שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מי צריך פורנו ישראלי

מדוע יש בכלל פורנו ישראלי? קשה להאמין שמישהו מתפרנס מזה, או מאונן מול זה. התשובה טמונה אולי בסרט "שדרות צבע כחול"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

שר הביטחון הישראלי יושב במשרדו המצ’וקמק עם המזכירה הצעירה שחורת השיער שלו. הוא אומר לה: “תדליקי לי את הסיגר שלי”. היא עונה בקוקטיות: “את הקובני או המרוקאי?”. הוא אומר “עדיף את המרוקאי”, ומתכוון לסיגר שבמכנסיו. אחר כך הוא יוצא למסע בקרב נפגעי הקסאמים בדרום. הוא נוסע לבקר אשה עם מבטא רוסי/צרפתי בשדרות וגם שם הוא עוסק בפעילות מאונכת. זו עלילתו של הסרט האקטואלי למהדרין “שדרות צבע כחול” שממתין לכם בווי־או־די של “הוט”. אגב, הבמאי החתום הוא לא אחר מאשר “מיכאל אנקה”.

במאמר “מיתוס הפורנו” טוענת הסופרת והפמיניסטית נעמי וולף, שבימינו אנו, לראשונה בהיסטוריה האנושית, המשיכה של האימג’ הפורנוגרפי גוברת על זו של האשה העירומה. הפורנוגרפיה אליבא דה וולף ‏(מיוונית: פורנו - זונה, גרפיה - כתב‏) גורמת לנתק בין גברים לנשים ולתחושת בדידות הולכת וגוברת של שני הצדדים. או בקיצור, על פי וולף “היום, נשים עירומות אמיתיות הן רק פורנו גרוע”.

אז נתחיל בחדשות הטובות. בכל הנוגע לסרטי סקס ישראליים הזיקפות רופפות, השדיים נפולים, הבטנים עטויות צמיגים, אין איפור, התאורה מחורבנת, התפאורה מכוערת וברוב המקרים לפחות אחד הצדדים לא נורא נהנה. תכל’ס, בהשוואה לפורנו כחול-לבן, נשים אמיתיות וסקס אמיתי מעולם לא נראו מושכים יותר.

מתוך הסרט "שדרות צבע כחול". הבמאי החתום הוא לא אחר מאשר "מיכאל האנקה"

בניגוד למה שקורה ברשת, זה לא כל כך פשוט לראות סקס בטלוויזיה שלכם. על מנת לצפות בתכנים למבוגרים בלבד, יש לעבור משוכה גבוהה שכנראה תוכננה על ידי אמא של ישו, או שלכם. אפילו לא הקוד הסודי של בקרת הורים, צריך אשכרה להרים טלפון ולבקש מנציג שירות גישה. במקרה שלי הייתי כל כך נבוכה ששלחתי את בן הזוג. הוא נאלץ לבקש אישור לראות פורנו מאשה צעירה – ותאמינו לי, זאת לא היתה חוויה נעימה. לא לו, ויש לי חשד שגם לא לה.

לצולחים ממתין עולם שלם אם כי לא מגוון של פורנו תוצרת מקומית, שאיפשר לי לפחות לחוות כמה דקות מענגות מול המסך. של צחוק בריא. הפורנו הישראלי מצחיק מסיבות מגוונות. קודם כל מדהים עד כמה הוא דומה למוצרים מרכזיים יותר של הטלוויזיה הישראלית מבחינות רבות, ואחר כך משמח לגלות שגם אצלנו נותנים כבוד למסורת רבת השנים של סרטים כחולים עם שמות מצחיקים כמו: “כל הזין בתעשייה”, “לירן תוקע את בודפשט”, “מופלטות מתוקות מדבש” והחביב עלי מכולם: “סנדוויץ’ תוניסאי”.

שני נתיבים פתוחים לפני הצרכנים בעולם האפשרויות המאוד המוגבלות של הווי־או־די של “הוט”. “ריאליטי ישראלי” ומסלול “הסרטים החמים”. ההבדלים בין השניים דקים מבינתי, שניהם קרובים יותר ברוחם לז’אנר סרטי ה”גונזו” של הפורנו האמריקאי. בפורנוגרפיית ה”גונזו”, השחקנים והשחקניות מופיעים בתפקיד עצמם ומתעדים את עצמם בסביבה כמה שיותר ריאליסטית, בלי איפור או סיפור. בפורנו “מיינסטרים” אמריקאי, הסיפור מאוד מוגדר, ברור, לינארי. זה לא רק הנראטיב הכללי של שליח פיצה ועקרת הבית, או בת השריף והפרחח, אלא בעיקר סיפור המשגל: סטריפטיז של הבחורה, ירידה, מציצה, זיון, וגינה ולרוב פינאלה של המאני שוט המתבקש.

ב”סנדוויץ’ תוניסאי” למשל, כמו בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית, העסק הרבה פחות מאורגן: הגבר מתפשט ראשון, זיון וגינאלי, מציצה, אשה מצטרפת, גבר מאבד זיקפה ונעלם, סצינה לסבית והגבר שב לפתע, אחרי שהשיב לעצמו את זקיפות הקומה. וב”טלי ואריק חרמנים” המצב רק קצת יותר טוב. עשרים דקות של זוג מתחרמן במה שנראה כצימר מצ’וקמק בצפון, כמעט הכל בוואן־שוט וללא עריכה. יש אולי גם אנחות, אבל אי אפשר לשמוע מבעד לרעש הכחחחחחחחח הקבוע ‏(כנראה בעלת הצימר בדיוק הרתיחה מים לקפה‏).

אבל גם אם שמים פורנו רגיל בצד, אנחנו יוצאים כשידינו על התחתונים, במקום בתוכם. כל העסק חסר את שמחת החיים, הפראות והעליצות של הגונזו האמריקאי. מן הסתם מסיבות דומות לאלה שמבדילות בין הפקת מקור של “הוט” לזו של HBO: בריכת כישרון קטנה, תקציבים דלים, צילום בלוקיישן דירת שני חדרים כעורה, מעט שחקנים, מעט ניצבים ואולי גם איכותם של המנתחים הפלסטיים.

מתוך הסרט "שדרות צבע כחול"

אפילו בסוגה העילית של הז’אנר המגבלות התקציביות ניכרות. “כל הזין בתעשייה” בהפקת ה”קופרמן” של הפורנו הישראלי - “כחול לבן כחול” ‏(הקרדיטים: “שוקו” התסריטאי ו”זורו” השחקן‏). תקציר הסרט מבטיח סיפור מסועף ומרתק שנלקח היישר מעולמות הדוקומנטרי הישראלי העכשווי: הגיבור הוא בחור ישראלי שיוצא למזרח אירופה למסע שורשים ונבלע בנבכי תעשיית המין. לטובת הסרט ייאמר שהוא מכיל דיאלוג משעשע: “מה אתה חושב? שאתה פשוט יכול להיכנס לשחק אותה? פה זה לא הבימה, פה אנשים עובדים קשה, תראה את מייק, הוא שיחק בסרטים של הומואים”. והוא חושף גם את האידיאלוגיה של הסרט בדמות תרשים זרימה מאיר עיניים על לוח ירוק “מין = הגדלת המגוון הגנטי”.

אבל הדבר הבולט ביותר בסרט הוא העדרו המוחלט של הדבר הבולט. נראה שהתקציב בוזבז על נוכחות של כוכבות אירופאיות משופצרות ועל הופעת אורח של האוטר המפורסם של הפורנו האיטלקי - אנטוניו אדאמו. אכן כך נראה הפורנו הישראלי האיכותי: אין זיקפה ואין חדירה, אבל יש גברים קירחים.

השאלה בשורה התחתונה היא: האם זה מחרמן? והתשובה היא: ממש ממש לא ‏(גם על פי מבחן בן הזוג‏). למה? התשובה עלתה בראשי אמש, בעת שצפיתי בהצגה שבסיומה השחקנים, שאת חלקם אני מכירה באופן אישי, התפשטו לגמרי. התגובה העיקרית בקהל, ואצלי, היתה של רתיעה ומבוכה. היה לזה ערך אמנותי, אני בטוחה, אבל למרות שהשחקנים היו ברובם צעירים ויפים, לא היה לזה שום ערך מיני. נראה לי שככל שזה נוגע למין, אם אנחנו קרובים מדי לדמויות ומזהים אותן כאנשים כמונו, ההתניה התרבותית גוברת על הגירוי הוויזואלי.

בפורנו, בניגוד למקובל בכל הנוגע למסך הקטן או הגדול, יש דווקא צורך ב”השעיית האמון” ולא בהשעיית אי האמון. אנחנו לא רוצים לחשוב על זה שאנחנו צופים באנשים אמיתיים עושים סקס. אנחנו מעדיפים לצפות באובייקט. אם ניאלץ להודות שלפנינו אדם בשר ודם אמיתי שאולי לא נהנה, הסרט קורס. בפורנו הישראלי הצופה רואה רק סובייקט. קוראים לה סהר למשל, והיא נראית מותק גם כשהיא לובשת טי שירט שכתוב עליה “I TAKE SWEETS FROM STRANGERS” וגם כשהיא משתכשכת בים התיכון העכור בחוטיני וחזייה לא תואמים. היא מודה שהיא לובשת מדי פעם שורטס אבל טוענת שזה לא אומר שהיא זונה. צודקת.

אז למה אנחנו צריכים את זה? מדוע יש בכלל פורנו ישראלי? קשה להאמין שמישהו מתפרנס מזה, או מאונן מול זה. התשובה אולי טמונה באותו סרט שעמו התחלנו. “שדרות צבע כחול”. אמת חברתית מסתתרת גם במחוז האסקפיסטי ביותר של הטלוויזיה. אין ממנה מנוס. השר מספר: “אני באתי מרקע של משפחה של טבחים, שני הסבתות שלי היו אחלות שפיות, היתה לי הסבתא מוניק, שהיתה אלופה בייצור נקניק, וסבתא שושנה שהיתה אלופה בציפוי בננה”.

ראש העיר שדרות שואל אותו: “אז איך נהיית שר?”.

השר עונה: “או... אם אתה אלוף בללקק לאנשים כמו שאני הייתי אלוף בללקק לאנשים, בסופו של דבר אתה מגיע לכנסת, אבל למותר לזיין שאם אתה טוב בלהטריד מינית כל דבר עם חור, אתה הופך להיות גם שר בכור”.

אבל יאללה, תעבירו את השלט ותעבירו ערוץ, כל ערוץ ומהר. אני חושבת שהקאתי בתוך הפה של עצמי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ