ירין כץ, עכבר העיר
ירין כץ, עכבר העיר

הרצון האנושי להמשכיות, ואולי גם הפחד מפני הסופיות, העמידו יוצרים רבים לאורך ההיסטוריה בפני דילמה לא פשוטה: האם להמשיך ולהרחיב את יצירת המופת שלהם או להשאיר אותה סגורה וחתומה בפנתאון היצירות הגדולות? מצד אחד, הפיתוי ליצור המשך לאותה יצירה הוא גדול. הקהל סקרן, הכסף מבטיח והעולם הדמיוני שנברא ביצירה עוד לא מיצה את כל האפשרויות הגלומות בו. מצד שני, הסיכון גדול גם הוא: הציפיות הגבוהות עלולות להוביל לאכזבות קשות ואף לסדוק את התפישה הרווחת לגבי גאוניותם של היצירה המקורית ושל האדם שיצר אותה. אפילו אלוהים, כך אומרים, ניסה את מזלו עם הברית החדשה והקוראן, לאחר ההצלחה הפנומנלית של התנ"ך.

» סמוך על סול – לכל הפרטים

גם יוצרי סדרת הטלוויזיה עטורת השבחים "שובר שורות" - וינס גיליאן ופטריק גולד - החליטו לנסות את מזלם וליצור סדרת המשך, או למעשה סדרת הקדם (פריקוול), ליצירת המופת הטלוויזיונית שלהם. הסדרה החדשה שלהם, "סמוך על סול", המשודרת בארץ בהוט, ביס, ובסלקום TV, מתמקדת באחת מדמויות המשנה האהובות בשובר שורות. זהו עורך הדין האקסצנטרי והממולח סול גודמן (בוב אודנקירק) – בתקופה שמקדימה בשש שנים את העלילה המתוארת ב"שובר שורות". בסדרה החדשה אנחנו מגלים ששמו האמיתי של גודמן הוא ג'ימי מק'גיל, ושבתקופה ההיא הוא היה סנגור תפרן שעבד בפרקליטות מדינת ניו מקסיקו. הוא אבוד ומיואש, ולא רואה שום תקווה בעתידו (מי שצפה ב"שובר שורות" דווקא מכיר היטב את עתידו כעורך הדין הטוב ביותר שפושע יכול להסתייע בו, וגם את נפילתו העתידית שהחלה ברגע שפגש בוולטר ווייט). 

פה גדול ככוח על. סול גודמן (צילום: יח"צ)

כוחה של מילה

מצפייה בשני הפרקים הראשונים בסדרה, נראה שגיליאן וגולד יצרו את סדרת ההמשך הזו מהסיבות הנכונות. קודם כל מפני ששידורה של "שובר שורות" הסתיים בסך הכל לפני כשנה וחצי, כך ש"סמוך על סול" מוגשת לצופה במרחק סביר ולא ארוך מידי משידורה של הסדרה האם. שנית, מכתיבת הפרקים ניכר שהדמות של סול מרתקת את היוצרים, ושהם אוהבים מאוד את העולם שרקמו ב"שובר שורות". פעמים רבות כשמדובר בסרטי וספרי המשך, נדמה כי היוצרים פועלים מתוך רצון לספק את תאוות הקהל, או לחילופין – להתנכר לכל מאפיין שהביא להם את אהבת הקהל והמבקרים (במוסיקה התופעה הזו מכונה "סינדרום האלבום השני").

לא כך ב"סמוך על סול". סגנון הצילום והבימוי דומה מאוד לזה שאפיין את "שובר שורות", וסול גודמן (או ג'ימי מק'גיל) ממשיך ללהטט במילותיו ולתבל את המונולוגים שלו בציטוטים מסרטים מפורסמים. אפילו דמויות משנה מוכרות מ"שובר שורות", כמו סוחר הסמים טוקו והרוצח השכיר מייק, מקבלות זמן מסך ומאפשרות לצופה להרגיש בסביבה נוחה (עד כמה שמפגש עם סוחרי סמים ורוצחים שכירים יכולים להוות סביבה נוחה). מצד שני, לא מדובר בהתחנפות זולה לקהל, אלא בסדרת טלוויזיה עשויה היטב – בדיוק באותו הסטנדרט שהציבו היוצרים ב"שובר שורות".

הסטנדרט נשמר. "סמוך על סול" - טריילר:

באחת הסצנות הראשונות בפרק השני של "סמוך על סול", מק'גיל יושב מול אקדחו השלוף של טוקו, ומדבר ללא הרף כדי לנסות לחלץ עצמו מהצרה אליה נקלע. כשהוא מסיים לדבר משתרר שקט בחדר, וטוקו ממתין כמה שניות בהלם קל עד שהוא אומר: "וואו. חתיכת פה יש עליך". זו הנקודה המשמעותית ביותר בדמותו של גודמן/מק'גיל: בעוד וולטר ווייט השתמש במוח המבריק שלו כדי להפוך לאחד מברוני הסמים הגדולים באיזור ניו מקסיקו, הכלי היחידי שעומד לרשות גודמן הוא הפה שלו. אפשר לומר שאם לגודמן כגיבור דרמתי יש כוח על, הרי שזה הכוח להשתמש במלים. ואכן, בסצינה מבריקה בהמשך הפרק השני, המילים האלה יצילו ממוות אלים אותו ואת שני הנערים שהיו שותפים למזימה שרקח. כשסוחר סמים סדיסט קובע את גזר הדין במשפט השדה, רק אשף מילים כמו גודמן יכול להגיע איתו להסכם הכולל עונש של שתי רגליים שבורות במקום שיסוף גרונות וניקור עיניים.

עלייתם ונפילתם

למרות כל האמור לעיל, "סמוך על סול" מכילה גם כמה פגמים מובנים, ובראשם הערצה אמריקאית דביקה ל-Self-Made Men שבונים עצמם בעשר אצבעות - כלל לא חשוב אם מדובר בפושעים נתעבים או ביזמים כלכליים שמיטיבים עם החברה, ובלבד שעשו זאת בכוחות עצמם. כיוון שאנחנו מכירים את עתידו של  מק'גיל, ידוע שבמהלך הסדרה הוא יבנה את אימפריית ההגנה-על-הפשע שלו, ודווקא בגלל זה חשוב ליוצרים להראות לנו כמה עלובים היו חייו הקודמים (ובסצנה הראשונה בסדרה אנחנו מקבלים הצצה לעתיד שאחרי "שובר שורות", בו גודמן חוזר להיות עלוב וחסר כל). אחרי שצפינו במשך חמש עונות בעלייתו ונפילתו של וולטר ווייט, ב-"סמוך על סול" היוצרות מתהפכים: את נפילתו של גודמן כבר ראינו, ועכשיו מציעים לנו לחזות בעלייתו לגדולה.

מצוינת, משעשעת ומותחת. "סמוך על סול" (צילום: יח"צ)

אם נשים בצד את הקיטש שמצליח להסתנן גם לסדרות האמריקאיות הגדולות ביותר, הרי ש"סמוך על סול" היא סדרת טלוויזיה מצויינת, מצולמת היטב, משוחקת היטב, משעשעת ומותחת – כזאת שמעריצי "שובר שורות" יהנו מכל רגע של צפייה בה. האם מי שלא צפה בשובר שורות יוכל להינות ממנה? ספק גדול. לפחות על פי שני הפרקים הראשונים, המימד הנוסף שמאפשרת ההיכרות המוקדמת עם חלק מהדמויות ועם עתידן הופך את הצפיה בסדרה למהנה, מותחת ועמוקה הרבה יותר מצפיה ללא אותה היכרות מוקדמת. אפשר לומר שצפייה ב"סמוך על סול" מבלי לראות קודם את "שובר שורות" היא כמו אכילת סושי בתחנת דלק. אפשרי, אבל לא מומלץ.

» סובב שורות: איך נולדה תופעת הספין אוף?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ