שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ברוק בארנס, ניו יורק טיימס, הוליווד
ברוק בארנס, ניו יורק טיימס, הוליווד

מלון סנסט טאואר שבמערב הוליווד כבר זכה לביקוריהם של כוכבי קולנוע גדולים יותר מאדי רדמיין, שמגלם את מריוס בעיבוד הקולנועי החדש ל”עלובי החיים” ומדגמן לברברי. אבל בימים אלה, גם כשהוא יושב בפינה אפלולית במסעדה המפוארת של המלון, דמויות מפורסמות שבות ומפריעות את שלוותו. אי אפשר להתחבא בהוליווד כשאתה להיט. המפיק ג'ון גולדווין, נכדו של אחד ממייסדי אם-ג'י-אם, נעצר ליד השולחן, למשל, ומקנטר את רדמיין על ששמו מופיע באותיות בולטות בהזמנה למסיבה שקיבל זה עתה. "הקפתי אותו בעיגול", אומר גולדווין, "ואולי אפילו ציירתי לידו לב".

כן, ממלכת הקולנוע התאהבה שוב.

"עלובי החיים", בכיכובם של יו ג'קמן ואן האתוויי, זכה בשלושה פרסי גלובוס הזהב ומועמד לשמונה פרסי אוסקר. בישראל הוא יעלה לאקרנים בעוד שבועיים. עוד לפני שיצא לבתי הקולנוע בארצות הברית, בחג המולד, קיימו אולפני יוניברסל הקרנות חגיגיות שיצרו באזז. העניין שנוצר בא לידי ביטוי בנוסח זה או אחר של המשפט "יו ואנני נהדרים, אבל הבחור המנומש שמשחק את מריוס פשוט קופץ מהמסך".

אדי רדמיין (עם אמנדה סייפרייד) ב"עלובי החיים"צילום: AP

מחלקת היחצנות של יוניברסל הטיסה את רדמיין, בן 31, ברחבי ארצות הברית לשלל ראיונות. הוא טס מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו, לשיקגו, לניו יורק, ללונדון, ללוס אנג'לס, לניו יורק ובחזרה ללוס אנג'לס בפרק זמן של 17 יום בלבד. "איך הרגשת כשרכבת על היד השרירית של יו ג'קמן בסצינת הביוב?" רצה אחד העיתונאים לדעת (תשובה: "החברה שלי, האנה, שאלה אותי אותה שאלה"). במפגש אחר שאל מישהו, "תוכל לסכם את 'עלובי החיים' בהייקו?" (תשובה: "אתה זכאי לנקודות על השאלה היצירתית, אבל אתה יודע שהסרט מבוסס על רומן של 1,900 עמודים, כן?"

"המוח שלי מתפוצץ", הוא אומר בפגישה במסעדה, בחודש שעבר, ולוגם לגימה גדולה של וודקה וטוניק. הוא עוצר רגע ובוהה באוכל המונח לפניו. "תראה את זה. הזמנתי טרטר טונה ומרק עוף. המלצר בטח חושב שאני דפוק בראש".

ב2010- זכה רדמיין בפרס טוני לשחקן הראשי במחזה ("Red") וגם נראה שוחה בעירום עם מישל ויליאמס בסרט "השבוע שלי עם מרילין". אבל השחקן הזה, בוגר קיימברידג', זוכה בימים אלה לטעום לראשונה איך זה להיות כוכב אמיתי, על כל הפינוקים והקשיים הכרוכים בכך.לקראת הצילומים לכתבה הזמין מנגנון היחצנות של "עלובי החיים" סטייליסט שיוודא שהשיער שלו מבולגן בדיוק בצורה הנכונה. מלון סנסט טאואר שידרג את תנאי המגורים שלו לסוויטה של שתי קומות, כולל אח ומרפסת פרטית. "נכנסתי לחדר וקיבלתי פיק ברכיים", הוא אומר (באחד מביקוריו הקודמים הוא נכנס מיד לסקייפ במחשב הנישא שלו, כדי להראות את החדר המפואר לחברתו שבלונדון). תסריטים זורמים אליו ללא הפסק; שמו מוזכר כמועמד לתפקידים בכמה מהסרטים הגדולים ביותר באופק, לרבות סרט ההמשך ל"ספיידרמן המופלא" ו"Guardians of the Galaxy".

כתבי הטבלואידים הבריטיים מיהרו להיטפל להרגליו האישיים. העולם כבר יודע שהוא עיוור צבעים, שהוא מעדיף ג'ל רחצה על סבון, שהוא סובל מגירוי בעור בגלל גילוח ושהוא משתמש בבושם "בלאק אורקיד" של טום פורד. הוא אוהב לנגן בפסנתר הכנף הקטן שלו "באמצע הלילה" כשהוא סובל מנדודי שינה, לדברי מקור חדשותי באינטרנט ושמו Contex ("רלוונטי, מהימן, בזמן אמיתי").

אלא שרדמיין עוד לא מודע לכך שהוא סלבריטאי. לא שהוא לא יודע לקרוא את הקהל: כשהתיישב בשולחן הפינתי החבוי במסעדת המלון הוא פנה אלי ואמר בצחוק, "זה שולחן טוב למזמוזים מתחת לשולחן" (המשקפיים שלי התכסו מיד באדים). אבל הוא עדיין נראה מופתע, כאילו צובט את עצמו בחשאי כדי לוודא שאינו חולם. הוא אינו מעסיק עוזר. הוא רצה לשלם את החשבון במסעדה. הימים שבהם עבד בפאב אחרי הקולג' (“מזגתי בירה”) עדיין טריים בזיכרונו.

נדמה שרדמיין כלל אינו בטוח שהקהל יקנה כרטיסים ויבוא בהמוניו לצפות ב"עלובי החיים", שבגרסתו הבימתית צפו כ-60 מיליון בני אדם ב-43 מדינות. "אתה בטוח?" שאל את גולדווין, שהרגיע אותו ואמר שזה יהיה שובר קופות. "אני פסימיסט בדרך כלל, או אולי זה מנגנון הגנה", מסביר רדמיין אחר כך. "בכל שלב בקריירה שלי אני חושב: 'זה לא יקרה. זה לא יקרה לעולם'. נכוויתי כשהרשיתי לעצמי לטפח ציפיות כשחקן".

הוא זכה בתפקיד של מריוס, התפקיד הרומנטי הראשי במחזמר, בעזרת סרט וידיאו שבו צילם את עצמו באייפון שלו שר את הסולו הגדול של הדמות, "Empty Chairs at Empty Tables". דרך סוכנות השחקנים שלו, ללא ידיעתו, התגלגל הסרטון הלא-מהוקצע אל מפיקי "עלובי החיים" ואל טום הופר, במאי הסרט.

הופר עבד עם רדמיין קודם לכן, ב"אליזבת הראשונה", מיני סדרה מ2005- בכיכובה של הלן מירן – ובשל הניסיון הזה הוא לא היה משוכנע לחלוטין שכדאי לבחור בו. רדמיין לא יכול לבוא אליו בטענות. כשנבחן ל”אליזבת הראשונה” שאל אותו הופר אם הוא יודע לרכוב על סוס. הוא שיקר ואמר שכן. "כעבור שבועיים מצאתי את עצמי בליטא, יושב על סוס שחור וגדול", מספר רדמיין. "הייתי אמור להנהיג תקיפה. היו שם מכונות גשם והלן מירן עמדה שם. טום צעק, 'אקשן!' נסתפק בכך שנגיד שזה לא היה קטע מזהיר".

הפעם הוא הבטיח להופר כי אינו משקר. הוא יודע לשיר. באמת. תאמין לי, מר הופר. הופר ענה לו: "בפעם האחרונה שהאמנתי לך, רדמיין, כמעט הרגת את הלן מירן".

עכשיו אף אחד כבר לא מפקפק בו.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ