בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הנערה של היצ'קוק" מסקרן אבל שטחי

יש הרבה עניין בקשר של היצ’קוק לכוכבות שלו, ובפרט בזה עם טיפי הדרן, שכיכבה ב”הציפורים”. אבל “הנערה של היצ’קוק” מתמקד בצדדים הרכילותיים ולא באמנות הקולנוע

2תגובות

השנה שזה עתה הסתיימה היתה השנה של אלפרד היצ’קוק. בנוסף לכך ש”ורטיגו”, סרטו של היצ’קוק מ–1958, נבחר לראשונה לסרט הטוב ביותר בכל הזמנים במשאל שנערך מדי עשור על ידי כתב העת הבריטי “סייט אנד סאונד”, הופק השנה סרט קולנוע שהיצ’קוק הוא גיבורו וסרט טלוויזיה שהיצ’קוק הוא גיבורו.

שני הסרטים עוקבים מבחינה כרונולוגית היסטורית: סרט הקולנוע “היצ’קוק” מתרחש בזמן צילומי “פסיכו”, שיצא לאקרנים ב–1960, וזיכה את היצ’קוק בהצלחתו הגדולה ביותר, וסרט הטלוויזיה “הנערה של היצ’קוק” מתרחש בזמן צילומי שני סרטיו הבאים, “הציפורים”, שיצא לאקרנים ב–1963, ו”מארני”, שיצא לאקרנים שנה לאחר מכן. בשל נסיבות שידור והפצה, נצפה בישראל קודם ב”הנערה של היצ’קוק", שאורכו 91 דקות (הסרט ישודר ביום שישי בערוץ יס 3, וביום שבת בהוט גולד). סרט הקולנוע “היצ’קוק”, שאותו עדיין לא ראיתי, יעלה כאן ב-31 בחודש.

היצ’קוק היה אנגלי במקור, ושני הסרטים בוימו על ידי במאים בריטים. את “היצ’קוק” ביים סשה ג’רבזי ‏(שזהו סרטו העלילתי הארוך הראשון‏) ואת “הנערה של היצ’קוק” ג’וליאן ג’רולד, שאמנם ביים כמה סרטי קולנוע, אך רוב עבודתו מורכבת מסרטי טלוויזיה.
“הנערה של היצ’קוק”, שמועמד לשלושה פרסי גלובוס הזהב, הופק בבריטניה בשיתוף פעולה בין בי־בי־סי ורשת HBO. התסריט של סרטו של ג’רולד נכתב על ידי גווינת יוז על פי ספרו של דונלד ספוטו “Spellbound by Beauty”, שיצא לאור ב–2008 ועסק ביחסו של היצ’קוק לכוכבות הבלונדיניות בסרטיו.

זה לא היה ספרו הראשון של ספוטו, ביוגרף פורה שעסק בהיצ’קוק. ב–1983 יצא לאור ספרו “הצד האפל של הגאונות”, שהיה לרב מכר ‏(ואף תורגם לעברית‏) ורבים מהפרטים הכלולים בספרו מ–2008 ובסרט של ג’רולד נחשפו כבר בספר ההוא.

היצ’קוק, בגילום השחקן הבריטי טובי ג’ונס, אינו הגיבור היחיד של סרטו של ג’רולד, כפי שרומזים גם שמו המקורי של הסרט ושמו העברי. הנערה היא טיפי הדרן, דוגמנית ללא כל ניסיון משחק קודם, שהתגלתה על ידי אשתו של היצ’קוק, אלמה רוויל ‏(אימלדה סטונטון‏), כאשר צפתה בה בפרסומת בטלוויזיה ואהבה את החיוך שלה. הדרן, שב–19 בחודש ימלאו לה 83 והיתה בת 32 כאשר רוויל גילתה אותה ‏(לא נערה כלל, אבל כך קראו אז לנשים‏) כיכבה בשני הסרטים ש”הנערה של היצ’קוק” סוקר את תקופת צילומיהם. סרטו של ג’רולד, כמו גם ספריו של ספוטו, מתאר את מסכת ההתעללות המינית שהדרן עברה מצדו של הבמאי שלה, כמו גם את נחישותה של הדרן ‏(סיינה מילר‏) שלא להיכנע לו, ולהתמיד בעבודתה עמו עד לסופה המר.

כאשר אלמה רוויל הפנתה את תשומת לבו של בעלה לטיפי הדרן, היתה הדרן גרושה ואם לילדה בת חמש, מלאני גריפית שלימים תהיה לשחקנית. למרות שהדרן לא חלמה מעולם להיות כוכבת קולנוע, היא היתה זקוקה לכסף שהיצ’קוק, שהחתים אותה על חוזה לטווח ארוך, הציע לה. היצ’קוק, בתקופה שתיכנן לביים את “הציפורים” הרגיש נבגד על ידי שתי הכוכבות שאותן הוא אהב במיוחד: אינגריד ברגמן, שכיכבה בשלושה מסרטיו, עברה לאירופה בעקבות השערורייה שחוללה כאשר, בעודה נשואה, ניהלה רומן עם הבמאי האיטלקי רוברטו רוסליני ואף הרתה ממנו; וגרייס קלי, שכיכבה אף היא בשלושה מסרטיו, ושימשה לו כאידיאל של היופי הנשי, נישאה לנסיך מונקו ופרשה מהבד.

שחקנית נוספת שהוא אהב היתה וירה מיילס, שכיכבה ב–1956 בסרטו “הנאשם” לצדו של הנרי פונדה. מיילס היתה בחירתו הראשונה של היצ’קוק לככב ב”ורטיגו”, אך היא נכנסה להריון - חוצפה בעיניו של היצ’קוק - פרשה מהפרויקט והיצ’קוק נאלף להחליף אותה בקים נובק, שלא נחשבה לשחקנית אייכותית ‏(מאוחר יותר התאחדו שוב היצ’קוק ומיילס, שגילמה את התפקיד הנשי המרכזי בחלקו השני של “פסיכו”‏).

היפה והחיה

אין ספק ש”הנערה של היצ’קוק” יעניין את כל מי שמתעניינים בהיצ’קוק, מכירים את “הציפורים” ו”מארני” ואת יצירתו בכללותה; אך הסרט עצמו שטחי ואף מניפולטיבי. אחת מחולשותיו העיקריות היא שאין הוא מספק הקשר מעמיק למצבם הנפשי של היצ’קוק והדרן כאשר הם נפגשו. הדרן מוצגת כאשה חייכנית ולא מעניינת במיוחד, שתחילה נפעמת מההזדמנות שמוצעת לה, אחר כך מופתעת מהטרדותיו המיניות של היצ’קוק ומהצהרותיו הרומנטיות, ואחר כך מגלה חוסן נפשי בהתנגדותה להיצ’קוק ובעמידתה בייסורים שהוא מעביר אותה בזמן צילומי שני הסרטים, ייסורים שהותירו אותה לעתים קרובות פצועה פיסית ונפשית.

סיפורה של הדרן מוצג בסרטו של ג’רולד כסיפור של ניצחון של היפה על החיה, וזו אולי הסיבה שהדרן הביעה את תמיכתה בסרט; אך האומנם היה זה סיפור של ניצחון? כיוון שהיצ’קוק התאהב בהדרן, או לפחות כך הוא הגדיר את תשוקתו לה, והיא דחתה אותו, הוא נקם בה בכך שסירב לשחרר אותה מהחוזה שעליו היתה חתומה עמו. “הציפורים” ו”מארני” היו שני הסרטים האיכותיים היחידים שבהם הדרן כיכבה. היא המשיכה לעבוד, בין השאר בתפקיד קטן כאשתו של מרלון ברנדו בסרטו האחרון של צ’רלי צ’פלין, “הרוזנת מהונג קונג”, אך כמעט כל סרטיה הנוספים היו זניחים ותפקידיה בהם היו משניים.

סרטו של ג’רולד אינו מתאר לעומק את תגובתה של הדרן להזדמנות המפתיעה שנחתה עליה, את התלבטותה בין הפיתוי להיות לכוכבת קולנוע לבין המחיר שעליה לשלם בעבורה ואת הכרתה בכך שההתחלה הזוהרת של הקריירה שלה מסמנת גם את סופה ‏(בסוף צילומי “מארני”, שנקטל בזמנו על ידי מרבית המבקרים, לא ידעה הדרן עדיין שהופעותיה בשני סרטיו של היצ’קוק ינציחו את שמה בתולדות הקולנוע‏).

היא מוצגת בסרט כדמות שטוחה, ומראיונות עמה ומעקב אחר פעולותיה בהמשך - היא ייסדה עמותה ללא מטרת רווח למען הצלתם של אריות אפריקאים, הפיקה סרט תיעודי העוסק בנושא ואף הקימה שמורה שמאכלסת אריות, נמרים, ברדלסים ושאר חיות פראיות הנתונות בסכנה - היא לא היתה כזאת.

חמור מזה הוא הטיפול בהיצ’קוק, שמוצג בסרט כמעט אך ורק כנואף שתיין, שאוהב לספר חמשירים גסים. הוא היה כזה, ואני מקווה שכיום אין עוד שחקנית שהיתה מוכנה לקבל את היחס שהיצ’קוק הפגין כלפי הדרן, למרות שכלל אינני בטוח בכך, אך המקרה שלו היה מורכב בהרבה מכפי שהסרט מציג אותו.

סיפור היחסים בין במאים לכוכבותיהם, שלעתים גבלו באובססיה, הוא ממד מרתק בתולדות הקולנוע, ומבין כל הסיפורים האלה זה של היצ’קוק וכוכבותיו הוא המעניין ביותר, ובתוכו סיפור יחסיו של היצ’קוק עם הדרן הוא הטעון והמרתק ביותר. הסיבה לכך היא שזו היתה הפעם הראשונה שניתנה להיצ’קוק, בשלב די מאוחר כבר בקריירה שלו, לברוא את מושא הפנטסיות המיניות שלו, כוכבת הקולנוע הבלונדינית הצוננת והאלגנטית, מראשיתו.

עיצובו את הדרן לכוכבת קולנוע בצלם הפנטסיה שלו דמתה לא במעט לאופן שבו גיבור “ורטיגו” בורא את גיבורת הסרט בצלם האשה שאהב ומתה. באותו סרט היו תוצאות המעשה טראגיות, ובסופו ניצב גיבור הסרט, אותו גילם ג’יימס סטיוארט, על פי תהום. תוצאות הקשר בין היצ’קוק להדרן לא היו טראגיות, אך אופיו הגרוטסקי והפתטי אפילו במקרה של היצ’קוק נשא אף הוא בתוכו מרכיב טראגי. סרטו של ג’רולד כמעט ואינו נוגע באופן שבו שני הסרטים בכיכובה של הדרן ייצגו את ייחסו הסאדו מאזוכיסטי של היצ’קוק כלפי כוכבתו.

“הציפורים”, שמתרחש במהלך יום ולילה, מתעסק כל כולו בהרס דמותה האלגנטית המוקפדת של הדרן, שבסצינה המרכזית בסרט נלכדת בעליית גג ומותקפת על ידי להקה עצומה של ציפורים שפוגעות בכל איבר בגופה, פורעות את שיערה, שעד אז כל שיערה היתה מונחת בו במקומה, קורעות את בגדיה ומותירות אותה במצב הלום המנוגד לביטחון העצמי שהפגינה בתחילת הסרט. היצ’קוק מעצב את דמותה לאורך הסרט כציפור שנלכדה בכלוב, והכלוב, שהיה תחילה זהוב ונהפך למקור לאימה, הוא זה שהיצ’קוק כלא אותה בתוכה.

“מארני”, שבמשך צילומיו הדרן דחתה בתוקפנות את ניסיונו של היצ’קוק לעגוב עליה, מציג את סיפורה של גנבת פריג’ידית, שגבר שמשדר יצריות חייתית ‏(שון קונרי‏) סוחט אותה להינשא לו ואף אונס אותה. הדרן היתה בעיניו של היצ’קוק פסל צונן שיש לתקוף אותו ולהרוס אותו. לצד “ורטיגו”, “הציפורים” ו”מארני” הם שני הסרטים המרכזיים הנוספים שבהם היצ’קוק הביע כלפי כוכבת סרטיו את יחסו הסוגד והסולד כאחד באופן כה חושפני וקיצוני.

יחס זה לא מנע גם ממנו להביע חמלה לגיבורות סרטיו: דמותה של קים נובק ב”ורטיגו” מעוררת עצבות עמוקה, ועצבות מעוררת גם דמותה של מארני, הלכודה בתוך הטראומה שחוותה בילדותה. עצבות זו מעוררת את התחושה שהיצ’קוק היה מודע היטב לכך שגיבורות הסרטים האלה היו קורבן לסיפורן ולגורלן וגם להיותן כוכבות בסרט של היצ’קוק. ככל שכוכבות סרטיו היו חלשות יותר, וכאלה היו קים נובק, שידעה שהיצ’קוק לא רצה בה ולא העריך אותה, וטיפי הדרן חסרת הניסיון, כך היצ’קוק, ששנא את מראהו הלא מושך, ועל פי דיווחים רבים סבל מאין אונות, יכול היה להשליך עליהן ביתר עוצמה את פנטסיית ההתעללות המינית שלו.

אלמה ולמה

סרטו של ג’רולד מתעלם לחלוטין ממבחן התוצאה. כפי שהופעתה של קים נובק ב”ורטיגו” היא אחת ההופעות הנשיות הגדולות ביותר בתולדות הקולנוע, כך הופעתה של הדרן ב”הציפורים” ובעיקר ב”מארני”, שבזמן צילומיו הגיעו יחסיה עם היצ’קוק לכדי המשבר הסופי שלהם, אף היא מההופעות הנשיות הגדולות ביותר בתולדות הקולנוע.

דמות שמבוזבזת כליל בסרט היא זו של אלמה רוויל, אשתו של היצ’קוק, העוקבת בסובלנות עגמומית אחר תשוקתו ההולכת ומתעצמת לכוכבתו. היא מטיפה לו ובשלב מסוים, אחר אחת מהתקפותיו המיניות של היצ’קוק על הדרן, היא אף עוזבת אותו אך חוזרת, והתהליך מוצג בסרט בשטחיות המאפיינת את כולו.

כמי שמאמין ש”הציפורים” הוא אחד הסרטים הניסיוניים הנועזים ביותר שהופקו במרכזה של העשייה ההוליוודית הממוסדת, ו”מארני” אחת המלודרמות המורכבות ביותר בתולדות הקולנוע, לא יכולתי שלא להתאכזב מכך שסרטו של ג’רולד אפילו לא נוגע בשאלת איכותם של שני הסרטים האלה. הוא משחזר את עשייתן של כמה מהסצינות המרכזיות בשני הסרטים וכולל בו התייחסויות לסרטים נוספים של היצ’קוק ‏(כאשר הדרן מתקלחת בעקבות סצינה קשה, שבה היא נפגעה, מוזכרת סצינת הרצח במקלחת ב”פסיכו”, ופעם אחרת מצולם היצ’קוק יורד במדרגות המזכירות את אלה בכנסיה ב”ורטיגו” והשוט מצולם מזווית דומה‏), אך אלה תחבולות ללא בסיס תיאורטי המעשיר את הסרט. בסופו של עניין ל”הנערה של היצ’קוק” יש נפח רכילותי בעיקרו, והנפח הזה הוא מצומצם למדי.

טובי ג’ונס עושה חיקוי נאות של היצ’קוק, אך זהו חיקוי בלבד, וחסרה בו ההשתעשעות הליצנית, שאף היא היתה חלק מהאישיות שהיצ’קוק הפגין, למשל, בפתיחים לפרקי סדרת הטלוויזיה שלו או בקדימונים המבריקים לסרטיו. בכלל, הסרט מתעלם לחלוטין מהיותו של היצ’קוק רב אמן בתחום יחסי הציבור והפרסום ‏(פעם אחת בסרט, כאשר הוא מחתים אותה, אומר היצ’קוק להדרן את סיסמת הפרסומת המבריקה של “הציפורים”, “The Birds Is Coming” כחלק מהדיאלוג בין השניים‏), כמו גם איש עסקים מיומן. רק יחסו להדרן מעסיק את הסרט.

לסיינה מילר אין העדינות האלגנטית הקפואה שהיתה לטיפי הדרן. היא מזכירה לעתים דווקא את גרייס קלי ‏(אף שאינה יפה כמוה. ומי כן?‏) והעובדה הזאת דווקא מעשירה את הופעתה בכך שהיא הופכת את דמותה למייצגת את כל הכוכבות הבלונדיניות שהופיעו בסרטיו של היצ’קוק. אך למרות שהופעתה מהימנה, הסרט מספק לה טווח אפשרויות צר מדי, והתוצאה לפיכך חיוורת וחסרה את תחושת הפגיעות שאיפיינה את הופעותיה של הדרן בסרטיו של היצ’קוק.

שוחרי היצ’קוק וסרטיו יסתקרנו לצפות בסרט, אך לנוכח האפשרויות שהיו גלומות בו, התוצאה דלה. הסרט עשוי להעלות בקרב צופיו את השאלה אם אישיותו הפגומה של יוצר מחויבת להשפיע על יחסנו אליו כאמן, שחותמה של אישיות זו טבועה ביצירתו; אבל אף שלשאלה הזאת יש תוקף מסוים, היא בסופו של דבר אלמנטרית למדי, ואפילו פרימיטיבית במידה מסוימת, ולכן, אם השאלה הזאת היא העיקרית ש”הנערה של היצ’קוק” מצליח לעורר בתודעתם של צופיו, הרי ברור מדוע סרטו של ג’רולד אינו אך ורק אכזבה, הוא כישלון.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו