שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עד שהמוות הפריד בינינו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מימין: טום בריידגרום ושיין ביטניצילום: ללא קרדיט

בחג המולד, רגע לפני שהתחילה 2011, קיבל שיין ביטני מבן זוגו טום בריידגרום מתנה בלתי צפויה. בצרור קטן המתינה לו טבעת זהב דקה, סמל למחויבות ולקשר העמוק בין השניים, שהחל שש שנים מוקדם יותר. אף שבאותו הזמן לא יכלו זוגות חד מיניים להינשא בקליפורניה, בה חיו (ובה ביטני גר גם כיום), לשניהם היה החלום להינשא ולהקים משפחה, מטרה משותפת. ואף שתמיד שמרו על איפוק, הסתירו את הזוגיות שלהם מעין הציבור ולעולם לא הפגינו חיבה בפומבי, היה כרטיס הברכה שצורף לטבעת, נושא הבטחה מיוחדת. לא רק הצהרת אהבה היתה שם: "יש לי הרגשה", כתב בריידרום לביטני, "ש-2011 תשנה את חיינו".

בדיעבד, היתה זאת נבואה מצמררת. בתחילת חודש מאי 2011, בבילוי חברתי על גג הבניין בו גרה חברתם, מעד בריידגרום ונפל למותו. כל מה שקרה לפני אותה נפילה מחרידה, ובעיקר אחריה, מתועד בסרט הדוקומנטרי "חתן", שישודר מחר (רביעי) בערוץ 8 בכבלים.

זו אינה רק טרגדיה אישית איומה. הסיפור של ביטני הוא סאגה משפחתית ובה נישול מאבל ונישול כלכלי, דעות קדומות ואיום באלימות. הוא גם הפך אותו, במקריות העכשווית לה אחראיות הרשתות החברתיות, לפניו של המאבק למען נישואי גייז ושוויון זכויות בפני החוק.

דרישת שלום מהמציאות

ביטני היה רק בן 25 כשהתאלמן, אבל מאחוריו היו שש שנות זוגיות טובות ואוהבות, במהלכן הוא ובן זוגו חיו וטיילו ביחד, צברו רכוש משותף, הקימו עסק, אימצו כלב וקנו בית. בסרט מתוארים חייהם, העיירות הקטנטנות מהן הגיעו והמשפחות, הדומות למדי, מהן באו, שבשתיהן אבות חובבי צייד וזיקה דתית מובהקת. אף שהוריו של בריידגרום היו, כמו הוריו של ביטני, אנשי צווארון כחול, נשלח בריידגרום לחינוך יוקרתי באקדמיה הצבאית קולבר ואחר כך למד בקולג' היוקרתי לא פחות ווסר. אולי בגלל החינוך הגברי שזכה לו, קיבלה משפחתו את נטייתו המינית בזעזוע נורא. בסרט, אותו ביימה והפיקה לינדה בלדוורת' תומסון, נזכרים חבריו באלימות בה הגיבו הוריו: אמו, שקראה לו חוטא, אביו, שכיוון אליו את רובה הצייד והאופן שבו שניהם הסבירו לו שעליו לקבל טיפול תרופתי. כשבריידגרום סיפר בטלפון מביתם לביטני על תגובתם, חטפה אמו את הטלפון מידיו ואיימה כי הם ימצאו אותו ו"יוציאו את קרביו".

אף שנדמה היה שעם הזמן הרוחות הסוערות שככו, היה מותו של בריידגרום בבחינת דרישת שלום מהמציאות. הלום צער ואבל, התעורר ביטני כמה ימים לאחר התאונה למציאות בה רכושם המשותף נלקח ממנו. מכיוון שלא היה לו מעמד חוקי מוסדר, גם גופתו של אהובו נשלחה לבית הוריו באינדיאנה. הוא לא הוזמן לטקס הלווייה וקרוב משפחה הסביר לו שאילו יגיע בכל זאת לטקס האשכבה, יפעלו נגדו באלימות. בטקס לא הוזכרו במלה חייו של בריידגרום בשנים האחרונות. הוא נקבר בבית העלמין המקומי והוריו רכשו לעצמם את חלקות הקבר שבצדדיו, "כאילו לוודא שהוא לעולם יהיה מופרד ממני", אומר בסרט ביטני.

אלא, שכאמור, לא היה זה סוף פסוק. אף שעד אז נמנע מלהחצין את אורח חייו, את נטייתו המינית ואת מערכת היחסים שלו, החליט ביטני האבל ליצור סרטון על הפרשה. בסרטון שהעלה ליוטיוב, תחת הכותרת "זה יכול לקרות גם לכם", סיפר את שקרה. שבוע אחר כך כבר צפו בסרט שני מיליון איש.

"בשום צורה, מחשבה או דרך, לא יכולתי לחזות מה עומד לקרות", הוא סיפר ל"הארץ" בראיון טלפוני שנערך עמו השבוע, רגע אחרי שנודע כי מדינה נוספת בארה"ב, דרום דקוטה, אישרה שוויון זכויות בנישואים לזוגות חד מיניים.

מה היתה המוטיבציה, אחרי שנים של הסתרה, להפוך את חייך מאישיים לפוליטיים?

"רציתי ליצור משהו שיכבד את טום, שינציח אותו, ויראה לאנשים מה עלול לקרות כשאתה לא נערך מבחינה חוקית ללא צפוי. היתה לי חוויה וסיפור שרציתי לשתף עם אנשים בתקווה לעורר מודעות. לרגע לא ציפיתי שהסרטון הזה יהפוך לוויראלי. זה היה מבחינתי מטורף לגמרי".

אני שואלת מפני שהייתם מאוד שמרניים בפומבי, נמנעתם מהפגנת חיבה וממחוות גופניות ברורות, זה שינוי מוחלט ממה שהסכמתם עליו כשטום עדיין חי.

"בהחלט נמנענו ממחוות גופיות והתאפקנו, וזה נבע מהחשש להיות חופשיים ובדיוק כמו שאנחנו. מעולם לפני כן לא הייתי מוחצן, לא הייתי פעיל ומעולם לא הלכתי להפגנה למען זכויות גייז, לא חשתי שהקול שלי משנה. רק אחרי שטום מת התחלתי להרגיש שיש ערך למה שהיה לי להגיד ורציתי לדבר. זה אפילו לא היה בשבילי ובשבילו, אלא בשביל אחרים כמוני שפחדו תמיד לעמוד מאחורי מה שהם האמינו בו ומה שהם היו מאחורי דלתות סגורות. לעבור מלהחביא את העובדה שאנחנו במערכת יחסים זוגית, להיות פומביים כך שהמוני אנשים ידעו עלי דברים, זה היה מטלטל בהתחלה אבל אני לא מתבייש במערכת היחסים שלנו ולא מתבייש בכלל".

ללא נקמנות

זמן קצר אחרי שאותו סרטון הפך ויראלי, פנתה אל ביטני הבמאית לינדה בלודוורת' תומסון בהצעה ליצור על חייהם סרט תיעודי. השניים החליטו לנסות לממן את הפרויקט באמצעות קמפיין גיוס כספים המוני באתר קיקסטארטר. הפרויקט הפך לקמפיין הרווחי ביותר בתולדות האתר עד לאותו רגע. "אנשים מכל העולם תמכו בסרט, מישראל, מבריטניה, ממצרים, מכל העולם", מספר ביטני, "אנשים תרמו כסף שבלעדיו לא היה נוצר הסרט. זה חלק יפה בסרט, ובעיניי הדבר הכי יפה שקרה במסגרתו".

מתוך הסרט "חתן"צילום: ללא קרדיט

דבר מחמם לב נוסף הוא האופן הנרגש בו התקבל הסרט בפסטיבלים השונים. אף שלא מדובר בסיפור גדול מהחיים, ואף שהסרט אינו מצטיין במעוף אמנותי או בהישגים יצירתיים גדולים, הוא נבחר כאהוב הקהל בפסטיבלים בינלאומיים נחשבים כטרייבקה ואינסייד אאוט, וכסרט הטוב ביותר בפסטיבל לסרטי גייז, אאוטפסט. משהו בשני הגיבורים האוהבים, היפים עד כאב, בפרידה הטראגית ובביריונות בחסות החוק שהופעלה על ביטני, חצה דעות וקהלים.

"זה דבר שהיה לי כמעט קשה לתפוס, וניסיתי לחשוב מה דיבר לאנשים בסיפור שלנו", הוא מודה. "אני חושב שזה הנושא האוניברסלי. הסיפור שלי, בסופו של דבר, לא ייחודי כל כך ומה שאני עברתי עברו הרבה מאוד בני אדם. זה אולי נורא, אבל יש בזה גם יופי מהבחינה הזאת שהנושא הוא כלל אנושי. הבעיה מתחילה כשסיפורים אנושיים נקשרים בפוליטיקה ובאמונות צרות. ביסודו, הסיפור שלנו הוא פשוט סיפור אהבה אנושי שסופו טראגי".

בסוף הסרט מסבירה כתובית כי יוצריו והכוכב שלו פנו מספר פעמים להוריו של בריידגרום, בתקווה שיושיטו יד וישתתפו בסרט, אולי יציגו את הצד שלהם בסיפור. הפנייה לא נענתה מעולם. ביטני מספר שהוריו של אהובו עדיין לא יצרו קשר, אבל קרובי משפחה אחרים הושיטו יד. "חלקם תומכים בי ובסרט ואני אסיר תודה להם. אני לא יודע אם הייתי מסוגל להמשיך להראות את הסרט אם כל משפחתו היתה מתנגדת, אבל ידוע לי שקרובי משפחה שלו תומכים. אני לא יודע אם הוריו יתרצו אי פעם. כנראה שהם מתאבלים עדיין, וברור לי שזה לא קל להם. לא רצינו לעשות להם דמוניזציה בסרט, המטרה מעולם לא היתה נקמנית. אני מקווה שהם מסוגלים, או יהיו מסוגלים, לראות ולהיות גאים בחיים שהיו לבן שלהם, במי שהוא היה ובכך שמותו בסופו של דבר עזר להמוני אנשים. אני מקווה שהם יוכלו לראות את זה".

אשר לביטני, הוא מספר שמעולם לא התאושש מהמוות של בן זוגו. אין לו בן זוג או אהבה אחרת, והוא אומר שכלל אינו מעוניין.

המחשבה שאם הטרגדיה הזאת לא היתה קורית, הייתם יכולים להנשא בתוך כמה שנים בקליפורניה, היא מחשבה מדהימה.

"זאת מחשבה מרירה־מתוקה וזאת היתה התחושה שלי כשהחקיקה הזאת עברה. סביבי היו הרבה זוגות שיכלו פתאום להינשא וליהנות ממעמד חוקי שוויוני, אבל טום לא היה שם כדי לראות את זה קורה. זהו צעד אדיר לקידמה, אבל בשבילנו היה מאוחר מדי. הרבה אנשים רוצים שאתאהב שוב והיתה תקופה ארוכה בה לא יכולתי לדמיין את זה והמחשבה על אדם חדש בחיי גרמה לי לבחילה. אחד המסרים בסרט מבחינתי הוא לאהוב את עצמך, ולהיות בסדר עם מי שאתה ואני עדיין עובד על זה, לפני שאמצא מישהו לאהוב".

אתה אומר בסרט שחייך בלעדיו חסרי משמעות.

"באמת חשתי ככה ולא רציתי להיות כאן יותר. אני מודה לאל שלא פגעתי בעצמי כי הדברים המופלאים שקרו בעקבות הטרגדיה שלנו לא היו קורים, ואני מאמין שטום גאה בי על כך שלא הרמתי ידיים והתייאשתי מהחיים. אני מרגיש שככל שאנחנו חולקים את הסיפור שלנו, אנשים חוששים פחות מנישואי גייז, מהאפשרות של שוויון זכויות להומואים וזה מה שאני מנסה לעשות. אני מאושר לגמרי מהמטרה הזאת".

צילום: ללא קרדיט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ