חלומות על לואי סי קיי: הדור הבא של הטלוויזיה

הם כותבים ב"ארץ נהדרת", עושים את הסרטונים הוויראלים שאתם משתפים על הוול ועומדים מאחורי הסדרות היומיות שעוד תתמכרו אליהן. הדור הבא של כותבי הטלוויזיה צומח לכם על הפיד ואנחנו ניסינו לחלץ מהם תשובות רציניות. באמת שניסינו

חגית גינזבורג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגית גינזבורג, עכבר העיר

מי מסתתר מאחורי הפאנץ'? ארץ נהדרת (צילום: יח"צ)

לצופה הממוצע עסקי הטלוויזיה הם מה שמוצע לו על המסך, אך עבור אלה שעובדים בתעשייה הזו מדובר בעניין מורכב שקשה מאוד להתבלט ולהצליח בו. רוב האנשים מכירים את התכניות "ארץ נהדרת", "זגורי אימפריה" ו"גב האומה" והם בוודאי יודעים מי זה איל קיציס ואולי גם מולי שגב, אך הם לא יודעים מי המוחות הקודחים שעומדים מאחורי כתיבת הפאנצ'ים או המשפט המרגש שהם שמעו הרגע מפי שחקן מאוד מוכר. הגיע הזמן שתכירו את האנשים הללו, הכותבים המוכשרים שאחראים לכתיבה של כמה מהתכניות הכי מוכרות בארץ ומי שככל הנראה יהיו הדור הבא של תעשיית הטלוויזיה.

» ראיון עם היוצר של טלנובלה בע"מ לרגל חגיגות העשור
» חוה אורטמן לא דומה לסבתא זגורי

"באתי מהאינטרנט והתדרדתי לטלוויזיה"

דור מוסקל (27), ועומר ריבק (30), הם שותפים לכתיבה ב"ארץ נהדרת" ואחראים לדבר הכי מצחיק בפייסבוק כרגע: "ערוץ הכיבוד". כמו רבים בתחום, גם דור התחיל את דרכו ברשתות החברתיות ומשם עבר לכתיבה לטלוויזיה. "הקמתי את עמודי הפייסבוק 'סטטוסים משנות ה-90' ו'סטטוסים מזויפים' והשקעתי בפרסונה האינטרנטית שלי", נזכר מוסקל. מתברר שההשקעה בעמודי הפייסבוק, שלאחר מכן הפכו לתופעת רשת, השתלמו. "כך הגעתי לתפעל את עמוד הפייסבוק של 'ארץ נהדרת' ומשם כבר התדרדרתי לטלוויזיה", הוא מבהיר. ריבק, שהיה חלק מההצלחה של אחד הסרטון הויראליים ביותר, "יניר האחמ"ש", כבר עבד ב-mako כשקיבל את ההזדמנות הראשונה. "היה לי מזל שהבוסית שלי הכירה ביני לבין מולי שגב (העורך של ארץ נהדרת. ח.ג) והוא החליט לתת לי הזדמנות", הוא נזכר ומציין ש"בהתחלה הוא הסכים שאכנס לישיבות של 'ארץ נהדרת' כפיקולו ובהמשך כשוטף כלים".

מייסדי ומנכ"לי ערוץ הכיבוד. עומר ריבק ודור מוסקל

אם בעבר כדי להיות כותב מצליח בטלוויזיה היה צריך ללכת ללמוד קולנוע ותסריטאות במשך שנים, ואז לפנות לקרנות ואנשי מפתח בתעשייה רק כדי לשמוע לא ואז שוב לא וחזור חלילה, היום העסק הזה עובד אחרת. בדור הפייסבוק, היוטיוב והבלוגים כל מה שצריך הוא סרטון ויראלי אחד שייככב בכל עמודי הפייסבוק של הקודקודים ב"רשת", "קשת" או ערוצי הכבלים והלוויין, כדי לקבל הצעה להצטרף לקאדר הכותבים שלהם.

אצל יעל כץ (36) ונעם נבו (34), שכותבות עכשיו יחד עם הבמאי והיוצר ציון רובין, את הדרמה היומית של Yes, שעלילתה בשלב זה חסויה, החיבור דווקא נולד בצורה מלאכותית. "שתינו חיפשנו את דרכנו בתחום, עד שיום אחד הסוכנות היקרות שלנו החליטו לשדך בינינו", טוענת כץ, ומודה בדיעבד שהשידוך עובד מושלם. מאז הן עובדות כצמד. "אם לא הסוכנות שלנו היינו עונות עכשיו מלשכת התעסוקה".

דווקא עבור נעה ארנברג (36) וגלית חוגי (35), שכותבות ל-Yes את הסדרה "האחיות המוצלחות שלי", בהפקת "טדי הפקות" ובבימויו של גורי אלפי, המסלול היה מסורתי יותר. "אחרי חמש שנות לימודי קולנוע בסם שפיגל, בהן הוכשרנו לגרור גריפ סטנדים ממקום למקום, הגיע אבי כהן", מציינת גלית ונותנת קרדיט למי שנתן להן את ההזדמנות הראשונה. "הוא היה הראשון שאמר לנו שמה שאנחנו כותבות מצחיק, ונתן לנו לכתוב לתכנית מערכונים שהוא ערך". מתברר שאותו מפגש עם כהן הוביל אותן לנקודה שבה הן נמצאות היום, "התכנית הזאת לא יצאה לפועל בסוף, אבל מאחד המערכונים שכתבנו אז, נולדה הסדרה שאנחנו עושות היום".

בנוסף לתסריטאות, גלית חוגי היא גם חלק מקבוצת סטנד אפ בעלת הרכב משתנה, שמופיעה במועדונים ברחבי תל אביב ושבה חבר גם ליאור אמסטרדמסקי (30), שביחד עם מוסקל וריבק גם כותב היום ל"ארץ נהדרת". אמסטרדמסקי אחראי גם לכתיבה בתכנית היומית "הנדחפים" בערוץ הילדים וכמה מערכונים באינטרנט. "לפני 'ארץ' עשיתי סטנדאפ וכתבתי מערכונים לאינטרנט עם חברים טובים, עד שרצו לעשות איתי משהו בטלוויזיה", הוא מנמק את הגעתו לפאנל הכותבים המכובד. "הראשונים שנתנו לי הזדמנות הם מולי שגב ואיל קיציס", אמסטרדמסקי מפרגן, אך מיד גם מסתייג, "אני רוצה להגיד עליהם המון דברים טובים אבל אני מפחד להישמע חנפן".

קפה, מוזה יצרתית וצחוקים

יש סיבה שריבק ומוסקל, חוגי וארנברג ועוד רבים מעדיפים לעבוד כצוות, כי אם נודה באמת ולהיות תסריטאי יכול להיות מאוד בודד. הרבה מעדיפים לכתוב בפאנל של כותבים או בצמדים. הבעיה מתחילה כשאתם גם חברים, שלרוב נפגשים בבתים, אבל גם צריכים לעבוד ולא רק להשתעשע. אצל רוב הצמדים, על אף כל הפיתויים, השידוך היצירתי-חברי עובד לא. רע. "ב-09:30 אנחנו נפגשות בלית ברירה ומשתדלות להימנע מקשר עין", מספרות כץ ונבו, "ב-10:00 מתחילות לעבוד בדממה, כל אחת בכורסא שלה. ב-12:00 מישהי כותבת משהו מצחיק והקרח נשבר ואז מתחיל היום, כשמהשעה 12:05 אנחנו יושבות אחת על השנייה באותה הספה עד סוף היום".

מוסקל, לעומתן, מקפיד על סדר יום מהודק ואחראי יותר "כל בוקר אני מגיע לבניין קשת ברמת החייל, מוצא את הבן אדם הכי חלש ופגיע בבניין ויורד לו על הנשמה כדי להתחמם. כבר שניים עזבו בגללי, למרות שדביר היתום גם ככה היה על סף פיטורים. אחר כך אני נכנס לישיבת הכותבים של התכנית, ואז אנחנו מתפזרים לחדרים. אנחנו עובדים בעיקר על המבזק של התכנית ועל מחלקת האינטרנט של התכנית". ריבק שומר על זכות השתיקה: "לא יכול לפרט, חתמתי על סודיות עם 'יום בחיי'".

אחד השידוכים המלאכותיים שכן הצליחו. יעל כץ ונעם נבו

כמו רבים מהמקצועות הקשורים לתעשיית הטלוויזיה, גם להיות תסריטאים נראה מבחוץ כמקצוע זוהר, כשבפועל מדובר בעבודה קשה שדורשת המון השקעה, יצירתיות ולא מעט אובססיות. צריך אופי מאוד מסוים כדי לשרוד בתחום הזה, שידוע בחוסר יציבות גדולה וכן רצון גדול מאוד להצליח בכל מחיר. וכמובן, הדרישה הגדולה ביותר, לדעת להתמודד דחייה וביקורת.

7 שאלות ליוצר המתחיל

מה היתרון הכי גדול במקצוע?ריבק: "אם אתה כותב בתוך מטוס, יש לך טיסות חינם לכל החיים".כץ: "החופש להיות מי שאנחנו ולראות אנשים אחרים ואת ת"לי (איגוד התסריטאים בישראל. ח.ג.) נהנים מזה".חוגי: "שעות נוחות באופן כללי, העובדה שצוחקים ממש הרבה בעבודה (חוץ מכשבוכים), וגם זה שאנשים משננים בעל פה מה שכתבת. זה דבר מרגש ברמות".אמסטרדמסקי: "אני שמח!".גורי אלפי בספיד דייל. גלית חוגי ונועה ארנברג (צילום: טל שרמן)מה החיסרון הכי גדול במקצוע?ארנברג: "כל הנושא הזה של 'מה יהיה הפרויקט הבא', תחושת הריקנות כשאין את הפרויקט הבא, תחושת הכישלון וחוסר התוחלת כשאף אחד לא מעוניין לרכוש את הרעיון הבא, ההשמנה שבאה יחד עם זה שאין את הפרויקט הבא, כאלה".אמסטרדמסקי: "אין שום דרך לדבר על זה ככה בלי להישמע כמו אפס עצום". מוסקל: "אי אפשר לזכות בפרסים שהתכנית מחלקת".ריבק: "אני לא יודע לעבוד עם שום תוכנה בעולם חוץ מוורד 2003". נבו: "חיי מדף קצרים. כל כך הרבה תסריטאים, כל כך מעט זמן שידור".

יש לכם חלום לכתוב לתכנית מסוימת או אדם ספציפי?כץ: "לעצמנו. יום יבוא ונשאיר את האייפון, האישה והילדים מאחור, ניסע למקום בו רגל אדם לא דרכה ונכתוב את הסדרה שלנו, שמתבשלת כבר שנים. אז אתם כבר תראו מה זה".מוסקל: "'ג׳וני' עם יונתן קוניאק".ריבק: "'לואי'. גם הוא ממש בעניין, זה נופל כרגע על לוחות זמנים". חוגי: "סטיב קארל. כל דבר, גם סתם הברות". ארנברג: "משה דיין".אמסטרדמסקי: "לקדוש ברוך הוא, כי וואלק הוא התסריטאי של החיים, אה? ככה או לא ככה?"

יש משהו שכתבתם עד כה שאתם גאים בו במיוחד?אמסטרדמסקי: "'המחברת הסגורה'. זאת פרודיה שכתבתי על סרטי תיכון, שהיא בעצם סרט תיכון בפני עצמו. צילמנו את זה חרא בכוונה, והבאנו מלא ילדים שהכרחנו לשחק גרוע. זה התקבל די יפה, ואני עד היום לא מאמין שלמישהו היה כוח לראות 13 דקות של מערכון בלי עלילה". נבו: "הדרמה היומית שאנחנו כותבות עכשיו. הקסם שבלהיות חלק מצוות קטן, מגובש ומדויק, שדרכו כל אחד מצליח להביא את עצמו עד הסוף".

חוגי: "אנחנו גאות מאוד מאוד בסדרה שלנו, שהיא סך כל החלומות שהיו לנו בחיים. במהלך העבודה עליה למדנו איך לעבוד ביחד ובמה אנחנו טובות.נועה: "אני גאה בשיר שכתבתי ללירן דנינו, למרות שעוד לא היה לי אומץ לשלוח לו". ריבק: "'ערוץ הכיבוד'. זה מפעל חיים שמסתכם בתשע דקות ברוטו, והוא אהוב עלינו במיוחד וגם מאמינים בו הכי בעולם. יצרנו אותו יחד עם חבר יקר ויפה בשם רותם קפלינסקי".

"עשה דברים באינטרנט עד שמישהו בטלוויזיה קרא לו. ליאור אמסטרדמסקי (צילום: ערן לוי)

מהו הסוד להצלחה בתחום?כץ: "לכתוב בזוג. מי יכול להתמודד עם הסיוט הזה לבד?".אמסטרדמסקי: "הקם להורגך השכם להורגו".חוגי: "להיות בן. ואם את בת אז הסוד הוא ניג'וס, אמונה עצמית קיצונית ברמה של טמטום וחוסר מודעות, לא להתבייש מכלום ולטמטם בני אדם עד שיגידו לך כן". מוסקל: "אנחנו לא מצליחים עדיין, אז אנחנו לא יודעים". יש לכם רגע בלתי נשכח בקריירה?נבו: "לא נשכח את היום ההוא באולפני הרצליה, כשחלפנו על פני עלמה זק, זה היה סתיו אם אנחנו לא טועות. היא הסתובבה אלינו בסלואו מושן ושאלה 'זה מכן, הריח של הלבנדר?'".מוסקל: "בראד ליף פעם אמר לי שאני האיש הכי אובססיבי שהוא פגש ודפק לי איקי של החיים". ריבק: "כשערן זרחוביץ' צבע לי את הפנים עם שוקולד מארס חם במערכון, והמשיך עם זה גם אחרי הצילומים". חוגי: "אחרי שגורי אלפי קיבל לקרוא את הסדרה שלנו, הוא שלח לנו סמס שהוא מאד מאד אוהב את הפרקים ועוד מחמאות. קראנו את ההודעה הזו קרוב לארבעים פעם, צילמנו אחת את השנייה עם ההודעה, ואנחנו עדיין קוראות אותה מעת לעת".אמסטרדמסקי: "הקריירה שלי כל כך קצרה שעצם העובדה שיש לי קריירה היא רגע בלתי נשכח". איפה אתם רואים את עצמכם עוד חמש שנים?ארנברג: "אחרי העונה השלישית של 'האחיות המוצלחות שלי', אחרי עוד סדרה, הפיצ'ר של נועה מלפני שלוש שנים עולה לשלב החבילות בקרן ושתינו ממתינות בתור לבוטוקס, כמובן".אמסטרדמסקי: "אני אחשוב על זה ואחזור אלייך". נבו: "מקוות למצוא תשובה לשאלה הזאת".מוסקל: "יאן גולן".ריבק: "עצוב ושמן".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ