הגרסה החנונית של "הפמליה"

הסדרה החדשה של HBO, "עמק הסיליקון", אולי ממשיכה לסמן את שלטון החנונים של "המפץ הגדול" ו"ויפ", אבל דומה ברוחה לסאטירה ההוליוודית של "הפמליה". לכולם בהוליווד יש תסריט – ולכולם בעמק הסיליקון יש אפליקציה

אלסנדרה סטנלי
ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלסנדרה סטנלי
ניו יורק טיימס

אם במרכז הפרסומת לחברת הבוטנים "פלנטרס" מופיע הקמע שלה, "מיסטר פינאט", כשהוא מעביר הרצאה מעוררת השראה בסגנון "טד", בתוספת גרפיקה מסנוורת וטיעונים הנשענים על נתונים מזויפים – זה סימן שקורה כאן משהו.

ישנו סדר חברתי חדש יחסית שמפר את הסדר הקיים, מעין חנונ־קרטיה מבית פאלו־אלטו, שלטון חנונים שבראשו מיליארדרים ואנשים שהצליחו בזכות האינטרנט. "עמק הסיליקון" (Silicon Valley), סדרה חדשה ומאוד מצחיקה של רשת HBO שעולה בימים אלו לשידור בישראל (ימי רביעי, 22:00 בערוץ יס־או), מתחברת לחולשות וליומרות של העולם הזה.

כששואלים את ריצ'ארד (תומס מידלדיטץ'), מתכנת ביישן ומופנם עד כאב, עם איזה סטיב הוא מזדהה, ג'ובס או ווזניאק, הוא כמעט נעלב מהשאלה. "ג'ובס סתם עשה פוזות," השיב ריצ'ארד. "הוא אפילו לא כתב קוד".

מייק ג'אדג' ("ביוויס ובאטהד", "אופיס־ספייס") הוא אחד היוצרים של הסדרה. העלילה מתרכזת בקשיי הסטארט־אפ של קבוצת מתכנתים לא בוגרים ונטולי כישורים חברתיים שחולקים בית, או כפי שבעל הבית, ארליק (טי־ג'יי מילר), מעדיף לקרוא לו – אינקובטור. ארליק, מיליונר דוט־קום רברבן, מציע לחבורה לגור בבית שלו בתמורה לנתח של עשרה אחוזים מהמיזמים שלהם.

עמק הסיליקון

המרובע המבטיח ביותר הוא ריצ'ארד, שעלה על המצאה שהוא לא ממש מצליח להסביר. "אתה מזכיר לי את הבן שלי," אומר לו מישהו. "גם לו יש אספרגר".

החנונים אמנם שולטים בעולם הטלוויזיה כבר זמן מה, אבל פנוטיפ החנון משתנה כל הזמן. בפרק הראשון של הסיטקום "המפץ הגדול" (The Big Bang Theory) של רשת CBS משנת 2007, הדמויות הראשיות היו מחוץ לעולם הזה, מדענים מהאוניברסיטה בעלי אובססיה ל"סטאר־טראק". עכשיו הפלוטוקרטיה של הטכנולוגיה היא השלטת, והיא מופיעה בכל מני תוכניות טלוויזיה, כולל "ויפ", שגם היא התחילה לא מכבר את עונתה השלישית.

בפרק של "ויפ" המתרחש בפאלו־אלטו, סגנית הנשיא סלינה באייר (ג'וליה לואי־דרייפוס) מתמודדת לתפקיד הנשיאות ומנסה להביס את קרייג (טים באלטז), המייסד המשיחי בן העשרים ומשהו של "קלוביס". היא מבקרת במטה החדשני של החברה שלו, שם היא שמחה לגלות במשרד עמדת קוביות לגו, ומציינת שמעונות לילדים הם אחד מהנושאים העיקריים שהיא מקדמת. מדריך הסיור מתקן אותה בקרירות ומסביר שקוביות הלגו נמצאות שם כי קרייג מאמין שהן מגרות את היצירתיות של העובדים, כמו גם שולחן הפינג־פונג ותאי השינה.

סגנית הנשיא ממתינה לקרייג בזמן שהוא מתבודד ב"שעת כתיבת הקוד" הקדושה שלו, שאליה הוא פורש בכל פעם שמתחשק לו. קרייג גם אינו מאמין שאתרי האגרגציה שלו צריכים לשלם בעבור התוכן שהם מפרסמים. "אנשים רוצים לעבוד אתנו יותר משהם רוצים כסף", הוא מסביר. "זה ברור".

"עמק הסיליקון"צילום: באדיבות yes/HBO/Jaimie Tr

"עמק הסיליקון" חולקת גם היא את הטון הסאטירי של "ויפ", אבל הקומדיה החדשה הזו למעשה קרובה יותר ברוחה לסדרה ישנה יותר של HBO - "הפמליה" (Entourage). גם היא מפגינה חוסר רחמים כלפי תרבויות הכת של חברות כמו גוגל, כפי שהפמליה התייחסה להוליווד. לכולם בהוליווד יש תסריט – ולכולם בעמק הסיליקון יש אפליקציה. אבל בסיליקון ואלי, כמו בפמליה, ישנה חיבה מסוימת לגיבורי הסדרה לובשי הקפוצ'ונים, חביבות החבויה מאחורי הבדיחות על חשבון יהירות התוכנות והקודים.

אותה הנחמדות אינה תקפה לבוסים המיליארדרים או לעורכי הדין, לרופאים וליועצים הרוחניים שזורקים מדי פעם לחלל האוויר שמות כמו סרגיי (ברין) ולארי (פייג') ושיש להם סטארט־אפים משלהם למכור. גאווין בלסון (מאט רוס), המייסד של "הולי" (Hooli), שם ריצ'ארד פעם עבד, שואל את הגורו שלו האם זה לא בסדר שהוא שונא את ריצ'ארד על כך שהוא קיבל "השקעת סיד" מיריבו של גאווין, משקיע מקרן הון סיכון בשם פיטר גרגורי (כריסטופר אוון וולש). "אולי עבור אדם נחות זה לא בסדר", הגורו משיב ברוגע. "אבל עבור המואר, שנאה יכולה להיות כלי לשינוי גדול".

פיטר אינו יוצר קשר עין ומדבר בצורה רובוטית, אבל גם הוא הסתגל במהירות לעושר המגונה ולגרנדיוזיות שמתלווה לנתינה בחזרה לחברה. הוא מזמין את ריצ'ארד ואת חבריו למסיבת טוגה־צדקה, שם המארחים הם כוכבי ראפ, ושחקניות מקבלות תשלום כדי לגרום לאורחים להרגיש מעניינים. פיטר, הלבוש כמו קיסר רומי, נישא לעבר הבמה באפריון. "ברוכים הבאים לאורגיית הרווחה השנתית הרביעית של קרן פיטר גרגורי", הוא אומר. הלעג הזה אכן נחוץ מאוד.

מהפכה תרבותית חדשה נמצאת בפתחנו, ורבים ממוביליה הם אפילו יותר זחוחים וצדקנים מפעילי תרבות הנגד משנות ה-60, שחשבו גם הם שהם יכולים לשנות את העולם. אז היה ממסד בשלטון שהדף אותם. היום האנשים שעשו את הונם מהאינטרנט הם הממסד בעצמם. הם מחזיקים בכסף, בכוח ובתחושה שמגיע להם, מה שגורם להם לחשוב שהם ממציאים מחדש את הרעיון הנוצרי של "מעשים טובים", או כפי שהם מעדיפים לכנות זאת, "קפיטליזם־פילנתרופי", "השקעה בהשפעה חברתית" ו"יזמות חברתית".

במסיבת עשירים נוספת, אריק שמידט, יושב הראש של גוגל בהופעת אורח, מתרועע עם אורחים מחזיקי עמדות בכירות. המארח, איל הון חדש, לוקח את המיקרופון מ"קיד רוק" כד לומר כמה מילים: "לפני כמה ימים, כשישבנו עם ברק אובמה, פניתי לחבר'ה האלה ואמרתי, 'אוקיי, אתם יודעים שאנחנו עושים הרבה כסף, וכן, אנחנו משנים את סדרי המדיה הדיגיטלית, אבל הדבר הכי חשוב הוא שאנחנו הופכים את העולם למקום טוב יותר'". הוא עושה הפסקה, ואז מתאר את אופן הפעולה המדויק: "באמצעות בניית היררכיות אלגנטיות למיחזור ולהרחבה מרביים של קוד".

"עמק הסיליקון" אינה הופכת את העולם למקום טוב יותר, אך היא מלמדת את סיליקון ואלי האמיתי מה הוא שווה, חברה אחרי חברה.

מאנגלית: אורית איציק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ