בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדלן סטואו רעה לתפארת

אחרי שכיכבה בסרטים של טרי גיליאם וטוני סקוט, מדלן סטואו נהנית לעבוד בטלוויזיה. למה היא אוהבת לגלם את תפקיד המרשעת בסדרה "נקמה"?

4תגובות

"נקמה", אופרת הסבון הלילית שחזרה למסך בעונה שנייה בשבוע שעבר בהוט3, מתרחשת אמנם בבתי היוקרה של המפטונס בחוף המזרחי של ארצות הברית, אבל היא מבוססת על הספר "הרוזן ממונטה כריסטו" של אלכסנדר דומא. הספר נראה בעונה הקודמת בספרייה של הפסיכולוגית, שגם בה נקמה גיבורת הסדרה. המפטונס, לפי הסדרה, היא עיירת קיט יוקרתית, שהנשים בה לובשות שמלות מעצבים הדוקות, ומאופרות באיפור מלא וכבד כחלק משגרת יומן. הגברים הם אנשי עסקים מושחתים ונטולי נשמה.

השילוב של אופרת סבון ממורשת "שושלת" מצד אחד וההסתמכות על "הרוזן ממונטה כריסטו" מצד אחר ממקם את הסדרה אי שם ובכל מקום, והופך אותה להתגלמות ההנאה האסורה. אבל יש בה גם היבט עכשווי וכמעט ריאליסטי שמבטא את הכעס המופנה לאלפיון העליון בעולם המערבי הנאבק במיתון כלכלי.

אם נדמה היה שזאת רק גחמה עיתונאית, המחפשת לשווא הקשרים, הרי שבשלב מסוים בעונה הראשונה דניאל אפילו יוצא בהצהרה חברתית נוקבת, "לאנשים נמאס והם מאוכזבים מאותו מיעוט מיוחס, שנדמה כי הוא מציית למערכת כללים מיוחדת משלו".

כשמדלן סטואו, המגלמת את המרשעת של הסדרה, נשאלת בראיון טלפוני מלוס אנג'לס על האמירה החברתית החבויה היא עונה "אני לא חושבת שהיוצרים סימנו להם כמטרה לעסוק במלחמת המעמדות. איכשהו זה קרה. זו אמנם סדרה קלילה, אבל היא משודרת בתקופה שהרבה אנשים סובלים מבחינה כלכלית ונראה שהיא עונה על איזו פנטסיה לראות את האנשים העשירים האלה מקבלים את מה שמגיע להם. ככל שהסדרה התקדמה, היוצר מייק קלי בנה יותר על הנושא הזה. צריך לזכור כמובן שדניאל אומר את הדברים רגע לפני שהוא מפיל מישהו בפח שלו", היא ממתיקה בשקט ואפשר לדמיין את חיוכה הדק של ויקטוריה גרייסון, הדמות שהיא מגלמת.

הדרך המושלמת

"נקמה" של רשת אי-בי-סי מספרת על אמילי תורן (אמילי ואן קמפ, "אחים
ואחיות"), שבאה להמפטונס בקיץ, שוכרת בית פאר סמוך לזה של משפחת גרייסון. עד מהרה מתברר כי אמילי אינה אלא אמנדה קלארק, שביקרה תכופות בעיירת הקיט בילדותה, עד שאביה הופלל ונשלח לכלא לכל חייו. אחרי ששהתה בילדותה במוסד לעבריינים צעירים, התחשלה, התקשחה והחכימה חוזרת אמילי חדורת מטרה אחת ויחידה - להפיל את כל מי שפגע במשפחתה.

בראש רשימה זו נמצאת ויקטוריה גרייסון שמגלמת סטואו בעיניים מצועפות לרוב. אופרת
הסבון נוטפת הארס הזאת נהפכה עד מהרה להצלחה וכעת משובצת בארצות הברית בשעת השידור היוקרתית שבה שודרה "עקרות בית נואשות" עד שירדה בשנה שעברה. העונה הצטרפה ל"נקמה" עוד שחקנית קולנוע בת דורה של סטואו, ג'ניפר ג'ייסון לי, שאף שיחקה לצדה בסרט "תמונות קצרות" של רוברט אלטמן. היא מגלמת את אמה של אמילי/אמנדה. בפרק השני, שישודר בישראל ביום חמישי, יכירו הצופים גם את אמה של ויקטוריה שהורישה לה את יופיה האפל ולבה הקר (בגילומה של איידריאן ברבו, סדרת הטלוויזיה "מוד", הסרט החדש "ארגו"). לכן המזימות והשמלות נהפכו למפותלות יותר.

בסוף העונה הקודמת אפשר היה לרגע לחשוב שוויקטוריה, הנראית עולה למטוס שעתיד
להתרסק, לא תישאר בחיים. סטואו ביקשה מהיוצר שהצופים יחשבו כי היא עתידה להתפוצץ במטוס. "לא כל כך עניין אותי אם אחזור לעונה נוספת; מה שהיה לי חשוב הוא שיהיה סוף רב עוצמה. זו הדרך המושלמת לסיים את העונה", אמרה בעבר.
"בשלב מסוים ויקטוריה כבר נגעלה מהאופן שבו חיה את חייה", מסבירה כעת סטואו שהיתה מועמדת לגלובוס הזהב על תפקידה, "ולכן למטוס היתה משמעות פטאליסטית בשבילה. הרגשתי שזאת תהיה דרך נפלאה לגמור את הסדרה עם המטוס המתפוצץ והיא אתו. כך היא משלמת על החטאים שלה, וגם תוכניות הנקמה של אמילי יעלו בלהבות. חשבתי שזה רגע קולנועי מצוין".

אכן, אבל לא כל כך טלוויזיוני, שמתבסס על ריבוי פרקים וחזרה של הגיבורה שלה לעונה
אחרי עונה. הצורך בפינאלה גרנדיוזי הוא משהו שסטואו, בת 54, הורגלה בו מהקולנוע
שבו עבדה במשך שנים, כולל בסרט ששמו "נקמה" של טוני סקוט מ-1990.
לפני חמש שנים השתתפה בסדרת הטלוויזיה "ריינס" של גרהם יוסט, יוצר הסדרה
"ג'סטיפייד" שלא האריכה ימים, אבל עד אז עיקר עבודת הטלוויזיה שלה הסתכמה בתפקידי אורח בתחילת הקריירה שלה בסדרות כמו "בארטה" ב-1978 ו"בית קטן בערבה" ב-1980. בקולנוע הופיעה בין השאר ב"12 הקופים" של טרי גיליאם עם בראד פיט ו"בת הגנרל" של סיימון וסט עם ג'ון טרבולטה.

נדמה שהעצה שלך ליוצר לקוחה מעולם הקולנוע. האם העבודה הקבועה על סדרת טלוויזיה דרשה הסתגלות?

"על מייק קלי מוטלת משימה מאוד קשה. הוא צריך לכתוב להרבה מאוד דמויות, ולקדם
עלילה מאוד מורכבת. התוצאה היא שאין זמן לדמות לנשום, בעונה השנייה הוא יספק להם יותר זמן להיפתח, כי הוא מבין שהצופים שמים לב להתנהגות הדמויות, וזקוקים ליותר מניעים והשקעה רגשית של הדמויות אחת בשנייה. העלילה עדיין תהיה סוחפת, אבל יהיה יותר דגש על הפן הרגשי. אמילי פוגשת באמא שלה, שזו ג'ניפר ג'ייסון לי, וגם
ויקטוריה תכיר את אמה. הצופים יבינו מה גרם לה להיהפך ליצור כזה. סיפור הרקע מאוד
אפל. אמא שהיתה עם הרבה גברים נטעה תחושה של חוסר ביטחון אצל ויקטוריה.
"אני עובדת בצורה מאוד אינטואיטיבית, אוהבת להתנסות שוב ושוב, ולעשות טייקים
נוספים ולשנות תוך כדי, אבל בטלוויזיה אין הרבה זמן בשביל זה. אני לומדת הרבה
מהשחקנים הצעירים יותר, שגדלו על ברכי הטלוויזיה ועבדו בה מאז ומתמיד. הם יודעים
שהם צריכים להגיע מאוד מוכנים.

"אמילי אמרה לי ולג'ניפר שאנחנו עובדות באותה צורה. אני מסכימה ששיטת העבודה שלנו דומה. הדמיון הזה קשור גם לאופן שאנחנו חיות את היום יום, כשאת פוגשת אדם את מחפשת לראות מה מסתתר מתחת, כך גם במשחק, גם אני וגם ג'ניפר מחפשות את הניואנסים האלה בדמויות. לא המלים מכתיבות את הסצינות אלא הרגשות, מה שקורה מתחת לפני השטח. לפעמים אני לוקחת את הדמות שלי עד מחוזות הקאמפ, ואני מקווה שאני נעצרת רגע לפני. אני רוצה שהיא תהיה אמינה, ושלא תהיה קאמפית מדי. לפעמים אני חוצה את הגבול".

פרומו קצר לעונה השנייה של "נקמה"

עיניה החומות והגדולות של ויקטוריה אומרות הכל, לפעמים רושפות במבטים מזרי
אימה, לפעמים מסתפקות במבט חודרני, רוחש רע, לפעמים סתם חולמני. סטואו, שחיה
בחווה בטקסס בשנים האחרונות, נשאלת על מידת ההתאמה בין המלתחה שלה ושל הדמות שלה. "במשך שנים לבשתי רק מכנסי ג'ינס וחולצות פלנל", היא עונה. "עכשיו, כשאני משחקת בסדרה הזאת, אני שמה יותר דגש על מה שאני לובשת בגלל הציפיות ממני. אני לא רוצה להיתפס בעדשות צלמי הפפראצי לבושה בסחבות. ג'יל אוהנסון, מעצבת התלבושות, מדברת אתי הרבה על הבגדים של ויקטוריה. לא רק המותגים אלא גם הצבעים. בחלק השני של העונה הקודמת הלבישו את ויקטוריה, אשה שיש לה דם על הידיים, בצבעים מאוד כהים, הרבה שחור, בורדו וסגול כהים. לקראת הסוף, כשהיא מנסה לטהר את עצמה מכל הרוע הזה, והיא צועדת למטוס, היא לובשת מעיל בהיר, בצבע קרם".

אמרת בעבר שהרבה יותר מעניין לגלם את המרשעת מרוב התפקידים שיועדו לך בעבר
שבתמצית היו מושא האהבה המעונה של הגיבור. למה מעניין יותר לגלם את המרשעת ולמה את חושבת שייעדו לך את התפקידים האלה בעבר?

"התפקידים שייעדו לי קשורים לתקופה ששיחקתי בסרטים. בשנות ה-80 רוב הסרטים היו מונעים סביב הגיבור הגברי. זה לא תמיד היה ככה; בשנות ה-40 וה-50 הסרטים פחות או יותר עסקו בגיבורים ובגיבורות באופן שווה בשווה, אבל בשנות ה-80, אולי בגלל התנועה הפוסט פמיניסטית, הסרטים התמקדו בעיקר בגברים. בדיעבד, כשאני בוחנת את הסרטים האלה אני חושבת שהם ראויים לצפייה מחודשת, כמו למשל 'נקמה' של טוני סקוט, שלא התקבל טוב בארצות הברית אבל מחוץ לארצות הברית אהבו אותו מאוד.

"בראייה לאחור התפקידים נראים בסדר, הרי עבדתי עם טובי הבמאים. אבל התפקידים כעת יותר מעניינים, במיוחד בטלוויזיה, שבאופן היסטורי תמיד היתה טובה יותר לנשים, ובמיוחד עכשיו, ובמיוחד לנשים שמתבגרות. לא מדירים אותך מהמדיום הזה.

"אני מאוד אוהבת לגלם את המרשעת בסדרה הזאת כי היא מורכבת ובעלת תכונות מנוגדות - היא אוהבת את משפחתה, בדרכה, היא מלאה ייסורי מצפון; היא חיה עם תפישת עולם מעוותת בנוגע לאופן שהעולם מתנהל; היא פגיעה אבל היא גם יודעת להיות אכזרית.

"אולפני הקולנוע מוציאים כיום רק כתשעה סרטים בשנה, ולכן ההיצע של התפקידים לנשים ולגברים מאוד מוגבל. אני עומדת לביים סרט עם יו ג'קמן ורייצ'ל וייז. יקראו לו
'Unbound Captives'. הוא על בני שבט קומאנצ'י באמצע המאה ה 19". לפני כמה שנים אולפני פוקס הציעו לה שראסל קרואו יככב בסרט ורידלי סקוט יביים אותו, אבל היא
דחתה את ההצעה. "אני רוצה שזה יתבסס על יסודות המערבון הקלאסי, רומנטי ומאובק,
אבל להפיח בו חום עם סיפור אהבה. נדיר שעושים סיפור אהבה בתוך מערבון", היא
מסבירה.

המערב והמערבון של ארצות הברית קרובים ללבה. היא נולדה בלוס אנג'לס לאם שבאה
ממשפחה מכובדת מקוסטה ריקה, ונצר לאחד מנשיאי המדינה הלטינית בדיוק בשנים שהסרט שלה מתרחש בהם. בנעוריה למדה נגינה בפסנתר ושאפה להיות פסנתרנית מקצועית. ב-1982 הכירה את בריאן בנבן במיני סדרה "סיפורי הגנגסטר". השניים חיים מאז בטקסס עם בתם ששמה מרי. "הסרט הזה הוא התגלמות השאיפות שלי. אני מאוד מאושרת ש'נקמה' נותנת לי מרווח נשימה לעבוד על הסרט בין צילומי העונות. העבודה על הסדרה גם מלמדת אותי הרבה על המצלמה".

למדת באוניברסיטה עיתונאות ואפילו פעם התחזית לכתבת כדי לראיין את ג'ון טרבולטה,
מתבקש לשאול מה היית את שואלת את עצמך בראיון הזה.

"אני חושבת שהייתי שואלת את עצמי מה השלב הבא? לאן אני שואפת להגיע מפה? זאת השאלה הבוערת מבחינתי. אני מתה על הג'וב הזה, ממש. אבל אני רוצה לקדם את העבודה על הסרט שלי. בכלל, יש דברים גדולים בחיים, אני רוצה קשר עם העולם. עסקי השעשועים הם נהדרים, אבל הם מתגמדים לעומת החשיבות שיש לי למטרות החברתיות והפוליטיות שאני מעורבת בהן (בשבוע שעבר הנחתה עם השחקן ג'ף דניאלס כנס של הליגה נגד השמצה נגד פשעי שנאה, והיא פועלת למען זכויות נשים, ר"ק).

"אני אדם מוזר, אני נעלמת מפעם לפעם מהזירה של המשחק, ואז חוזרת. כשאת בת 54 את קצת רואה את הסוף, ואת רוצה שתהיה משמעות לחייך, שתהיה לך טביעת יד בחיים האלה ובעולם הזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו