בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה "דייט בחשיכה" היא ריאליטי משובח

היא מגלה כי היופי משפיע על משיכה מינית הרבה פחות ממה שחשבנו ומוציאה לאור גם שני פגמים תרבותיים גדולים

57תגובות

עד כמה נמוך אני מוכנה לרדת כשמדובר בטלוויזיה רומנטית? נמוך מאוד. נמוך ככל שמקל הלימבו של "דייט בחשיכה" ירד. שכן - ובואו נוריד את החלק הזה בדיון מהשולחן מיד - "דייט בחשיכה" אינה תוכנית גבוהת מצח. נהפוך הוא. היא תוכנית בסיסית לחלוטין, כמעט פרימטיבית אם תרצו, תוכנית שעוסקת ביצרים האפלים ביותר הרוחשים בלב האדם. וכאן בדיוק כל היופי. "דייט בחשיכה" מתרחשת כולה בחשיכה, אך כמו תמיד כשז'אנר הריאליטי במיטבו, היא מאירה באור גדול פינות אפלות משחור בהוויה האנושית והישראלית.

הדבר הראשון שצפוי לומר על "דייט בחשיכה", תוכנית השידוכים החדשה שעלתה לאחרונה ב"רשת", היא שהיא עובדת. היא לא עובדת כי היא טלוויזיה משובחת או מהודקת או איכותית במיוחד, היא עובדת כי היא עוסקת בנושא שהכי מעסיק את התרבות המערבית - רומנטיקה, והיא עובדת כי השאלה שעומדת בבסיסה היא אולי שאלת השאלות בנושא החקור לעייפה הזה.

אורסולה לה גווין, סופרת המד"ב והפנטזיה האגדית, אמרה פעם שאין דבר כזה תשובות
נכונות, יש רק שאלות לא נכונות, וגם וולטיר אמר כי "יש לשפוט אדם לא על פי תשובותיו כי אם לפי השאלות שהוא שואל". אז לא משנה איך מנסחים את הקלישאה הזו, שאילת השאלות הנכונות היא כנראה המומחיות של המאסטר הגדול של ז'אנר הריאליטי, ג'ון דה מול. לא מדובר בשאלות חדשות או בתשובות מקוריות, אלו שאלות שהמדע והאמנות שואלים מזה מאות, שלא לומר אלפי שנים. מה שחדש פה, הוא דרך שאילת השאלה. דה מול מנצל את הטכנולוגיה החדשה יחסית של מצלמות הטלוויזיה ואת הז'אנר החדש יחסית של הריאליטי על מנת לשאול אותן בקנה מידה גדול.

איש אחד, מוח אחד, עומד מאחורי "האח הגדול", "אחד מול מאה", "אפקט הפחד" ו"דה
וויס". איש אחד שמתמחה ביצירתן של מעבדות אנושיות. דה מול הוא לא יוצר טלוויזיה.
הוא מדען. הוא עושה ניסויים בבני אדם ועכברי המעבדה נטולי הזנב שלו מתנדבים
מרצונם החופשי ורצים בשמחה במבוכים אחרי הגבינה שהוא מזיז ימין ושמאל. השאלות
מגוונות: מה קורה לקבוצת אנשים בתנאים קיצוניים של מאסר ארוך טווח? יכול להיות
שהידע הקולקטיבי יובס על ידי מוח אחד מזהיר? האם הקול בלבד הופך אדם לזמר? או
במקרה של "דייט בחשכה" - עד כמה משפיעה הצורה החיצונית על המשיכה הרומנטית?
התשובות בהתאמה: הם מתנהגים כמו בהמות, לרוב לא, ממש לא והרבה פחות ממה שחשבתם.

הדבר היפה, המעודד, המרתק שעולה מצפייה ב"דייט בחשיכה" הוא שיופי הוא אכן בעיני
המתבונן. במהלך חמש התוכניות שאני צפיתי בהן לפחות, המתמודד היפה ביותר בעינֵי
נפסל בגלל מראהו, והמתמודדת היפהפיה להדהים בעיני לא זכתה אפילו לרגע אחד של
התפעלות מהבחור שיצא איתה לדייט, אלא לחסד מושהה של "היא לא הטעם שלי בכלל אבל היא ממש נחמדה וגם גרושה כמוני, אז זרמתי".

ההנחה היא שהתוכנית יצאה לעסוק בחשיבות המראה במשיכה המינית, או הרומנטית (אגב, מחקרים רבים כבר הוכיחו את חשיבותו הרת הגורל של חוש הריח בבחירת בן זוג ואכן משתתפי התוכנית מרבים לרחרח זה את זו), אך למעשה היא שואלת שאלה גדולה הרבה יותר, רוחנית כמעט: האם יש דבר כזה באמת כימיה בין נפשות? למין האנושי תמיד היו סיפורים על אהבת אמת, זיווג שמימי, מיועד, איך שלא תקראו לזה. כשאפלטון והתנ"ך עסקו בנושא, הם דיברו על נפש אחת שהופרדה ושואפת להתאחד בניצוצות. והנה בתוכנית הזו, שאינה מתיימרת לדבר פרט לבידור טהור, אפשר ממש לראות את האלכימיה הזו בהיווצרה.

כמה מהמשתתפים פשוט אמרו "היו ניצוצות" או "הרגשתי את זה באויר" או פשוט "אני ממש נמשך אליו/אליה". איזה דבר נפלא. מרומם נפש ממש. אני בכלל לא צינית. אולי בגלל שלאדם המערבי כל כך לא נוח ולא נעים בבשר והוא מנסה למגר ולמשטר אותו ללא הרף. אולי בגלל שרובנו ממוצעי מראה ולא אלילים מרוטשי פוטושופ, נעים לראות שהנפש, או האופי, חשובים.

עד כאן הקסם. מכאן ואילך לב האפלה. הישראלית. מפתיע לגלות שצללים לא נעלמים
בחושך. לפחות שניים גדולים. הראשון הוא כמובן השד העדתי. אנשים, אשכנזים בעיקר,
אוהבים לומר שהשד הזה מת מזמן, התמוסס לו בין שלל העליות הראשונות והשניות
ונישואי התערובת. אך ב"דייט בחשיכה" בכל פעם שהמסך מוחשך הוא מגיח מאחורי הספה ומגחך בקול גדול. כבר פורסם ש"רשת" נאלצה להוריד פורמואים לתוכנית אחת ספציפית שבה עסקו באתיופים ישירות, אך נכון לרגע זה בכל תוכנית ששודרה המתמודדים התעסקו בשאלה הזו.

בפרק הראשון חברתה הטובה של המתמודדת רווית אומרת עליה "היא תמיד תעדיף את השיער השטני עם העיניים הבהירות", שרית מחליטה שאחד המתמודדים הוא אתיופי בגלל שהוא אומר המון "וואלק" (ופוסלת אותו מיד בגלל זה), אפילו עפרה האתיופית שמבהירה ש"היתרון בשבילי בחדר חשוך זה שלא יהיה לי את כל העניינים שאני אתיופית" ולא נבוכה להוסיף ש"אני מאוד נמשכת לאירופאים אשכנזים", מורן מצהירה "ממש קשה לי, ברמה של מופרך, לדמיין אותי יוצאת עם רוסי", מתמודדת אחרת בודקת את מרקם השיער של הגבר מולה ומוצאת שהוא בסדר. משמע, לא שיער עירקי שאותו "מיד אפשר להרגיש", ועוד אחת נגעלת כשהדייט "שר לי שיר במזרחית כאילו וואט דה פאק?".

ויש גם את הדיאלוג הבא. שמדבר בעד עצמו. המתמודד אמיר אומר למתמודד יוני "שהטוב בינינו ינצח", יוני (האשכנזי) עונה לו "שהאשכנזי בינינו ינצח" ואמיר מחזיר, משועשע אך מובס: "תכל'ס". כמו מי שיודע ומכיר בכך שזה נכון וזה מה שיקרה.

אפשר היה לחשוב שאחרי שישים וארבע שנה של כור, החברה הישראלית כבר מותכת. ובכן, מסתבר שלא. השאלה שעולה הכי הרבה והכי מהר בדייטים החשוכים, היא "מה המוצא שלך?". מה שמדהים יותר ואולי גם מצער יותר הוא שנדמה שמדרג האיכות נותר זהה, אשכנזי למעלה, מזרחי פחות, אח"כ רוסי, ובתחתית, כמו שאפשר היה לחשוד מראש, אתיופי. נדמה שמאז המערכון המפורסם של חבורת לול, שם כל קבוצת עולים התנשאה על הקבוצה שהגיעה אחריה, לא השתנה כמעט דבר. המתחרים, צעירים בשנות העשרים ברובם, בוגרי קרב ה"פרידמנים" של "האח הגדול" לא מתביישים לשאול את השאלה הזאת. ברור להם שהיא חשובה ולגיטימית.

טל גבעוני

אז השד העדתי לא נעלם אבל לפחות הוא מחוץ לבקבוק. אותי זה מנחם. זה אחד הדברים הגדולים והחיוביים שהביאו תוכניות הריאליטי לחברה הישראלית, אין בהן מקום לתקינות פוליטית מזויפת, האמת נחשפת. לפחות בנושא העדתי.

אמת אחרת שנחבאת בצללים, נסתרת הרבה יותר מהקודמת, מתחבאת מאחורי מגיש התוכנית. אין לי שום דבר נגד ירון ברובינסקי (גילוי נאות: יש לנו חברים משותפים), הוא עושה את עבודתו, המוגבלת מראש כמקובל בז'אנר, נאמנה. הוא נראה מצוין בזמן שהוא עושה אותה והוא בטח מרוויח לא רע בכלל. וזו בדיוק הבעיה שלי. הנה שדה תעסוקתי יציב ונוח, עבודה קבועה שאינה דורשת מאמץ גדול אך שכר נאה ופרסום רב בצידה, ואין אף אשה שזוכה להיות מלוהקת בתפקיד הנוח והנחשק של מגישת ריאליטי/שעשועון.

למה אין אף מגישה אשה לתוכנית ריאליטי? גיא זוארץ ב"הישרדות", צביקה הדר ב"כוכב
נולד", פיני טבגר ב"היפה והחנון", ארז טל ואסי עזר ב"האח הגדול", אברי גלעד ב"אחד
נגד מאה", רון שחר ב"המירוץ למיליון" ועכשיו ירון ברובינסקי פעמים כי טוב ב"לעוף
על המיליון" ו"דייט בחשיכה".

זו חשיכה גדולה.

ועכשיו די, תעבירו את השלט, ואל תגידו לי טריני וסוזנה. בריטיות לא נחשבות.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו