סרטי השבוע בטלוויזיה

אורי קליין
אורי קליין
אורי קליין
אורי קליין

מועדון גן העדן

אם־ג'י־אם, ו', 15:40, 96 דקות

השחקן והבמאי הרולד ראמיס, שמת לפני שבועות אחדים, בן 69, ביים ב-1986 את קומדיית המצבים הזאת, שנדמית כמורכבת מאוסף של מערכונים שאינם מתחברים ליצירה בעלת נפח קומי יציב. במרכז העלילה כבאי משיקגו (רובין ויליאמס), שעובר לאחד האיים הקריביים כדי לשקם ולנהל בית מלון רעוע, שמתמלא בהדרגה באוסף של תיירים אקסצנטריים. ויליאמס משתולל כהרגלו, אך נדמה נטוש בסרט, שיש בו אמנם כמה רגעים משעשעים, אך בכללותו הוא מונוטוני ומעייף. נטוש אף יותר מוויליאמס נדמה פיטר אוטול שמופיע בסרט בתפקיד קטן. צוות השחקנים שמבטיח יותר משמתאפשר לו לקיים כולל גם את ניק מוראניס, ג'ימי קליף, טוויגי, אנדרה מרטין, אדולף סיזר, יוג'ין לוי וג'ואנה קסידי.

קוורטט

יס 1, ו', 21:30; שבת, 12:31, 98 דקות

הסרט הראשון שביים דסטין הופמן ויצא ב-2012 (הוא עצמו אינו מופיע) הוא מלודרמה מינורית עם אלמנטים קומיים, שאת תסריטה כתב המחזאי ("המלביש") והתסריטאי ("הפסנתרן", "הפרפר ופעמון הצלילה") הבריטי רונלד הארווד על פי מחזה שלו. העלילה מתרחשת במוסד למוסיקאים בגמלאות שבכל שנה מקיימים קונצרט שבו הם חוגגים את יום הולדתו של ורדי. השלווה במקום מופרת כאשר למוסד מגיעה זמרת אופרה מהוללת לשעבר (מגי סמית), שהייתה נשואה לאחד מדיירי המקום ועדיין מתייחסת לעצמה כדיווה. הבימוי של הופמן אינו מעיד על כישרון ייחודי והעלילה די צפויה ובנאלית, אך נדמה שמטרתו העיקרית של הופמן הייתה לשרת את כישרונו של צוות השחקנים הבריטי הוותיק המככב בסרט, ואלה עושים אמנם עבודה משובחת. בנוסף לסמית, טובה כצפוי, מופיעים גם טום קורטני, בילי קונולי, פולין קולינס ומייקל גמבון.

משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים

יס 4, שבת, 22:00; א', 10:26, 133 דקות

הסרט הרביעי בסדרה, שהוא הסרט הלא מצויר הראשון שביים בראד בירד, נועד למטרה אחת בלבד: לשרטט את דיוקנו של כוכב הסדרה, טום קרוז, כמכונת פעולה קולנועית היפראקטיבית. ואמנם, לאורך העלילה הקלושה של הסרט, שבמרכזה נבל ששואף להשמיד את העולם בעזרת נשק גרעיני שהוא גונב מהרוסים, קרוז רץ, מטפס, מזנק, אפילו מטייל בעזרת כפפות שאיבה סביב המגדל הגבוה ביותר בעולם הממוקם בדובאי, כשהוא עוטה על פניו מסכה של נחישות מתמדת שאינה משתנה מתחילת הסרט ועד לסופו (ישנם סרטים בהם קרוז מחייך יותר מדי; כאן נדמה שהוא מפחד לחייך מלבד לרגע אחד בתחילת הסרט). פעילות אין קץ יש בסרט; מה שאין בו זו מקוריות, מתח והיכולת ליצור התרגשות אצל הצופים. זהו מוצר מכני לחלוטין, שאילו לפחות היה בו מעט הומור, היה אפשר לנסות ליהנות ממנו. עם ג'רמי רנר, סיימון פג, פולה פטון ולאה סיידו.

לילה אחרון בעיר

הוט פריים, שבת, 22:00; ה', 18:50, 95 דקות

קשישים חסרי מנוח שימשו כגיבורי מספר רב של סרטים, ככל שדורות של שחקנים טובים הולכים ומזדקנים. בסרט זה, שביים פישר סטיבנס ב-2012, זהו תורם של אל פצ'ינו, כריסטופר ווקן ואלן ארקין. הם מספקים את הסחורה, גם אם הסרט זניחה למדי. העלילה, שמשלבת באופן מגושם בין סרט גנגסטרים לקומדיית מצבים, שכוללת כצפוי גם בדיחות על ויאגרה, מספרת על שלושה גנגסטרים לשעבר, שאחד מהם משתחרר מהכלא ורוצה לבלות שוב מבלי שהוא מבין שהעולם שהוא הכיר איננו קיים יותר (וגם מבלי לדעת שחייו נתונים בסכנה). לולא שלושת כוכבי הסרט לא היתה כול סיבה לצפות בו; אך פצ'ינו, ווקן וארקין נדמים כנהנים מהתפקידים שהם מגלמים ומעט מהנאתם עוברת גם לצופים. עם ג'וליאנה מרגוליס.

מג'יק מייק

יס 1, א', 23:04, 110 דקות

הסרט שביים, צילם וערך סטיבן סודרברג, ששימש ב-2012 כנקודת המפנה בקריירה של השחקן מתיו מקונהיי, שזכה באחרונה באוסקר על הופעתו ב"מועדון הלקוחות של דאלאס". במקרה או לא מגלם מקונהיי בסרט דמות ושמה דאלאס, שהיא בעלת מועדון חשפנות גברית בפלורידה. הופעה זו ספוגה באירוניה עצמית מצדו של מי שנהוג היה ללגלג עליו שהוא חושף את גופו ברוב סרטיו. דאלאס אינו גיבור הסרט אלא מייק, חשפן במועדון, שמגלם צ'נינג טייטום, שהיה בעצמו חשפן קודם להפיכתו לכוכב קולנוע והפיק את הסרט שעלילתו מבוססת על זיכרונותיו מתקופה זו. חבל שהסרט אינו טוב דיו כדי להצדיק נתונים מבטיחים אלה. ההיפוך המתקיים בו במיקוד המבט בגוף הגברי ולא הנשי, כנהוג לרוב בקולנוע, וגם השימוש המכוון בנוסחאות הלקוחות מכל תולדות הסרטים שתיארו את המתרחש מאחורי הקלעים של מופע בידורי, אינם זוכים לטיפול מספק ולכן הוא נוטה לבנאליות. עם זאת, יש לו מעלות, כמו למרבית סרטיו של סודרברג, שנעים בין המיינסטרימי לניסיוני, וראוי לצפות בו. עם אוליביה מאן, אלכס פטיפר וקודי הורן.

יתומים

אם־ג'י־אם, ד', 23:50, 115 דקות

גרסתו של הבמאי אלן ג' פקולה ("כול אנשי הנשיא", "בחירתה של סופי") מ-1987 למחזהו של לייל קסלר הוא יצירה תמוהה, שגם הופעתו המרשימה של אלברט פיני בתפקיד הראשי אינה יכולה להציל אותו. פיני מגלם בסרט גנגסטר, שנחטף על ידי צעיר (מתיו מודין) שגר בבית מבודד עם אחיו (קווין אנדרסון), שמעולם לא יצא את הבית אל העולם שסובב אותו. כאשר לגיבור יש הזדמנות להימלט מחוטפיו הצעירים הוא אינו עושה זאת, ובמקום זאת משמש להם כאב מדומה. מה בדיוק ביקש המחזה לומר על אבהות ונושאים אחרים לא ברור מסרטו של פקולה, שמתמקד בפעילות אחוזת תזזית במקום לנסות ולעבד את המקור ליצירה משמעותית.

קי לארגו

הוט פריים, ה', 22:00, 100 דקות

ריצ'רד ברוקס (שמאוחר יותר ביים סרטים כגון "חתולה על גג פח לוהט" ו"בדם קר") עיבד לתסריט עם במאי הסרט הזה מ-1948, ג'ון יוסטון, את מחזהו של מקסוול אנדרסון, שמתרחש בבית מלון נטוש בפלורידה בזמן סערת הוריקן. הגיבור הוא חייל (המפרי בוגרט), שמגיע לבית המלון כדי לבקר את אביו של חבר שנפל בקרב (ליונל ברימור) ואת אלמנתו (לורן באקול); אך הביקור משתבש כאשר בזמן הסערה משתלטים על בית המלון גנגסטר סדיסטי (אדוארד ג' רובינסון), פילגשו האלכוהוליסטית (קלייר טרוור, שזכתה באוסקר משנה על תפקידה בסרט) וחבורתו. יוסטון מביים את הסרט ביעילות מרשימה שממתנת את היבטיו התיאטרליים של המקור, הסרט מצולם באקספרסיביות על ידי קרל פרוינד (שב-1927 צילם את "מטרופוליס" של פריץ לאנג) וכל שחקניו עושים עבודה מצוינת. זה היה הסרט הרביעי והאחרון שבו בוגארט ובאקול כיכבו יחד.

תגובות