רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפכה של הערוץ הראשון

לוח המשדרים החדש של הערוץ הראשון הושק היום באווירה של התחדשות. מנהל התוכניות החדש, יואב גינאי, משוכנע שהרפורמה תצעיד אותו בדרך הנכונה, אבל היוצרים מסרבים להאמין בשינוי ודורשים לדעת על מה בדיוק יוצא הכסף

תגובות

בחודש מאי הקרוב יציין הערוץ הראשון 45 שנים לקיומו. זהו גיל ותיק וחגיגי, אבל היום בבוקר, במסעדת היוקרה שבה הושק לוח התוכניות החדש של הערוץ, עמדה באוויר תחושה של ראשוניות. התרגשות כזו, כאילו התאספו הנוכחים כדי לחגוג את הקמתו של ערוץ חדש.

הרבה מדי זמן עבר מאז ניסה ערוץ 1, החבוט והחבול, להציג אלטרנטיבה מגובשת משלו להיצע הערוצים שמחוץ לרוממה. שנים של תקיעות ובזבוז תקציב על עניינים שאינם תוכן טלוויזיוני חלפו כמעט באדישות. מהערוץ הראשון והוותיק נותרה לא פעם רק בדיחה. רשות השידור נאלצה לבסוף לקיים את הוראות החוק, שמחייב אותה להוציא 36 אחוז מתקציב הערוץ לטובת הפקות טלוויזיה, ובשנה שעברה תיקצבה הפקות בסכום של כ-73 מיליון שקלים. סכום דומה יצא גם השנה. במלים אחרות, אם ההצהרות הגדולות והכוונות הטובות אמנם יתממשו, ההשקה המחודשת עשויה לבשר את תחילתו של עידן חדש.

דודו בכר

את ראשיתו אפשר אולי לסמן כבר בשנה שעברה, עם הדרמה “30 שקל לשעה”, שזכתה להוקרה ולמחמאות וגם לפרסי האקדמיה לסדרת הדרמה ולבימוי הטובים ביותר. בכל מקרה, רשימה כה ארוכה של תוכניות חדשות לא הושקה בערוץ שנים רבות מאוד. את הלוח החדש תפתח ב-1 במארס תוכנית שישי עם יעקב כהן ושמואל וילוז'ני (שתקרא "מחר שבת"). בהמשך ישובצו בו דרמה שאפתנית בשם "בית המשאלות" שביים חיים בוזגלו, בהשתתפות 172 שחקנים, תוכנית תרבות שבועית בשם "הזירה" שיגיש גל אוחובסקי, ותוכנית תעודה סביבתית בשם "אחרינו המבול?" שמוביל העיתונאי רותם אברוצקי.

סדרת תעודה מסקרנת נוספת היא "שומרי הסף" - גרסת טלוויזיה ארוכה, בת כמה פרקים, שמחומריה נערך סרטו המועמד לאוסקר של דרור מורה. תוכניות נוספות הצפויות לעלות במהלך מארס הן “דבר על מקום הימצאם” של נאוה סמל, על המדור לחיפוש קרובים בראשית ימי המדינה; תוכנית בישול בהנחיית השף ויקטור גלוגר (ממסעדת “קלואליס” שבה נערך האירוע) ותוכנית מערכונים בשם "היהודים באים", שבה ישתתפו מוני מושונוב, יעל שרוני, יוסי מרשק ועוד. לצד תוכניות המקור ישובצו גם תוכניות רכש חדשות, למשל הגרסה הבריטית (המקורית והמשובחת) של "חסרי בושה", העונה השלישית של "אחוזת דאונטון" ועוד. רגע לפני שהוצג הלוח עמד מול הנוכחים יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, והגדיר את היעד: "הכפלת הרייטינג, בשלב הראשון".

לא מפליא, אם כן, לראות את מנהל התוכניות החדש של הערוץ, יואב גינאי, נרגש. גינאי, איש רשות השידור זה שנים ארוכות, מגיש רדיו וטלוויזיה ופזמונאי זוכה פרס אקו"ם השנה (בטקס שיתקיים מחר), הוא מי שעל כתפיו הוטלה המשימה לבנות מחדש את לוח השידורים, עניין שהוא מגדיר כ"בנייה כמעט מאפס". "השנה האחרונה שלנו היתה קו פרשת מים, והרשות בעצם נאלצה להוציא תקציב גדול החוצה", הוא מסביר. "הדבר הזה העניק לנו, לי, תוכניות שאפשר לבנות מהן לוח. נכנסתי לתפקידי בשנה שעברה וזה היה במקביל לאותו מהפך, אותו רגע שבו הרשות חויבה להוציא כך וכך כספים להפקות שמתוכם 66 אחוז לסוגה עילית (דרמה ותעודה בעלויות הפקה המבטיחות איכות, ג"א). זה אתגר לבוא ולייצר לוח".

מה חשוב לך לראות על המסך של השידור הציבורי?

"קודם כל תרבות. אני בא מתחום התרבות וערוץ כזה צריך להתמקד בתרבות ובתעודה. אלו תחומים שמוזנחים על ידי ערוצי הברודקאסט האחרים מסיבותיהם שלהם, הם ערוצים מסחריים שאמורים לקושש כמה שיותר צופים ואלה לאו דווקא נושאים שבאופן מיידי מושכים כמויות גדולות של צופים. מתפקידנו כשידור ציבורי להביא למסך את הדברים האלה. זה נכון גם לגבי ערוצים ציבוריים בכלל, בעיקר באירופה. אני נמצא בכנסים של ערוצים ציבוריים ובעולם, בדיוק כמו אצלנו, מנסים לייצר זהות לערוצים האלה".

ואיך מייצרים זהות מובחנת לשידור ציבורי?

"כולנו שואלים את עצמנו מה אנחנו ומה תפקידנו בעידן הזה בעצם. כמעט כולם מגיעים למסקנה שבראש ובראשונה צריכים לעמוד בראש מעיינינו התרבות והתעודה. אלו שני הנושאים שהם האורים והתומים של שידור ציבורי בעולם וגם אצלנו זה יהיה ככה".

חשת בכובד האחריות כשבאת, אחרי הרבה שנים, לבנות לוח שלם, תחרותי?

תומר כהן

"בוודאי. האחריות גדולה מאוד והאתגר הוא עצום. אני נכנס לערוץ שהדימוי שלו הוא נמוך, שבמשך שנים לא הצליח להתרומם מכל מיני סיבות. האתגר עצום".

חשש מנקמנות

אלא שקשה להפריז בהשפעתו של המנגנון על הכוונות הטובות. הפקתה והוצאתה לפועל של “30 שקל לשעה”, למשל, ארכה כשש שנים. הסדרה אושרה אך לא תוקצבה, ויוצריה סיפרו עם השקתה כי "בכל שנה עברנו עוד ועדה ועוד ועדה". זוהי התנהלות שלא חוסלה בערוץ. לפחות פרויקט נוסף אחד נסחב ונמתח אחרי שאושר, ורק השנה, כמה שנים אחרי שאושר, יעלה על המסך.

ואם לא די בכך, נציגי היוצרים מביעים סקפטיות רבה, בלשון המעטה. רבים מהפרויקטים, הם אומרים, נסגרו כבר לפני שנים, ואת הסכומים שהרשות השקיעה, הם ידרשו ממנה להסביר בבג”ץ. “אנחנו ניפגש עם רשות השידור בחודשים הקרובים בבית המשפט העליון ושם נדרוש שינמקו מה הושקע, למי חולק הכסף ולאן הגיע”, אומר יו”ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, אורי רוזנווקס.

ואכן, משיחות עם יוצרים מצטייר מצב של אי שביעות רצון ותחושה שעסקאות נסגרות עם מקורבים, ואפילו חשש מנקמנות, בשל העתירה לבג”ץ שהגישו היוצרים. “אני לא יכול לומר משהו כזה”, עונה רוזנווקס. “רק שהצעות שהוגשו בדרך המלך, בתשובה לקול קורא שהוציאה הרשות, לא נענות כבר חודשים ארוכים”.

כשגינאי נשאל על הבירוקרטיה, הוא מציג גישה אחרת: "אני דווקא מרגיש שכל הגורמים שהיו קשורים לעבודה ברשות השידור יצאו מגדרם כדי להתגייס למשימה. אני חושב שבמידה רבה אנשים הבינו שזה או להיות עכשיו, או לחדול. הערוץ עובר תהליך של רפורמה, יצירת מבנה מחודש, המון שינויים שאמורים לייעל אותו. ללא הייעול הזה, לא יהיה ערוץ ולא תהיה רשות השידור. כולם, אני חושב, מבינים את זה. אני בעצם מנסה ליישם את החלומות שלי והרצונות שלי במסגרת הערוץ תוך כדי שינוי, תוך כדי רפורמה, וזאת עבודה קשה".

במשך שנים רבות הערוץ נחשב למקום שאין סיבה לטרוח בשבילו, גם בעבור היוצרים.

"היוצרים הם המשאב הכי חשוב בשבילנו. עם היכנסי לתפקיד התחלתי בדיאלוג ואני חושב שהיה צמא לזה. אני פוגש ומדבר עם יוצרים. בסך הכל יש פה מצב של רווח הדדי. אנחנו באמת פלטפורמה שמאפשרת ליצור בצורה חופשית בהרבה, בהשוואה למקומות כמו ערוץ 2 או 10. 'בית המשאלות' היא דוגמא מצוינת. אנחנו מבינים שהם הכוח שיביא את הדברים שיצילו אותנו. בלעדיהם הדברים לא יקרו. את התקציב הזה, הנוכחי, נראה על המסך בעוד שנתיים והדברים יהיו הרבה יותר גדולים. אנחנו רוצים להזרים את החמצן הזה לתעשייה".

במציאות מתוקנת, הסכומים שיספק התקציב השמן של רשות השידור יבטיחו מקור קיום בטוח לתכנים טלוויזיוניים בעלי אופי שונה מזה שמוכר לקהל הישראלי, חובב הפריים טיים. תקציב 2012 למשל, של רשות השידור כולה, עמד על סכום דימיוני של כמיליארד שקלים. יש מקום לביקורת על האופן שבו ניהלה הרשות את הוצאותיה על תכנים (למשל: שבעה מיליון שקלים שהושקעו ב-2012 בתוכנית בוקר, שמעולם לא שודרה). אבל על דבר אחד אין מחלוקת: העובדה שהערוץ הראשון אינו תלוי בהכנסות ממכירת פרסומות, יכולה לייצר לוח שידורים שהוא אלטרנטיבה אמיתית.

בשעה שערוצי הטלוויזיה המסחריים מצויים בשנתיים האחרונות במשבר כלכלי חריף, ערוץ 1 משוחרר מדאגות כאלו. כשהיעדר הכנסות מפרסום גורם לערוצים המסחריים להתמקד בבידור ובהפקת עונות נוספות לתוכניות שכבר הוכיחו את עצמן, ערוץ 1 יכול להיות ניסיוני.

גינאי מהנהן: "אני מקווה שנוכל לתת חירות ליוצרים בעשייה שלהם. גם לנו יש צרכים ואת התנאים שלנו, אבל האפשרות שלנו לתת בלוק ריק כדי לצייר עליו וליצור, גדולה יותר מבערוצים האחרים".

השאלה היא אם אתם יכולים להבטיח שזה לא יקח שש שנים, ושלכוונות הטובות יהיה המשך.

"אנחנו יכולים להבטיח את זה. זה קורה. גם בשנה שעברה חתמנו על חוזים, גם השנה הדגש הוא דרמה עילית ויש הרבה פרויקטים. אנחנו עובדים עם יוצרים שמעבדים יצירות ספרותיות, שמתבססים על אירועים היסטוריים, שעובדים על סדרות לכל המשפחה ולמבוגרים. אנחנו בדרך, גם בתחום הדרמה וגם בתחום התעודה, סדרות, סרטים. מתוכננת לנו סדרה דוקומנטרית על הקולנוע הישראלי ועוד סדרה על הפופ הישראלי, תהיה עונה שנייה בקרוב ל’30 שקל לשעה’ ועוד עונה ל'בואו לאכול אתי'. אנחנו עובדים על סרט תיעודי על ש"י עגנון ועל סדרה נוספת, בעברית וערבית. אנחנו בדרך".

אמיר גילת אמר שהיעד שלו, בשלב הראשוני, הוא להכפיל את הרייטינג. אתה חותם על זה?

"אני בעד רייטינג, אבל לא בכל מחיר. אני בעד להגדיל את הטווחים שלנו, אבל הכוח שלנו הוא באפשרות לנשימה ארוכה. אנחנו יכולים לתת לדברים זמן להבשיל, אנחנו יכולים לאפשר לסדרה להיות קצת על המסך, לתת לצופים זמן ושהות להתרגל אליה, זה לוקסוס שבערוצים המסחריים לא יכול לקרות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות