אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך להגיד ערבייה בלי להגיד ערבייה?

הופעתה של לינה מחול השבוע ב-"The Voice" היא ניסיון לשים בקונטקסט נורמלי את אחד הנושאים הקשים והאיומים שקורים לחברה הישראלית. ניסיון שמזייף למרחוק

תגובות

השבוע הגיעה לינה מחול ל"The Voice". לינה מחול היא ערבייה. את זה לא אומרים ב"The Voice". כלומר, לא מסתירים את זה: ברור שלינה מחול ב"The Voice" כי היא ערבייה. בתוכנית שהפכה באופן סופי לקבוצת תמיכה, מ"את כל כך מוכשרת לינה" ל"אוהבים אותך לינה", כבר לא מברכים את הכישרון לבצע קאברים יפה, אלא את הכישרון לבצע קאברים יפה למרות סבל גדול כלשהו. ולהיות ערבייה בישראל (סאבטקסט) זה סבל גדול, ולכן סיפור מספיק טוב כדי להיכנס ל"The Voice". מה הסבל הגדול? אה, לא מדברים על זה.» 2 The Voice - כל הכתבות והביקורות» The Voice: הפצעים הפתוחים נפתחיםלינה מחול היא לא המשתתפת הערבייה הראשונה בריאליטי ישראלי. בדרך כלל מדובר בנערות נוצריות שבריריות ויפות, מוכשרות אבל גם עדינות, כאלה שלא מפחידות אותך. בכל זאת, שרות "I am from New York" ו"כי האדם עץ השדה" (עם היוצא דופן של סאז, בחור קשוח, בעונה השנייה של "לה לה לנד"). עם הזמן התפתחו קודים לאיך לדבר על זה שלינה מחול ערבייה גם בלי לדבר על זה שהיא ערבייה. אומרים "עכו". לינה מחול מספרת שהיא מעכו, ואז יובל בנאי, כדי להגיד ששומעים שהיא ערבייה, אומר "אני אהבתי את הנוף של עכו כזה".אולי נקודת המבט הזאת גזענית וקטנונית – למה בכלל זה שלינה מחול ערבייה צריך להיות כל מה שמדברים עליו? אולי עדיף פשוט להתייחס אליה כמו לכל הילדים? למה לשים על השולחן את מה שלא חייבים לשים על השולחן? התשובה היא שזה כל הזמן על השולחן. לינה מחול בתוכנית כי היא ערבייה, ועל הטיקט הזה היא תרכב עד הגמר. היא תצליח בגלל זה או למרות זה, תשיר בכוונה שירים ש"מזכירים את עכו" או שירים ש"לא מזכירים את עכו". הניסיון לשים בקונטקסט נורמלי, עם תאורה מתאימה ומייק־אפ אחיד, עם חיוכים גדולים בכוונה ומאמצים גדולים מצד השופטים להתחבב על המועמדת כדי להראות שהם ליברלים, את אחד הנושאים הקשים והאיומים שקורים לחברה הישראלית – יחסי יהודים־פלסטינים, מאבק תרבותי וחברתי ולאומי על דמוקרטיה, פאשיזם, כיבוש, כל מה שעומד ברקע של "עכו" – חורק כמו שהוא אמור לחרוק. הזיוף צועק רחוק. עד הנופים של עכו.מאז שהריאליטי כאן, נשאלת השאלה האם זה טוב לך, כמיעוט, לשלוח נציג לקלחת הזאת. מצד אחד, התוכניות האלה נוטות לעשות ממך אידיוט, או לכל הפחות לא להתייחס אליך ברצינות ולעשות פאן מהמצוקות שלך. מצד שני, אתה שם. וכשאתה מיעוט, זה לא מובן מאליו שאתה שם.לא רימתה כששרה לביבי על תותחיותו. שרית חדד (צילום: אוליבייה פיטוסי) השבוע, אותו שבוע שבו שרית חדד התמוגגה מלינה מחול ב"The Voice", היה אותו שבוע שבו ההקלטה שלה שרה "אתה תותח" לביבי חרכה את מהדורות החדשות. יכול להיות שזאת התשובה לשאלה איזה ערך פוליטי יש להשתתפות ב"The Voice". שרית חדד לא זייפה כשהיא אהבה את השירה של לינה מחול ב"The Voice", ולא רימתה כשהיא שרה לביבי על תותחיותו. אין מבחינתה קשר בין הדברים. יש כאן בכל זאת היתממות מסוימת, כי כשהקהל של "The Voice" מוחא כפיים ללינה מחול באקסטזה, הוא לא מוחא כפיים רק ללינה מחול – הוא מוחא כפיים גם לעצמו: לפתיחות שלו לקראת עכו, למזרח ולמערב, לליברליות. אבל כששותקים את כל מה שמריח כמו פוליטיקה, מעקרים את הכוח של מדמנות מיינסטרים כמו "The Voice" לשנות משהו בעולם הזה. הריאליטי־טראש היה יכול, בטח בגלגול החדש שלו כקבוצת תמיכה, להיות מקום שכמו שהיו מגדירים את זה שם משנה את העולם. בשביל זה, הוא צריך להיות מקום שמדברים בו על דברים שמפחיד לדבר עליהם – אבל ב"The Voice" עוד מפחדים לדבר עליהם.

כתבות שאולי פספסתם

*#