בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתקפת התינוקות הגדולה

מ"אמא ואבא'ז" דרך "ערים כל הלילה" ועד "הנורמלי החדש", שלל התוכניות המתרחקות כמו מאש מהמשפחה הקונוונציונלית בעצם לא מחוללות שום מהפכה. הומואים או חד הוריות, כולם חייבים לעשות ילדים

15תגובות

תינוקות. הממזרים הקטנים האלה נמצאים בכל מקום. אם הם לא מלכלכים לי את הספה, אז הם מרצדים וצורחים לי מהטלוויזיה. מלא, מלא תינוקות, וכולם חמודים וורודים כמובן, וכולם משנים את החיים של ההורים שלהם באופן בלתי הפיך ומלמדים אותם על זוגיות, אהבה חסרת תנאים וחיתולים חד פעמיים בסצינות קומיות אך עדיין מרגשות.

ברור לי שכאמא טרייה אני רגישה במיוחד לנושא, אבל אי אפשר להכחיש שקדחת הפעוטות מתפשטת וכובשת כל חלקה טובה או בינונית בטלוויזיה. רשימה חלקית: "אמא ואבא'ז" הישראלית, "ערים כל הלילה" המשובחת, "הנורמלי החדש" הסכרינית. ובעתיד גם הבטיחו לי את עדי אשכנזי בתפקיד אם חד הורית ב"בלתי הפיך" של רענן שקד וסיגל אבין ‏(מתי זה קורה אגב? כבר שנתיים רק הבטחות‏) וליטל שוורץ ב"ליטל מאמא", שהיא לפי פרסומים מוקדמים גרסת האמהות ל"סקס והעיר הגדולה" פלאס דניאלה פיק, לא מספיק? אפילו העבר לא מספק מפלט עם שידורים חוזרים בלופ של פיבי, רייצ'ל ומוניקה וששת התינוקות ‏(אגב, אם אתם ישר יודעים למה כתבתי שש, תדעו שזה מעיד משהו עליכם ועלי, לא ברור לי מה אבל זה לא בהכרח חיובי‏).

רוב התוכניות הללו מנסות להציע לצופים את חזון העידן החדש כפי שהוא מתגלם בדמותה של המשפחה הבלתי גרעינית בעליל. שם המשחק הוא רק לא אמא ואבא. חד הורית, רב הורית, כל צירוף הולך.

אלדד רפאלי

על פניו מדובר בתזוזה טקטונית טלוויזיונית. כמי שגדלה במשפחה א־קונוונציונלית אי־אז בשנות ה–80 ונתמכה מוסרית ומסכית רק באנג'לה וטוני דנצה מ"מי הבוס" אני כמובן מברכת על שפע האפשרויות הפתוחות להזדהות כיום. מנגד, קשה שלא להבחין שבסופו של דבר הגרעין הערכי של המשפחה הגרעינית נותר. כל הסדרות החדשות הללו מטיפות בסופו של דבר בדיוק לאותם תמיכה וקבלה, אמפתיה והבנה, אהבה - וילדים במקום הראשון. חייבים לעשות ילדים. אם כבר הומואים שיהיו זוג. אם כבר אשה שלא רוצה להתחתן שתהיה חד הורית. התצורה השתנתה, התוכן הפוליטי נותר זהה. ממש כמו בליכוד.

סדרה לחופשת לידה

זה בדיוק מה שקורה ב"אמא ואבא'ז" שעלתה לא מכבר בהוט. הסדרה מגוללת את סיפורם של זוג הומואים בגילומם של יפתח קליין ויהודה לוי, שמביאים ילד לעולם עם קצינה רווקה ומרירה משהו שאותה משחקת מיה דגן.

קודם כל יש לציין ש"אמא ואבא'ז" היא סדרה לא רעה בכלל, בעיקר בזכות שני אלמנטים מרכזיים: הכתיבה של אבנר ברנהיימר והמשחק של יהודה לוי. יש אנשים כאלה, לא הרבה דרך אגב, שפשוט יש להם את זה. ברנהיימר ולוי, כל אחד בתחומו, הם כאלה. אמנם קצת קשה להתרכז באיכויות המשחק של יהודה לוי דרך מעטפות הסלבריטאות והנינטאות, אבל שכה יהיה לי טוב, לוי הוא כוכב עליון. פשוט כך. הוא עושה את האוחצ'ה הכי מעודנת, מורכבת ומדויקת שראיתי בחיים, בלי להתאפק ובלי להגזים. אין הבעת פנים מזייפת אחת, יש רק עונג מצפייה בעבודה של אמן גדול באמת, שלא זכה עד היום לבמה הראויה לכישוריו ‏(אבל היה חינני להפליא ב"הבורר"‏).

השידוך של לוי עם טקסטים של ברנהיימר היה טוב כבר ב"יוסי וג'אגר" המצוין, והנה גם כאן זה קורה. הכתיבה של ברנהיימר מדויקת ומפתיעה, ויש בה רגעים נהדרים שמסרבים להיכנע למחוזות הבנאליה. כמו הרגע שבו הגבר שמגלם קליין בוחר לבלות את זמנו בביקור חטוף לצורכי מגע מיני בגן העצמאות, בזמן שאם בנו נאנקת בצירי הלידה ובן זוגו המסור תומך בה. מעניין.

מלה שאי אפשר להשתמש בה על הכתיבה והבימוי של "הנורמלי החדש", בת דמותה האמריקאית. ראיין מרפי מתהילת "ניפ/טאק" ו"גלי", שחתום כיוצר הסדרה ‏(יחד עם אלי אדלר, בת הזוג של שרה גילברט, מה שעושה אותה החתן של רוזאן‏), כתב חצי מהפרקים וביים שליש מהם, ונראה שהוא עשה את זה מתוך שינה. כל טריק וקלישאה בספר. נראה שהפעמים היחידות שבהן הוא התענג על הכתיבה הן בדיאלוגים ההומופוביים־גזעניים שהכניס בפיה של הדמות שמשחקת אלן ברקין, אמא של האשה שבחרה לעשות ילד עם זוג גייז.

על "ערים כל הלילה" אין לי אף מלה רעה להגיד. היא אמנם לא פורצת דרך או משנה תודעה, היא פשוט סיטקום מצחיק עם אבחנות מדויקות על זוגיות והורות בעולם המודרני והיא דרך מצוינת להעביר חופשת לידה, ואת זה אני אומרת מניסיון.

ילדים לנצח

שלוש התוכניות האלה ‏(וגם זו של אשכנזי וזו של שוורץ‏) חולקות אותו מאורע מחולל. מאורע מחולל הוא מה שמתחיל ומניע את הסיפור, אירוע יוצא דופן שמכריח את הגיבור לפעול, בין אם זה שחטפו את בתך ואתה צריך לצאת לנקום, או אם פגשת בחור יפה ואת מתאהבת, או אם הורגים ארכידוכס ופורצת מלחמת עולם, או במקרה של הסדרות שלעיל, לידה.

לידה הוא כמובן מאורע מחולל של כל אדם באשר הוא נולד, אבל הסדרות האלה עוסקות לא בלידת התינוק אלא בלידה מחדש כהורים. ההפיכה להורים היא כנראה המאורע המחולל המשמעותי היחיד שנותר לנו כבוגרים בישראל של האלף השלישי. המעבר מלהיות ילדים בעצמנו להיותנו הורים של מישהו אחר חד היום מאי פעם. אין בו הדרגתיות. אתה לא מפסיק להיות ילד בארץ עד שאתה לא נהפך להורה בעצמך, וגם אז לא תמיד ואף פעם לא עד הסוף. בוודאי לא כלכלית.

שאר אירועי ההתבגרות לא באמת מתרחשים פה, בישראל, לפחות לא בשכבת הביניים הסוציו־אקונומית המאפיינת את היוצרים והצופים של הסדרות האלה. אתה אמנם הולך לצבא ‏(וחוזר לשישי־שבת לאוכל של אמא‏) ועובר לעיר הגדולה ‏(וחוזר לשישי־שבת לאוכל של אמא‏) ומוצא עבודה ‏(ומקבל קצת כסף מההורים‏) ומתאהב, נכנס לזוגיות יציבה ולפעמים מתחתן ועובר לדירה חדשה, ולפעמים לא, אבל אתה תמיד עדיין במרחק שיחת סקייפ או שעה־שעתיים נסיעה מאמא, ושני ריבים עם בן הזוג מלחזור לישון בחדר שבו גדלת.

השינוי הנדרש ממך כאדם בוגר הוא מינימלי. ויש אינספור דרכים שהונדסו לא רק להקל עליך לשרוד בתהליך ההתבגרות אלא אף למנוע אותה ממך ולהמשיך לקבור אותך בילדות. נדמה שהעולם מתוכנן להניא אותך מלפעול, כולם מעדיפים שתשב בבית מול הטלוויזיה ותבזבז כסף שאין לך. הבנק ייתן לך אשראי כדי שתתלה את עצמך כלכלית, האופנה והרפואה ימכרו לך שאתה יכול להישאר צעיר לנצח, אף אחד ושום דבר כבר לא יכריח אותך להתבגר, כולל, ואולי במיוחד, הוריך.

אז איפה הדרמה, איפה הקונפליקט החיוני להישרדות של הגיבור? נראה לי שמה שהסדרות האלה עושות הוא להעביר את הדגש מהישרדות הגיבור להישרדות הגנטית שלו. זה כל מה שנשאר לנו, לרובנו, ממילא. החותם המשמעותי היחיד שאנחנו יכולים להטביע על הגזע האנושי ההולך ומתרבה הוא חותם גנטי. זו כמעט הדרך היחידה שנותרה לנו להתבטא, אחד הדברים הספורים שנדמה לנו שהם עדיין בשליטתנו.

מאחר שבשוק הטלוויזיה של היום פילוח הוא שם המשחק, נראה שקברניטי הטלוויזיה מפלחים את האוכלוסייה הישראלית לארבע קבוצות גיל: ילדים עד גיל תשע שלהן מוקדשים אחר הצהריים וערוצים ייעודיים, זקנים שמקבלים את הלילה המאוחר, הבוקר והערוץ הראשון. ומה שנותר, הידוע בכינויו הפריים־טיים, מתחלק בין שתי קבוצות, שהן גם שמוציאות את רוב הכסף ולפיכך קוסמות במיוחד למפרסמים: מתבגרים מגיל עשר ‏(מתבגרים היום מוקדם, שילוב של הורמונים בעוף ואוטוסטרדות מידע‏) ועד גיל 30 פלוס; והורים, צעירים כמובן, כי כולנו צעירים.

אבל יאללה, תעבירו את השלט, הילדה סוף סוף נרדמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו