מה שהיה היה: האמת מאחורי הקאמבק של "בנות גילמור"

חזרתן של לורליי ורורי למסך הקטן אולי משמחת את המעריצים, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהתסריטאים בהוליווד הפכו לעצלנים שמעדיפים למחזר סדרות במקום להיות יצירתיים. דעה

טל שפר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הסדרה בנות גילמור
צילום: Saeed Adyani/אי־פי

אחרי ש"צער גידול בנות" ו"מקגייוור" חזרו מתהום הנשיה ועשו קאמבק, ורגע אחרי שהתבשרנו ש"נמלטים" ו"24" יחזרו בקרוב לחיינו בתום היעלמות של שנים מהמסך, עכשיו גם "בנות גילמור"  שבה לעונה חדשה. נוסטלגיה מרעננת? אנשי טלוויזיה שנגמרו להם הרעיונות לסדרות חדשות? ניסיון לרכוב על מותג שעבד בעבר? אולי. אפשר להתווכח עד מחר על הסיבות שבגללן החליטו להוציא את אותן סדרות מהבוידעם, אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח - העבר הוא לא באמת זוהר כפי שנדמה לנו.» "לילה טוב עם אסף הראל": רקוויאם לתקשורת » בת חן סבג: "עדיין יש לי פה גדול"» סדרות הרכש שמחכות לכם בעונה הקרובה» הסדרות הישראליות שמחכות לכם בחורף» הילארי נגד טראמפ על פי הסדרות האמריקאיותאנשים נוטים לעשות אידיאליזציה למה שהיה פעם, להישען לאחור ולהתלונן כמה היום הכל רע: הנוער של היום, החינוך של היום, הממשלה של היום, המוזיקה של היום, הסדרות של היום, "סברי מרנן", ועוד לא הזכרתי את הטענות על הטכנולוגיה שהולכת ומשתלטת על החיים של כולנו. פעם היה טוב. היום? לא. ומכיוון שההווה מעפן והעתיד לא ברור, לבני האדם נותר דבר אחד לעשות, והוא להיאחז בעבר - לימים בהם השיער שלהם היה בלי מפרצים, כשלא הייתה להם כרס קטנה או סימני מתיחה. בעבר הכל היה מתוח והואר בתאורת הלוגן צהבהבה נעימה ומחמיאה. פעם היה יותר טוב? "בנות גילמור" (צילום מסך נטפליקס)פרק הסיום של "בנות גילמור" שודר לפני כמעט תשע שנים. תשע שנים זה זמן שבו אנשים עושים שני תארים ולפעמים אפילו דוקטורט. זמן שבו אנשים מתחתנים, מקימים משפחה, מתגרשים ומתחתנים שוב ומקימים עוד משפחה. זה יותר זמן ממה שגלעד שליט היה בשבי, יותר זמן ממלחמת העולם השנייה ויותר זמן מתאריך תפוגה של תירס בשימורים. ההגיון אומר שבתקופה הזאת אנשים ימשיכו הלאה, ישכחו מחייהן של רורי ולורליי וימצאו להם אהבה חדשה, ובמקביל שאנשים שמקבלים כסף כדי לעשות טלוויזיה באמת היו עושים טלוויזיה, ולא פשוט הולכים לפח המחזור של ההיסטוריה, נוברים בו ומחליטים להחיות סדרות שתוקפן פג מזמן.אין ספק שבנות גילמור, שעונתה החדשה תשודר בנטפליקס בסוף השבוע הקרוב, לא הייתה שבה אלינו אם לא היה לה ביקוש וקהל צופים אדוק. לזכותה ייאמר שהעונה החדשה לפחות כוללת את הקאסט המקורי, שלא כמו בחידוש של מקגייוור, בה חוץ משם הסדרה והסיפור הכללי הכל השתנה. מקגייוור זה לא רק שם, זה מותג. זה כמו שהביטלס יחליטו מחר לעשות קאמבק, אבל במקום ג'ון, פול, רינגו וג'ורג' נקבל ארבעה צעירים אלמונים. זה שקוראים לך מקגייוור לא הופך אותך למקגייוור. הכל השתנה. "מקגיוור" (צילום מסך מהיוטיוב של moviemaniacsDE)אפשר לטעון שאין כל רע בלהחזיר סדרות מפעם, מפני שהן לא באות בהכרח במקום סדרות חדשות, ושאם הן היו טובות בעבר אין סיבה שלא להחזיר אותן, אלא שהטענה הזאת שגויה. בדיוק כמונו, גם חייהן של רורי ולורליי המשיכו הלאה. זה לא שהן שכבו להן קפואות בקפסולת זמן, מחכות לתסריטאי הנכון שיפשיר אותן וייתן להן עונה נוספת. הן המשיכו לחיות, להזדקן ולהשתנות והן לעולם לא יהיו כמו פעם, לא משנה כמה נרצה בכך. זה מבאס, כי אף אחד לא אוהב לראות את הזיכרונות המתוקים שלו מתפוררים לו מול העיניים, ושמזכירים לו כמה כיף היה פעם.אבל זה לא רק זה. מי שרוצה נוסטלגיה ומוכן לשלם את המחיר שלה, שיבושם לו. מה התירוץ של מי שחתום על כל החידושים של כל הסדרות החדשות האלו? תנו לי לנחש: כסף. כסף ועצלנות. התעשייה בהוליווד הרי יודעת שהצופים רוצים את מה שהיה פעם, והיא פשוט מספקת להם את מבוקשם. העובדה שהתסריטאים מתעצלים או לא מספיק יצירתיים כדי לחשוב על דברים חדשים לא מפריעה להם. יש להם כסף וזה מספיק. צפו בפרומו לעונה החדשה של בנות גילמור:מדובר במעגל קסמים שמזין את עצמו - אנשים מתגעגעים לפעם, מנסים להחזיר את מה שהיה פעם, מגלים שהתוצר הנוכחי הוא לא בדיוק מה שהיה פעם, מתבאסים, וכדי להשכיח את הבאסה הם שוב נופלים לציפורניי הנוסטלגיה המלטפות. יש סיבה לכך שדברים נגמרים, גם אם הסיבה הזאת לא מוצאת חן בעינינו. העיסוק האובססיבי בעבר והציפייה לנוסטלגיה נידונים מראש לכישלון ולאכזבה. מה שהיה נגמר, מת, ומה שיש כרגע הוא צל חיוור של מה שאנחנו זוכרים שהיה. אחרי צל אפשר לרדוף, אבל לא משנה מה, אי אפשר לתפוס אותו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ