לרדת למצולות עם הדייגים של יפו

אפשר להצביע על שינוי בטלוויזיה הישראלית: אחרי "עבודה ערבית" ו"פאודה" עלתה כעת עוד סדרה דוברת ערבית, העוסקת בערביי יפו. יוצרי "לכודים בתוך הרשת" מסבירים למה העדיפו להתחמק מהמצב הפוליטי המורכב של התושבים ולהתרכז בסיפורים האישיים, ואיך התמודדו עם המתח על סט הצילומים שנערכו בזמן מבצע צוק איתן

איתי שטרן
איתי שטרן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתי שטרן
איתי שטרן

"יפו כבר צולמה כטריפולי, היא התחפשה גם לטהרן וב'הומלנד' הפכו אותה לביירות, אבל אף פעם יפו לא צולמה כיפו. אנחנו החלטנו לעשות לזה סוף", המשפט הזה של יובל אור, יוצר סדרת הדרמה בערבית "לכודים בתוך הרשת" ששודרה במארס האחרון בערוץ 33 ועלתה ביום חמישי האחרון לשידור בערוץ הראשון, הוא הכוח המניע שהנחה אותו ואת עמיתו, השחקן והבמאי אדיב ג'השאן בבואם להביא את סיפורה של העיר ותושביה.

"לכודים בתוך הרשת" הינה דרמה הנפרשת על פני 12 פרקים, בכיכובם של טובי השחקנים מהמגזר הערבי. מדברים בה בערבית והיא מתמקדת בקונפליקטים הקטנים והגדולים שעומדים בפני תושבי יפו. החל מבעיות של סמים ופשיעה דרך קרעים משפחתיים וכלה במאבק שאליו יוצאים דייגי הנמל, בבואם לשמר את שטח המחיה והפרנסה שלהם.

מתוך "לכודים בתוך הרשת"

בראש רשימת השחקנים של הסדרה עומדים ג'השאן ויוסוף אבו ורדה, המגלמים חברים שנהפכו לאויבים מרים, עד שפיצוץ מסתורי של אוניה שבה שהו, הביא אותם לכדי נתק מוחלט. בנו של אבו ורדה, שחוזר מקנדה לביקור פתע (זיאד בכרי) מטלטל את הסירה העדינה עליה שטים דייגי העיר ותושביה, בבואם להגדיר מחדש את זהותם במרחב הישראלי־ערבי של העיר המעורבת.

על אף המצב הפוליטי הרגיש ששורר ביפו זה שנים, ג'השאן ואור ביקשו להימנע מהעלאתם של קונפליקטים מבוססי לאום ודת בתסריט שכתבו. גם על הסט היתה מעין פקודה לא כתובה על כך שיש להימנע מדיונים פוליטיים, זאת מתוך שאיפה לשמור על שקט שיאפשר את המשך היצירה. דרישה זו התבררה כנבונה כאשר בשבוע האחרון לצילומים החל מבצע צוק איתן ועל הסט הסתובבו קצינים שקיבלו צו 8 לצד שחקנים ובמאי ערבים שנאלצו לחרוק שיניים ולהמשיך כרגיל.

לדבריו של אור, האווירה על הסט היתה רגועה, למרות נפילת הטילים והמגוון האנושי שהרכיב את הצוות. ג'השאן, הערבי הראשון שלמד בבית צבי, נשמע חצוי בהרבה ואומר "בפנים הרגשות היו סוערים. דברים כואבים מאוד קרו, כולל הרס התשתיות בעזה וההרוגים שם. זה הרי מצב אבסורדי. מצד אחד אנחנו מצלמים ונופלים עלינו טילים ומצד שני יש את כל ההרס בעזה. מה שהבנו הוא שאנחנו רוצים ליצור חיים, דרך האמנות. אלו אומנם חיים קטנים אבל הם עדיפים על החיים הגדולים, האמיתיים, שבהם התקיים ההרג והאובדן".

אור: "דבר נוסף שהקפדנו עליו הוא שלא תהיה זיקה לדת. אם היה אפיון בבית שבו צילמנו (צלב או סימן מוסלמי כלשהו) הסרנו אותו כי לא רצינו לייצר מתח בין הנוצרים למוסלמים. אפילו בבחירה של השמות לדמויות, בחרנו בשמות שיכולים להתאים לשתי הדתות. יום לפני תחילת הצילומים גילינו שאחד השמות שבחרנו, חכים, מזוהה עם הנוצרים ואז שינינו את זה לחלים".

ליצור סדרה על יפו בלי לשלוח יד לקרביים שלה, לקונפליקטים שבה, נשמע קצת כמו בריחה מאחריות.

אור: "אנחנו העדפנו להסתכל על המצוקות של התושבים עצמם. קח למשל את נושא הדיור. זה נורא נחמד וטוב שעיריית תל אביב משקיעה עשרות מליוני שקלים בשיפוץ של העיר הזו ובמתחמים תיירותיים אבל מה עם החינוך והדיור. בנושאים האלו חיטטנו הרבה. זה מה שרצינו לדבר עליו".

ג'השאן: "כולם הזמן מדברים על תשתיות אבל מה עם התשתית האנושית? יש לנו דמות ששמה סמיח, הוא בעצם נלחם את המלחמה של הדייגים. הוא בא עם ראש פתוח והוא רואה אנשים שדורכים עליהם בנמל והוא בא ומעצים אותם ובתגובה הממסד מתנכל לו. אנחנו לא מדברים פה על הקמה של מדינת פלסטין או על ההתנחלויות, אלא על הכאבים שלנו כתושבי העיר".

ובכל זאת, יש הרבה כאב במצב הפוליטי של ערביי יפו. עד כמה נתתם לכך מקום?

ג'השאן: "בעבור הערבים יפו היא עיר בפני עצמה, היא לא חלק מתל אביב. יפו היתה כלת ים וכלת פלסטין והעיר הכי מפוארת במזרח התיכון, והיום אתה הולך ברחוב יפת, כל הבתים שסגרו שם לפני 65 שנים, עכשיו משפצים אותם ואף אחד לא שואל איפה הבעלים המקוריים שלהם. האנשים האלה זרוקים במחנות פליטים בג'בליה בעזה, בפחונים. זה מצב בלתי נסבל, ואנחנו תורמים את חלקנו בסדרה הזו בכך שאנחנו מראים את הצורך בחיים מתחדשים".

הטלוויזיה הישראלית, על שידורי הפריים טיים שלה, עושה צעדים משמעותיים בשנים האחרונות לקראת הכלה של דמויות וסדרות דוברות ערבית. המוכרת ביותר מביניהן היא "פאודה" ששודרה ב"יס" השנה ונהפכה להצלחה מסחרית מרשימה. ל"פאודה" קדמה "עבודה ערבית", גם היא דוברת ערבית ישראלית שוטפת, ובחודש שעבר עלתה בערוץ 33 הסדרה "סלמה" שהביאה אל המסך הקטן את סיפורה של משפחה בדואית.

"אני מברך על הצעד הזה ואני חושב שאנחנו מתחילים להרגיש שיש התייחסות לאמן הערבי. זה היה צריך לקרות לפני הרבה מאוד שנים", אומר ג'השאן על התהליך. "מצד שני, יש עוולה קשה מאוד עם התקציב של התרבות הערבית. כל מפעל התרבות הערבית בישראל מקבל 11 וחצי מיליון שקל. זו בדיחה. זה הרבה פחות ממה שמקבל תיאטרון רפרטאורי עברי אחד. אנחנו הקמנו לובי כדי שהמדינה תתן לנו תמיכה שווה כמו לאמנים יהודים. הרי אנחנו משלמים מסים בדיוק אותו דבר".

בהמשך מספר ג'השאן כי לאחרונה נפגש עם שרת התרבות מירי רגב, ודיבר עמה על מצבה העגום של התרבות הערבית בארץ, על תקציביה הדלים. "מירי רגב הודתה בעוולה הזו ואמרה שצריכים לתקן את זה ושהקריטריונים חייבים להשתנות. אנחנו מאוד מקווים שזה אכן יתממש. אנחנו לא רוצים לפנות למדינות ערב או לאו"ם ולצעוק על ישראל בהקשר הזה. חובתה של המדינה להיות נאורה, הלכה למעשה. מה שעוד חשוב להגיד הוא שאסור בשום פנים ואופן להתערב בתכנים של התרבות. ראיתי מאות הצגות בחיי כחבר אקדמיה והייתי נפעם מהעוצמות שהיו שם ואף פעם לא התערבו בתכנים. למה אנחנו צריכים להתערב? להיפך. צריך לתת לאמן את האוויר שלו, את מרחב המחיה שלו".

לדברי אור וג'השאן, רשות השידור וערוץ 33 פעלו מולם בנדיבות ולא ביקשו להתערב בתכנים בשום שלב של היצירה. עם זאת, מתבקש לנסות ולהבין כיצד התמודדו השניים עם השחקן הראשי בסדרה, זיאד בכרי, בנו של , שסרטו "ג'נין ג'נין" ספג ביקורת קשה ובית המשפט קבע כי יש בו משום לשון הרע על צה"ל, ואחיו , שהכריז כי לא יעבוד יותר עם הפקות ישראליות.

יוצרי הסדרה: יובל אור (מימין) ואדיב ג'השאןצילום: דודו בכר

"מה שעשו לאבא של זיאד זה נורא מכעיס", אומר ג'השאן, "זיאד עשה אודישן כמו כל שחקן והוא התקבל ואני חושב שהוא יוצא מן הכלל. אם מדברים על מוחמד בכרי, אז צריך להבין שהיום הוא מככב בסדרה אמריקאית. לא נותנים לו עבודה כאן, אז יש לו עבודה בחו"ל, אבל הגיע הזמן שייתנו לו עבודה גם פה, גם לו וגם לאחרים. אנחנו לא חייבים להיות נחמדים כדי לקבל ג'וב. והמבין יבין".

אתם חושבים שהסדרות החדשות בערבית יפתחו דלת לשחקנים ערבים בטלוויזיית המיינסטרים הישראלית?

אור: "השחקן הערבי המנוסה בדרך כלל בא מתחום התיאטרון. המשחק שם הוא בשפה מאוד מסוימת, בעוד שבטלוויזיה המשחק שונה לגמרי. ככל ששחקנים ערביים ישתתפו בסדרות כמו זו שיצרנו, תתרחב קשת ההזדמנויות. הרי כשאתה עושה שייקספיר, זה לא כמו לשחק בסדרת פעולה. אני באמת מאמין שאם יהיו עוד כמה סדרות כאלו, יתגלו כוכבים רבים. חנאן חילו שמשחקת גם ב'פאודה' וגם אצלנו, הרי לא נופלת באיכויות המשחק שלה מגילה אלמגור. יש שם אנשים נורא מוכשרים וככל שיכירו אותם יותר, המסך הישראלי ייפתח גם אליהם". עד כמה היה חשוב לכם לדייק את השפה של אנשי יפו? בסרט "עג'מי" שמתרחש כולו ביפו, ניכר שהיפואית מערבלת היטב בין הערבית לעברית אך אצלכם הערבית לא קטועה ואין בה עברית כלל.

אור: "מה שעשינו בתהליך הכתיבה הוא שאני כתבתי את התסריט בעברית תוך התייעצות קבועה אדיב ואז אשתו תירגמה את זה לערבית. בהתחלה היו בתסריט שילובים של עברית וערבית, כי ככה באמת מדברים ערביי יפו אבל אז כשהגיע הבמאי, עלי נסאר שהגיע מהכפר עראבה, הוא אמר לנו שערבים מחוץ ליפו פשוט לא יבינו את השפה המעורבת הזו והיה לנו חשוב שהסדרה תגיע לכל האוכלוסיה הערבית אז נאלצנו לשנות את זה לערבית שוטפת".

ג'השאן: "בעקבות השידור בערוץ 33 קיבלתי הרבה טלפונים מצופים ערבים שהתאהבו בתוכנית ואמרו שזו פעם ראשונה שהם רואים משהו ראוי לצפייה בערבית. הסדרה הזו פתחה את הראש והעיניים של האנשים כי היא הביאה תמונה אמיתית של המציאות, על הקושי שבה והטוב שבה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ