אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טלי אורן: "אני כבר לא ברווזון מסכן ועלוב"

אחרי שנים בתור הסייד-קיק הקומי, טלי אורן מרגישה שהרוויחה ביושר את קדמת הבמה במחזמר "בילי שוורץ". כעת היא חולמת לזכות בטקס פרסי התיאטרון, מתפעלת מהחבר'ה הצעירים על הסט של "נעלמים" ולא מתביישת לצאת לחופשה בלי הילדים

תגובות

"אוי, באתם לי מה זה טוב עם השוקולד!", מתמוגגת טלי אורן לנוכח מגש קטן של שוקולדים, שהופיע אחרי יום צילום שבמהלכו הספיקה לחטוף רק ביס קטן מסנדוויץ', לפני שנמשכה חזרה לסט. "מה זה בפנים? טרטופו כזה? כמו שהיה ב'ביג מאמא'. אני זוכרת שבסוף כל ארוחה רועי בר נתן ואני היינו יושבים ומזמינים שלושה כדורים כאלה עם רוטב וניל, והיינו מורידים אותו עם הכפית וזוללים. כשזה היה נגמר היינו מבקשים עוד רוטב וניל ועוד רוטב וגם קצת טרטופו".

» מסע ההתבגרות של עמית פרקש
» "בייק אוף": גרסה אפויה של "מאסטר שף"
» 
אנשי "האח הגדול" מחסלים את התכנית?
» מדריך צפייה לסדרות החמות 
» מדור טלוויזיה - כל הביקורות והכתבות

בשבוע שבו קרין גורן עלתה על המוקד עם ענייני משקל ושמנופוביה, לפתוח כתבה בהתמוגגות של מרואיינת משוקולד, שקול כמעט ללקרוא לה שמנה (שלא תדעו). אבל אורן (38) נראית כה נפלא ונשמעת כל כך שלמה עם עצמה, שלמי אכפת? "היו לי אישיוז עם משקל", היא מודה. "הייתי אומרת לעצמי 'גם ככה אני נראית ככה, אז למה להשקיע?', וזו הטעות הכי גדולה. היום אני עושה ספורט ופילאטיס, נמצאת יותר במודעות. ברור שגם לא צריך להגזים עם זה וניתוחים וכאלה, אבל אני אוהבת להרגיש נשית, באמצע".

ואכן, עד לפני כשנה אורן אכן הילכה בעיקר באמצע – השחקנית המצחיקה מימי "דומינו" כיכבה בעיקר בתפקידי המשנה, כסייד-קיק הקומית, ולא כתפקיד המרכזי שאליו נשואות העיניים לאורך כל 90 ומשהו דקות ההצגה. ובכן, הפרט הביוגרפי הזה השתנה בשנה שעברה, עם עליית המחזמר המצליח "בילי שוורץ" בו היא מככבת בתפקיד הראשי. גם יום הצילומים והריאיון שלנו נערכים מוקדם כי בערב יש הצגה, ואורן שופעת חיוניות על גבול הנוירוטיות כשהיא מספרת: "אוספים אותי ב-17:00-18:00, תלוי איפה ההצגה. ב-19:00 אנחנו כבר שם. לפני אני עוד עוברת בבית לנשנש את הילדים, להסניף את הבעל, לעשות טוש, לישון 20 דקות ולצאת".

מה זה סנאפצ'ט?

עוד נחזור ל"בילי שוורץ" וללו"ז העמוס של אורן, אבל ברשותכם קצת ביוגרפיה: אורן פרצה לחיינו כזכור בתכנית המערכונים "דומינו", לצד חברים כמו אסי כהן, גורי אלפי, אדיר מילר ורותם אבוהב. עוד קודם לכן היא הספיקה לשרת בתיאטרון חיל האוויר ולעשות חיים משוגעים ("אני ועמי אנידג'ר העלנו מופע פארודיות על אגדות ילדים – כיפה אדומה עולה על מונית ולנהג מונית שלה קוראים 'זאב'). אחרי "דומינו" היא עזבה את הארץ לשנה של לימודי משחק בלונדון, שבה בעקבות האהבה והחלה לשחק בשלל הצגות תיאטרון, בהן "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "אבניו Q" וכאמור "בילי שוורץ". אבל עם כל הכבוד, הבייבי החדש של אורן בימים אלה הוא בכלל סדרת מתח חדשה לילדים ונוער בשם "נעלמים", שעלתה לאחרונה בערוץ ניקלודיאון לצופי HOT. בסדרה היא מגלמת שוב את דמות המשנה הקומית והמשעשעת, לצדם של חבורת צעירים נאים ואנונימיים.

כמי שלמדה בבית ספר לאמנויות בעצמה ונגעה בתחום המשחק מגיל צעיר, מה חשבת על החבר'ה הצעירים של "נעלמים"? כלומר, מלבד העבודה שהם יפים ברמה מחליאה"לגמרי, כמה יופי, אבל הם גם בעיקר אנשים טובים. נורא כיף לעבוד עם כאלה ולא עם אנשים שחיים בספרה אחרת וחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת. הם מקסימים ומקצועניים, וכמויות הטקסטים שיש להם? אין דברים כאלה! אני בעיקר חשבתי איזה כיף להם, כי לחלקם זה חדש".

היית דומה להם בגיל הזה? נראה שהם מקבלים די בקלילות את עניין התהילה והפרסום"ממש לא, הם נורא יפים. אני זוכרת שבגיל שלהם יצאתי מהצבא, עשיתי את 'דומינו' וזה היה שיא – שישי, חמש וחצי ב'חינוכית', ואז הלכתי ללמוד – כל הדבר הזה לא עניין אותי. כן חוויתי הערצה - היו פותחים לנו אתרים, והמעריצים היו מתקשרים ביניהם במיילים או בטלפון נוקיה. אחרי כמה שנים הייתי גם ב'מרי לו' ושוב הייתה הערצה מטורפת והמונים שצבאו על חדרי ההלבשה, אבל הם היו יותר בעניין של יעל ואמיר (בר זוהר ופיי גוטמן, כוכבי המחזמר – ד.ש). הם צרחות ותמונות ו'אהההה', ואנחנו כזה גם נשיקות וחיבוקים, אבל פחות".

אז לא היית מהילדים המגניבים?"אני הייתי ילדה חננה עם רצון לא להיות חננה. הייתי לחוצה כזאת. גדלתי באזור מרכז תל אביב, שנקין, שאז לא היו בו ילדים בגילי, אלא בעיקר דתיים, סנדלרים ומבוגרים. הייתי קצת מנותקת. בכלל, לקח לי קצת זמן בחיים. לא בקטע של 'וואו, יפיתי', אלא בקטע של חיבור ומודעות לחיצוניות, לבנים ודברים כאלה. אני לייט בלומר, אבל עכשיו ווא-ווא, אני בטירוף שלי! נשואה באושר 15 שנה".

נחמד לעבוד עם צעירים או שאת מרגישה לפעמים כמו דינוזאור מול סנאפצ'ט?"זה תמיד מלחיץ שיש לך מראה של 'את יודעת בת כמה את?'. גם המשפט 'גדלתי עלייך' הוא הזוי. מזל שיש על הסט את טל מוסרי שהוא גדול ממני בשנתייים אז פחחח. אני גם די יודעת מה זה סנאפצ'ט. זה סוג של ווטסאפ, אבל עם תמונות. או שזה אינסטגרם? סנאפצ'ט... מה הקטע שלו, שלא מזדהים? אה לא, זה השני שאני לא אוהבת... לא זוכרת, אני מאבדת את זה".

זה האחד שמעלים אליו תמונות והן נמחקות אחרי כמה שעות"וואלה, אבל מישהו יכול לשמור את זה. אין. היום אין הגנה".

בלונדון אין צחוקים

יש דברים שמזל שלא נמחקים ונשארים בתודעה לנצח. למשל מערכוני "דומינו". לקראת הראיון צפיתי במערכון של החבורה וחמש שניות לתוכו פרצתי בצחוק. אחרי 20 שניות המשכתי לצחוק, וזה אפילו מבלי להכיר את המערכון הספציפי.

נחשבתם לקונצנזוס בזמנו. כיום יש דברים שמפילים אותך מצחוק בטלוויזיה?"'גב האומה' או 'מצב האומה' כשגורי עוד היה שם בהתחלה קורעת אותי, בעיקר הקטעים הלא צפויים. כשהעלנו יחד מופע של 'גזוז' פשוט נחנקו איתו מצחוק על הבמה. אי אפשר, הבן אדם הזה לא ייאמן. יש גם רגעים מדהימים ב'ארץ נהדרת'. אני חושבת שלפעמים פשוט נמאס קצת מסאטירה, אני מחכה לסטארדיי נייט לייב מקומית – תכנית מערכונים כמו פעם, שכתובה טוב. הייתי מתה לעוף על כמה דמויות, אבל חיקויים או פוליטיקה? זה לא אני".

עדיין קורעים מצחוק. מתוך "דומינו":

אחרי דומינו החלטת ללכת ללמוד בלונדון. למה? "אני זוכרת שכשהייתי ילדה במגמת תיאטרון הגיעה אלינו במאית מלונדון ועשתה לנו סדנה, שבסופה היא בחרה לשלוח אותי ועוד שני חברים לקורס קיץ בתיאטרון הנוער הלאומי של לונדון. זאת הייתה חוויה מדהימה של שלושה שבועות שבסופה ידעתי שאני עוד אחזור לשם. אחרי 'דומינו' הרגשתי שאני חייבת ללמוד, עשיתי אודישן, שרתי את I'm The Greatest Star מתוך 'פאני גירל' והתקבלתי. הייתי שם לשנה שבמהלכה ידעתי שזו רק תקופה, אני עוד אחזור".

למה בעצם? יכולת לנסות את מזלך על בימות הווסט אנד ולפתח קריירה"קיבלתי בזמנו הצעה מסוימת מסוכנות וזה היה בוסט לאגו, אבל אני יותר מדי מחוברת לישראליות. תמיד הרגשתי שם זרה. למשל כל הזמן הייתי אומרת 'וואט?' וזה הטריף אותם. הייתי צריכה להגיד 'פארדון'. אני זוכרת שהיינו מגישים נאמבר כל שיעור ויש פסנתרן שמקבל ממך תווים. אני מתחילה לשיר והוא מנגן לי בקצב איטי, אז עשיתי לו תנועה עם היד שיזדרז. הוא עצר ואמר לי 'אף פעם, בחיים שלך, אל תעצרי פסנתרן!'. אמרתי לעצמי 'וואי וואי, מה לי ולזה?'. רציתי לקבל כלים ולחזור מוכנה. גם התאהבתי אז במי שהיום הוא בעלי, כך שהיה ברור לי שאני חוזרת".

בן זוגה של אורן הוא התסריטאי אורן יעקובי ("החברים קוראים לו בצחוק 'אורן אורן'"), איתו הביאה לעולם שני ילדים. סיפור האהבה שלהם מזכיר סצנה מסרטי קיטש בשנות ה-90. "הכרתי אותו במהלך חופשה מהלימודים בארץ", היא נזכרת, "וכשלא היינו יחד היינו מתכתבים ומחכים למכתבים שיגיעו בדואר, היינו עושים טלפון פעם בשבוע, שלחנו קסטות וידאו אחד לשני – לא היה את כל השיחות וידאו שיש היום".

חיקוים? זה פחות אני

חזרת והתחלת לעבוד בתיאטרון בהצגות שונות, אבל כבר לא היית בפריים-טיים. זה הפריע לך? "כלכלית זו אמנם הייתה תקופה נפלאה כי היו המון הצגות, אבל בהחלט הרגשתי כל הזמן שאני רודפת אחריהם. מצד שני גם הבנתי סוף סוף שהדבר שאני הכי אוהבת זה תיאטרון – אני יכולה בלי טלוויזיה, לא יכולה בלי תיאטרון. במה וקהל, ערב ערב? לא יכולה בלי. לפעמים אני קולטת איזה מישהו שנמצא עם הראש רכון קדימה וכולו בתוך ההצגה ואני פשוט נכנסת לו לתוך העיניים. מצד שני לפעמים יש כאלה שפשוט נרדמים באמצע".

מה דעתך באמת על פותחי הסוכריות, המתלחשים בקול ופותחי הפלאפונים?"נוראי. אנחנו השחקנים מראים אחד לשני על הבמה עם הראש, תראה את ההוא. הכי מטריף זה פלאפונים כי אתה רואה אולם חשוך ופתאום אלומת אור – הנה ראש מרחף, זה מחרפן! סעמק, מוציא אותי מריכוז. אנשים צריכים להבין שהם לא מול מסך טלוויזיה וכמו שהם רואים אותי – אני רואה אותם".

איך נולד להיט?

"בילי שוורץ" עשויה להפוך בעוד מספר עשורים לפרק מרתק בימי התיאטרון הישראלי, אבל בינתיים היא פשוט הצגת מחזמר מוצלחת ועשויה היטב. היא נולדה בקטן כשזכתה במקום הראשון בחג המחזמר בבת ים, ובמרץ 2015 פרצה בענק כשעלתה לראשונה על בימת תיאטרון חיפה, ומאז רצה בהצלחה ברחבי הארץ (וב-19 במאי תחגוג 100 הצגות). בתפקיד הראשי של בילי שוורץ, מזכירה מתוסכלת במשרד רואי חשבון – אורן כמובן, ולצידה נבחרת שחקנים מוכשרת שכוללת את מיקי קם כאמה, אמיר הלל כמאהב הלוהט, ונילי צרויה כאויבת הנקמנית.

את חושבת שבילי היא הדבר הזה שלך, הדמות הזו שבחיים לא תשכחי?  מחייכת באושר) "לגמרי".

איך קיבלת את התפקיד? "אוהד חיטמן שיצר את המחזמר הזה מכיר אותי עוד מהצבא ומ'דומינו', והוא אמר שיום אחד הוא עוד יכתוב לי מחזמר. אמרתי לו 'בסדר'. עד שיום אחד הוא התקשר ואמר לי 'טוב, זה מוכן'. המחזמר התחיל כתרגיל של שיר אחד, 'במה אוכל לעזור', שהוא כתב וביקש ממני ללמוד אותו. אוהד מכיר אותי, לכן הוא כתב משהו שבו אני יכולה גם לרגש וגם להצחיק".

דמות שנכתבה בשבילה. מתוך "בילי שוורץ":

איך עובדים על דמות כזאת? הרי במקומות מסוימים היא נורא את כי היא מצחיקה כמוך, אבל כנראה שהיא לא קופי שלך"היא קופי של משהו שהייתי. היום אני שונה ממנה, אני כבר לא ברווזון מסכן ועלוב. הרי היא מישהי שלא רואים, היא מישהי שנלחמת על המקום שלה. הייתי מישהי כזאת שלא נמצאת שם, שלא בעניינים, שלא רואים אותה, וזה השתנה 180 מעלות. נורא קל לי להזדהות איתה כי תמיד הייתי זאת שכל מי שהיא רוצה, הופך להיות ידיד שלה. היו מספרים לי על בחורות שהם יצאו איתן, כאילו היה כתוב לי על המצח 'חברה טובה' או 'ידידת קשב'. מה שכן, אני מגלה בזכות 'בילי שוורץ' עד כמה עוד אנשים חווים את זה".

היה איזשהו רגע שהבנת שאתם מתחילים להפוך ללהיט? "בחג המחזמר עשינו נאמבר מול האנשים הכי קשים בתעשייה – מנהלי תיאטראות ומבקרים וכשסיימו את הנאמבר אנשים פשוט עמדו על הרגליים ומחאו כפיים במשך איזה שש דקות. זה היה רגע שאני ואוהד לא נשכח בחיים. ואז התחילו להגיע תגובות בפייסבוק, פוסטים, באזז מטורף".

אמא שלך עבדה בהנהלת חשבונות, אבא עבד כמתופף. זה קצת כמו בעולם של בילי שוורץ באיזשהו אופן, לא? לחיות בין הרצון לקרוע את החיים לצורך בעבודה רצינית ו"אמיתית". כמה מקום את נותנת בחיים לחלומות ולדברים ה"לא אפשריים"?
"מלא מקום. הרבה יותר מהרבה אנשים סביבי. אנשים יכולים לשאול אותי 'מה, את נוסעת לחו"ל שבוע ומשאירה את הבעל והילדים?'. אז כן אני נוסעת שבוע לראות הצגות בניו יורק עם חברה, וגם אפרגן באותה מידה לבעלי כשהוא ירצה לנסוע. זה שאני אמא לא אומר שאני צריכה לכבות את הרצונות הפנימיים שלי, ואם אני מאושרת – הם מאושרים. אני לא יכולה להיות רק שחקנית ואני לא יכולה להיות רק אמא".

בקרוב עומד להיות סרט שמבוסס על המחזמר. באיזה שלב אתם?"נכון. זו יוזמה מדהימה של רני סער עם כיוונים ממש מגניבים, אבל זה ממש בהתחלה אז ייקח זמן עד שזה ייקרה. נראה לי שמאז 'חמש חמש' לא עשו כאן מיוזיקל ישראלי".

לא חוששת לצאת לחופשה בלי הילדים

למה בעצם כמעט לא עשו כאן בכלל מחזות זמר גדולים מאז "שלמה המלך ושלמי הסנדלר"? שאגב גם בו כיכבת"אני מניחה שהיה פשוט נורא נוח לקחת חומר ישן ופשוט להעלות אותו מחדש. אין מה לעשות, צריך המון ביצים ואומץ כדי לכתוב משהו חדש מאפס. אני חושבת שבעקבות הדבר הזה אנשים יתעוררו וימשיכו לכתוב וזה כבר קורה, למשל עם המחזמר 'גולדי חזיות' של אביב קורן שהוא ילד מוכשר בן 24. אני בטוחה שבשלב מסוים גם תהיה קטגוריה כזו בטקס פרסי התיאטרון – מחזמר מקורי".

ועכשיו את בעצמך מועמדת לפרס השחקנית בטקס פרסי התיאטרון. מאמינה שתזכי?"אני מודה – הלוואי שאזכה, זה חלום שלי. זה היה חלום שלי להיות אפילו סתם מועמדת. אני זוכרת שקיבלתי טלפון מיחסי הציבור והתחילו להקריא לי את כל הקטגוריות והייתי פשוט בשוק. אני מרגישה שזה לא בא בכזאת קלות, אלא אחרי עבודה קשה ואני בעד שאנשים יעבדו קשה ושהדברים לא יהיו אינסטנט. גם אם לא נזכה – אנשים באים לראות את ההצגה הזו ערב ערב ומתרגשים. מבחינתי זה הניצחון שלנו".

 הפקת יום צילום, איפור ושיער - סטודיו גילי אלגבי במוצרי "מאק", ע. סטיילניג - שיר סיסו, ביגוד - לילך אלגרבלי, גוטה לימור חן, זארה וסאגא - שגית רביבו

חמש שאלות על תיאטרון

ההצגה הראשונה שראית בחייך: "עוץ לי גוץ לי עם אריק לביא. הייתי בגיל 5. חוויה כיפית ומקסימה"

אודישן ראשון: "כיתה ז'. פרסומת לתרבות הדיור. עשיתי אודישן עם פלייבק שצריך לעשות כאילו אתה שר והתקבלתי. יום צילום של עשר שעות וקיבלתי 100 שקל ראשונים".

דמות אהובה: "פאני גירל של ברברה סטרייסנד. ראיתי את הסרט ונפלתי ממנו, הזדהיתי כל כך. מהדמויות שלי אני חושבת שבילי. זאת פעם ראשונה שכותבים משהו במיוחד בשבילי".

מחזה אהוב: "אני לא רואה הרבה תיאטרון כי אני עובדת בזה, אז עד שיש לי ערב חופשי... אבל ראיתי את 'יהוא' וזה פשוט מדהים! עבודה מעולה, מרגשת וכואבת".

שחקן אהוב: "איתי טיראן. אנשים יצחקו, אבל גיליתי אותו רק לפני שלוש-ארבע שנים. ראיתי אותו ב'ריצ'רד השלישי' ועפתי ונפלתי. בכלל, הוא ועידו רוזנברג הם שני השחקנים הכי טובים בארץ בגיל הזה. יש גם את בן יוסיפוביץ' שעושה את 'המלט' בעיבוד של מאור זגורי – זה המלט שעולה לבמה עם מסטיק. אתה ישר מתחבר אליו".

*#