פריביוסלי און מד מן: המדריך לעונה האחרונה

עונה 7א' של מד מן התחילה בחיפוש אחר הזמן האבוד, כללה שלישיה אחת ופטמה כרותה ונגמרה בנחיתה על הירח. כל מה שצריך לדעת לפני שעונה 7ב' נפתחת והעולם נפרד סופית מדון דרייפר

טל לוין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

לא כך רצה מת'יו ויינר שתיגמר יצירת המופת שלו. לא כך, עם עונה אחרונה מפוצלת, שחלקה הראשון הסתיים אי שם לפני יותר מחצי שנה, וחלקה השני מתחיל בקול ענות חלושה בימים אלה. לא כך דמיין את הפרידה מהגיבור שלו דון דרייפר, הגבר שהפך לאחד מנושאי השיחה המעניינים בדיונים על "שינוי פני הטלוויזיה". רק שחרף נתוני הפתיחה הקשים ויינר יודע שאין לו תירוצים. אם החצי השני של העונה האחרונה לא ירטיט ויסעיר את העולם ויינר הוא זה שיצטרך לתת תשובות - למיליוני הבלוגרים שמפרשים בשקיקה כל משפט ורפרנס היסטורי, למעריצים שהפכו את הסדרה לתופעה בינלאומית ולרשת AMC, שנתנה לו את הזדמנות חייו, בזמן שרשת HBO זרקה אותו מכל המדרגות. חלומות על שנגרילה

חלקה הראשון של עונת הסיום החל בפרק שכותרתו "אזורי זמן", ומצא את דון דרייפר באחד מרגעי השפל הגדולים של חייו - מפוטר מעבודתו, אשתו בצד השני של המדינה וילדיו כמעט ולא רוצים לראות אותו. אך דווקא מנקודה זו יכול היה דון לאמץ לעצמו זהות חדשה, משוחררת מכל הכבלים. אלא שבמקום להרגיש בבית בשני החופים - ניו יורק ולוס אנג'לס, הוא לא מרגיש שייך לשום מקום ובעיקר לא לשום זמן. בלוס אנג'לס הוא לבוש כמו ניו יורקי, מתחבא מהשמש ובורח לצפייה בטלוויזיה. בניו יורק הוא חסר עבודה, מנהל ישיבות סודיות ותקוע בדירה עם דלת שלא נסגרת. בדירתה של אשתו הוא צופה ב"Lost horizon", סרט של פרנק קפרה מ-1937, שמבוסס על ספר של ג'יימס הילטון. במרכז העלילה עומד רוברט קונווי, סופר, חייל ודיפלומט (שכמובן דומה מאוד לדרייפר), שנשלח למשימה צבאית אחרונה בסין לפני שיתמנה לתפקיד שר החוץ של אנגליה. בדרך מטוסו נחטף, ומתרסק בהרי ההימאליה, שם הוא מוצאת את שנגרילה – עיר מסתורית, גן עדן עלי אדמות, אוטופיה. קונווי נקרע בין הרצון להישאר בחלקת האלוהים הקטנה שהוא מצא, חלקה שבהמשך התברר שהגיע אליה בגלל יד מכוונת, לבין חבריו שרוצים לשוב לציוויליזציה. המסע שלהם הביתה נקלע בקשיים, ובסופו מחליט קונווי לקפוץ מהספינה שחילצה אותו, ולשוב לשנגרילה. דון לעומתו, עוד לא לא מצא את הנחלה שלו. לפרשנות המלאה על הפרק הראשון

הפרק השני, כולו פספסוסים וטעויות, מוצא את הדמויות כולן בשיא המאמץ שלהן להיות מה שהן לא. בולטת בפרק מערכת היחסים בין סאלי לדון, שמצידו משווה אותה לאימה, רק כדי שאנחנו הצופים נבין עד כמה היא בעצם דומה לו. הפרק, המתרחש ביום האהבה, מציג את זו האחרונה כאירוע מקרי, כמעט מפוספס במהותו, שאין למעשה דרך לקיים אותו לאורך זמן. בכלל, נסיונותיו של דון דרייפר לתקן את שקלקל או לכפר את חטאיו פוגשים בעונה הזאת הרבה דלתות סגורות. זוהי גם מהותו של הפרק השלישי שבו דון מתעקש לשוב לעבודה, ונתקל ברשימת דרישות משפילות ובאדישות רבתי לנוכחותו. זוהי דמות שלא רגילה שמסרבים לה, בוודאי לא שדוחים אותה, והנה הוא חוזר למבצרו כמו אודיסאוס, אך לא מצליח להרוג את כל המאהבים שפקדו את ביתו בהעדרו.מקבל את גורלו. דון עם מייגן, בטי ופגי (צילום: יח"צ הוט)

איך עושה מחשב? התשוקה לחזור הביתה או ליתר דיוק לעולם כפי שהיה באה לידי ביטוי ביתר שאת בפרק הרביעי, שהוא כל כולו מחווה של מת'יו ויינר לסרט "אודיסיאה בחלל". הדמות המרכזית בפרק היא המחשב הראשון שמגיע למשרד הפרסום, תוצרת IBM. הכניסה של הטכנולוגיה רק מחריפה את תחושת חוסר השייכות והערך של דון, שהופך לא רק לסגן של הסגן של הארט-דירקטור, אלא גם למישהו שהייחודיות שלו, זו שעד עכשיו העניקה לו פריבלגיות, משחקת לרעתו. וכשהתנאים בעולם האמיתי מחריפים מהדהדת מרחוק שוב "שנגרילה", אותה אוטופיה אבודה של תענוגות והנאות - הפעם דרך דמותה של מרגרט, בתו של רוג'ר, שבורחת ממחוביותיה לקומונה היפית, הכי רחוק מהמחשב שאפשר.

אבל גם הכמיהה רבתי של כל הדמויות בסדרה לשוב למקום טוב יותר או להבדיל לברוח למקום כזה לא הכינה אותנו לשיאה של העונה בפרק החמישי. שתיים מהסצנות הנועזות ביותר בתולדות מד מן הופיעה בה - כל אחת מייצגת בתורה את הפיתוי והסכנה שבפנטזיה. במקרה הראשון הייתה זאת מייגן, שמפתה את דון למנאז-אה-טואה, אולי ניסיון אחרון להחזיק בנישואים שלה, ששתי הצלעות המרכיבות אותם כבר מזמן איבדו זה בזה עניין. במקרה השני היה זה מייקל גינזבורג, שברגע של טירוף חותך את הפטמה שלו על מנת להעניק אותה לפגי. בשני המקרים, כמו לאורך הפרק כולו, מופיעה הטכנולוגיה לא כהבטחה גדולה אלא דווקא כמה שחוצץ בין בני האדם, שלא לומר דורס אותם בדרך לשפר את העולם. ניגודים בינאריים. מייגן וסטפני (צילום יח"צ)ביי ביי סיקסטיז כמו בכל פרק של מד מן, וייתכן שבעונה הנוכחית במיוחד, מרפרר היוצר לאירועים היסטורים שנוגעים-לא-נוגעים בדמויות. מההליכה על הירח דרך נאום ההשבעה של ניקסון ועד הפלרטוט הבלתי פוסק עם רצח שרון טייט - מת'יו ויינר מבקש לספר באמצעות דון דרייפר את הסיפור של החלום האמריקאי ושברו. הפרק השישי התרכז בקיץ הסוער ביותר בתולדות ניו יורק, שכלל בין השאר את מהומות סטונוול של הקהילה הגאה, בעקבות פשיטת המשטרה על בר גייז. בתאריך זה מדי שנה צועדים מיליוני להטב"קים בארצות הברית כחלק מאירועי הגאווה. לא לשווא בחר ויינר לכנס לעונה הזאת את התפרקות חלקיו של הגבר האמריקאי - מצד אחד דון הוא כבר חסר משפחה, איבד את אשתו הראשונה, השנייה וגם איזו קרבה לידיו. מצד שני דון הוא כבר לא זכר האלפא שהיה (או לפחות זה שרצה להיות על ידי הפיכתו מדיק לדון) - אל מול עלייתם של גברים מסוג אחר - אפרו אמריקאים, יהודים, לטיניים והומוסקסואלים. הירח לא שייך לאף אחד. ברט קופר נפרד (צילום יח"צ AMC)

אבל עם כל הכבוד לסטונוול ואפילו לפרנק סינטרה, ששירו המפורסם My Way שוחרר ב-1969, האירוע הגדול ביותר בשנה זו היה כאמור הנחיתה על הירח. זהו גם האירוע שסביבו מתכנסות כל הדמויות בפרק האחרון של עונה 7א', כשאת כל אחת מהן הוא פוגש בנקודה אחרת בדרך להגשמת החלום שלה. שני אירועים משמעותיים קוראים באופן מקביל להיסטוריה הרוחשת בפרק זה - האחד הוא האיחוד המוחלט בין פגי ודון, שמצליחים סוף סוף לשתף פעולה כראוי, ולהוציא תחת ידיהם קמפיין מוצלח או כפי שזה מנוסח באנגלית "To land the campain", ממש כמו שמנחיתים ספינת חלל. האירוע השני הוא הפרידה מברט קופר  שהולך לעולמו. לאחר מותו מדמיין אותו דון שר "הירח לא שייך לאף אחד, הדברים הכי טובים בחיים הם בחינם". נכון, יש כאן אירוניה שנוזלת מכל פינה, משום שקופר לא סתם מבצע נאמבר מוזיקלי, אלא הופך את המוטו הזה לג'ינגל פרסומאי של ממש, וכמו במקרה של רוג'ר גוזל מהמסר את תמימותו. אבל ויינר לא כל כך ציני אחרי הכל – כי דון דרייפר, רגע לפני שילך סופית למותו המטאפורי או הממשי, הבין שהתרגשות כמו זו הכרוכה בנחיתה על הירח, מוציאה החוצה איזו אנושיות שאין לה מחיר.

אז אולי מת'יו ויינר לא רצה לסיים ככה, עם הפסקות ומתיחת זמן, ואולי בין חלק א' לחלק ב' קרו מספיק דברים בעולם ובטלוויזיה כדי שמד מן תידחק קצת מסדר היום. אבל האמת היא שאת הנחיתה על הירח שלו הוא כבר עשה, עם צעדים גדולים שאי אפשר לשכוח כל כך מהר. הרי במידה מסוימת סופה של מד מן כבר ידוע לכולנו מראש, ומוצג בכתוביות הפתיחה שלה, עם דמותו של דון צונחת מהקומה הגבוהה בשדרות מדיסון. וכמו בכל טרגדיה טובה, גם אם יודעים את הסוף אי אפשר שלא להסתכל, ואי אפשר שלא לצאת עם קתרזיס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ