בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המפץ הגדול של מים ביאליק

יש לה דוקטורט במדעי המוח והיא דוברת יידיש, אבל מים ביאליק מעדיפה בינתיים את הוליווד. בראיון עמה מספרת השחקנית, מכוכבות הסדרה “המפץ הגדול” וקרובת משפחה של ח"נ ביאליק, למה היא וילדיה לא צופים בטלוויזיה

42תגובות

באוגוסט שעבר, לפני צילומי העונה השישית של “המפץ הגדול”, היתה לשחקנית מים ביאליק תאונת דרכים. בצומת בהוליווד התנגשה בה מכונית של תיירים מצ’ילה. היא נפצעה בידה. למרות הפציעה “המשמעותית”, להגדרתה, כבר למחרת חזרה לצילומי הסדרה. בבלוג שלה באתר “קוולר” סיפרה ביאליק השבוע כיצד הלכה עם בניה להודות לכבאים שחילצו אותה מהמכונית.

בראיון טלפוני מביתה בלוס אנג’לס נשאלת השחקנית, המיטיבה לגלם בסדרה את איימי פארה פולר, מה שלומה ושלום היד שלה. “היא משתפרת”, היא אומרת. “היום טוב יותר מאתמול, מחר יהיה טוב יותר מהיום. התאונה היתה לפני שלושה חודשים, בוודאי יחלפו עוד חודשים עד שאחזור לתפקוד מלא ביד. בינתיים היא לא מתפקדת במיוחד. לא שילבו את הפציעה בתסריט; בחמישה הפרקים הראשונים החבאנו את היד. עמדתי מאחורי דברים והחזקתי דברים ביד השנייה כדי להסתיר אותה. הפרק האחרון ששודר אצלנו בשבוע שעבר ‏(השישי‏) הוא הראשון שאני לא עוטה בו כפפה וממש רואים את היד”.

זאת היד החזקה שלך?

“אני פסנתרנית אז שתי הידיים שלי חזקות, אבל כן, היד הימנית שלי היא הדומיננטית, זאת היד שאני כותבת בה, והיא היד שנפצעה”.

הנה פרט שחמק מרשימת הכישרונות וההישגים של השחקנית רבת הכישורים הזאת, היוצאת דופן במגוון שלה.

ביאליק, המגלמת את חברתו של שלדון ‏(ג’ים פארסונס‏) בקומדיה המצליחה “המפץ הגדול”, גם מנגנת בפסנתר מגיל ארבע. הסדרה של סי־בי־אס, שהעונה שישית שלה משודרת בערוץ יס קומדי מהשבת שעברה, החלה כסדרה חמודה מאוד על ארבעה חנונים, מדענים גאונים ויפה אחת שמבינה טוב מהם איך לתפקד בחיי היום־יום.

בעונות האחרונות כיכבו שתי חנוניות ששינו את רוח הסדרה והיטו אותה לצד הבנות. הדירה של פני ‏(קלי קואקו‏), מול זו של שלדון ולנארד ‏(ג’וני גאלקי‏), נהפכה למוקד התרחשות לא פחות מעניין מזה של הבנים, מאז שאיימי וברנדט ‏(מליסה רואש‏) מקבלות עצות ומחמצנות שפמים בה. הדינמיקה בין איימי לשלדון מעולה. איימי, מדענית ממוקדת ‏(בתחום הנוירו־ביולוגיה‏), מאותגרת חברתית, רצינית להחריד עם לב רחב ותשוקה לקרבה ‏(או להיפך‏), היא דמות נהדרת בזכות גילומה של ביאליק ולכן היתה מועמדת על תפקידה לפני חודשיים לפרס אמי.

חינוך ביתי

מים הויה ביאליק, כפי שמלמד שמה (שאותו מבטאים Mayim), היא יהודייה, שבני משפחתה עלו לישראל לתקופה מסוימת אחרי מלחמת יום הכיפורים וחיו בשכונת רמות שבירושלים. “יש לי משפחה בירושלים, וגם בשטחים - שלושה בני דודים בהתנחלות ולהם הרבה ילדים, וגם החלק החילוני של המשפחה גר בקיבוץ גזר”, היא מספרת. “אני מנסה לארגן סיורים לישראל כדי להראות שזה מקום שאני נוסעת אליו ברצון עם הילדים שלי”.

חיים נחמן ביאליק היה בן דודו של סבא־רבא שלה. “זה אחד הדברים הראשונים שאני זוכרת על עצמי, שאני קרובת משפחה של ביאליק”, היא אומרת. “יש לנו כמה פריטים חתומים על ידו, חוץ מזה שאני נכנסת חינם לבית ביאליק”, היא צוחקת. “הקשר אליו תמיד היה עניין גדול מבחינתנו, כל החיים היו שלטים ממוסגרים של ‘רחוב ביאליק’ בביתי. בבת מצווה שלי קראו את אחד משיריו. כשאני בישראל בכלל כולם מתפעלים מהשם”.

ואיך מסתדרם עם השם הפרטי שלך בארצות הברית? האם היה קשה אתו בילדותך?

“עדיין קשה לאנשים אתו. שם עברי הוא בעיה, במיוחד אם יש בו תנועות ועיצורים שלא נוחים ללשון האמריקאית. מזל שאין בשם שלי ח’ או ר’. כלומר יכול היה להיות יותר גרוע. השם האמצעי שלי הוא חיה, אבל ההורים שלי הפכו אותו להויה, כדי להקל על ההגייה. האמת שגם בישראל לא קל לאנשים עם השם שלי. זה לא שם מקובל - מים. המקור שלו הוא בשמה של סבתא־רבתא שלי. קראו לה מַרים ולנכדים היה קשה לבטא את הר’ באמצע, אז הם קראו לה ‘סבתא מאים’, פשוט בלי ר’, ואז ההורים שלי חשבו שזה מגניב ב–1975 פשוט לקרוא לי מים”.

נשמע קצת היפי, חיבור לטבע וכו’.

“כן, כן. הם היו בוהמיינים מאוד”.

היא דוברת עברית ויידיש ‏(גם ספרדית‏), ומדברת עם ילדיה ביידיש ושרה להם בשפה זו. “הם ידעו איך קוראים לכל אברי הגוף שלהם קודם כל ביידיש, כפי שאני למדתי אותם. כל הדיבור התינוקי נעשה ביידיש”, אומרת השחקנית, שבאה מבית יהודי רפורמי מסורתי, אבל נטתה לעבר היהדות האורתודוקסית מאז שהיתה סטודנטית באוניברסיטה, ונהפכה לפעילה בתחום היהדות. היא מגדירה את עצמה כיום כאורתודוקסית מודרנית. “אני נראית כמו נשים דתיות רבות, אבל אני עובדת בסדרת טלוויזיה שבה אני צריכה לפעמים לנשק את ג’ים פארסונס. בגלל זה אני לא מתייגת את עצמי ככזאת, אבל מבחינה אידיאולוגית ותיאולוגית אני עונה להגדרה הזאת”.

האם נראה לך שצ’אק לורי, אחד מיוצרי הסדרה, ישלב את היידיש שלך ואת היהדות שלך בסדרה?

“אני חושבת שלא יתעסקו עם היהדות שלי. אני יהודייה ומוכרת ככזאת ולכן כל דמות שאני מגלמת היא בהכרח יהודייה. חוץ מזה, הדמות של וולוויץ ‏(סיימון הלברג‏), מאגדת בתוכה את כל התכונות היהודיות”.

נכון, יש כנראה גבול לדמויות יהודיות בסדרה. גם ב’סיינפלד’ הקפידו שלא לומר שכל הדמויות יהודיות, התעקשו שג’ורג’ הוא לא.

“נכון, אף על פי שכולם ידעו שהם כולם יהודים”.

ביאליק, בת 37 בחודש הבא, היא שחקנית מאז היותה ילדה. כבר בשנות ה–80 השתתפה בתפקידי אורח בסדרות כמו “עובדות החיים”, “היפה והחיה” ובשלושה פרקים של “מקגייוור”. בסרט “חופים”, עם בט מידלר וברברה הרשי, גילמה את דמותה של מידלר בילדותה. בין 1990 ל–1995 כיכבה בסדרה “בלוסום”, אבל בתום לימודי התיכון שלה והעבודה בסדרה עזבה את עולם המשחק לטובת לימודים באוניברסיטת יו־סי־אל־אי ‏(היא התקבלה גם לאוניברסיטאות הרווארד וייל, אבל העדיפה להישאר קרובה להוריה‏). שם התמחתה במדעי המוח, בלימודי יהדות ובשפה העברית. את הדוקטורט שלה עשתה במדעי המוח ‏(חקר האנטומיה, הפסיכולוגיה והביוכימיה של מערכת העצבים והמוח‏) והתמחתה בתסמונת פראדר וילי ‏(“תחום שהרבה מדענים ישראלים גילו בה דברים חשובים”, היא מציינת‏).

היא חזרה למשחק, קודם בתפקידי אורח כמו בסדרה “תרגיע”, ואחר כך עם התפקיד ב”מפץ הגדול” שנהפך לקבוע. היא עובדת בסדרה במקביל לגידול פעיל ומעורב של שני בניה. ב–2003 נישאה למייקל סטון, שבא ממשפחה מורמונית במקור ‏והתגייר (גם אמו התגיירה‏). את הבנים שלהם, מיילס רוזוולט ביאליק סטון, בן 7, ופרדריק השל,
בן 4, היא מגדלת על פי עקרונות היהדות אבל גם על פי עקרון הרצף, כשרות לצד טבעונות, בחינוך ביתי ‏(הומסקולינג, או למעשה היא דבקה ב–unschooling‏). השנה אף פירסמה ספר על הנושא “Beyond the Sling: A Real Life Guide to Raising Confident, Loving Children the Attachment Parenting Way”. בבלוג שלה ב”קוולר” היא כותבת לא מעט על כל הנושאים האלה - יהדות, גידול ילדים, מדע והקשר ביניהם.

את העברית שלה היא מפגינה כבר בתחילת השיחה. “למדתי באוניברסיטה, ואני גם יודעת יידיש”, היא אומרת. באנגלית היא מסבירה שיידיש היא שפת אמה ‏(מהגרים ממזרח אירופה‏), והיא גם למדה את השפות האלה בלימודי סוף השבוע בבית הכנסת, כמקובל בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית. “אחר כך רציתי ללמוד את זה כמו שצריך, דקדוק והכל, אז התמחית בלימודי עברית ויידיש באוניברסיטה. יש לי הרבה מאוד קרובי משפחה בישראל. אני יכולה להסתדר בעברית. הילדים שלי נחשפים לתערובת של השפות. את הברכות שלהם הם אומרים בעברית, אני מלמדת את הבן הגדול שלי לדבר עברית, וגם ספרדית, כי אני גם דוברת את השפה הזאת”.

הבאולינג של הפיסיקאים

ביאליק הצטרפה ל”מפץ הגדול” בסוף העונה השלישית ולמעשה נמצאת בה בקביעות רק מהעונה הרביעית. אבל היא מוזכרת בה כבר בעונה הראשונה. בפרק ה–13 של אותה עונה אומר ראג’ ‏(קונאל נאיאר‏) ללנארד “אתה יודע מי אמורה להיות מאוד חכמה, זאת שמשחקת את ‘בלוסום’. יש לה דוקטורט במדעי המוח או משהו”, על כך משיב לו לנארד “אנחנו לא נשיג את בלוסום מהטלוויזיה להצטרף לנבחרת הבאולינג של הפיסיקאים”.

האם פנו אלייך שתגלמי את עצמך פעם? והאם הכרת אז את הסדרה?

“שמעתי שהזכירו אותי, ואז חשבתי שזהו שעשועון. לא צפיתי בסדרה בכלל. את האודישן עשיתי לצד הרבה מאוד שחקניות מוכשרות, זה לא שפנו אלי באופן מיוחד. אני די בטוחה שביל פריידי, היוצר, שנכח באודישן, זכר את האזכור שלי אבל הוא לא אמר לי כלום. הוא הסתכל על קורות החיים שלי ותחת הרובריקה של ‘שאר עיסוקים’ כתוב שיש לי דוקטורט במדעי המוח, אז הוא הביט בי ואמר ‘זה אמיתי?’, הודיתי שכן”.

אם להשתמש במילותיו של שלדון, את אולי היחידה בסדרה שבאמת מבינה מהו העקרון האנתרופי.

“נכון. ג’ים פארסונס טוען שאני היחידה בסדרה שמבינה על מה מישהו שם מדבר בכלל. הדמות שלי היא נוירו־ביולוגית ומצלמים אותה לפעמים במעבדה שבה היא עושה ניסויים. אני לומדת את הטקסט שלה כקונצפט ולא סתם כשורות בתסריט. זה עוזר לי ללמוד אותו. אני אוהבת את העובדה שאיימי היא מדענית שיש לה חיי חברה, או לפחות רוצה חיי חברה. היא דמות נשית מעניינת, מרובת רבדים. היא מאוד בטוחה בהתמחות המדעית שלה, אבל היא לא מפחדת להתנסות בדברים חדשים, ביחסה לשלדון למשל. היא כיפית. אי אפשר לצפות מה היא עומדת להגיד, כי כל דבר יכול לצאת לה מהפה. בשביל שחקנית זאת דמות נהדרת”.

ועם מי היתה רוצה להצליח מבחינה רומנטית, שלדון או פני?

“אנחנו נוטים חזק לכיוון של שלדון העונה. אבל אין לדעת”.

הסדרה ממשיכה להיות הצלחה גדולה. היא אהובה על צעירים ומבוגרים. את חושבת שיש לזה קשר לשילוב של הנשים כדמויות ראשיות?

“ההצלחה שלה במשך העונות הרבות קשורה גם לתוספת שלנו. אני לא יודעת אם זה רק בגלל העניין של גברים ונשים, אף שהוא מעניין, אלא גם שהצליחו לשמור על הדמויות הקבועות, שאנשים מאוד אהבו, וגם להפיח בהם חיים בעזרת הדמויות החדשות שלי ושל מליסה ראוש. באמצעות הדמויות של ברנדט ואיימי אפשר היה להכיר פן נוסף של הדמויות הקודמות שכבר אוהבים מאוד”.

אמרת שאת אוהבת שהדמות שלך מגלמת מדענית עם חיי חברה. האם זה כל כך נדיר?

“הרבה פעמים בטלוויזיה את רואה קריקטורה, כי זה מצחיק. במיוחד בתפקידים של נשים. מלהקים אותן לדמויות חד ממדיות, כמו החנונית. במקרה של איימי ראינו שהיא מאותגרת חברתית, אבל גם רוצה להתנסות בתחומים שונים. אני חושבת שזאת התמחות של צ’אק לורי, שהוא מנסה לתת עומק לדמויות שלו, גם כשזהו בסיטקום”.

איימי פארה פולר, למרות השאיפה להתנסות בתחומים שונים, היא למראית עין דמות כה מרובעת, שאפילו צורתה זוויתית. ראשה, הממוסגר בתספורת עם פסוקת בוקית בצד, ומשקפיים עבי מסגרת, נמצא מעל גוף חנוט בחולצות מכופתרות, קרדיגן וחצאית. בטקס האמי היא כמובן זהרה בשמלה כתומה ומראה נוצץ. היא היתה מהשחקניות ששמחו לשתף פעולה עם העיתונאים הזרים, ובמיוחד עם זו מישראל, שעמדו לצד השטיח האדום וניסו לדוג להם שחקנים ומועמדים לפרסים לשיחות קצרות.

במעמד זה שאלה כתבת מהפיליפינים את ביאליק מה תייעץ לילדה השואפת להיות שחקנית כמוה. “לשאוף לעשות דברים אחרים”, השיבה. בשיחת הטלפון נשאלת ביאליק למה התכוונה. “התכוונתי למשהו בנוסף, לא במקום, אבל כן, לא כדאי לשאוף רק להיות שחקנית”, היא אומרת. “אפשר להרוויח הרבה מאוד ממשחק ומהגשמה עצמית באמנויות, אבל צריך לדאוג לפתח לצד זה דברים אחרים. במיוחד לנוכח הנהירה הגדולה של נערות לתחום הזה. החיים הם הרבה יותר מהצלחה במשחק. חשוב מאוד לפתח עוד חלקים מהמוח שלך ועוד תחומי עניין, כי בשלב מסוים אם תמצאי את עצמך ללא עבודה, אז תוכלי לפנות לעוד תחומי עניין שלך”.

מתי את החלטת לעזוב תחום עניין אחד שלך לטובת אחר וחוזר חלילה?

“שיחקתי ב’בלוסום’ ‏(סדרה על בת עשרה החיה בבית שמנהלים גברים וחולמת על בית יותר קונבנציונלי‏) מגיל 14 עד 19. לאחר שהסדרה ירדה, במשך 12 שנה לא הייתי בעולם המשחק - למדתי במכללה, אחר כך באוניברסיטה, ובין לבין נולדו ילדי. ידעתי שאני לא רוצה להיות רחוקה מהם בעבודה כפרופסור במשך שעות רבות, ועשיתי אודישנים לטלוויזיה. לא ציפיתי שאקבל תפקיד קבוע בסדרת טלוויזיה וזה קרה”.

בספרך את גם ממליצה להורים לא לתת לילדים לצפות בטלוויזיה, האם את לא כורתת את הענף שאת יושבת עליו?

“אני לא אומרת לאחרים מה לעשות, גם לא בספר שכתבתי על גידול ילדים. אני רק מספרת שהבית שלנו הוא לא כזה שיש בו טלוויזיה ושהילדים צופים בה בסדרות ובפרקים. יש כאלה ששמים את התינוקות שלהם מול הטלוויזיה מגיל חצי שנה, אני לא עושה את זה. יש לנו טלוויזיה בבית, אבל גם יש לנו יין בבית, וגם את זה אני לא נותנת לילדים שלי. הם צופים בטלוויזיה באירועי ספורט ‏(ואנחנו מזרזים את הפרסומות‏), במצעד של מייסיז, הם צפו באולימפיאדה. לבעלי יש אייפד והילדים שלי ראו פרקים של ‘רחוב סומסום’, אבל צפייה בטלוויזיה היא לא חלק משגרת היום־יום שלנו. הם מעולם לא ראו סרט ולא היו בקולנוע. ניסינו ללכת פעם לאחד מסרטי האיימקס, וזה נמשך בערך עשר שניות לפני ששניהם התחילו לבכות. הבנים שלי רגישים”.

בספר שלה היא מדברת על גידול הילדים ב–Attachment Parenting, שיטה הדומה לדבריה למה שמוכר אצלנו כעקרון הרצף. “אין משטרת עקרון הרצף”, היא אומרת. “אפשר לקחת מזה מה שרוצים. יש לי חברות שעברו ניתוח קיסרי, יש לי חברה שהיה לה סרטן והיא לא יכולה להניק. היא מגדלת לפי עקרון הרצף לא פחות ממני. זה לא שיטה של הכל או לא כלום. הרעיון הוא שההורמונים שיש בנו נמצאים שם מסיבה כלשהי, הקרבה של התינוק מפעילה אותם, מעודדת את יצירת החלב, ההנקה מועילה בקשר עם התינוק - מעגליות כזאת. לא כתוב בשום מקום שאי אפשר לצאת לעבודה כדי להיות הורה מחובר. אני לא רופאת ילדים או מטפלת, רציתי רק לכתוב על איך אנחנו מגדלים את הילדים שלנו הן מבחינה אישית והן מנקודת מבט של מדעי המוח.

את גם מגדלת את הילדים שלך בחינוך ביתי?

“בעלי הוא המחנך האמיץ. שעות העבודה שלי גמישות למדי, הן מאפשרת לי גם לחנך את ילדי וגם ללמד מדעי המוח את הקהילה של הילדים שמתחנכים בבית. הרעיון שאנשים המחנכים בבית נמצאים כל היום לבד עם הילד הוא לא נכון. זה מאוד קהילתי, הבן שלנו לומד צילום וצרפתית, משתתף בפעילויות ספורטיביות. אם אתה לא יכול ללמד, מישהו אחר מהקהילה יעשה את זה. אני מלמדת בקהילה של יהודים המחנכים לבד בבית, ברמה של חטיבת ביניים ותיכון, מאז שסיימתי את לימודי התואר שלי. צריך להדגיש שזה כיף, זה מאוד גמיש, לא צריך להעיר אף אחד מוקדם בבוקר, הם יכולים לטייל אתנו מתי שרוצים. זה מאוד מהנה לגדל אותם כך, אני מלמדת את הילדים שלי פסנתר ועברית, אבל אם לא בא להם לעשות את זה שבוע אחד, לא נורא. אנחנו מנסים להיות קשובים להם ולהתנהל בהנאה”.

בין שלל הכישרונות, הישגים ופעילויות הענפות שלה - משחק במשרה מלאה, לצד דוקטורט במדעי המוח, כתיבת ספר, גידול ילדים, הרצאות על מדע כחלק מקהילת ההורים המלמדים זאת, שליטה בעברית, יידיש וספרדית, הרצאות על יהדות והתנדבות פילנתרופית - איכשהו העובדה שהיא גם מנגנת בפסנתר מגיל ארבע נשמטה מקורות החיים שלה.

 

האתר של מים ביאליק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו