שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רותה קופפר
רותה קופפר

"נשים שולטות בשלט", קובע טרנס קרטר, ראש מחלקת דרמה של רשת פוקס האמריקאית, כחלק מהרקע שהוא מספק לסיבות שהקומדיה הטלוויזיונית בהוליווד מתמקדת באחרונה בנשים, נעשית על ידן, משוחקת על ידן, אך מכוונת לכולם. "זה המצב כבר הרבה זמן. הטלוויזיה הממסדית, אפילו פוקס שנחשבת לרשת עם אוריינטציה מאוד גברית, שכוללת סדרות פעולה וכו', מונעת על ידי נשים ומכוונת אליהן. אלה אחראיות להצלחות כמו הקומדיה החדשה 'בחורה חדשה', סדרת המיוזיקל לנעורים 'גלי', תחרויות השירים 'אמריקן איידול' ו'אקס פקטור', וגם הדרמות 'בונז' ו'האוס', כשזו עוד שודרה".

אנחנו מנסים לפנות לבעלות השליטה האלה בפיתוח סדרות שיעוררו הזדהות אצל נשים ובנות צעירות יותר, סדרות כמו הקומדיה 'פרויקט מינדי' עם מינדי קיילינג, שעלתה בחודש שעבר בפוקס (ונרכשה לשידור בהוט - ר"ק), ולחזור על ההצלחה משנה שעברה 'הבחורה החדשה' עם זואי דשאנל". "פרויקט מינדי" היא קומדיה שהקומיקאית מינדי קיילינג ביססה על חיי אמה, רופאת נשים רווקה, שמלהטטת בין הקריירה לדייטים. לפני כשבועיים נודע כי לאחר תחרות בין רשתות השידור הממסדיות האמריקאיות רכשה פוקס קומדיה נשית נוספת עם עוד בוגרת של "המשרד", כמו קיילינג. בסדרה החדשה, "בלונדיניות מלוכלכות", יככבו רייצ'ל האריס ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"), ואנג'לה קינסי ("המשרד"). עלילותיה מבוססות על סיפור חייהן של שתי הכוכבות, שהן חברות טובות זה 16 שנה. שתיהן התגרשו והחוויה הזאת מקרבת ביניהן.

זוג החברות האלה יצטרף לחבורה הולכת וגדלה של כוכבות ויוצרות מצחיקות לטלוויזיה,
שבראשן ניצבות זוג חברות נוסף - טינה פיי ואיימי פולר. העונה השביעית והאחרונה של
"רוק 30" בכיכובה של פיי, עלתה בשבוע שעבר ביס קומדי; העונה הרביעית של "מחלקת
גנים ונוף" בכיכובה של איימי פולר, תעלה ביום ראשון בהוט קומדי סנטרל. השתיים,
האחראיות להצלחה הרבה של הקומיקאיות על המסך בזכות הסדרות שלהן (במיוחד פיי, שלא רק יצרה את הסדרה המבריקה שלה אלא נחשבת לפורצת דרך בתחום), נבחרו להנחות את טקס גלובוס הזהב ה-70. הבחירה בשתי הקומיקאיות המצליחות האלה להנחות את הטקס ב-13 בינואר ראויה ומעוררת סקרנות. היא גם מתאימה מאוד לאווירה בטלוויזיה האמריקאית כעת, שבה נשים מצחיקות זוכות לפריחה.

מינדי קיילינג ב"פרויקט מינדי"

בשנה שעברה תרמו לה לינה דנהאם והסדרה שלה "בנות" (ששתיהן היו מועמדות לאמי). זו היתה רק אחת מכמה קומדיות שבמרכזן נשים מבין הקומדיות הספורות שמפיק ערוץ הכבלים HBO. השנייה היא "ויפ", שבה ג'וליה לואי דרייפוס גילמה את סגנית נשיא ארצות הברית, תפקיד שזיכה אותה באחרונה באמי. השלישית היתה "מוארת" עם לורה דרן, לא בדיוק קומדיה שגרתית, אבל קומדיה (ויפה מאוד). קומדיות הנשים האלה השתלבו במארג הכבלים; ערוץ שואוטיים הקדים את HBO בסדרות וקומדיות על נשים וממשיך במגמה. השנה הצטרפו ל"אחות ג'קי", "העשב של השכן" ו"מזל סרטן" של שואוטיים גם "טיפול אונליין" עם ליסה קודרו, שעלתה בשבוע שעבר בהוט קומדי סנטרל. קודרו היא לא רק הכוכבת ומי שהמציאה פורמט טלוויזיוני ואינטרנטי ייחודי, אלא גם יוצרת הסדרה שבמרכזה טיפול פסיכולוגי מקוון שנעשה בשלוש דקות (בין אורחיה למסך הקטן תהיה גם קורטני קוקס, חברתה ל"חברים", שיש לה קומדיה משלה "קוגר טאון").

אנומליה שכזאת

ערוצי הכבלים לא תלויים במגבלות מסחריות ולכן יכלו להציג אנומליה שכזאת - אשה מצחיקה. אבל גם רשתות השידור הממוסדות התמלאו בקומיקאיות למכביר. ויטני קאמינגס העלתה באן-בי-סי את הסדרה "ויטני" על צלמת החיה עם בן זוגה, שלא רוצה
להתחתן; ובמקביל קאמינגס העלתה בסי-בי-אס את "מרוששות", קומדיה על שתי שותפות שהן מלצריות, שאותה רק יצרה. טל רבינוביץ, ראש מחלקת קומדיה באן-בי-סי, אומרת כי העונה הזאת תתמקד קאמינגס בסיטקום שלה, "ויטני", המשודר ברשת, לאחר שבעונה הקודמת היתה קרועה בין שתי הסדרות שלה. "מרוששות" ו"הנערה החדשה" של פוקס, שתי סדרות עם כוכבות מצחיקות, בלטו כהצלחות המיידיות של העונה הקודמת.

זואי דשאנל ב"הבחורה החדשה"

באביב שעבר עלתה באי-בי-סי (בישראל ביס קומדי) הסדרה "הביץ' מדירה מס' 23", גם
היא על שתי שותפות בדירה, אחת טובה והאחרת לא. היא לא היתה הביץ' היחידה על המסך. באותה רשת עלתה הסדרה "ביצ'יות מבית טוב", קומדיה דרמטית על ארבע חברות מדרומה של ארצות הברית, שבינתיים בוטלה. בתוך הריבוי המבורך יש גם נפילות. אחת מהן היא "איפה את, צ'לסי?" הגרועה עם לורה פרפון (דונה מ"מופע שנות ה-70"), שתעלה בישראל בהוט קומדי סנטרל ביום ראשון, על בחורה בת 20 ומשהו שחייה מזכירים את אלה של היוצרת שלה, הקומיקאית צ'לסי הנדלר.

אפילו "המפץ הגדול", סדרה שנולדה כקומדיה על ארבעה חנונים ויפה אחת זכתה לתגבור
נשי, בזכות עוד שתי שחקניות קבועות. מים ביאליק, המגלמת את איימי פארה פולר, אחת מהנשים שהצטרפו באופן קבוע לסדרה, אמרה ל"גלריה" בלוס אנג'לס, לפני טקס האמי שבו היתה מועמדת לפרס על תפקידה, כי "הדמויות שלי ושל מליסה ראוש (השחקנית הקבועה החדשה הנוספת - ר"ק) שונות כי הן יושבות על משבצת אחרת מזו של קלי קואוקו, המגלמת את פני. הן המקבילות של הגברים, ונמצאות שם לא רק בשל יופיין, אלא מאותגרות חברתית אבל שוות ערך מבחינה אינטלקטואלית ומצחיקות בשל כך".

המגמה הזאת לא נעצרת. בין הסדרות המצויות בשלבי עבודה נמנית "I Hate LA Dudes", שקנתה אי-בי-סי. זו סדרה של קומיקאית האינטרנט איסה ריי ("of Awkward   Black Girl Misadventures"), על עיתונאית שבאה ללוס אנג'לס והיא אשה יחידה בתוכנית אירוח באינטרנט. חברת ההפקה של שונדה ריימס ("האנטומיה של גריי") מפיקה אותה. "Adulting" היא סדרה חדשה המבוססת על ספרה של קלי ויליאמס בראון שכותרת המשנה שלו היא "איך להתבגר ב-387 צעדים פשוטים בערך". בסדרה, שמפיק ג'יי-ג'יי אברמס, תסביר ויליאמס בראון כיצד לדבר על פוליטיקה בלי להבריח חברים ואיך להרחיק מהמשרד מחזרים מגעילים.

עוד שתי קומדיות עם נשים הן "Granny Is My Wingman" שבה מתועדות הרפתקאותיה בעולם הרומנטי של קיילי סטולאק, בת 25 בליווי סבתה בת 76. השנייה היא "Must Be Nice", וגם היא עוסקת בקשרים משפחתיים. הפעם זו רווקה בת 27 שעוברת לגור בבית אחותה הבוגרת ממנה והנשואה. את הסדרה הזאת הפיקה זואי דשאנל, שהצליחה מאוד עם הקומדיה שלה "בחורה חדשה".

חדות כתער

הטלוויזיה האמריקאית תמיד היתה טובה לנשים יותר מהקולנוע, עוד מימי לוסיל
בול ו"אני אוהב אותך לוסי", קרול ברנט במופע הבידור שלה, מרי טיילור מור, קנדיס
ברגן והיוצרת דיאן אינגליש מ"מרפי בראון". די בעיון בספר שראה אור כעת בארצות
הברית, "We Killed" (ביטוי הלקוח מעולם הסטנד-אפ ופירושו "הצלחנו", כלומר "הרגנו
את הקהל מצחוק"), כדי להבין זאת. הספר, שכתבה יעל כהן בעלת השורשים הישראליים, מזכיר שורה ארוכה של קומיקאיות, החל בפיליס דילר, דרך רוזאן ואלן דג'נרס וכלה בשרה סילברמן.

"עם זאת, עדיין מדברים על כמה קשה למצוא קומיקאיות טובות", אומר קרטר. "זה נחשב
לאתגר. הלוסיל בוליות, המרי טיילר מוריות והדברה מסינגיות היו ספורות ופזורות מדי
בין כל השאר במשך השנים. עכשיו מתחילים לראות חטיבה של נשים, מזואי דשאנל ועד
מליסה מקארתי ב'מייק ומולי' שהיא גאונה. אין ספק שטינה פיי ואיימי פולר התוו את
המסלול".

רבינוביץ', ראש מחלקת קומדיה באן-בי-סי, תעלה בחורף קומדיה עם אן הייש, "Me
Save", על אשה שכמעט מתה, חזרה לחיים וחושבת שהיא נביאה. "מתחילים לראות את הדור שצמח בתוך זה, והוא מצא קול ייחודי ושונה מהקומדיות האחרות", אומרת רבינוביץ.
"מתישהו התחילו לקחת נשים כותבות וקומיקאיות צעירות לטלוויזיה ולטפח אותן. הן
בגרו ורצו להשמיע את קולן. הן חדות כתער ויש להן מה לומר ונוכחותן תגרום לכך שגם
הגברים יחדדו את קולם. הטרנד הזה, כמו כל טרנד, גם קשור למטוטלת של טעם הקהל
והיצירה - במשך כמה שנים אוהבים דרמה ומדברים על מותו של הסיטקום, ואז הוא חוזר
ואין כל כך דרמה מרשימה (כמו עכשיו) ¬ ועכשיו הגיע תורן של הנשים".

את חושבת שזה קשור לכך שיש יותר נשים כמוך בעמדות מפתח בטלוויזיה?

"כן, יש יותר נשים בפיתוח. באופן אישי, אני הולכת עם מה שיותר מדבר אלי כסיפור.
אבל אולי נשים יכולות להזדהות יותר עם סיפורים של נשים. כמו שקרה עם תחום הקומדיה בכלל, הנשים ניסו וניסו, ופתאום נהייתה פריצת דרך ודרך הצוהר שנפתח הגיעו עוד. הן גאות ויש להן מה לומר. תראי מה קורה בעולם. שימי לב שיש שינויים גם בתוך המבנה המשפחתי, הרבה גברים מובטלים ונשים עובדות. אלה נהיו המפרנסות. לפחות במקומות מסוימים בארצות הברית, וחל שינוי בקטן שמשפיע גם על הכלל".

המגמה הזאת, אומר קרטר מפוקס, "מצטרפת להרבה מאוד מאמרים שאני קורא עכשיו, כמו זה ב'אטלנטיק' על סופו של הגבר. רואים יותר נשים בתחומי הניהול, רופאים, עורכי דין, עלייה עצומה באוניברסיטאות. כל זה משתקף, אולי אפילו באופן תת מודע, בסדרות. הרי יש נשים בעמדות ניהול בטלוויזיה כבר די הרבה שנים, אבל עכשיו גם מה שנעשה בקדמת הבמה, על המסך, מדביק את הפער. זה גם קשור לכך שסדרות ותיקות יורדות מהמסך ומפנות מקום לחדשות ואלה תופסות את מקומן".

הכתבה מ"אטלנטיק" מספקת דו"ח על חילופי התפקידים בחברה ועל ההשלכות התרבותיות שלה. בין היתר נכתב בה כי "בתחילת השנה נהפכו נשים לרוב כוח העבודה לראשונה בתולדות ארצות הברית. רוב המנהלות כיום הן נשים. על כל שני גברים שמסיימים את לימודיהם במכללה כיום, יש שלוש נשים שעושות את זה. הייתכן שהחברה פוסט-תעשייתית מתאימה יותר לנשים?".

אולי בגלל זה יש מי שכבר חש מאוים. באביב שעבר אמר ל"הוליווד ריפורטר" המפיק לי
אהרנסון, מיוצרי הסיטקום המצליח "שני גברים וחצי": "טוב, די בנות, הבנתי. יש לכן
מחזור, אבל באמת, אנחנו מתקרבים כבר לשיא של פות בטלוויזיה, נקודת הרוויה של
הווגינה". היוצר של סדרה על שני גברים, הבן של אחד מהם, אמו השנואה, עוזרת בית
ושורה ארוכה של נשים מתחלפות ושוליות, נשאל אם הוא מזהה בעיה עם האופן שהוא מייצג נשים בתוכנית שלו, ועל כך השיב בתוך שהוא מתעלם מן הסטנדרט הכפול: "לעזאזל עם זה. אנחנו ממקדים סדרה על שני גברים מאוד פגומים. מה פוגם בגברים? מצטער, אבל התשובה היא 'נשים'. גבר מעולם לא שבר את לבי".

סערת הציוצים לא איחרה לבוא ועמה גם כמה נתונים. ג'יין אפנסון, תסריטאית בסדרות
כמו "עד עצם היום הזה", "בטלסטאר גלקטיקה" ו"באפי ציידת הערפדים", אמרה "אני
מרגישה בשינוי לטובה. לעתים רחוקות אני האשה היחידה בחדר התסריטאים. אני זוכרת את המצב לפני 20 שנה והיום המצב שונה לחלוטין". המצב מאחורי הקלעים השנה דווקא היה גרוע יותר מבשנים עברו. אף שנשים הן הרוב של צופי הטלוויזיה, בשנה שעברה ¬ שנת הפריחה לקומיקאיות על המסך, התסריטאיות היו רק 15% מסך הכותבים. זו ירידה חדה מעונת הטלוויזיה של 2006-2007 שבה היו הנשים 35% מצוות הכותבים לסדרות
בפריים-טיים של רשתות השידור הממסדיות, כך לפי מחקר של המרכז לחקר נשים בטלוויזיה ובקולנוע באוניברסיטת סן דייגו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ