איך בדיוק צרפתים עושים את זה

הסדרות שהביאה לורנס הרסברג לפסטיבל הטלוויזיה הצרפתי, שמתקיים לראשונה בסינמטק תל אביב, אינן מייצגות את ההיצע האמריקאי הרדוד השולט בארצה. "בטיפול", לעומת זאת, עוררה בה צמרמורת

רותה קופפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רותה קופפר

כמעט כל אורחי פסטיבל הטלוויזיה הצרפתי הראשון בסינמטק תל אביב, "ככה צרפתים עושים את זה", הגיעו לאירוע שנפתח בשבת ויימשך עד מחר. "מתוך 25 שהוזמנו מצרפת אולי שלושה ביטלו את הגעתם", מעדכנת לורנס הרסברג, המנהלת זה עשר שנים את פורום דזאימאז' ¬ מוסד ייחודי לקולנוע בלב פאריס, שבמסגרתו אורגנו 20 פסטיבלים, כיתות אמן עם אישים כז'ראר דפארדייה וקופולה, ועוד. במסגרת זו גם ייסדה הרסברג את פסטיבל "Serie Mania", שמציג על מסך גדול סדרות טלוויזיה מרחבי העולם ובו התארחו בעבר חגי לוי ו"בטיפול", גידי רף עם "חטופים" ואיתן פוקס עם "מרי לו".

"ביום שישי, יום לפני שיצאנו לישראל, כולנו התחלנו לצלצל, לסמס ולשלוח מיילים אחד לשני, לאור האירועים כאן", מספרת הרסברג. "כל אחד ניסה לברר עם השני אם הוא מבטל. הרוב החליטו לבוא. ראשית, משום שהאירוע הזה חשוב ¬ ישראל נהפכה לשחקנית משמעותית בקולנוע העצמאי וכעת גם בטלוויזיה. שנית, אנחנו מארגנים את האירוע הזה חודשים מראש ולא רצינו לפגוע בו. היה ברור לנו שגם לישראלים חשוב להמשיך בקשר עם אנשים מחו"ל.

שטויות, זה רק טילים

"אני קצת הסתייגתי מלבוא. לא בגלל הטילים - החברים הישראלים שלי הרגיעו אותי ואמרו, 'שטויות, זה רק טיל'" - אלא משום שנראה היה לי לא לעניין לבוא ולדבר על קולנוע וטלוויזיה, כאשר מפציצים את תל אביב, ועוד יותר מזה את עזה, ויש חשש שאזרחים ייהרגו משני הצדדים. בסוף החלטנו לבוא, להפתעת השגרירות הצרפתית, ולא מעט ישראלים, שגם הודו לנו על על כך". דקות אחדות אחר כך נשמעת אזעקה ברחבי תל אביב, ושיחתנו נעצרת לטובת שהות במרחב מוגן.

הרסברג בתל אביב. משלבת סדרות ישראליות בפסטיבלים שהיא מפיקה בצרפתצילום: ניר כפרי

"מצד שני", היא ממשיכה, "יש לי חברה פלסטינית החיה ברמאללה, נג'ווה נאווה, במאית נוצרייה המנסה לבטא את יצירתה, וחשוב לי מאוד לבוא לבקר גם אותה בסיור הנוכחי, כי אני חושבת שמתפקידי לתמוך גם בצד השני. כך אנו מתמודדים עם המצב".

הפסטיבל הנוכחי לא רק מקרין סדרות טלוויזיה צרפתיות וסרטי אנימציה אלא גם מקיים מפגשים בין קולנוענים ושאר אנשי מקצוע בתחום. חשיבות נוספת שלו היא בכך שהוא מציין עשור להסכם הקו-פרודוקציות בין צרפת לישראל. "צרפת היא השותפה החשובה ביותר בתחום הפקת הקולנוע של ישראל", היא אומרת, "יש שתי מדינות שמרבות להפיק בשיתוף עם ישראל ¬ גרמניה וצרפת. וזאת הזדמנות טובה להזכיר שבצרפת אנחנו מפיקים, מקרינים ומפיצים הרבה מאוד סרטים ישראליים, ולציין שלאחרונה גם סרטים צרפתיים נהיו יותר משמעותיים בישראל".

היא מתעניינת במיוחד בסדרות ישראליות. "עוררתי בצרפת את העניין בטלוויזיה הישראלית. הייתי הראשונה שהביאה סדרות ישראליות לצרפת וכבר שלוש שנים אני משלבת אותן בפסטיבל שלי. השנה גיליתי עניין רב ב'תא גורדין' וב'פלפלים צהובים'. הטלוויזיה הישראלית מאוד ייחודית כי היא מצליחה להעלות נושאים מקומיים בצורה אוניברסלית".

הרסברג, בת 53, בעלת תואר שני במדעי המדינה ובמשפט ציבורי, מנהלת את פורום דזאימאז' בפאריס משנת 2002. קודם לכן היתה המנכ"לית של דיבנטו, חברת אינטרנט המתמחה בשירותים תרבותיים. במשך 20 שנים, בטרם עברה למכון לקולנוע, שימשה בתפקידים שונים במוסדות תרבותיים רבים, כמו האופרה בפאריס.

"הסדרה הישראלית הראשונה שהקרנתי בפסטיבל שלי היתה 'בטיפול', שמאז נקנתה לעיבוד מקומי ב 30 מדינות. אגב, הצגתי בפסטיבלים גם את גרסת המקור וגם את הגרסה האמריקאית, אבל אני חייבת לומר שאני מעדיפה את 'בטיפול' הישראלית בהרבה. בימים שאסי דיין היה הולך לטיפול אצל גילה אלמגור היתה לי צמרמורת, זה היה כל כך עוצמתי שהרגשתי שהטלוויזיה שלי עומדת להתפוצץ", היא אומרת.

מתוך הסדרה הצרפתית "קאבול קיצ'ן". בקרוב בעברית?צילום: Isabelle Mauduit

"כשצפו בסדרה הזאת בפסטיבל בצרפת כולם הופתעו רק מהאופן שבו תואר בה טיפול פסיכולוגי, אלא גם מהחברה שניבטה מן הסיפור. זה היה מאוד משמעותי. די מוזר שבצרפת לא עשו עיבוד מקומי לסדרה, כי כל גופי הטלוויזיה התפעלו ממנה. הסיבה העיקרית לכך היא ש'קאנאל פלוס', הערוץ שהכי הגיוני היה שישדר אותה, לא הצליח לפנות רצועה יומית של 26 דקות שידור. מלבד זאת, בצרפת אנחנו עדיין דבקים בפרויד ואנחנו מאוד נוקשים בעניין זה. פירוש הדבר שלעולם לא תראי טיפול פסיכולוגי שבו מטופל יושב מול מטפל בכורסאות. אצלנו שוכבים על ספת הפסיכואנליטיקאי והוא יושב מאחור. על לשתות קפה עם הפסיכולוג שלך אין בכלל מה לדבר".

"עבודה ערבית" הפתיעה את הקהל

אילו עוד סדרות ישראליות הצליחו בצרפת?

"הקרנתי אצלי גם את 'עבודה ערבית'. בצרפת מונה הקהילה היהודית 600 אלף איש, הגדולה באירופה, ויש גם קהילה מוסלמית משמעותית מאוד של יוצאי צפון אפריקה וכו'. כל מה שקורה בישראל מהדהד בצרפת, ו'עבודה ערבית' הראתה נקודת מבט חדשה לגמרי: פלסטיני-ישראלי שגדל בתוך התרבות הישראלית - זה היה חידוש בשבילנו, משהו שונה כל כך ממה שאנחנו מורגלים לראות בחדשות בטלוויזיה. לראשונה ראינו אנשים שמנסים לחיות זה עם זה ולהתאים עצמם לתרבויות השונות".

זה שודר גם בטלוויזיה?

"לא, אף אחת מהתוכניות הישראליות האלה לא שודרו בטלוויזיה, רק הגרסה האמריקאית ל'בטיפול'. עכשיו ערוץ ארטה קנה את 'חטופים'. אני גם מנסה לקדם את קנייתה של 'מרי לו', המחזמר של איתן פוקס. גם אם לא מכירים את צביקה פיק בצרפת אפשר ליהנות ממנה. כשהקרנתי את זה באולם שלי, מול קהל של יותר מ 500 איש, אי אפשר לתאר כמה שהתגובה היתה חיובית. במחלקת הרכש של ארטה גילו בזה עניין אך מתכנני הלוחות אמרו שאף אחד לא יתעניין במחזמר.

"גם ההקרנה של 'תא גורדין' אצלנו בפורום הצליחה מאוד, ואז האמריקאים קנו אותה ועשו ממנה את M.I.C.E. אני חושבת שאנחנו בצרפת ובאירופה מפגרים בכל הנושא של קניית הזכויות לעיבודים מקומיים. לכן אני הולכת להקים תוכנית קו-פרודוקציות אירופית בפסטיבל הבא שלי, ובה יהיו חמישה פרויקטים, שאני מקווה שאחד מהם יהיה ישראלי. אזמין מנהלי טלוויזיה ומפיקים שיחברו יחד, אני מציעה לנצל את החיבור בין המדינות כדי להתעצם וליצור איזו אלטרנטיבה להוליווד".

נדמה שהפיגור שאת מדברת עליו הוא דו-סטרי. לא רק שהצרפתים מאחרים לעבד סדרות מצליחות ממדינות זרות, אלא גם לא רואים יותר מדי סדרות צרפתיות הזוכות לעיבוד אחר, ובוודאי לא אמריקאי.

"נכון, אנחנו בעיכוב יצירתי בסטנדרטים בינלאומיים. למעשה אפילו בצרפת לא צופים בסדרות הצרפתיות. בכל מדינות אירופה היצירה המקורית מושכת יותר צפייה מאשר הסדרות האמריקאיות - אבל אצלנו זה להיפך. אצלנו למרבה הצער גם צופים בגרסאות מקומיות לפורמטים של ריאליטי כמו 'דה וויס', וגם אנחנו מוצפים בכל מיני סדרות אמריקאיות נוסחתיות כמו 'פשע מן העבר', 'סי-אס-איי', 'המנטליסט' ו'האנטומיה של גריי'.

"לעומת זאת, סדרות כבלים כמו 'מד מן' הן אמנם הצלחה בתחום הביקורת ובקרב קבוצה מצומצמת של אנשים - אבל רוב הקהל לא צופה בהן. אני הזמנתי את כל יוצרי הסדרות הייחודיות האלה לפסטיבלים שלי, למשל מתיו ויינר מ'מד מן' ודייוויד סיימון מ'הסמויה', אבל אני מדגישה - אלה לא היו הצלחות בטלוויזיה בצרפת (ולמעשה גם לא בשאר העולם), ורק אחרי שנים בגרסת מארזי הדי-וי-די היתה להן תחייה. עכשיו לראשונה זוכה גם סדרה של לוק בסון, 'טרנספורטר', להצלחה רבה בצרפת".

אז איפה טמונה הבעיה?

"לפי דעתי אנחנו צריכים לשנות את שיטת העבודה שלנו. כיום רק אדם אחד כותב סדרה שלמה. צרפת לא לבד בשממה הזאת ¬ גם איטליה לא מוציאה מתוכה סדרות טובות. עוד לא נתקלתי בסדרה גרמנית מספיק מעניינת.

"אני חושבת שהרדידות הטלוויזיונית קשורה גם למורשת הקולנוע שלנו שאנחנו כל כך גאים בה. אצלנו הערצת הבמאי היא דת. ג'יימס גריי בא אלינו לפורום כדי להעביר כיתת אמן לפני הקרנת סרטו 'שתי אהבות'. הוא נכנס לאולם של 500 איש, כולם עמדו ומחאו לו כפיים. הוא העניק הרבה ראיונות בצרפת על הסרט, והוא סיפר לי בהזדמנות ההיא שהעיתונאים אצלנו לגמרי שונים מהאמריקאים - כולם שאלו אותו על אופן העבודה שלו ועל הבחירות האמנותיות שבחר. איש לא שאל אותו ¬ כמו כל עיתונאי סביר בארצות הברית - איך שיכנע את הכוכבת לחשוף את החזה שלה.

"אז אם לחזור לעניין של סדרות טלוויזיה מול סרטים: כולם יודעים שבטלוויזיה לבמאי חשיבות פחותה ומי שחשוב הוא התסריטאי. אולי זה חידוש שקשה לנו, כמעריצי הבמאים הגדולים, להתרגל אליו".

האם זה קשור גם למימון ממשלתי?

"כן, למימון בכלל. אין מספיק כסף בטלוויזיה הצרפתית בהשוואה למדינות אחרות, וגופי השידור אצלנו מפקחים לא מעט על התכנים. לכן היה לי חשוב מאוד להקרין בפסטיבל בישראל את מעט הסדרות הצרפתיות שהן בכל זאת טובות, כדי שיראו שיש התקדמות בתחום".

הבריטים לא מצליחים אצלנו

אחת הסדרות האלה היא "קאבול קיצ'ן" שזכתה השנה בכמה פרסים, ועוסקת בצרפתי שהקים מסעדה בקאבול ונהנה מרווחיו שם עד שבאה לגור אתו בתו הפעילה למען זכויות אזרח, שאותה לא ראה זה 20 שנה. "זאת סדרה טובה שיכולה בקלות לזכות לעיבוד ישראלי או אמריקאי", אומרת הרסברג. "וגם 'ריבאונד' (שתשודר היום בסינמטק תל אביב ב 20:30), על אנשים מתים שיום בהיר אחד קמים לתחייה וחוזרים לחיק אהוביהם, שלא תמיד עדיין אוהבים. זה קצת מדע בדיוני, בסגנון 'אבודים'. אנחנו משתפרים".

בין הקרנות הסרטים יתקיימו בין השאר פורומים ומפגשים בין אנשי מקצוע. "אפגש עם אנשי הוט, יס, קשת ורשת", היא אומרת, "וגם עם התסריטאים והמפיקים העצמאיים, כי הם אלה שעומדים מאחורי היצירה עצמה. מהמפגשים האלה אשמח לבחור מישהו ישראלי שאוכל לשלב בקו-פרודוקציות בפסטיבל שלי.

בפטסיבל הבא שלה מתכוונת הרסברג להקרין גם סדרות מאנגליה. לדבריה, "הטלוויזיה הבריטית לא מצליחה בכלל בצרפתית. משדרים את יצירותיה רק במסגרת פסטיבלים".

אילו מגמות חדשות היא מזהה בכל זאת באירופה? "התעשייה הרוסית מאוד מתחזקת. עכשיו נעשתה סדרה המבוססת על 'החיים והגורל' של ואסילי גרוסמן, סאגה המתחילה במלחמת העולם השנייה, בקרב סטלינגרד, ונפרשת על יריעת חיים רחבה בחלקים שונים של רוסיה, תוך התמקדות ביהודים; גם הפולנים מתחילים להתבלט בתחום, וכמובן הסקנדינבים. סדרה שוודית שנקראת '31 מעלות', על אנשים העוזבים את שוודיה ונוסעים לתאילנד לפתוח דף חדש נראית פשוט מרתקת".

את רואה בכך איזו התעוררות אירופית?

"האירופים הבינו שכדי להיות חזקים בתחום הטלוויזיה ולהציב איזושהי אלטרנטיבה שתוכל להתמודד עם הכסף שיש לאמריקאים, עליהם לחבור יחד. אני מקווה שישכילו לעשות זאת".



תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ