופן מושלם. מתי יתנו להם כבר תוכנית זוגית? ומה עם ילדים, אגב? היא כבר בת 35, לא ילדה בעצמה.

יונית לוי. לקרוא את הדקויות

ככה אנחנו רואה היום טלוויזיה. הכל אנשים, כמו שאמר כבר מודי בר-און. כל זה בגלל
הריאליטי. זו אשמתו משום שלפרקים הסיקור החדשותי מאבד מערכו (בפרק מסעיר במיוחד לזוג הלוהט הנזכר לעיל נדפק הירח דבש בגלל החיזבאללה וגלעד שליט), ואלה גם הישגיו, כי ככה הרבה יותר מעניין לראות טלוויזיה. לדוגמה, ב"כלבוטק". שם מופיע
לאחרונה הכוכב הלוהט בוקי נאה, שלמדנו להכיר יותר מ"הישרדות VIP" ופחות משנים של כתיבה בעיתונים. לנאה יש משיכה לצד האפל, חיבה להתבטאויות ציוריות, ואהבה טוטאלית לרחיצה (בעירום ובלבוש כאחד) באור הזרקורים. בכל מקרה, הסיפורים שהוא מספר לרוב הרבה פחות מעניינים מהסיפור האישי שלו.

עוד דוגמה? בבקשה: אורלי וילנאי וגיא מרוז מנהלים כבר שנים זוגיות מצולמת מאוד, כולל סרט חושפני ואמיץ (למה אמיץ? אלה הם מן הסתם סוג של אקסבציוניסטים, לא שיש בזה משהו רע. כמה מחברי הטובים ביותר הם אקסבציוניסטים וגו') על הניסיון שלהם להיכנס להריון. בכל מקרה זוהי זוגיות שמעניינת הרבה יותר מאשר חדשות הבוקר או המאבק המוצדק של השניים לצדק חברתי.

אם פעם כוחו של כוכב הטלוויזיה היה טמון בדמות הטלוויזיונית שלו בלבד (נסו לשחזר
את הידע שלכם בנוגע לחיי המין של חיים יבין), כיום הכוכב הוא כוכב משולב. הוא
חייב למכור את עצמו. לא משנה אם הוא מגיש או שחקן בסדרת דרמה. החיים האמיתיים הם חלק מהסחורה שהוא מוכר והדמות שלו תמיד חשובה יותר מהרגע הטלוויזיוני שהוא יוצר.

מרגע שדמות טלוויזיונית נכנסת לספירה מסוימת של סלבריטאות ומתחילה להופיע לא רק
בתוכנית עצמה, אלא גם בתוכניות אחרות (לרוב של אותו זכיין) או בעיתונות
ובאינטרנט, היא נהפכת להיפר-דמות, עם היפר-קישורים שמשתלבים בראשו של הצופה הנאמן לסיפור אחד עוטף כל.

אנחנו, כצופים משוכללים, בונים את סיפורה של ההיפר-דמות מקרעי המידע שאנחנו
מקבלים מכלי התקשורת השונים. ואנחנו אפילו אוהבים את זה שהשאירו לנו קצת מרחב
תמרון יצירתי. זה מחזק את הסיפור ואת המעורבות שלנו בו (ומי שלא מאמין בכוחם של
קרעים שיש לאחותם ומערכת פערים הדורשת מילוי מוזמן לעלעל בתנ"ך וכמובן גם במאמר המפורסם של מנחם פרי ומאיר שטרנברג "המלך במבט אירוני"). אז נכון שאפשר תמיד לטעון שלסיפור שקיים בראשנו אין קשר למציאות, אבל א. אני לא קונה את זה. כי המצלמה לא משקרת (וגם עיתוני הרכילות לרוב לא). וב. מה אכפת לי כל עוד זה עובד. ג. תחשבו על יאיר לפיד.

דרך אגב, מה שבאמת נחמד זה שזוהי חרב דו צדדית. הצפייה בטלוויזיה כריאליטי לא
משפיעה רק על דמויות אמיתיות כמו מגישי החדשות או מנחים למיניהם. היא משפיעה גם
על דמויות פיקטיביות על המסך. הדוגמה המובהקת ביותר היא זו של הרומן של "אנה"
ו"אמיר" מ"אננדה" שהשתלב עם הרומן של דנה מודן וקייס נאשף במציאות. לא ברור אם
המציאות כאן חיקתה את האמנות, או האמנות יצרה מציאות, אבל בכל מקרה זו היתה חגיגה טלוויזיונית שבה הרומן האמיתי השפיע על הצפייה בדרמה הבדויה ושינה את מה שהתרחש על המסך.

באופן אירוני, הז'אנר שהכי מושפע מעליית הריאליטי הוא הדרמה המתוסרטת,
ולא רק במובן המובן מאליו של ההשתלטות של תוכניות הריאליטי על הרייטינג והפריים
טיים. או בקיצור: אם הווידיאו הרג את כוכבי הרדיו, את מי הרגו כוכבי הריאליטי?
אנדרה באזאן, תיאורטיקן ומבקר קולנוע צרפתי, טוען במאמרו המכונן "הווייתה של
הדמות המצולמת" כי ברגע שהצילום החליף את הציור הריאליסטי הוא גם "שיחרר" אותו
מהצורך בתיעוד המציאות, מריאליזם, והכריח אותו (את הציור) לחפש אפיקים אחרים,
אובייקטיביים פחות ואישיים ומופשטים יותר. נדמה לי שזה מה שקורה עכשיו לדרמה. כמו
שהצילום שינה את הציור והקולנוע את התיאטרון, כך גם כוכב הריאליטי הורג את הדרמה
המתוסרטת.

הדרמה המתוסרטת לא מסוגלת להתחרות בדקויות ובאמינות של הריאליטי. הסדרה "שביתה" של רני בלייר, מדויקת פחות, מורכבת פחות, ואפקטיבית הרבה פחות, מסרט תיעודי בשם זה של אמיר טאוזינגר ואסף סודרי שעליו היא מבוססת. הדרמה נאלצת, נדחקת כמעט, להתרחק מריאליזם ולברוח לפנטסיה, לעבר או לעתיד, האזורים שהריאליטי לא יכול לחקור. בשמונה מ-20 סדרות הדרמה שעולות בארצות הברית בסתיו הנוכחי יש אלמנטים תקופתיים או פנטסטיים (שבע מהנותרות הן קומדיות עם עדיפות לסיטקום. בלי לספור את "המשרד" וחקייניו, הקומדיה היא כנראה הז'אנר שהכי פחות מושפע מהריאליטי, אולי משום שקשה יותר לדוג פאנץ' בעריכה. רוב האנשים, ולמרבה הצער, קומיקאים במיוחד, פשוט לא מצחיקים בחיים האמיתיים).

אנחנו נמצאים בעיצומו של שינוי גדול שעובר על הדרמה הריאליסטית. המעוזים האחרונים
שלה שטרם נכבשו על ידי מצלמות מתעדות, מסיבות מובנות, הם עולם הפשע (גנגסטרים
ופוליטיקאים) והמלחמה. אבל גם הם בדרכם ליפול בידי ריבוי המצלמות של העידן הזה.
נראה שהעתיד טומן בחובו אחת משתי אפשרויות. הפסימית היא שכמו הציור הריאליסטי,
הדרמה הריאליסטית תיאלץ להסתפק בנישה צדדית. למי שגדל על "30 פלוס" יש בזה משהו מדכא. האופציה האופטימית היא שהתיעוד יחסל את המלחמה. זה אולי נשמע נאיבי אבל כמו שהטלוויזיה עזרה לסיים את מלחמת וייטנאם או כמו שהמצלמות ב"מחסום ווטץ'" משפיעות על תפקוד החיילים במקום, כך גם תוכנית ריאליטי מתבקשת על אומה במלחמה יכולה לעזור למנוע לחימה, או להותיר את הקרבות בידיהם הפחות נוטות אלי קרב של התסריטאים.

ומה עם הרעב אתם שואלים? תעבירו את השלט, הוא ימוגר כמובן ב"מאסטר שף" המתקרב ובא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ