בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בית הקלפים": המו"מ הקואליציוני של קווין ספייסי

יש לו חשבון פתוח עם המועמד שהוא הריץ לנשיאות, ואין מרושע ממנו בתפקיד המצליף של סיעת הרוב בבית הנבחרים האמריקאי. קווין ספייסי הוא גיבור הסדרה החדשה “בית הקלפים"

17תגובות

בתזמון שאין טוב ממנו, בדיוק כאשר ממשלת ישראל מתגבשת וחלוקת התיקים עומדת על הפרק, מתברר לגיבור הסדרה הפוליטית החדשה "בית הקלפים", הכובשת מהיום את המסכים המקומיים, כי הבטחות שהובטחו לו בזמן מסע הבחירות לא בהכרח יקוימו. אף שהוא דאג לכך שהמועמד שלו ייבחר לנשיא, זה החליט שלא להחזיר לו במתן תיק החוץ המיוחל. באיפוק וסבלנות מקיאבליים מחליט הגיבור להפיל את הנשיא שאותו רומם, במסע נקמה ששותפה לו אשתו קלייר, מלכת הקרח.

הגיבור, פרנסיס אנדרווד, פראנק בשבילנו, משתף את הצופים באכזבה שלו בפניות ישירות למצלמה, כמו דמות שייקספירית הממתיקה, במחוות אסייד ((aside), סוד עם קהלה. בדרך זו נמסרים פרטים, ולומדים עליו כי הוא במקור מדרום קרוליינה, מרקע עני, ושאכילת צלעות על הבוקר היא מהמותרות המזכירות לו עד כמה התרחק מעברו.

העובדה שקווין ספייסי, בעל הקול הלאה, לוהק לתפקיד פראנק - אותו ספייסי החשוד המיידי מ"אמריקן ביוטי" - היא בחירה סמלית מתבקשת, אירונית ומרירה, לתפקיד המצליף של הרוב בבית הנבחרים האמריקאי, המגלם בתוכו את כל כיעורה של השיטה הפוליטית.

הפנייה הישרה למצלמה חוסכת הרבה זמן – וזמן הוא עניין משמעותי ביותר בסדרה זו. במקום הקדמה מורכבת שנועדה להכיר לצופים את הדמויות, פראנק פשוט מצביע עליהן: "זה הנשיא הנבחר גארט ווקר. האם אני אוהב אותו? לא. האם אני מאמין בו? זה לא חשוב".

וכך מציג גם את עצמו: "אחרי 22 שנה בקונגרס - כמצליף שמניע דברים שנתקעו בקונגרס בגלל קטנוניות ועצלנות - אני מריח לאן הרוח נושבת".

"בית הקלפים" היא הפקה עתירת תקציב של נטפליקס, שירות וי־או־די, שהשקיעה ב-13 הפרקים של העונה הראשונה של סדרה זו, שהובטחה לה כבר עונה שנייה, לא פחות ממאה מיליון דולר. את הגרסה האמריקאית לסדרה הבריטית משנות ה-90 מביים דייוויד פינצ'ר ("מועדון קרב", "הרשת החברתית"), שביים גם כמה פרקים שלה, וזו לו סדרת הטלוויזיה הראשונה. היא עלתה בארצות הברית, בריטניה, אירלנד וסקנדינביה ב-1 בפברואר, ועשרה ימים אחר כך, תשודר כאן גם בהוט וגם ביס, בשני שירותי הוי־או־די של גופי השידור הללו יוצעו כל הפרקים ביחד. בערוצים הרגילים שלהם תשודר הסדרה בהוט-3 בשעה 22:00, פרק מדי שבוע, וביס-או ישודרו בכל ימות השבוע כל פרקי הסדרה ברצף, ב-23:45.

הסדרה היא גרסה חדשה להפקה של בי־בי־סי משנת 1990 (ששודרה בחודשים האחרונים לקראת הבחירות בישראל בטלוויזיה החינוכית), שהיתה עיבוד לספרו של הפוליטיקאי הבריטי מייקל דובס (מאת התסריטאי המחונן אנדרו דייוויס) והתרחשה בתום הקדנציה האחרונה של מרגרט תאצ'ר, גילם השחקן איאן ריצ’רדסון את המצליף השמרן פרנסיס ארקהארט. ב-1996 עובד הרומן של דובס לסדרת רדיו, שהיו לה שתי סדרות המשך, ואלה שימשו פלטפורמה לסדרה האמריקאית העכשווית. 20 שנה ויותר אחרי שידור הסדרה ההיא - בסדרה החדשה יש בלוגים ומשחקי מחשב, אבל גם מניפולציות שכמותן כבר נראו (הפוליטיקאי מקבל שיחה דחופה לכאורה מהנשיא הנבחר, אך למעשה זוכה לתיאורי מין ממזכירתו), והתככים הם אותם תככים.

סוג של יאגו

הפתיח של הסדרה מרשים. הוא מצולם ברחובות ואשינגטון הבירה שהשמש הקרה מדגישה את יופיים, אך רק לרגע, כי אז השמים מתקדרים ומתכסים עננים. ההברקה הצילומית מבשרת את האופל העתיד לבוא בסאטירה הפוליטית הזאת, שבה האנטי-גיבור הוא נבל מוחלט. פראנק, שלא כמו גיבורי סדרות כבלים דוגמת וולטר וייט מ"שובר שורות" או טוני סופרנו מ"הסופרנוס", אינו דמות מורכבת המעוררת הזדהות. הוא נבל מרושע שבסצינת הפתיחה של הסדרה הורג כלב, ואם יש משהו יותר מרושע מזה בטלוויזיה האמריקאית, הרי שהוא מעשן. הוא גם אומר על אשתו (רובין רייט, “פורסט גאמפ”) משפטים כמו "אני אוהב את האשה הזאת, אני אוהב אותה יותר משכרישים אוהבים דם".

כפי שהמשפט הזה מלמד, מלים חשובות לגיבור, וגם הדברים שהוא אומר לזואי ברנס (קייט מארה, "הנערה עם קעקוע דרקון"), העיתונאית הצעירה המבקשת את קרבתו כמקור, מבהירים זאת היטב: "מלים חשובות מאוד, מיס ברנס. בהתחשב במקצוע שלך הייתי מצפה ממך לדעת את זה". אמר זאת לפניו ויליאם שייקספיר ב"המלט", "מלים, מלים, מלים", והאזכור הזה אינו מקרי: כשם ש"בוס", סדרה אמריקאית פוליטית אחרת (שבינתיים ירדה מן המסכים בשל חוסר הצלחה) הזכירה את "המלך ליר", קשה שלא לראות בפראנק סוג של יאגו מ"אותלו".

"בית הקלפים" מצטרפת כעת לשורה ארוכה של סדרות פוליטיות שנהיו פופולריות ביותר. היא מזכירה בתפאורתה את "הבית הלבן", מן הסתם, ומזכירה בקשרי הפוליטיקה-עיתונות שלה את "הממשלה" הדנית. בביתה של העיתונאית קתרין פונסמארק ב"ממשלה" תלויה כרזה מהסרט "כל אנשי הנשיא", על עיתונאי ה"וושינגטון פוסט" שהפילו את הנשיא ריצ'ארד ניקסון, כמקור ראשוני לכל הסדרות האלה, ובסדרה החדשה "בית הקלפים", מערכת העיתון מן הפרשייה ההיא מחופשת כאן לעיתון הפיקטיבי "וושינגטון הראלד".

אין ב"בית הקלפים" שמץ מן ההאדרה ותחושת הקדושה למימשל שהיתה ב”הבית הלבן" של ארון סורקין, גם לא כבוד והערכה שרואים ב"הממשלה" (המשודרת כעת ביס או). היא גם לא נאחזת באירועים אקטואליים. במובן זה היא על-זמנית. וזמן, כפי שהוזכר קודם, הוא אחד הנושאים המניעים את הסדרה. שעון החול של הנשיא החדש כמובן אוזל. בכל מקום ניבטת השעה מפניו העגולים של השעון, וגם העיתונאית הצעירה מסבירה בדרכה את כללי המשחק המקדים בוושינגטון: "שמעתי שקנדי לא החזיק מעמד יותר משלוש דקות". כלומר, "זמן הוא חשוב". בתמורה אומר לה פראנק, זמן מה אחר כך, בקשר לשיתוף הפעולה ביניהם, "אני לא נוהג לקבל החלטות כאלה שעות רבות כל כך אחרי השקיעה ושעות רבות כל כך לפני הזריחה".

הביקורות על “בית הקלפים” בעיקר טובות, אבל לא מצוינות. "לוס אנג'לס טיימס" מהמר כי זאת תהיה סדרת הטלוויזיה, שאינה בטלוויזיה (ראו בוקסה), הראשונה שתועמד לפרס אמי; ב"סלייט" מכנים את הסדרה "הליך של דקירה בגב בסגנון מתוחכם"; "בוסטון גלוב" מחמיא על הצילום היפהפה של וואשיגנטון, "המשחק המשובח והכתיבה המעולה של בו וילמון, ו"טיים" קובע כי אף שהוא אינו מקורי במיוחד, "הוא מלא ביטחון". יש מי שמסתייגים מהקצב והשיעמום, כמו ב"ניו יורק טיימס", שקובע כי זה "מחזה מוסר מעורר תיאבון עם צוות שחקנים מצוין, אבל הקצב אטי, ומאט עד כדי עצירה". כמובן מעניין מה שאומרים ב"וואשינגטון פוסט", המשמש מודל לעיתון בסדרה. בכותרת לביקורת "כוח משחית (ועוד חדשות לא חשובות)", משווים את הסדרה הזאת ל"בוס" ולא לטובה. היא סובלת מאותה "רצינות שאפתנית וכבדה שפגעה בסדרה ההיא. לפי שני הפרקים הראשונים קשה שלא להעריך את הכתיבה, מיומנות המשחק והשאפתנות של הסדרה, אך היא מרגישה כמנותקת מהמציאות הטלוויזיונית, דורשת מנוע חזק יותר שאולי עוד יבוא. בקיצור, בריגיטה נייבורג, עדיין לשלטון”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו