אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמרי אסנהיים מציג: לתפוס רוצח ולכתוב עליו ספר

שבע שנים אחרי שקיבל קצה חוט מקרי על שמעון קופר ונשותיו, שמתו בנסיבות מסתוריות, זכה העיתונאי עמרי אסנהיים לשמוע את בית המשפט מרשיע את קופר ברצח. בספר חדש הוא מגולל את קורותיו של התחקיר, וגם מסביר איך, אחרי אינספור שחיתויות שחשף, הוא עדיין לא ציני

תגובות

בעצם הכל התחיל כי לעמרי אסנהיים, כתב התכנית "עובדה" (קשת, ערוץ 2), לא היה תחקיר יותר מעניין לעבוד עליו. הוא סרק את התיקיות במחשב ונתקל במקרה בקצה סיפור שקיבל מאחת מהאימהות בגן של בנו, הממוקם בקיבוץ אייל. בפנים הייתה אסופה של שאלות על מותה של ג'ני מור חיים, חברת הקיבוץ (בת 46) ואם לשתיים, שמתה בנסיבות מסתוריות, והשאירה אחריה בעל מסתורי לא פחות בשם שמעון קופר. גם אשתו הראשונה של קופר, כך סיפרה האם מהגן, מתה בנסיבות דומות 15 שנים קודם לכן. כשבע שנים לאחר אותה פגישה, ביוני 2016, ישב אסנהיים בבית המשפט המחוזי, והאזין לשופטים מרשיעים את קופר ברצח של ג'ני וכן ברצח של אשתו הראשונה, אורית דורון. "כולם בירכו אותי ביום החלטת בית המשפט, אבל אני חשבתי שהברכות צריכות היו להגיע קודם", מספר אסנהיים בראיון שנערך עמו לרגל יציאת ספרו "לתפוס רוצח" (בהוצאת כנרת זמורה ביתן), המתאר את המסע בעקבות סיפורו הלא יאומן של קופר. "יחד עם זאת, כשבית המשפט החליט, חדרה בי ההכרה שאלמלא הייתי מתעקש על הסיפור הזה עוד נשים היו משלמות בחייהן". » מאיה בוסקילה לא מרגישה מקופחת» החיים המטורפים של נועה קירל» 10 אלבומים שכדאי לקנות לחג» כל מה שאפשר לעשות בראש השנה» מבנות גילמור למדריך לרוצח: ראיון עם לייזה וייל

אם מישהו היה מצלם אותך בבית המשפט בשלב הכרעת הדין, מה הוא היה רואה?"אני מפחד מהתמונה הזאת (צוחק). הוא היה רואה אדם מתרגש. רעדתי שם, בבית המשפט, כשהשופטים נכנסו לאולם ומאוד התרגשתי מהתוצאה. לא חשבתי שהעבודה שלי מתייתרת אם הוא יזוכה אבל ההחלטה של השופטים הוסיפה נדבך שלא היה עד אז בתחקיר. עד אז לא העזתי להגיד 'שמעון קופר רוצח', וכך באבחת החלטה, פתאום הסיפור קיבל את החותמת הכי ברורה שאפשר היה לתת לקו שבו הלכנו בכתבות, שעליו נלחמנו. זאת לא ההרשעה המשפטית כמו האמת העובדתית". כמעט לא אנושי. "לתפוס רוצח" (עטיפת הספר / הוצאת כנרת זמורה ביתן)הסתכלת על קופר באותו רגע?"כן, ואני זוכר שבעיקר הרשימה אותי הדרך שבה שום שריר בגוף שלו לא זז. הוא קיבל את הכרעת הדין בשוויון נפש מוחלט, כמעט לא אנושי. ראיתי בעבר אנשים מקבלים פסק דין קשה - הם בוכים, צועקים, מסתירים את הפנים מתדהמה - הוא קפא במקום".

זאת כמובן לא הייתה הפעם הראשונה שאסנהיים פגש את מושא התחקיר שלו. למעשה, הוא ראה אותו לעיתים הרבה יותר מדי קרובות. "הייתה תקופה, לפני שידור הכתבה, שכמעט כל בוקר, כשהייתי מביא את הילדים לגן בקיבוץ אייל, הוא בדיוק יצא ממנו. היינו חולפים זה מול זה בכביש המערכת. אחרי הכתבה, כשהייתי רואה אותו, הייתי מנסה להסתיר את הפנים כשהוא היה עובר, כי לא ידעתי עד כמה הוא יודע שהילד שלי בגן בקיבוץ. גם לפני הכתבה לא רציתי שיידע שאנחנו מסתובבים בקיבוץ. אינטראקציה נוספת ולא נעימה שהייתה לי איתו הייתה בזמן משפט הדיבה (קופר תבע את אסנהיים ומערכת עובדה על חמישה מיליון שקלים. לאחר מכן הסיר את התביעה ט.ל.). הנוכחות הבולטת שלו, בלובי של בית המשפט בפתח תקווה, הייתה בהחלט לא נעימה. מה גם שאנחנו היינו בצד הנתבע". בסצנה הפותחת של הספר אתה מתאר מפגש דומה, ברמזור, בדרכך הביתה, שנשמע די מצמית. חששת ממנו?"באותו רגע זה באמת היה מפחיד, אבל עקרונית אני חושב שקופר הוא לא אדם מסוכן לכלל הציבור, אם כי מאוד מסוכן לנשים שחיות איתו. אני לא חושב שהוא יכול או מסוגל לפגוע במישהו שקרוב לי. האלימות הפיזית לא הייתה מוטיב במהלכים שלו, ולכן גם כשפסעתי בשבילי הקיבוץ לא חששתי". רומן רודף רומן. שמעון קופר (צילום מסך מתוך "עובדה" / קשת)ממש כמו בסרט אבל בואו נחזור רגע אחורה - לקיצור תולדות הפרשה: הטיפ שקיבל אסנהיים מחברת קיבוץ אייל הוביל אותו לחקירת מותה של ג'ני מור חיים, שבעלה, כך סיפרו האנשים בקיבוץ, היה נראה להם כל השנים חשוד. הוא היה מלא בגוזמאות על עברו ועל אשתו, ואף ניהל בשמה סכסוך גדול עם הקיבוץ שלא הסכים לקבלו לחברות. המסע הוביל את אסנהיים למשפחתה של אורית דורון, אשתו הראשונה של קופר, שכאמור נפטרה גם היא באופן שמעורר לא מעט שאלות. אט אט התגלו עוד ועוד עדויות, עוד ועוד נשים שתיארו את קופר כאדם מניפולטיבי, שקרן, שרומן עם אישה אחת רדף אצלו רומן עם אישה אחרת. הוא השאיר אחריו שובל של נשים פגועות, שרובן ככולן מתאימות לאותו פרופיל - נשים גרושות, עם ילדים, שחיפשו גבר חזק להשעין עליו את הראש. לכולן סיפר ערימות של שקרים, ומרובן ניסה ו/או הצליח לגנוב - החל מחפצים קטנים ועד סכומי כסף גדולים. זאת, תוך שהוא מספר לחבריהן ומשפחתן כי הן סובלות מדיכאון ובעלות נטיות אובדניות. המטרה: לגרום לאישה, ולעיתים גם להוריה, לכתוב צוואות שמורישות לקופר את הכל, ואז לרצוח אותה, לזייף את סיבת המוות ולגרוף את הכסף. לגבי מותה של אורית, כך התברר לאסנהיים, המשפחה לא שאלה יותר מדי שאלות, והחליטה לקבור את הסיפור מרוב הלם ואבל. המקרה של ג'ני קופר אמנם נחקר, אך המשטרה סגרה את התיק נגדו מחוסר אשמה - מה שהקשה עוד יותר על המשך התחקיר העיתונאי. למרות זאת אסנהיים לא ויתר, וב-2010 פרסם את הכתבה הראשונה על קופר, בה נקט במשנה זהירות ולא ייחס לקופר אשמה וודאית. קופר מצידו החליט להגיש תביעת דיבה על סך חמישה מיליון שקלים. לאחר שידור הכתבה הגיעו לאסנהיים פיסות מידע נוספות, ובעיקר שמותיהן וקולן של נשים נוספות, שקופר פגע בהן בדרך. במקביל, פתחה המשטרה את תיק החקירה בשנית. ב-2012 הוגש כתב אישום נגד קופר בגין הרצח של ג'ני, וכמה חודשים לאחר מכן תוקן כתב האישום כך שיכלול גם את הרצח של אורית. במקביל שודרה הכתבה השנייה, שבה נחשפו נשים נוספות שקופר הצליח לפגוע בהן, לרבות שרונה בן אור, האישה השנייה שלו, שנמלטה ממנו ברגע האחרון, וד"ר מאשה זקוטסקי, איתה ניהל קופר רומן בזמן נישואיו לג'ני, ושממנה קיבל את הכדורים לרצח של ג'ני.מסוכן לנשים שחיו איתו. הקלטות שמעון קופר מתוך חדשות 2:שאלת אילנה דיין - קח אותי לרגע שאתה מבין שיש לך סיפור ענק ביד"אני חושב שזה היה הרגע שבו סיימתי את השיחה עם שרונה בן אור, האישה השנייה של קופר. לפני זה היה רגע של משבר בתחקיר, משום שמצאנו נקודות השקה לא שגרתיות בין סיפורי מותן של שתי הנשים, אבל היה חסר הדבר-מה הנוסף, אישה חיה שסיפורה מתכתב עם סיפורי הנשים שמתו. אני מודה שדחיתי את השיחה הזאת כי חששתי שהיא אולי עלולה להפיל את התחקיר. בפועל השיחה הזאת עשתה בדיוק את ההפך: היא הייתה כמעט מתוסרטת, כלומר נשמעה כמו איזה תסריט שמישהו כתב. אגב לימים קופר טען שהשיחה הזאת הייתה מבוימת, ואני יכול להבין למה - זה היה נשמע כמו קטע מסרט קולנוע. אחרי השיחה הזאת רצתי למעלה, לקומה השלישית של קשת, שם ישבו בחדר העריכה העורך דורון גלעזר, עורך המשנה אייל גונן וגם אילנה דיין - ואמרתי להם שאני חושב שאנחנו יושבים על סיפור ענק". אחת השאלות הגדולות שעולה לאורך הקריאה, גם מפיהן של חלק מהנפשות הפועלות, היא איך הוא הצליח לרמות כל כך הרבה אנשים לאורך כל כך הרבה זמן? אתה מרגיש שיש לך תשובה לזה, שפיצחת את חידת קופר?"אני יכול להגיד שפיצחתי את שיטת קופר, אבל אני גם מודה שזאת הייתה אחת המשימות הקשות בספר, כי אני לא אישה. האתגר שלי היה לצאת מבועת התחקיר העיתונאי, וללכת אל נפשן של הדמויות. זה גם החלק המעניין באמת והכיף בספר, במיוחד עם הסיפור הזה. זאת גם אחת הסיבות שלקחתי עורכת אישה (רותי יובל). היה לי קשה לי להבין איך מרגישה אישה בשנות ה-40 שלה, בקיבוץ בדרום, היה לי קשה להבין למה אישה כזאת צריכה כתף תומכת של גבר ואיך הוא מצליח ברגע הכי חלש, ברגע שהיא צריכה תמיכה, להגיע אליה. הבנתי את השיטה שלו דרך סיפוריהן החוזרים של הנשים, והעובדה שכל הנשים הן נורמליות, חכמות ואינטליגנטיות, עזרה לי להתחבר אליהן. גם רותי התעצבנה בהתחלה על ג'ני, אבל לאט לאט, כשנחשפה עוד אישה ועוד אישה, מתחילים לשאול - אולי זה היה יכול לקרות גם לי? אולי הוא היה מצליח לעבוד גם עליי? אם מדברים על שיטת קופר, זה שלב חשוב במלכודת שהוא טומן לאישה. מדובר בנשים שעברו משבר קודם בחיי הנישואים שלהן - גירושים קשים למשל. קופר מגייס לטובתו את הוריה של האישה, בחלק מהמקרים קורא להם אבא ואמא. ההורים של אותה אישה רואים בו מושיע של בתן, ולכן כשיש קלקול במערכת הנישואים (שמתבססת על שקרים), האצבע המאשימה מופנית אל האישה. היא הרי נכשלה, והנה בא האלמן המקסים, שהיה להם כמו בן, איש שירותי הביטחון, ואיך יכול להיות שהיא לא מחזיקה מעמד איתו. כתוצאה מכך, הנשים חששו מתגובת ההורים, ולא שיתפו אותם בזמן במצוקה". האתגר של הספר היה ללכת אל נפשן של הדמויות. שמעון קופר (צילום מסך מתוך "עובדה" / קשת)הרבה אנשים בספר מתארים את שמעון קופר כאיש מאוד כריזמטי וסוחף, אבל בכתבות בטלוויזיה ובתמונות הוא נראה מאוד אנמי. הצלחת להבין את הפער הזה? איך התרשמת ממנו? "קשה אולי להבין את זה דרך מסך הטלוויזיה, אבל קופר הוא אדם גדול פיזית, הוא גבוה מאוד, רחב מאוד, ואחת הנשים (טלי רון, ט.ל.) כינתה אותו 'דובי אכפת לי'. הוא באמת נראה כמו מישהו שיכול להיות משענת רחבה במובן הפיזי, עוטפת ומחבקת. בצעירותו הוא גם היה מרשים. בד בבד, יש לו יכולת מאגית קודם כל לאתר את הנשים החלשות, ולהגדיל את סיכויי ההצלחה שלו. אני חייב להגיד שאני לא התבלבלתי ממנו, להפך - התאכזבתי מעט מקופר, כי הוא לא הצליח להפיל אותי בקסמיו והצלחתי לעלות בקלות על שקריו. למען ההגינות אני הגעתי אליו אחרי שהבנתי את התמונה המלאה, ואילו כל הנשים הכירו אותו אחרי שהוא עשה הפרד ומשול ביניהן. אז למרות שהוא לא הרשים אותי ביכולות שלו, כן התרשמתי פר סיפור מהיכולות שלו, איך הוא הצליח להפיל קיבוץ שלם ברשתו".הצורך לשתף חזק מהכל כאמור, לאחר פרסום הכתבה הראשונה לפני יותר משש שנים, החלו במשטרה ובפרקליטות להתעניין מחדש בפרשה. עבור אסנהיים, שעד אז פעל תחת ההנחה שהמשטרה פסלה את האפשרות שקופר אשם, היה מדובר בבשורה משמחת. יחד עם זאת, הוא מסביר, הקפיד לעשות הפרדה בין עבודת התחקיר העיתונאי שלו לבין החקירה המשטרתית. "אני לא אוהב סימביוזה בין העבודה העיתונאית לזאת של המשטרה או הפרקליטות", הוא מסביר, "מה גם שתקופה ארוכה הרי היה לנו אינטרס מנוגד. בכל שלב גם הקפדנו שאם הם לוקחים מאיתנו חומרים זה יהיה בצו רשמי. אני בקשר טוב עם טל בן אבן, החוקרת, ומעריך את הפרקליטות שניהלו את התיק, אבל כל אחד מהצדדים ניסה להרחיק את עצמו, גם כדי שלא יהיה אישוש לתזה של קופר לפיה התכנית, המשטרה והפרקליטות שילבו ידיים". הייתה מעורבת בכל שלבי הסיפור. אילנה דיין (צילום מסך מ"עובדה" / קשת)אתה זוכר מרואיין מסוים שהיית בטוח שלא יסכים לדבר והפתיע אותך? "כמעט כולם הפתיעו אותי. הנשים מהדרום למשל (שתי נשים שקופר ניהל איתן רומן לפני היכרותו עם ג'ני), שהסכימו להיחשף בטלוויזיה, הרי אין להן שום דבר בסיפור הזה. הן נשים שחיות את חייהן, הדחיקו את קופר, ולמרות שהוא פגע בהן פגיעה ממשית, זה לא הגיע לממדים של אורית, שרונה וג'ני. והנה, הן נחשפות מול המצלמה".

הצלחת להגיע גם לבת שבע יגר, אחותו של קופר, שאף מתראיינת בכתבה. איך שכנעת אותה לשתף פעולה?"היא ראתה את הכתבה הראשונה, ונגלה בפניה הסיפור כולו ולא רק חלק קטן. שרונה, למשל, לא ידעה שג'ני מתה, והידיעה הזאת הייתה מנוף בשכנוע. גם לאחותו נדרש לצפות בכתבה הראשונה כדי להשתכנע אפילו שאנחנו אמיתיים. אז זה היה קשה, אבל היה קליק מיידי ביני ובין משפחתה. היא אישה חמה עם עיניים טובות, רכשנו את אמונה ולהפך. מבחינתנו זה היה מרעיש, לפגוש מישהו מבשרו של קופר. האמת שלא ציפיתי שהיא תסכים, ואפילו התכוננתי לזה שהיא תסרב, אבל אז היא אמרה כן. לפעמים חשוב לאנשים לדבר, לשתף ולהיות בעלי שליטה בסיפור שלהם". איפה אילנה דיין נכנסה לסיפור הזה? "אילנה הייתה מעורבת לכל אורך שלבי הסיפור, לא כעורכת או מנהלת אלא כקולגה נפלאה. גם בתביעת הדיבה חלקתי הרבה רגעים קשים, כי היא הכירה את זה, היא ידעה מה זה לכתוב תצהיר עדות. היא נדהמה מהסיפור כעיתונאית, כי הוא באמת מרעיש ומיוחד". סיפור לא ייאמן. הרשעתו של קופר, מתוך "מבט":ציניות בחוץ עמרי אסנהיים נולד בתל עדשים, בצבא שירת ביחידת 669 ולאחר שחרורו השלים תואר בכלכלה ותקשורת באוניברסיטת תל אביב. את הקריירה העיתונאית שלו התחיל דווקא במחלקת הספורט של רדיו ללא הפסקה, ורק בהמשך הגיע למעריב, שם ערך כתבות ותחקירים בנושאי פלילים, צבא וביטחון. לפני עשור הצטרף לצוות התכנית עובדה, ומאז הצליח להעלות לאוויר כמה וכמה כתבות תחקיר, שעוררו לא מעט הדים: הניסוי בחיסון אנתרקס בחיילי צה"ל, התחקיר על אסון צאלים ב', פעילות הלוביסטים בכנסת, הסוד של קפטן ג'ורג' והגילויים בדבר תקיפות והטרדות מיניות שביצע לכאורה רחבעם זאבי (גנדי). עדיין, נדמה שהפרשה של שמעון קופר הצליחה לייצר שיח גדול במיוחד. "יש הרבה אנשים שמגיבים, יותר מאשר על הספר הקודם (על פרשת צאלים ב' ט.ל.)", הוא מספר. "כל בוקר אני מתעורר לאנשים שהצטלמו עם הספר ותייגו אותי בפייסבוק. לא חשבתי שזה יקרה. מישהי כתבה לי - 'ביליתי את כל הלילה בבית המשפט, והתקשיתי להירדם', כי היא קראה את הספר בלי הפסקה. תגובות שריגשו אותי במיוחד היו של עיתונאים צעירים שקראו את הספר וציינו שהוא נתן תקווה למוסד העיתונות החוקרת". איך התגבשה ההחלטה להפוך את התחקיר הזה לספר? "אני חושב שברגע שהתחדשה חקירת המשטרה, וברגע שהוגש כתב אישום התחשק לי להתחיל לכתוב על זה. לקחתי בחשבון שיכול להיות שזה לא ייצא לאור כי לא ידעתי אם הוא יזוכה או יורשע. לא בטוח אגב שהייתי גונז את הספר, אבל זה היה דורש התייחסות אחרת בכתיבה".לקח בחשבון שהספר לא ייצא אם קופר יזוכה. עמרי אסנהיים (צילום: אלדד רפאלי)הספר בנוי למעשה כמו תהליך הגילוי שלך בתחקיר, מתחיל מג'ני, מגיע לאורית ומשם לשרונה והנשים האחרות. מדוע החלטת לבנות אותו ככה?"אני לא סופר, חיברתי שני ספרים ואולי אחבר עוד, אבל אני לא מחשיב את עצמי כסופר כי אני לא קורא מספיק. במילים אחרות, אני לא יודע איך לכתוב ספר, ואני כותב כמו שהייתי מספר את זה לך אם היינו נפגשים והיית שואלת אותי 'על מה אתה עובד?'. ידעתי מראש בתהליך הכתיבה שאני רוצה שאחד הצירים של הספר יהיה המסע העיתונאי. אז הוא (המסע) הציר הראשון. הציר השני הוא סיפורו של קופר עצמו והציר השלישי הוא סיפורן של הנשים. כשהיו לרותי ולי מחשבות לגבי מבנה הספר הגענו למסקנה יחד שהוא צריך להתקדם דרך הגילוי העיתונאי. וכך הייתי כותב דברים בפרקים מסוימים, ורותי הייתה גוזרת ומעבירה לפרקים מאוחרים יותר. היא אמרה לי למשל - 'בשלב הזה עוד לא ידעת את מה שכתוב כאן'". הרבה מהסיפורים שלך נוגעים לכשלים עמוקים מאוד בהתנהלות מוסדות מאוד חשובים בחיינו - פרקליטות, צבא, משטרה, ואתה גם מעיד על עצמך כמישהו שלוקח את העבודה הביתה. אז איך שומרים על אמון במין האנושי? איך לא מפתחים ציניות?"זה פשוט מאוד, אני לא אדם ציני, ההפך, אני בן אדם שאוהב אנשים, אני מאמין להם. אני למשל נשאר בקשר עם המרואיינים אחרי הכתבות, זה אמנם אומר שאני בקשר עם הרבה אנשים (צוחק), אבל זה שווה את זה. אני לא קהה למה שאנשים מרגישים וחושבים. כששרונה רוצה להגיד לי חמש פעמים ביום שהיא חוששת שקופר יברח מבית הסוהר - אני מבין אותה, זה לא מעצבן אותי. אני שמח לשמוע ממנה גם היום תמיד. אותו דבר עם הגיבורים של צאלים: לא מזמן אכלתי ארוחת ערב עם דורון קמפל, ויש קשר נחמד איתו, או עם אורי שגיא או עם עמירם לוין. אלה נכסים. הציניות מרחיקה, ואם אהיה ציני אני עלול לפספס סיפורים".

*#