שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

איי, קלאודיוס - כל הצרות של הסדרה הנצחית

תומס וינצ'יגרה, ניו יורק טיימס
תומס וינצ'יגרה, ניו יורק טיימס

דרכה של "אני קלאודיוס", המיני סדרה של בי-בי-סי מ‑1976, היתה רצופה מכשולים. רוחו של סרט לא גמור מ‑1937 בכיכובו של צ'רלס לוהטון רדפה אותה. בשלב מסוים התפוצצו המגעים בין בי-בי-סי לחברת לונדון פילמס, שהיתה בעלת הזכויות לסרט של לוהטון, והפרויקט נגנז. כשהתחילו הצילומים התברר שהשחקנים מתקשים הן בהתמודדות עם האיפור והן בהבנת תפקידיהם כשליטים המוקדמים של האימפריה הרומית.   

אך רוברט גרייבס, שכתב את הספר המקורי ב‑1934 ואת ספר ההמשך "the GodClaudius" (קלאודיוס האל) ב‑1935, לא היה מודאג. "אני בקשר עם קלאודיוס", הוא אמר אז, "והוא הרגיע אותי והבטיח לי שהסדרה תהיה הצלחה כבירה". 

וכך היה. בחודש שעבר מלאו 35 שנה לשידור הראשון של הסדרה בארצות הברית. "אני קלאודיוס" דחקה את גבולות המסך הקטן בכל הנוגע למין ולאלימות ובישרה את בואן של דרמות משפחתיות מחוספסות כגון "בית טיודור", "הבורג'ס" ואפילו "הסופרנוס".

דרק ג'קובי ב"אני קלאודיוס"

"אני קלאודיוס" הזניקה לתודעה הציבורית כמה מכוכביה, ובראשם דרק ג'קובי בדמות הראשית, קלאודיוס המגמגם, המתעוות, הצולע והשוטה כביכול, ששרד עשרות שנים של רצח ומזימות ובסופו של דבר הומלך לקיסר הרביעי של רומא. "אני חייב רבות ל'קלאודיוס', משני צדי האוקיינוס", אומר ג'קובי בשיחת טלפון. "אולי קלאודיוס רודף אותי, אבל זו רוח טובה".

חסינותה של "אני קלאודיוס" מפני פגעי הזמן התחילה בספריו של גרייבס. אלה הוצגו כזיכרונותיו החשאיים של קלאודיוס עצמו והיו מבוססים על מחקר מעמיק, אך ניחנו גם במעוף יצירתי. היה בהם שפע של תחבולות, סטיות ועוד מעשי פשע מעוררי תיאבון, על רקע המלכותיות מחופת השיש של דברי ימי רומא. 

הגרסה הטלוויזיונית התקבלה ברגשות מעורבים. "בשבועיים הראשונים התגובות היו גרועות", מספרת שון פיליפס, שגילמה את הקיסרית ליוויה, "כי הסדרה היתה שונה כל כך".

השוני הזה היה נעוץ בעיקרו בטיפול הארצי בחומר מיתולוגי. למרות הרקע הקיסרי, "אני קלאודיוס" היתה סדרת אולפנים קטנה, נעדרת תפאורות ענק וסצינות קרב רחבות היקף. התסריטאי ג'ק פולמן, שמת ב‑1979, צימצם את ספרו עב הכרס של גרייבס (המחזיק אלף עמודים בסך הכל) למעט יותר מ‑11 שעות של טלוויזיה, ולמעשה הציג אותו כאופרת סבון המדגישה את הקשרים המעוותים הקיימים בכל משפחה מורחבת. בהזדמנויות שונות הוא כינה את המחזה הטלוויזיוני שלו "קומדיה על משפחה יהודית" ו"סיפור על שושלת מאפיה".

שון פיליפס (ליוויה) ובריאן בלסד (אוגוסטוס)

"הסכמנו מההתחלה שלא נעשה סרט תקופתי", אומר הבמאי, הרברט וייז, בן 88. "רצינו לעשות סרט עכשווי. רצינו להראות שהפסיכולוגיה האנושית לא השתנתה מאוד באלפיים השנים האחרונות. אנחנו כבר לא משליכים אנשים לנמרים, אבל אנחנו עדיין נלחמים".

פולמן הנגיש את הסיפור עוד יותר בכך שנמנע מהדיאלוגים הכמו-קלאסיים שאיפיינו אינספור סרטי "חרב וסנדלים". כשהקיסר טיבריוס (ג'ורג' בייקר) מוליך את גיסתו של קלאודיוס, אגריפינה (פיונה ווקר, שלימים נישאה לווייז) בשלשלאות, הוא מכריז, "יקירתי, את נראית כמו טרגדיה יוונית".

"ואתה נראה כמו פארסה רומאית", היא עונה לו.  

פולמן היה "מעבד מבריק", אומר ג'ון הרט, שגילם את הקיסר המטורף קליגולה, "והאהבה שלו לספרות נשפכת מהדפים. קל מאוד לשחק את התסריט. למדנו אותו בחמש דקות". 

כדי לחפות על הצניעות הפיסית של ההפקה, דירבן וייז את שחקניו לשחק בגדול ­ "משחק בוטה, בצבעים של כרזה", כפי שאומרת פיליפס. "בהחלט היתה תיאטרליות בסדרה", אומר גם פטריק סטיוארט, שגילם בסדרה את המפקד הבוגדני של המשמר הפרטוריאני, איליוס סיאנוס. "הרבה דמויות היו גדולות מהחיים".

אבל לא היה פשוט לשוות אמינות לדמויות הגרנדיוזיות. בריאן בלסד, אוגוסטוס, אומר שלפחות בהתחלה, "כולנו היינו נוקשים מאוד וחשבנו, 'זה ממש לא יעבוד'". ואילו ג'קובי התלונן לא כבר, "רוחו של צ'רלס לוהטון נשפה בעורפי".

גם איפור הזיקנה שעטו רבים מהשחקנים הראשיים היה מעיק; ג'קובי מספר שהצליח להסיר אותו ללא כאבים רק כשצלל באמבטיה ונשם דרך שנורקל. אבל איש מהשחקנים לא התאמץ יותר מפיליפס, שהדמות שגילמה, ליוויה התככנית, חיסלה את כל מי שעמד בדרכו של בנה טיבריוס אל כס המלכות. בחזרות הראשונות היא עוד ניסתה למצוא מניעים רציונליים לאכזריות של הדמות. "אבל לא הגעתי לתוצאות", היא אומרת. "אני ידעתי את זה והם ידעו את זה. הם עמדו שם ונראו מודאגים מאוד".  

בסופו של דבר, כפי שאומר וייז בסרט דוקומנטרי שנלווה למארז החגיגי של "אני קלאודיוס" במלאות 35 שנה לסדרה (בהפצת אקורן מדיה), "אמרתי לה: 'פשוט תהיי מרשעת. ככל שתהיי מרשעת גדולה יותר, ככה זה יהיה מצחיק יותר ומפחיד יותר". 

ג'קובי אומר על הסדרה ככלל, "אני חושב שאחד הדברים שהצילו אותה היה ההומור. בזכותו היא לא נתפשה כפוגענית".

כבר בפרק הראשון, כשליוויה מרעילה בסתר את מרצ'לוס, אחיינו של אוגוסטוס והיורש המוחלט שלו, הרופא מצהיר, "יוצא לו קצף ירוק מהפה!"

"אולי זה סימן טוב", עונה לו פיליפס. 

הפתיח של הסדרה הוא בלתי נשכח ­ נחש מתפתל על פסיפס אריחים המזכיר את פניו של ג'קובי, והכותרת "I, CLAVDIVS" (בכתיב הרומאי האופייני שבו האות Vמחליפה את האות U, שהניב שלל בדיחות פונטיות), מלווה בצלילי פסקול שחיבר וילפרד ג'וזפס, צלילים שהיו התגלמות הרשע והמזימה. 

שלא כקיסרות הרומית, "אני קלאודיוס" תשרוד לנצח, כנראה. בשנה שעברה פורסם שהרשת האמריקאית HBOתחבור לבי-בי-סי לגרסה מחודשת של המיני סדרה, שתשודר כנראה ב‑2013, בהפקת יוצרי הסדרה "רומא" של HBO.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ