בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מאסטר שף": כשמבשלים את המשתתפים

מסתבר שאוכל לא אוכלים רק עם הפה והעיניים, אלא גם עם תקינות פוליטית. "מאסטר שף" היא עדיין תוכנית מענגת מאוד, אבל אם האחראים לא יתעוררו היא תלך בדרכה של “כוכב נולד” ותהפוך לטלנובלה

21תגובות

ערבייה, מזרחית וגרמני שהתגייר נפגשים בגמר מאסטר שף. זה בדיוק כמו שזה נשמע. התחלה של בדיחה. הפאנץ’ ב-29.1. מושא הלעג: הצופים בבית.

העונה השלישית של “מאסטר שף” היתה מענגת, נימוחה, אוורירית. אין מה לומר, אך ממש כתפיחת סופלה היא עלתה ועלתה וקרסה לבסוף אל תוך עצמה בגמר מהונדס, מתוזמר, מפולח. שלישיית הגמר היא הוכחה ניצחת לסובלנות, נאורות וכל הקלישאות הרווחות בחברה הישראלית: ג’קי, מזרחית המצוקה המתוקה “הילדה עם הארבע עשרה אחים... שהביאה את כל הנשמה הזו”, סלמה הערבייה הרהוטה אפילו בעברית ש”מאוד מחוברת לשורשים שלה מצד אחד, ומצד שני גם ראתה עולם מעבר לזה”, ותום הגיור הגרמני ש”בחיים שלו עשה את הדרך הכי ארוכה, הכי משמעותית, הכי מרשימה. הוא מדויק, הוא יסודי, הוא ממוקד” כדרכם של גרמנים, כמובן.

רועי ברקוביץ

כמעט אפשר לשמוע את מנהלי התוכנית לוחשים לעצמם: אח, אם רק המזרחית היתה ממש דתייה ולא סתם שומרת כשרות, זה יכול היה להיות מושלם.

יכול בהחלט להיות שאלה שרידי הזעם על היעדרה של דליה המופלאה מהגמר, דליה שהיה לה רק רוסטביף מדמם ומושלם להציע (עם גראטן אלוהי לצדו) ואף לא שורה ביוגרפית סקסית אחת למכור. אבל משהו מסריח בממלכת מזווה הפרודוקטים של “מאסטר שף”. למען הסר ספק שוב: זו היתה עונה טובה. אפילו מצויינת. השופטים היו רהוטים בדרכם (מהפיוטי והאנושי דרך המתלהבת ועד לקשוח), המשימות מאתגרות (כדור אטלס!), המתכונים מעוררי השראה, מצאתי לי את מי לאהוב יותר (ג’קי) ואת האוכל של מי לאהוב יותר (דליה). אבל מתברר שאוכל אוכלים לא רק עם הפה, האף, העיניים והאוזניים (התותים המקורמלים המתפצחים בקנאק של פאולין). אלא גם עם תקינות פוליטית. ואת הרוטב תשימו בצד בבקשה.

מקובל לומר שאם אינך יכול לשאת את החום מוטב שתצא מהמטבח. נראה לי שבסופו של דבר זה בדיוק מה שקרה בעונה הזו. היא יצאה לחלוטין מהמטבח ופלשה לכל זירה אפשרית אחרת. היה בה יותר מלל מרוטב עגבניות, יותר סיפורים אישיים מדימויים של אייל שני (אגב, ההייקו הזוכה של העונה היה “ציירת אימפרסיוניסטית של חלקי שדות”, על מיה) והרבה יותר מדי שיחות שופטים מבוימות בפינות אולם המטבח. התוצאה: לא היה אפשר להפריד בין המנה לבין מי שמכין אותה. השניים היו דבוקים הרמטית. השופטים, כמו גם הצופים, התבקשו מראש לקחת בחשבון את הייצוגיות של המשתתפים. האם הם נעתרו לבקשה הזו? אפילו לצופה התמים ביותר קשה להאמין שלא.

לטעום בלי לדעת מי בישל

וזה לא רק עניין של ייצוג ופילוח. זה כמובן גם משחק של דמעות. במובן הזה מאסטר תקועה עדיין בשלב הטלנובלה של הריאליטי. לצדה על אותה צלחת, אם היא תפקח לרגע עין ותציץ, היא תגלה רק את “כוכב נולד” כמושה ועצובה. זהו לקח שמוטב ללמוד. מדוע כוכב נולד צנחה? בדיוק משום שהיא נשארה בשלב הטלנובלה וקמה לה מתחרה (התוכנית “דה וויס”, לפחות בשלב האודישנים שלה), שהציעה קפיצת מדרגה אבולוציונית. “דה וויס”, איפשרה לנתק את הכישרון מהאדם. הנה לפניכם הדבר הטהור. האמיתי. היכולת. הכישרון. המתנה. תראו בעצמכם, אין כאן התערבות של ההפקה, אין שליטי בובות.

שלא במקרה, כפי שציין אחד המתמודדים השבוע בתוכנית המריחה-לקראת-הגמר, “כולם שואלים אותי אם באמת האוכל של ג’קי כזה טעים”. זהו סוד כוחה וסוד חולשתה של “מאסטר שף”. העונג הוא מתווך. צריך לסמוך על צקצוקי השפתיים של השופטים. זה קשה. המגוחך הוא שב”מאסטר שף” זה כל כך פשוט לעשות באופן מלא את מה שכבר נעשה ב”דה וויס” באופן חלקי. פשוט אל תגידו של מי הצלחת. תנו לשופטים לשבת בחדר ולקבל צלחות אנונימיות. כך כל הסוגיה תיפתר ויהיה ברור מי מבשל טעים יותר. גם ככה הרונדלים של רושפלד באולפן רק גורמים למתמודדים התקפי חרדה.

אגב, יכול מאוד להיות שכמו שאמר רושפלד על הרוסטביף של דליה: “אפשר היה בטעימה עיוורת לדעת של מי המנה”. אבל מאוד יכול להיות שלא היה אפשר לדעת, שהבולשיט היה נגמר ורק הטעם היה נותר, ועמו איזושהי תחושה מרעננת כנענע של אמת. לפחות אמת קולינרית. הרי אם מאסטר שף לא תעשה זאת בעצמה, תקום לה מתחרה שתעשה זאת בהקדם. בדוק.

בינתיים מרווח ההתרעננות שהתוכנית מבקשת להציע לצופים בעתיד הוא זה של “מאסטר שף וי-אי-פי” או “מאסטר שף ילדים”. אני כמובן אשמח מאוד לראות את שי אביבי מנהל שיחה עם סיר או עם אייל שני או עם שניהם, אבל נראה לי שהשימוש בשתי האופציות האלו אינו מקרי. התוכנית חייבת לברוח לשם מהממלכתיות המדומיינת של עצמה. אצל הילדים והסלבריטאים אפשר לנוח מהפילוח.

“מאסטר שף” מטבעה היא תוכנית חיובית, חינוכית ומיטיבה, על זה גאוותה, והאמת שבעיקרון אין לי בעיה עם זה, בתוך עמי ועל ספתי אני יושבת, ואני יודעת למה לצפות כשאני מזפזפת לערוץ 2, וכל עוד מבדרים אותי על הדרך, אני מרוצה. אבל נראה לי שהם שכחו שם: זו בסך הכל תוכנית אוכל. ברגעיה המצוינים היא רגע של בריחה אסקפיסטית אל מחוזות מרגיעים ומשמינים. אך גם התוכנית הזו נהפכה לפלטפורמה שבה צפים מיטב הקונפליקטים של החברה הישראלית, ועוד תוך כדי הצעה להביט בהם דרך משקפיים ורודים ואופטימיים ועם צלע ורדרדה ביד? לטעמי, זה לא עובד. זה יותר מדי. ממש כמו טריו הסרדינים של פאולין. תפסת מרובה לא תפסת.

ועכשיו די, תעבירו את השלט, וגם את השמנת. ותפוחי האדמה. ואת מספר הטלפון של אכלנים אנונימיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו