הגר בוחבוט, עכבר העיר
הגר בוחבוט, עכבר העיר

אירועי השבועיים האחרונים, אלה שבשום פנים ואופן לא ניתן לכנות בשם הכולל "אינתיפאדה" – משל היו ישות מרושעת שקמה לתחייה פעם אחר פעם בסדרת ספרי "הארי פוטר", מייצרים בהכרח חשיפה ציבורית כוללת ומוגברת לתכנים תקשורתיים. באינטרנט, בטלוויזיה וברדיו – מערכות החדשות נמצאות במצב תמידי של "מרתון אסון". התחושה היא של שידור אחד מתמשך שהפוגותיו המועטות מוקדשות לתשדירי פרסומת,  שכל תכליתן – איך לא, להמשיך לממן את שעות האולפן, הצוותים והתחקירנים. מעין מעגל קסמים שכזה.» למדור טלוויזיה בעכבר העיר» כל הסדרות המומלצות לסתיו הקרובבשנים האחרונות ובאופן שכבר דובר בכל פלטפורמה – אקדמית, פופולרית ותרבותית אפשרית, הרשתות החברתיות מיצבו עצמן כשחקניות משמעותיות במיוחד בזירה התקשורתית שסביבנו. בכל פעם שמורגשת מתיחות ביטחונית כלשהי (או: "מבצע", "גל טרור", "סדרת פיגועים" ועוד צחצוחי לשון מהסוג הזה) – כולנו עוברים לכוננות פייסבוק, מתגייסים למילואים בוואטסאפ והופכים לקציני הקשר של כל המעגלים החברתיים שלנו, ככה, בהתנדבות.ברשתות החברתיות אנחנו לא נדרשים לכישורים ארטיקולטיביים מדהימים, ומנעד הדעות הבלתי מגובשות או מבוססות – יכולות להדהד את קירות הפיד מבלי מפריע. כחלק מאותה התגייסות הכרחית, וכמו כל מערכת חדשות שמכבדת את עצמה – אנחנו בוחרים פעמים רבות לתמוך את הטיעונים הבאמת מרחיקי לכת שלנו באמצעות תמונות וסרטוני וידאו. עד כאן – לגיטימי.עוברים לכוננות פייסבוק. זירת פיגוע הדקירה אמש בירושלים (צילום: ליאור מזרחי)אלא שבשבועיים האחרונים נדמה שסף הרגישות הציבורית עולה – כמו מנה שמנונית במיוחד מהתפריט האקסקלוסיבי של הבורגראנץ' – עד שאין ברירה אלא להקיא החוצה את הקרביים, רק כדי להמשיך הלאה לפוסט הבא ולהקליק בסקרנות פורנוגרפית על הכפתור המשולש. בעוד שהפיד שלנו נמלא בתיעוד מדמם ומבחיל של הרג – גרסת הבמאי, ערוצי התקשורת הממוסדים רוצים גם הם נתח מעוגת הקליקים הזוועתית. דווקא זכורה לי תקופה אחראית יותר, בה כל נעל ספוגת דם שנכנסה בטעות לפריים במהדורת החדשות עוררה זעקה ציבורית. היום, בעמודי הפייסבוק של ערוצי התקשורת הללו נכנעים לטרנד, בתוספת מכבסת המילים הרגילה: "תמונות קשות לצפייה". כי מה שדף הבית מגביל – הפיד משחרר. דמוקרטיה.להתפלש בטינופת אמנם קצת קשה לזכור מפאת עומס הדיווחים, אבל רק לפני שבועיים, רגע לפני גל הטרור שאין להזכיר את שמו, דווח לראשונה על אחת הפרשות היותר מזעזעות, במועדון "אלנבי 40". תוך ימים ספורים הרשתות החברתיות נמלאו בסרטוני אונס "מלאים" ו"לא מצונזרים" – שנועדו לסתום את כל החורים התודעתיים שאולי נשארו לנו אחרי שגוללו בפנינו את הפרטים המחרידים של אותו ערב. הסרטונים אגב, הועלו גם לאתרי פורנו ברחבי העולם (והורדו בהמשך) – ואולי אם קטגוריית הסנאף עוד הייתה חוקית, היה אפשר למצוא שם גם סרטוני חיסול מחבלים למיניהם.אנקדוטה של העולם הווירטואלי. זירת הפיגוע אמש בירושלים (צילום: ליאור מזרחי)הסרטונים של "אלנבי 40" ואלה של מחבלים ירויים בחוצות העיר הם שני הצדדים של אותו מטבע חולני ואלים. צפייה והפצה שלהם לא מבטאות צמא בלתי נשלט לידע או צורך מוסרי בשיפוט האירועים "האמיתיים", אלא נוטעות אותם בזיכרון הפרטי והקולקטיבי שלנו כאירועים פחותי משמעות, כאנקדוטה של העולם הווירטואלי שלא יוצאת את גבולות המסך. צפייה והפצה של סרטונים כאלה הופכת אותנו לאדישים יותר, לציבור שמוכן לא רק לקבל אל תוכו פרצי אלימות מהסוג הזה, אלא גם למחזר ולשחזר את אותם אירועים, ובכך בעצם להוסיף נדבכים חדשים של מציצנות וניצול מבלי לתת את הדעת על ההשלכות של כל אלה. אקט הצפייה מזמן התרגשות מסואבת, המשולה לזו של נער שטוף הורמונים מול דימויים פורנוגרפיים מאחורי דלת סגורה. עכשיו תוסיפו לנער הזה חבורה של מעודדים, משלהבים, מלהיטים ותכניסו אותו למקלט עם ילדה מהכיתה. סרטוני הסנאף ששוטפים את הרשתות החברתיות לא משרתים שום תכלית זולת התפלשות בטינופת אנושית מהסוג שאף אחד מאיתנו לא מוכן להאמין שבכלל קיימת. אפשר בהחלט לעשות להם הייד. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ