בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קופסה שחורה ליאת 
אלקיים

הדרך הדמיונית של תוכניות הריאליטי

למה דווקא בתוכניות ריאליטי שממנסות לקצר את המסלול להצלחה ולהצמיח כוכבים בן רגע, מרבים להשתמש במלה “דרך”?

11תגובות

השבוע הסתיימה התוכנית "בית הספר למוסיקה" בביצוע של מתי כספי, משה פרץ ושניים מהתלמידים לשיר "עוד תראי את הדרך" של שמרית אור. זה היה מתבקש שהשיר הזה יגיח. בעתיד צפויים לנו ככל הנראה גם הביצוע לשיר "דרך ארוכה" של גלי עטרי מאת תלמה אליגון רוז, "שיר דרך" של שלום חנוך וכמובן "דרכנו” (לא קלה היא לא קלה דרכנו). אכן.

מאז ימי "דרך המלך" של גילי וגלית לא היתה כזו אינפלציה לשימוש במלה "דרך". למעשה, אם עוד פעם מישהו ישתמש בתוכנית ריאליטי בקלישאה השחוקה, החבוטה לעייפה, של "דרך" כמטאפורה לחיים, ישנה אפשרות לא בלתי סבירה שקורמאק מקארתי יאלץ להגיש תביעה.

טלוויזיה ערוץ 2

המנחים. המתמודדים. המתחרים. כל אחת מהקבוצות הללו בוחרת להשתמש במלה “דרך” שוב ושוב. בפרק אחד בלבד של "דה וויס" מיכאל אלוני מדבר על "דרך שונה, מיוחדת ואישית" של המתמודדים, ו"אחד מכם ימשיך עם שלומי כל הדרך עד לגמר", למתמודדת לינה מחול הוא אומר "הקהל יקבע את המשך הדרך שלך בתחרות", ושלומי שבת אומר למתמודד יאיר לוי "אני יכול להבטיח... שדרכנו לא נפרדות". ו”דה וויס” לא לבדה בפרץ כמובן, לאורך כל העונה האחרונה של "מאסטר שף" המלה "הדרך" היתה המלה היחידה הנפוצה יותר בשימוש מהצירוף הלוהט של העונה "קרעי פסטה". רק ב"מאסטר שף הגמר" למשל, השתמשו ב"עשיתם דרך מופלאה", "האם האמנת, בתחילת הדרך?", "גברתם בדרך על אלפי מתחרים", וכמובן סיכמו וקינחו ב"זהו יקירתי, המסע שלך הסתיים".

למה הדרך כמטאפורה לחיים? ויתרה מכך, למה "הדרך" כמטאפורה להשתתפות בתוכנית ריאליטי? ומי בכלל זקוק למטאפורות כשהוא צופה בטלוויזיה? בישראל של היום לא רק קרעי פסטה השתלטו על חיינו ותודעתנו כליל, אלא גם קרעי רעיונות, או ליתר דיוק קרעי טרמינולוגיה ניואייג'ית. זו הדרך שבה אנו מדברים, החיים משולים למסע, והסאבטקסט של השימוש במלה "דרך", זה שמהדהד ממנה באופן ברור ומוכר, מתייחס כמובן למשפט הידוע של לאו דזה, הפילוסוף הסיני מהמאה השישית לפני הספירה, אבי תורת הטאואיזם "התכלית אינה המטרה, אלא הדרך" (המלה טאו עצמה משמעותה דרך).

בראיון שנתן אביב גפן ל"ידיעות אחרונות" בשישי שעבר הוא אמר בפירוש "אין לי בלקסיקון משפט כמו 'אתה תעשה דרך מדהימה', איזה דרך, מה דרך? היית פה כולה חודש". ואם כבר הזכרנו בנשימה אחת את אביב גפן ולאו דזה, אז הנה עוד ציטוט של המאסטר הסיני "דברי אמת אינם יפים, דברים יפים אינם אמת", אבל קצת סטינו מהדרך, נחזור למסלול.

שער אל האושר

בואו נצא מהנחת עבודה שהדרך שעובר המתמודד הממוצע בתוכנית הריאליטי היא בהגזמה כחצי שנה (ואני לא כוללת את נינט בחישוב), אזי בניסיון לחלק את אורך החיים האנושי הממוצע במספר הזה, לא מקבלים תוצאה משמעותית. ובפראפרזה, אם החיים הם הדרך מתל אביב (מחלף לה גרדייה) לירושלים, עוד לא חלפתם אפילו על דרך השלום, שלא לדבר על המרכז המסחרי של אזור. ואם להימנע ממשוואות מתמטיות ברמה בסיסית שמסבכות בעיקר אותי, נאמר זאת כך: אלו ציוניוני הדרך, לכל היותר. לרוב זה לא קורה שהדרך מתמשכת. המתמודד יגיח, יעבור שימוש מהיר וייזרק כפחית קולה משומשת לצד הדרך.

מכיוון שהמלה “דרך” עולה בכל כך הרבה נסיבות, יש לפרק את השימוש בה למרכיביו. הגישה הבסיסית המסתתרת מאחורי השימוש החוזר ונשנה במלה "דרך" רגע לפני שמעיפים מישהו מהתוכנית, מזכירה לי את הרגע כשסבתא שלי נפטרה במהלך הטירונות ולא שיחררו אותי להלוויה. אמא שלי שלחה לי אז מהשבעה, יחד עם שקית שקדי מרק, פתק מנחם: "במסגרת שבוע הקלישאות, הכל חוויות". השימוש כאן במלה “דרך” אמור למעשה לרכך את המכה. אמנם לא זכית, אמנם נתנו לך תקווה ולקחנו אותה, אמנם אתה מבואס עכשיו, אבל אל תשכח, או תשכחי, שעברתם חוויה ששינתה את חייכם ויש אנשים טובים פה באמצע הדרך.

מצד שני המלה “דרך” היא חיונית בתכלית לקיומו של ז'אנר הריאליטי משום שהיא מבהירה מה המבנה הדרמטי הבסיסי שלו. כמו שחשף משה פרץ ב"בית הספר למוסיקה" כשניסה להעלות ציון לתלמידה שלו "זה לא אומר ש(אם) זה השלב הראשון (אז) אסור להגיד מצויין, אתם תמיד הולכים על מגמת עלייה". בא אדם מאפס (או מכמעט טוב מאוד) עושה דרך ארוכה עמוסה בחתחתים ויוצא כגיבור. תשאלו את אריסטו. בלי דרך אין דרמה.

אני לא מתווכחת עם לאו דזה כאן. הפרפר או האדם. רק טוענת שברור לכל, שזה לא עניין של דרמה ודרך אלא של כישרון בסיסי מולד (בשירה, בבישול, במקרמה), ולמעשה אין שום צורך בדרך הכורכר. אבל אז הם לא היו שרים כל שבוע, אלא שרים פעם אחת, היו קוראים לזה פסטיבל זמר, נותנים ללינה מחול איזה גביע וכולנו בבית היינו מחליפים מיד ערוץ. בדיוק כמו שעושים בפרס ספיר.

אמיל סלמן

לחיות בסרט

כמו כל הקלישאות (קלישאה בפני עצמה) גם "הדרך" נהפכה לקלישאה מסיבה טובה. החיים אכן יכולים להיות משולים לדרך, אבל אפשר להמשיל אותם גם להמון דברים אחרים. כשמדובר בחוויה שמעניקה תוכנית הריאליטי למתמודדים "סרט" למשל, תהיה מטאפורה מדויקת יותר. הלכת, שילמת מחיר לא כבד מדי (אם לא סופרים את סער שיינפיין), ויצאת כנראה אותו בנאדם. במקרה הזה ברכת הפרידה ממתמודד תהיה "חיית בסרט, ועכשיו הוא נגמר". האמת, טריפ תהיה הגדרה מדויקת הרבה יותר (וככה גם שיינפיין נשאר בטווח ההגדרה).

האמת היא שהשימוש התדיר במלה "דרך" הוא הסדק שדרכו הריאליטי חושף את עצמו. המלה “דרך” הלא מנוגדת למהותה הבסיסית של תוכנית הריאליטי באשר היא: התחרות. הרי המטרה של תוכניות אלה אינה הדרך, כלומר החוויה, אלא דווקא התכלית, קרי הניצחון. רוב המתמודדים בתוכניות הריאליטי לא מחפשים דווקא את "הדרך" כי אם את קיצור הדרך. הם לא רוצים לסבול, להתלבט, להתמודד, להיאבק. הם רוצים להיות זמר, להקים מסעדה, להיות עשיר, להיות מפורסם. עכשיו. הם לא מאמינים בדרך. הם רוצים שער נפתח בדרך אל האושר. לא שיש בזה משהו רע, אבל אולי יש דרך אחרת, כמו שכתב עוד איש שיש לו לא מעט מניות במלה דרך, המשורר רוברט פרוסט בפואמה הידועה שלו מ-1915 על "הדרך שלא נבחרה":

"משתי הדרכים שביער עבות/ בחרתי בזו שהלכו בה פחות/ ופה הרי כל ההבדל בעולם (בתרגומה של עדנה אולמן-מרגלית).

ועכשיו די, תעבירו את השלט. השבוע כל הדרכים מובילות ל"בית הקלפים" מבחינתי.

AP
Lawrencekhoo
ללא קרדיט
צילום מסך ערוץ 2
רועי ברקוביץ
דודו בכר
דודו בכר
אורטל דהן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו