קופסה שחורה

למה הגיבורה הנשית בטלוויזיה היא תמיד קלאפטע

בין "יום האם" ל"בלתי הפיך", בין קרן מור לעדי אשכנזי - הדמויות של הנשים בסדרות הישראליות הן לא מישהי שאת רוצה להזדהות אתה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ליאת אלקיים
ליאת אלקיים

קלפטע, זאת המלה. בבואך לתאר גיבורה נשית ראשית בסדרה ישראלית, אין מנוס מהמלה הזו. אסופה נרגנת, מרירה, חמצמצת, מסרסת, תככנית ולחוצה שלא לומר היסטרית של נשים. אמנם גם באמריקה יש קלפט'ז בטלוויזיה, אבל מסורתית הן מאיישות את תפקידי המשנה ולא את התפקיד המוביל. בארצנו לעומת זאת, קשה מאוד למצוא במסך הקטן מישהי שבא לשבת אתה על הפוך גדול. הרבה יותר קל למצוא מישהי שקל לשנוא.

לא שיש לי משהו נגד קלפט'ז. נהפוך הוא, היכולת לשלוף ציפורניים בשעת הצורך ולרדות, למשל, במלצרים שמביאים לך קפה חלש וקר היא דרישה בסיסית מבחינתי בכל הנוגע לקשרי חברות הדוקים. אבל אני מוצאת שבטלוויזיה ישראלית הקלפטע היא רק קלפטע. היא חד ממדית. היא לא מישהי שאת רוצה להזדהות אתה, להסתובב אתה או להלוות לה את מגפי ההאנטר החדשות שלך. לא באמת. שכה יהיו לי טוב, מדובר בדמויות המצויות צעד אחד ממטחווי הפוסטמה. זה גבול שקל מאוד לחצות אותו. כפי שהוכיחה דמותה של לילך (יעל שרוני המצוינת) בסדרה "רמזור".

מחפשים את הבינג' הבא? הירשמו עכשיו וקבלו את המלצות הצפייה הכי טובות באתר הארץ

אבל לא כדי להטיל עלבונות נתכנסו כאן (למרות שיהיו עוד בהמשך – מבטיחה). נתכנסו כאן כדי לבחון את דמות הקלפטע בסדרות הישראליות לרגל עלייתה ב"רשת" של "בלתי הפיך", הסדרה החדשה של סיגל אבין ורענן שקד בכיכובה של עדי אשכנזי. חמש נשים הופיעו בשני הפרקים ששודרו ולפחות שלוש מהן, רונה (עדי אשכנזי) הסבתא (יעל עמית), והשכנה (נועה קולר) זכאיות לתואר המפוקפק.

"מתוך הסדרה הישראלית "בלתי הפיךצילום: ינאי יחיאל

מה זה קלפטע? קצת קשה להגדיר. זו מלה ביידיש שמקורה כנראה במלה הארמית כלבתא. ההגדרה הנפוצה ברשת היא "מרשעת, כלבה, רכלנית, זקנה". אבל זה לא בדיוק זה. רכלנית עוד מתאים, אבל כלבה ומרשעת נשמע לי חריף מדי, הקלפטע היא לא ממש מרושעת, היא לא קרואלה דה ויל, היא אולי אנוכית, אבל אין בה רוע אמיתי, והגיל הוא ממש לא רלוונטי, פגשתי גם קלפטעות (קלפטות, קלפטעז'?) בנות שבע, את יודעת בדיוק מי את, אל תיתממי, זה היה הכלב שלך שהשתין לי על העגלה.

גם הניסיון לתרגם לאנגלית לא עולה יפה. קלפטע - כלבתא - ביץ'. בוויקיפדיה (המילון מת. צריך לזוז מהמסך כדי להגיע אליו) מבארים את המושג ביץ' כאשה לוחמנית, לא רציונלית, אגרסיבית, גסה וחטטנית. אבל גם זה לא מרגיש לי לגמרי נכון, למרות שהלוחמנית, כלומר זו שבמצב מלחמה עם העולם, מישהי שמרגישה שהעולם כולו נגדה, היא תכונה קלפטעית מובהקת, אבל יש לי בעיה עם שם התואר אגרסיבית, בכל זאת מדובר ביידיש ומכאן בפולניות. והאגרסיביות של הפולנית, תאמינו לבעלי, גם כשהיא ממוצא מזרחי, מלווה תמיד בפאסיביות.

בקיצור אולי קשה להגדיר את זה אבל אין בעיה לזהות את זה, לפחות אצל אחרות. אז בואו נשחק קצת ב"זהה את הקלפטע" וננסה למצוא את המכנה המשותף. זהו משחק זדוני אבל כיפי, בעיקר כשמשחקים אותו בבית על אנשים שאתה מכיר, אני אמתח את הגבול ואוסיף ערכים מספריים, אבל אין לי בעיה שתחלקו עלי. מדובר ברושם אישי, שטחי ולא מחייב. זה הולך ככה: יונית לוי – רק בחדרי חדרים (לא נעים לי להיות קלפטע, אבל מאז שהיא עפה על עצמה עם יאיר לפיד וקיציס ביום הבחירות אני חושדת בה קצת), ענת מהישרדות- לא, אנה ארונוב – יש בה משהו, נטלי דדון – כן, יוליה פלוטקין – קצת, אלין לוי – בכלל לא, נינט טייב – נראה לי שכן, שרית חדד – נראה לי שלא, שלי יחימוביץ' – נראה לי שלא, מרב מיכאלי – נראה לי שכן, אל אלוהים, אני מקווה שכן, הצבעתי לה בשביל שהיא תדפוק במליאת הכנסת ביצוע של "אני ארקוד על מדרגות הרבנות" בשעה שהיא משחררת את העגונות מכלאן. אני לא בטוחה שהיא תצליח להעביר את החוק הזה אבל לפחות שתראה להם מה קלפטע באמת יכולה לעשות.

סליחה. זו היתה סטייה קצרה לצורך הדגמה. נראה לי שהגעתי למסקנה, כדי להרוויח את הזכות להיקרא קלפטע עלייך להפגין לפחות ארבע מבין שבע התכונות הבאות : רכלנית, מניפולטיבית, פאסיבית-אגרסיבית, אנוכית, מרירה, לוחמנית והשביעית, ואולי החשובה מכולן היא פחות תכונה ויותר פעולה שבהיעדר שם מוצלח יותר אקרא לה "מזלזלת בנשים". אולי בעצם יש לזה שם אחר: מיזוגנית. אוי געוואלד, הערה לעצמי: במקרה שלי לפחות חמש תכונות משבע, יש כאן בעיה.

בואו ננסה לבחון את התיאוריה על שלוש הגיבורות של הסדרות הגדולות של השנה החולפת: "בלתי הפיך", "יום האם" ו"אמא ואבאז". לפי שני הפרקים הראשונים, רונה מ"בלתי הפיך" היא פאסיבית-אגרסיבית ואנוכית (מתמרנת את בעלה להבריז לאמא שלו, כדי שהיא תוכל להמשיך לישון) לוחמנית (בטוחה שהשכנה תוקעת אותה בכוונה עם בייביסטר גרועה) ומספיקה לריב עם חמותה, עם השכנה ועם הבייביסיטר. ארבע משבע, צ'ק.

אלה (קרן מור) מ""יום האם" כבר ממש פורחת: מרירה, רכלנית,לוחמנית ומיזוגנית ("אמא שלי היתה בגטו קולוז'באר וכל המשפחה שלה נשלחה משם לאושוויץ, ובסוף הנכדה של העירקית שישבה בקצה השני של הגלובוס וטיגנה סמבוסק, תדקלם את "אונדר שטעטל ברענט ", היא אומרת כשנודע לה שהבת שלה לא נבחרה לדקלם בטקס יום השואה), מניפולטיבית (מביאה את אמה ניצולת השואה שתפגוש את המורה) וכמובן אנוכית (כשנודע לה שהיא לא יכולה עוד ללדת היא מנסה לאמץ ילדה אתיופית "אבל שתהיה יפה"). שש משבע, בהליכה.

מתוך "יום האם". מרירות ואנוכיותצילום: יח"צ קשת

מצבה של טליה (מאיה דגן), מ"אמא ואבאז", קצת יותר טוב, היא רק מרירה (מקנאה בזוגיות של האבאז), רבה עם בחורות (אולי לא בדיוק בחורות אבל עם ארז, הדמות של יפתח קליין, היא היא הקלפטע האמיתית בסדרה) וכמובן גם מניפולטיבית ולוחמנית כשהיא מוציאה גיי צעיר מהארון מחשש שיפגע לה בילד.

עניין הילד גרם לי לשים לב לעוד מכנה משותף לכל הקלפטעז' דלעיל, כולן אימהות. מדובר למעשה בנגזרת של האמא הפולנייה - ה"יידשע מאמא". זה הפרוטוטייפ שמוטבע בטלוויזיה הישראלית. מימי תיקי דיין וליאורה ריבלין ב"קרובים קרובים" (חנה מרון דווקא לא, אגב טוב לראות אותך בפרסומות ל"הוט") ועד שני (רותם אבוהב) מ"סברי מרנן" ולילך (יעל שרוני) מ"רמזור".

אם היה מדובר רק בסדרות שכותבים גברים, כמו "רמזור" או "אמא ואבאז" אז ניחא, אבל התופעה פושה גם בקרב הכותבות. סיגל אבין של "בלתי הפיך" ודניאלה לונדון דקל של "יום האם" מציגות דמויות שכמו שאמרה בנושא אחר גולדה מאיר, עוד קלפטע אגדית: "הן לא נחמדות".

אז נכון שיש לברך על ריבוי הגיבורות והכותבות אבל צריך שתהיה איזה קשת, איזה מגוון. טוב בעצם יש את אנה מ"אנדדה". קלפטע לייט במצב דכאוני. אני אולי מזדהה אתה, אבל אני לא מחבבת אותה (מתה על הסדרה הזאת שיהיה ברור. אבל לא הייתי יושבת עם אנה לצ'אי, לא בלי לעשן משהו טוב).

זה קצת מוזר, כי את אמורה לחבב את הגיבורות שלך, את אמורה לרצות להיות חברה שלהן. קשה לומר שהייתי רוצה להיות חברה של מישהי מהדמויות הישראליות. זה מבאס במיוחד כשזה מגיע לעדי אשכנזי שבמציאות נראית כמו בחורה סופר מגניבה. אבל אין מה לדאוג _ "בלתי הפיך" תצליח בטירוף. היא ממש מצחיקה למרות שהיא ממש דומה מדי ל"ערים כל הלילה". ככה זה בישראל. אנחנו כולנו כאלה. קלפטז'.

ועכשיו, די תעבירו את השלט, יש ילדים מזמרים על רקע חלקי בשר מדממים, עם בלון של דוגמנית שיוצאת עם אייל גולן/ציון ברוך.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ