בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתה נעמי קפלנסקי, מוותיקות רשות השידור

קפלנסקי בת ה-88 היתה אחראית על הסדרות התיעודיות "עמוד האש" ו"ירושלים שהיתה בספרד". דמותה נחשפה בסרט התיעודי "קפה נגלר", שביימה נכדתה

8תגובות
נעמי קפלנסקי יושבת
אסנת פרלשטיין

נעמי קפלנסקי, מוותיקות רשות השידור וממקימות סינמטק ירושלים, מתה בסוף השבוע. הלוויתה התקיימה ביום שישי בבית העלמין בבנימינה. קפלנסקי היתה אחד מעמודי התווך של הרשות והאחראית לכמה מיצירותיה התיעודיות הבולטות כגון "עמוד האש", "ירושלים שהיתה בספרד" ו"הכוזרים".

היא נולדה בבנימינה בשנת 1928 והתבגרה בחיפה. לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר הריאלי בעיר, עלתה לירושלים ולמדה לימודי סיעוד בבית החולים הדסה הר הצופים. בתחילת שנות ה–60 נסעה ללונדון, שם החלה להתמחות בתחום העשייה הטלוויזיונית. ב–1968 חזרה קפלנסקי לארץ לבקשת אנשי רשות השידור, ועזרה בהקמת הטלוויזיה הישראלית. בתחילת דרכה ברשות הפיקה תוכניות דרמה ושעשועונים דוגמת שעשועון זיהוי הפנים "פרצוף שכמוך" בהנחיית יצחק שמעוני, "רגע חושבים" בהנחיית מאיר הרניק, ואת התוכנית "פרקי שירה — משורר ושיריו", שאירחה משוררים שסיפרו על אודות חייהם ושירתם. בהמשך עברה קפלנסקי לעסוק בתכנים תיעודיים, עם דגש על ארכיאולוגיה, היסטוריה וחברה. יחד עם יגאל לוסין ואנשי צוות נוספים יצרה את סדרת התוכניות "עמוד האש" ו"ירושלים שהיתה בספרד". כמו כן הפיקה את "ארץ אהבתי" בהנחיית מאיר שלו ואת "הכוזרים", יחד עם אהוד יערי.

לצד פעילותה הענפה בטלוויזיה, פעלה לצד יעקב מלכין וליה ון ליר להקמת בית רוטשילד, שם החל ארכיון הסרטים הישראלי את דרכו.

דמותה של קפלנסקי נחשפה בסרט התיעודי "קפה נגלר", שביימה נכדתה מור קפלנסקי על אודות בית קפה בעל שם זהה שהיה בבעלות המשפחה בברלין. בהספד שכתבה קפלנסקי על סבתה בעמוד הפייסבוק שלה ציינה כי היא מעולם לא תרה אחר קרדיטים לעבודתה רבת ההיקף, והוסיפה כי "נעמי תמיד נרתעה מאור הזרקורים, טייטלים ותשומת לב. היא העדיפה לעזור מאחורי הקלעים, בשקט וביעילות. אף אחד לא יודע שבעצם היא זאת שיזמה את 'עמוד האש' כשגילתה במקרה חומרים ארכיוניים מדהימים בניו יורק והתקשרה ליגאל לוסין בהתרגשות. אף אחד חוץ ממני, אולי. ואף אחד לא אשם בכך. אף אחד לא גנב לה קרדיט, או דחק אותה הצדה. היא זאת שבחרה לקחת את כל הדימיון, הכישרון, היצירתיות והחריצות האינסופית שלה ולתעל אותם לתפקידים 'תומכי יצירה' — תחקירנית, מפיקה, מראיינת, עוזרת, יועצת. אף פעם לא במאית, תסריטאית או לפחות 'יוצרת שותפה'". בהמשך דבריה מציינת מור קפלנסקי כי היה חשוב לה ללכת וללמוד קולנוע כדי לזכות בתואר שסבתה ויתרה עליו: יוצרת ובמאית.

בכתבה שפורסמה ב"גלריה" עם יציאת הסרט אמרה קפלנסקי כי "אנשים מספרים סיפורים, ממציאים, מדמיינים כל הזמן... התנ"ך למשל זה אוסף של סיפורים. אוסף של סיפורים בונים את מה שאנו קוראים היסטוריה, וגם הסדרה הדוקומנטרית הכי רצינית מבוססת על סיפורים. מבחינתי, העיקרון הזה איפשר לי לקבל את הסרט. הוא יפה בעיני. חוץ מזה, הנכדה שלי עשתה אותו כדי לשמח אותי, אז ברור שאני אוהבת את זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו