מקהלה עליזה: מאחורי הקלעים של The Voice

שלומי שבת הוא כמו אבא של טופז ובכל זאת מדיח אותה, אביב גפן לא עושה חיים קלים לרז שמואלי והיא אוהבת את זה, ומיטל מיכאלי בעיקר מרוצה מעצמה. אילה בלופולסקי מציצה מאחורי הקלעים של ריאליטי הכישרונות

אילה בלופולסקי, עכבר העיר | צילום: מנחה נופה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילה בלופולסקי, עכבר העיר | צילום: מנחה נופה

"שלומי בנאדם מדהים, הוא כמו אבא לכולם", אומרת לי טופז אבדנג, כולה אושר, אופטימיות ותמימות, שעות ספורות לפני שהודחה על ידי הבטיח לשמור עליה – ממש כמו אבא. "אולי לפני שהוא הסתובב הייתי בוחרת במנטור אחר, אבל אני לא מצטערת שהוא הסתובב, כי אני מאוד אוהבת אותו". דווקא רז שמואלי, ילדת אור הירח לשעבר, מסתכלת בעין מעט יותר מקצועית. "אביב הוא לא אדם פשוט", היא מודה כשהיא מדברת על העבודה עם אליל נעוריה. "לפעמים הוא אומר דברים שאולי לא חשבת שתשמע, אבל זו גם הגדולה שלו. אני חושבת שעדיף לקבל את כל האמת לפרצוף מאשר להתבחבש ולהגיע אליה בסוף בתחפושת של ביקורת בונה."הביקור מאחורי הקלעים של The Voice העמיד אותי על ההבדל העיקרי בינה לבין כוכב נולד. פרט לאופי השונה באופן מהותי של האודישנים, מה שמפריד בין שתי התכניות זו רוח ההפקה. בעוד ש"כוכב נולד" היא תחרות של יחידים עצמאיים לחלוטין,The Voice מחברת בין המנטורים לנבחרת, כחלק מהרצון לנסוך במתמודדים שלה תחושה של משפחה. לדברי חלק ניכר מהמתמודדים היא גם מצליחה. » The Voice ישראל - כל הביקורות והכתבות » איך הפך אביב גפן לדוד שמרני?» מנטור שמנטור: שרית חדד במירוץ אחרי הרגש» אביב תעשה לי מנטור: השופטים של The Voice מדברים

המעריצים של הקול

אני מגיעה לאולפנים מעט לפני השעה הנקובה, שמונה בערב. המנטורים, חומקים לאולפן הראשי, והמתמודדים מכונסים לתוך ה"ווי רוּם" (חדר המתמודדים). באולפן הראשי, מיכאל אלוני עושה חזרות אחרונות מול הטלפרומפטר - "הראש שלנו כאן והלב שלנו שם, איתם", הוא אומר בחטף. ההפקה מחלקת שלטים לקהל שעומד למרגלות הבמה. לידי אישה מבוגרת עם שלוש ילדות, אחת מתוכן כנראה בתה. "אנחנו מעודדות את התכנית", היא עונה בצחוק כשאני שואלת בעד מי הן, אבל אחת הילדות לא מסתירה את משוא הפנים: "אני הכי אוהבת את קטלין, אבל היא לא מופיעה היום". האחרת מתעסקת ללא הרף בסמארטפון בעל כיסוי סגול זוהר. היא לא לבד - כולם, ילדים (יש שם עוד רבים, בעיקר ילדות) ומבוגרים כאחד, מצלמים ללא הרף במסכים הפרטיים שלהם, מתעדים, משוויצים בפני חברי הפייסבוק: "תראו! אני ב'The Voice'!". ההפקה מבקשת דממה. מיכאל מקליט את הפרומו לתכנית, והקהל, שההמתנה בדממה קשה עליו מנשוא, מתפרץ במחיאות כפיים סוערות עם סיום הטייק. מהרמקולים נשמעים הרגעים האחרונים של מהדורת החדשות. "כולם על הרגליים!", פוקדת ההפקה, "לא להסתיר את הטלפרומפטר!". מחובר לטלפרומטר. מיכאל אלוני

הקהל אוהב השלישיה של שרית חדד עולה ראשונה. את אור חמרי הקהל אוהב. גם את לורן דה פז – הביצוע הקצבי שלה אמנם עושה עוול לשיר הרך של יוריתמיקס, אבל הקהל רגיל להפעלות קבוצתיות, ומוחא כפיים בקצב. הביצוע של אור אדי מצד שני, צעיר מדי ומסולסל מדי בשביל שיר כמו "ותשאירי לי מקום לחבק אותך. ההפקה מבקשת "להרים, להרים!",כדי לעודד את הבחורה שבה יבחר רמי קליינשטיין בעוד דקות ספורות. לאחר מסירת גזר הדין דה פז ממהרת לפרוש הצידה. דמעות אין, אבל הכעס והכאב ניכרים. אני מנסה לרגע להוציא ממנה משהו יותר מאשר: "זה מה שהעם רצה, זה מה ששרית רצתה, וזה בסדר גמור", אבל מניחה לה די מהר. לורן יוצאת החוצה, לשאוף אוויר צח. "עצוב לי שלורן הלכה", אומר אור חמרי, שההופעה הראשונה שלו בשידור חי הסתיימה בגריפת קולות כחביב הקהל, "אבל אני הכי מאושר בעולם כרגע. לא ציפיתי לזה. אני עכשיו מבין שהקהל בבית אוהב את מה שהוא רואה."העם מחליט. חמרי, דב פז ואדיתנו בסלסולים

אחריהם עולה השלישיה של רמי קליינשטיין. מיטל מיכאלי נותנת ביצוע ל"אתה לי ארץ". היא לא עומדת בתחרות מול "פפראצי" הביזארי, במובן הטוב של המילה, של חנן בן סימון, ו"אם את עדיין אוהבת אותי" של אור כהן . קהל הצופים מוכיח שוב – רק תנו לו סלסולים, והוא מרוצה. "רמי מכה בי הרבה, משכנע אותי להוריד בסלסולים ובכל מיני דברים כאלה", מודה כהן כמה דקות לאחר ההצלה. "אני מנסה למצוא את הכניסה למסגרת המוזיקלית שרמי בוחר ליציאה דרך הדברים שאני מאוד רוצה לעשות. האיזון הזה הוא על סף הבלתי אפשרי, אבל אנחנו עובדים על זה, ואני באמת מתאמן המון. אני באמת שמח שבחרתי ברמי, הוא באמת מועיל לי".השלישייה האקלקטית של קליינשטיין. מיכאלי, בן סימון, וכהן  ובעוד שכהן ובן סימון מפגינים עצבות על עזיבתה של מיטל מיכאלי, היא, מצידה, המודחת היחידה של הערב הזה שנראית רגועה להפליא. היא מסתובבת בין האנשים, מתראיינת בשמחה, ורומזת שההדחה התנהלה בהתאם לציפיותיה. "אני מבסוטה לגמרי", היא אומרת בחיוך רחב. "זה נשמע מוזר? אני ממש שמחה. אני מרוצה מהערב הזה, מרוצה מהשמלה שלי, מרוצה מהשיר שבחרתי; ואני מרוצה מחנן בן סימון. אני מרוצה".מודחת אבל מרוצה. מיטל מיכאלי עכשיו מגיע תור השלישיה של שלומי שבת. צחי הלוי נותן ביצוע בלתי אחיד של אחד הלהיטים של החודשים האחרונים, "Moves like Gagger". טופז אבדנג נותנת הופעה אנרגטית עם "רגע פרטי", אבל יובל דיין הולכת על הישראליות האולטימטיבית עם "מנגב לך את הדמעות", וסוחפת אחריה את המצביעים בבית. על הבמה, אחרי ההדחה, אבדנג נראית רגועה, אבל כשהיא יוצאת היא מתיישבת בצד ומתפרקת בדמעות. אחת המפיקות מרגיעה אותה מעט ושולחת אותה אל המצלמות. "שיעזבו אותה קצת, שתירגע", מתמרמרת דיין בעודה מפגינה חברות אמיתית. "הם צריכים את זה", מסבירה המפיקה, "זה גם בשבילם". לכולם ברור שזה זמן המצלמות היחיד לו תזכה אבדנג לתקופה ארוכה, אולי לתמיד. ישראליות אולטימטיבית. יובל דיין כנראה שקטלין רייטר צדקה כשמיהרה, בתחילת הערב, להמעיט בערך עצמה כפייבוריטית: "כלום לא בטוח בפורמט הזה. אני אשתדל לעבור כמה שיותר שלבים." בינתיים גם דה פז חזרה, ורייטר יוצאת מה"ווי רום" ותופסת אותה בחיבוק חזק, עד שלא מזכירים לה את חובתה כלפי המצלמות. היא אומרת משהו לדה פז והולכת לפריים. החלום ושברו השלישיה של אביב גפן סוגרת את הערב. נועה גולן בראל מהמרת על שיר שקט עם "תמיד כשאתה בא" – ומפסידה לאנדרדוג ליאונל פרטיין, שזוכה להצלת הקהל בזכות (איך לא?) ביצוע ל"שלכת" של עמיר בניון. מחוץ לפריים, אביב גפן מניד בראשו לשלילה לכל אורך הבית הראשון – ובצדק. רק כשהקצב, ואיתו פרטיין, מתחמים, מתחיל גם הוא לרקוע ברגלו. למרבה המזל, להקת האינדי המתהווה של יהל דורון וגיא מנטש היא המרענן הרשמי של הערב עם ביצוע ל"Chasing Cars" של "סנואו פטרול", והבחירה של גפן היא כמעט מתבקשת. המודחת, האנדרדוג והמרעננים הרשמיים. השלישייה של אביב גפן

מיד עם ירידתה מן הבמה מסתגרת גולן בראל ב"ווי רוּם" ולא יוצאת. קשה להאשים אותה. שלושת האחרים, מאידך, ששים אלי מיקרופון. "אני אמשיך לעשות את מה שאני יודע הכי טוב, אני אמשיך לעשות את האמת שלי", מבטיח פרטיין. "באיזשהו שלב זה משכנע, ואני אמשיך לעשות את מה שאני רוצה לעשות". האמת של דורון ומנטש משכנעת אותי יותר. "לעשות את השיר הזה על במה כזאת זה פסיכיות בעינינו", אומר מנטש. "זה פשוט חלום שהתגשם, כבוד, וכיף ענק."המהומה התקשורתית נמשכת עוד דקות ארוכות – בעיקר כשהקהל, על סמארטפוניו, נוהר החוצה. אבל אני והצלמת שאיתי, כבר לא שם. רק במונית חזור אני מתחילה לעבד בראשי את הערב הזה. ערב שבו כל הנותרים, בלא יוצא מן הכלל, דיברו על הצער על עזיבת המודחים, על תמיכת המנטורים ועל החזית המאוחדת בנבחרת. ערב שבו הקהל בבית ביצע כמה מבחירות ההצלה המשונות ביותר שיצא לי לחזות בהן. ערב שבו כולם, הפקה ומתמודדים כאחד, בלא יוצא מן הכלל, התרוצצו, ספרו שניות ממש, וניסו לרַצות את כולם. המסקנה היחידה שאני מצליחה להגיע אליה היא שאולי ראוי שמישהו יזכיר, הן למתמודדים והן לקהל, שהתכנית היא "הקול" – לא "המקהלה".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ