איתי שטרן
איתי שטרן
קטע מסצינת הסקס ב"זגורי אימפריה"צילום: HOT
איתי שטרן
איתי שטרן

סצינה מתוך העונה הראשונה בסדרה "זגורי אימפריה", שבה צולם קטע סקס במתחם האנדרטה של חטיבת הנגב, הצליחה להרגיז את מפקדי החטיבה. בהודעה רשמית של מפקד החטיבה במילואים, אל"מ בני בן ארי, נכתב: "אנו מזועזעים ממעשה חמור זה ומוחים בשאט נפש על הפגיעה, הבוטות והזלזול בנופלים, וקוראים למצות את הדין עם האחראים".

בן ארי ציין היום בשיחה עם כרמלה מנשה ברשת ב', כי צילום הסצינה בסמוך לקיר שבו חקוקים שמותיהם של 400 נופלים הינה בגדר "בוּרות הפוגעת בערכים ובמשפחות שכולות".

"זגורי אימפריה"צילום: אוהד רומנו

אולפני הרצליה, שהפיקו את התוכנית, מסרו בתגובה: "הסדרה 'זגורי אימפריה' מציפה נושאים המצויים בסדר היום של החברה הישראלית, בדרך כלל מבלי לשפוט או לנקוט עמדה חד־משמעית. הסצינה המדוברת מתארת תופעה המתרחשת בבאר שבע ובמקומות אחרים בארץ, כאשר אתרים היסטוריים הופכים עם השנים למקומות מפגש של זוגות אוהבים. הסצינה איננה מעודדת את התופעה כלל וכלל אלא מציגה אותה. אנו מתנצלים בכנות על הפגיעה ברגשות הציבור. אין ולא היתה לנו כאמור כל כוונה לפגוע באיש".

אין זו הפעם הראשונה שבה "זגורי אימפריה" מעוררת מהומה ציבורית. בעבר נשמעו לא מעט קולות ביקורתיים לאחר שבעונה השנייה הצהיר אבי המשפחה, בגילומו של משה איבגי, כי אינו מזדהה עם הצפירה שמושמעת ביום השואה, בגלל הדרת המזרחים מהשיח הציבורי בנושא. ביקורות נוספות טענו כי על אף שהסדרה עוסקת במשפחה מרוקאית מסורתית, הרי שהיא נופלת לסטריאוטיפים מבזים ומשפילים.

מאור זגורי: "לא תולים את השליח"

"מי מסוגל במזיד לפגוע באם שכולה?", אומר בתגובה מאור זגורי, יוצר "זגורי אימפריה". ,הבעיה הלגיטימית של הציבור עם סצינת הסקס באנדרטת הפלמ״ח אינה עם הסצינה עצמה. דרמה טלוויזיונית אינה מציאות. זה לא דוקו. דרמה באה לשקף את המציאות בחברה בה היא מתקיימת דרך פילטרים של אמירה ורגש. בסצינה צולמו שני שחקנים לבושים לחלוטין שמעמידים פנים שהם עושים אהבה. שניהם לא באמת שוכבים והם לא באמת אוהבים. סביבם נמצאו באותו הרגע כ–50 אנשי צוות, צלמים, תאורנים ובמאים. לא צילמנו את המציאות, צילמנו סימולציה של תופעה מכוערת שמתרחשת כל יום במשך 50 שנה על אותה גבעה בנגב ואני מניח שבעוד אנדרטאות רבות ברחבי הארץ".

לדברי זגורי, שגדל בבאר שבע, הסצינה צולמה כדי להעלות את הנושא לדיון, והוא שמח שהוא אכן עולה. "אם תשאלו כל אחד שגר ברדיוס בירת הנגב, הוא יוכל להגיד לכם שאתר אנדרטת חטיבת הנגב של הפלמ״ח ידוע כגבעה מרוחקת מהעיר, שכל פשע אינטימי שאין יאה לו הציבוריות כבר נעשה בה: סמים, זנות, כל מה שהדעת תוכל להעלות. לכן, הבעיה היא לא עם הסצינה. הבעיה היא עם המציאות. זו שאינה מתוסרטת ושבה לא מעמידים פנים. אם לא נציג גזענות בטלוויזיה אז איך היא תתואר? אם לא נצלם סצינות של אפליה, של שוביניזם, של הומופוביות, של התעללות, של הטרדה, של ביזוי וזלזול אז איך הם יעלו לדיון? מה יישאר תפקידה של הטלוויזיה? לבדר אותנו? להיות קומית בלבד? להעביר לנו שעות בהייה שבה רק כדי שאחר כך נוכל לטעון שהיא רדודה? מטרתה הראשונית של האמנות היא להציב מראה, ולעמת את כל אותם אזרחים רדומים עם המציאות. וזו המציאות רבותי. אם מישהו יורק על מפתן ביתי, לא אבוא בטענות לאדם שצילם אותו עושה את זה".

"אני מבין את הקושי בהתמודדות הזו עם האמת", מוסיף זגורי. "אך לדעתי הזעזוע צריך שינבע מהתופעה, לא מהצגתה. לא תולים את השליח. הסצינה נכתבה לפני כשלוש שנים כשקראתי באינטרנט על מנהג ידוע בשדה בוקר, שבה נערים ונערות ביישוב נוהגים לעשות אהבה בלילות על קברם של פולה ודוד בן גוריון כחלק מאתגר של צעירים ביישוב. תופעה קיימת. אם כך — משפחת בן גוריון צריכה לקום ולתבוע את העיתונאי שכתב את המודעה. ואני לא נכנס בכלל לממד האמירה האמנותית".

"כשמדובר ברגשות של הורים שכולים אין לי שמץ של יומרה לנסות ולהגיד מולם שזכותה של האמנות לייצג בדרכה. כעסם לגיטימי ואני מתנצל על כל פעימה שהוחסרה מליבם והזכירה לשנייה מרה את הרגע הארור שבו דפקו בדלת. אספוג את כעסם בכבוד כמה שאצטרך. גם אני הייתי לוחם קרבי וגם אני יודע שכול מהו, וכעסי גדול ומשם נכתבה הסצינה. אבל אם מחר בבוקר תקום מדינת ישראל ותמקם מצלמות באתר, תשים שמירה, תנקה אותו מהטינופת שמקיפה אותו, תצבע את קירותיו, תסלק את המזרקים המשומשים ואת הגרפיטי שעל הקירות שעליהם חקוקים שמות הגיבורים שנפלו במלחמות על שמירת הבית שלנו — אם מחר בבוקר כל זה יקרה — אני מוכן לשלם את מחיר הכעס כלפי עד יום מותי. כי לפחות עשיתי משהו בנידון".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ