בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גלובוס הזהב? הצחקתם אותן

הבחירה בטינה פיי ואיימי פולר להנחות את הטקס היוקרתי היא חלק מהפריחה העכשווית של קומיקאיות בטלוויזיה האמריקאית

8תגובות

ההודעה מאתמול על כך שטינה פיי ואיימי פולר ינחו יחד את טקס גלובוס הזהב ה-70 במספר התקבלה בשמחה, אבל לא בהפתעה גמורה. הבחירה בשתי קומיקאיות מצליחות להנחות את הטקס ב-13 בינואר, מתאימה מאוד לאווירה בטלוויזיה האמריקאית כעת, שבה נשים מצחיקות זוכות לפריחה.

פיי, הכוכבת והיוצרת של "רוק 30" (שעונתה השביעית והאחרונה עלתה לשידור בארצות הברית לפני שבוע, ותעלה בישראל ביס קומדי ב-3 בנובמבר) והתסריטאית הראשית הראשונה של "סטרדיי נייט לייב", היא אחת הסיבות לגל המבורך הזה. איימי פולר, קומיקאית נהדרת, כוכבת "מחלקת גנים ונוף", היא עוד אחת הנשים הבולטות בו.

השתיים, חברות טובות, עובדות יחד עוד מימי תוכנית המערכונים של רשת אן-בי-סי (שמשדרת את הטקס ב 2013 וגם את התוכניות של פיי ופולר). כך, למשל, במערכון ממערכת הבחירות הקודמת בארצות הברית חיקתה פיי את המועמדת לתפקיד סגנית הנשיא מטעם הרפובליקאים, שרה פיילין, ופולר היתה העיתונאית שריאיינה אותה (במערכונים אחרים גילמה פולר את הילארי קלינטון).

השתיים אינן הנשים הראשונות המנחות טקסים בהוליווד. טקס גלובוס הזהב, שבו מוענקים פרסי קולנוע וטלוויזיה מטעם איגוד הכתבים הזרים בהוליווד, התנהל במשך שנים רבות ללא מנחים, אבל בטקס האמי היו נשים בעמדה מרכזית זו כבר משלב מוקדם. ב-1952 הנחו אותו יחד לוסיל בול ובן זוגה דזי ארנז, הכוכבים האהובים של הסיטקום "אני אוהב אותך, לוסי". ב 1983 ג'ואן ריוורס ואדי מרפי - סוג של הפכים דומים - הצחיקו מאוד.

ואם נדמה שמזמינים נשים להנחות טקסים רק בצמדים, הרי היו גם מי שהנחו את הטקסים לבדן, כמו אנג'לה לנסבורי ("רצח במשיכת קולמוס") ב-1993 ואלן דג'נרס, שהנחתה הן את טקס האמי (ב-2001 לאחר שהוא נדחה פעמיים אחרי הפיגועים במגדלי התאומים) והן את טקס האוסקר (ב-2007). היתה גם מי שהנחתה בתוך קבוצה, כמו היידי קלום, העומדת בראש תוכנית הריאליטי "פרויקט מסלול". היא הנחתה את הטקס לפני ארבע שנים עם עוד שלושה מנחי תוכניות ריאליטי, כשנדמה היה שהסוגה הזאת משתלטת על המסך. הנחייתם נחשבה לכישלון חרוץ וטוב שכך.

אבל הבחירה העכשווית בפיי ופולר להנחיית טקס מרכזי בטלוויזיה בכל זאת משקפת את ההצלחה שנהנות ממנה באחרונה נשים בקומדיה הטלוויזיונית (תחום המצליח השנה יותר מהדרמה האמריקאית). רשימת הקומדיות המובילות עם נשים בראשן ארוכה, ותזכה כאן לעיסוק מפורט בקרוב, אך יש שמות של כמה נשים המעצבות את התודעה החדשה, שפשוט לא יורדים מהכותרות.

אחת מהן היא לינה דנהאם, הכוכבת הצעירה והיוצרת החכמה של "בנות" של ערוץ HBO. השבוע נודע כי הצלחתה הטלוויזיונית הובילה להסכם מרשים בינה לבין הוצאת הספרים רנדום האוס, שהתחייבה לשלם לה 3.5 מיליון דולר תמורת ספרה Not That Kind of Girl: A Young Woman Tells You What She’s Learned

ב"ניו יורק טיימס" נדרשו להשפעתן של קומיקאיות על קבלת מידות גוף שונות. עם אלה נמנית מינדי קיילינג, שהחלה את דרכה ב"משרד" ועתה ¬ בעונת הסתיו החדשה של הוליווד ¬ מככבת וכותבת לסיטקום משלה ברשת פוקס, "פרויקט מינדי". בקומדיה זו היא מגלמת רופאה רווקה המהלכת בין הטיפות של חיי הרווקות והמקצוע התובעניים.
היא ודנהאם מוזכרות יחד בכתבה כמי שבזכותן נראות על המסך נשים במידות גוף אחרות. הן הגיבורות, נאמר בכתבה, כבר לא "החברה השמנה של הגיבורה". ואכן ב"בנות" המצב הפוך. "לקומיקאיות כמו דנהאם וקיילינג יש הכוח לשבור את הכללים: בכך שהן כותבות לעצמן את הטקסטים ויוצרות סדרות השואבות השראה מחייהן הן יכולות להציב סטנדרטים של יופי ולהתריס נגד הנורמות שמכתיבים מעצבים ומלהקים", נכתב.
אפשר להתווכח כמובן עם טענה זו. נדמה לפעמים כי דנהאם, פיי, קיילינג ואחרות דווקא מכערות את עצמן, מציגות בטלוויזיה במכוון גרסאות מוזנחות יותר של עצמן מבחיי היום-יום, או מפנות את תשומת הלב לחולשות האלה (לפני שמישהו ינסה להשתמש בזה נגדן), כדי להתאים לסטריאוטיפ של המצחיקה.

בספר שראה אור כעת בארצות הברית ונקרא "We Killed" (ביטוי שקומיקאים משתמשים בו כמלים נרדפות ל"הצלחנו"', "הרגנו מצחוק"), שכתבה יעל כהן בעלת השורשים הישראליים, מוצגת הטענה כי "יופי נחשב קצת לקללה למי שרוצה שההומור שלה יישמע".

ספרה זה של כהן, שסקירתו מתחילה בשנות ה 60 עם קומיקאיות כמו פיליס דילר ואליין מיי ומגיעה עד קומיקאיות כשרה סילברמן וצ'לסי הנדלר, עוסק לא רק בשילוב הזה של יופי וצחוק, אלא בהתחזקותן של הנשים האלה בעולם הטלוויזיה. הביקורות התוקפניות נגד הספר ונגד השאלה המיושנת המועלית בו, שעיקרה "האם נשים יכולות להצחיק", מלמדות אולי על הקידמה שנרשמה בתחום הזה.

מה שאינו נתון לוויכוח הוא שנשים בקומדיות עתה הן הצלחה במיינסטרים, שהובילה לבחירה של שתי קומיקאיות מבריקות להנחיית הטקס היוקרתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו