שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פנו את הכורסה, ארצ'י באנקר חוזר

"הכל נשאר במשפחה" שינתה את הטלוויזיה האמריקאית ותרמה גם לשינוי החברה. מארז של כל עונות הסדרה שיצא בארצות הברית הוא הזדמנות לתהות על סוד קסמם החד-פעמי של ארצ'י ואדית באנקר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

"אנשים כמונו היו מסודרים", שרו ארצ'י ואדית באנקר בפתיח לפרקי "הכל נשאר במשפחה", אחת הקומדיות הגדולות בטלוויזיה, "אלה היו הימים". יוצרי תוכניות הטלוויזיה של היום יכולים לענות להם: "ועוד איך. כל כך הרבה צופים. כל כך הרבה השפעה".

מארז המכיל את כל תשע העונות של הסדרה, בלוויית כמה תוספות מלבבות, שיצא לאחרונה בחברת Shout!Factory, מבהיר איזו תופעה ייחודית היתה "הכל נשאר במשפחה". מעבר לכך שהיא היתה סדרה מצחיקה עם שחקנים נהדרים, אין עוד סדרה שהשפיעה עד כדי כך על עיצוב התרבות האמריקאית.

לפני "הכל נשאר במשפחה", קומדיות המצבים סיפקו בעיקר מפלט ומרגוע. אבל מ- 12 בינואר 1971, אז שודר פרק הבכורה של הסדרה ברשת סי-בי-אס, קיבלו הקומדיות היתר להיות רלוונטיות.

"הכל נשאר במשפחה"

הקהל האמריקאי הוא שהעניק להן את ההיתר הזה, שכן "הכל נשאר במשפחה" היתה להיט ענקי, התוכנית מספר אחת. זו אחת הפעמים היחידות שהתוכנית הכי טובה בטלוויזיה היתה גם התוכנית הכי פופולרית. כיום נדמה לא פעם שההיפך הוא הנכון. כמה מהתוכניות הטובות ביותר בתקופתנו ¬ "מד מן", "שובר שורות" ¬ זוכות לקהל צופים קטן יחסית (בתוכנית הפינאלה של "שובר שורות" צפו, לפי ההערכה, 2.8 מיליון אמריקאים; בפרק ממוצע בעונה הראשונה של "הכל נשאר במשפחה" צפו יותר מ 21 מיליון, בתקופה שבה היו בארצות הברית כ 100 מיליון בני אדם פחות מהיום). לעומת זאת, כמה מהתוכניות הגרועות ביותר בטלוויזיה הן הפופולריות ביותר, כפי שעשויים לטעון למשל מתנגדי תוכניות הריאליטי.

ואז הגיעו תלונות

בימים אלה הטלוויזיה משפיעה על התרבות באפקט מצטבר. אם החברה נעשית סובלנית לנישואים בין-גזעיים או להומואים ולסביות מחוץ לארון, הסיבה לכך היא בין השאר שהצופים רואים נישואים מעורבים ולהט"בים במגוון רחב של תוכניות. אבל לפני 40 שנה, כשבטלוויזיה האמריקאית היו שלוש רשתות בלבד, יוצרי "הכל נשאר במשפחה" ידעו שבמו ידיהם הם מעלים נושא או צורת התנהגות לסדר היום האמריקאי.

נורמן ליר, שהגה את "הכל נשאר במשפחה" בהשראת הסדרה הבריטית "עד שהמוות יפריד בינינו", אמר שחלף זמן עד שהוא ואנשיו הבינו את משמעות קבלת הפנים שלה זכתה התוכנית הקטנה שלהם על משפחת באנקר ¬ ארצ'י הגזען; אדית המטורללת; בתם קלת הדעת גלוריה; ובעלה הליברלי מייקל ¬ ואת ההזדמנות שנפלה בחלקם.

"כמה שנים אמרתי, 'אנחנו עוסקים פה בבידור ותו לא, אנחנו לא מנסים להעביר מסרים'", אומר ליר. דעתו החלה להשתנות, הוא מספר, כשהחלו להגיע תלונות. "הפעם הראשונה שהבנתי שאנחנו לא רק מבדרים היתה כשאנשים אמרו, 'שמע, אם אתה רוצה להעביר מסרים, לך לדואר'", הוא אומר.

וכך החלו הוא וכותביו לאמץ את תפקידם כקובעי מגמות. לא רק דרך ויכוחים פוליטיים טעונים בין ארצ'י למייקל, אלא גם באמצעות קווי עלילה שעסקו בעניינים כגון סרטן השד ואונס.

הבדיחות על הדואר, אומר ליר, התחילו לעצבן אותו קצת כשהוא החל לבחון איזה מסר העבירו הקומדיות שקדמו ל"הכל נשאר במשפחה". "כשהתחלתי לחשוב על מסרים", הוא מספר, "הסתכלתי סביבי מה נעשה בטלוויזיה באותן שנים, וראיתי שהבעיה הגדולה ביותר שמשפחה נתקלה בה היא 'אמא דפקה את האוטו, ומה עושים כדי שאבא לא יגלה'; 'הבוס בא לארוחת ערב והצלי נשרף'. המסר שהועבר היה שאין לנו שום בעיות" ¬ בשעה שכל משפחה אמריקאית חווה מצוקות מסוגים שונים.

לדברי רון סיימון, אוצר הטלוויזיה והרדיו במרכז פיילי לתקשורת, "ארצ'י באנקר ונורמן ליר סימנו שהטלוויזיה מתכוונת להיות חלק מהתרבות מעתה ואילך". היו דרמות טלוויזיה, כגון "ד"ר מרקוס ולבי", שעסקו בנושאים רציניים לפני שהופיעה "הכל נשאר במשפחה", אבל הן לא עוררו אותה מהומה תקשורתית כמו התוכנית של ליר ולא צפה בהן קהל כה גדול.

אנסמבל בלתי נשכח

את שיעור הצפייה הנכבד יש לזקוף במידת מה לצוות השחקנים, שהמארז מאשש את גדולתם. הפרקים הנכללים בו, שלא כרוב הקומדיות מאותה תקופה, עדיין מצחיקים מאוד, בעיקר משום שהשילוב בין השחקנים היה מוצלח: קרול אוקונור בתפקיד ארצ'י, ג'ין סטייפלטון בדמות אדית, רוב ריינר כמייקל וסאלי סטראתרס בתפקיד גלוריה.

שתי תוספות במארז מוכיחות כמה טובים הם היו: אלה תוכניות פיילוט שלא שודרו מעולם, מ 1968 ומ 1969, אז ניסה ליר למכור את הסדרה לאי-בי-סי. בתוכניות הפיילוט גילמו שחקנים אחרים את התפקידים שמילאו בסופו של דבר ריינר וסטראתרס, והסצינות שלהם היו פושרות, אם להתבטא בעדינות. הנפיצות של התוכנית נבעה מהשילוב של הרביעייה הספציפית הזאת, אחד האנסמבלים הבלתי-נשכחים בתולדות הטלוויזיה.

יש כיום בטלוויזיה קומדיות ודרמות עם שחקנים מצוינים, כמובן, אבל קשה לדמיין מצב שבו יותר מ 30% ממכשירי הטלוויזיה באמריקה מכוונים לאותה תוכנית מתוסרטת כל שבוע, ללא קשר לאיכות. אולי זה קורה כשמשודר הסופרבול או תוכנית גמר של "אמריקן איידול"; אבל לנוכח עשרות הערוצים הזמינים והקיטוב המאפיין את האומה האמריקאית, כמעט בלתי אפשרי שסדרה מתוסרטת תגיע למעמד של צפיית חובה ותמשוך צופים כה רבים, משכבות דמוגרפיות שונות וממחנות חברתיים ופוליטיים שונים.

"כולם מדברים על הפיצול של הקהל לחלקים קטנים", אומר סיימון, "אבל לדעתי העניין עמוק יותר. זה כמעט חלוקה לשבטים. כל תוכנית יצרה לה קהל חסידים משלה". בסדרה בעלת אג'נדה ליברלית כגון "חדר החדשות" לא יצפו רבים מהצד הימני של המפה הפוליטית. תוכנית צעירה ואופנתית כמו "בנות" של HBO לא תמשוך צופים מבוגרים רבים. אבל "הכל נשאר במשפחה" היתה תוכנית שכמעט כולם, חוץ מצעירים מאוד, יכלו לצפות בה ¬ רבים מן הסתם צידדו בשכל הישר של מייקל, כפי שהכותבים בוודאי רצו שיקרה, אך אחרים כנראה חשבו, "ארצ'י הזה, הוא יודע מה הוא אומר". כפי שסיימון מציין, זו היתה הגאונות של התוכנית, בין השאר: היו בה נקודות השקפה רבות, כך שכל אחד יכול היה למצוא משהו להיאחז בו.

קשה לדעת אם "הכל נשאר במשפחה" הפחיתה את הגזענות בארצות הברית או שינתה את ההתנהגות והגישה של האנשים, כפי שנאמר במאמר המחכים המצורף למארז, פרי עטו של מרטי קפלן, פרופסור בקתדרה ע"ש נורמן ליר לבידור, תקשורת וחברה באוניברסיטת דרום קליפורניה. אך 40 שנות משוב הבהירו לליר, כי לכל אחד היה ארצ'י באנקר שכזה במשפחתו המורחבת, והתוכנית נהפכה למין נקודת מפגש של אנשים שאולי לא היה להם מה לומר זה לזה בלעדיה. "במשך השנים פנו אלי אנשים, במכתבים או פנים אל פנים, וסיפרו לי שיש להם דוד או אבא כזה", אומר ליר, "וכשנגמר פרק, הם היו מדברים. מתברר שהיינו מין זרז לשיחה על הסוגיות האלה. וזה הדבר היחיד שאני יכול להיות בטוח בו".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ