סמים, זיקנה ונשים חזקות: "מד מן" מסיימת עונה חמישית

העונה האחרונה של הסדרה התאפיינה בפער הולך וגדל בין המבוגרים לצעירים: דון נדחק לשוליים, רוג'ר כבר לא רלוונטי ורק פגי מצליחה להמציא את עצמה מחדש. רגע לפני פרק הסיום, קרן בר לב מסכמת את העונה שנגמרה לה הסבלנות לסאבטקסט

קרן בר לב, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרן בר לב, עכבר העיר

מד מן סגרה השבוע בארצות הברית עונה מלאת תהפוכות, כיאה לתקופה שבה היא מתרחשת – פוליטית, מדינית ותרבותית. עבור צופיה הוותיקים לא מדובר בעונה קלה, והציפייה הממושכת מתום העונה הרביעית לא תרמה לעיכולה. הפער בין העונה החמישית לראשונה הוא כמו ההבדלים בין ברט קופר לפיט קמפבל– אחד איטי, דורש סבלנות ואורך רוח ומלא תובנות למי שיקשיב היטב, והשני פזיז, חסר טאקט ואכזרי. » מד מן - כל הביקורות והכתבות» מד מן: הזמן של פגי אולסון» מה מסתתר מאחורי השירים של "מד מן"?» מד מן חוזרת: מורה נבוכיםבמילים אחרות, העונה החמישית של "מד מן" לא נתנה קרדיט לצופיה כפי שעשו עונות קודמות. גם אם עדיין מדובר באחת הסדרות האיכותיות ביותר המשודרות כיום (אם לא האיכותית מכולן), העונה הזו התאפיינה בדימויים מפורשים ובמטאפורות בוטות שקשה לפספס גם בצפייה ראשונה. לא חסרות דוגמאות לכך: דון דרייפר כמעט ופוסע לתוך פיר מעלית ריק רגע אחרי ששחרר את אשתו הצעירה מייגן מתפקידה בסוכנות; מייגן מתריעה מפני אוויר רעיל שעלול להיכנס לדירתם בפנטהאוז, רגע לפני שהם מגלים שבטי מנסה להרעיל את מערכת היחסים ביניהם וזו רק ההתחלה.אבל השינויים ב"מד מן" יכולים להתפרש כעוד סממן תקופתי. הזמנים משתנים. העונה הזו, שנפתחה בסצנת ההפגנה מתחת למשרדי "Y&R", היא הוכחה לכך. 1966 היתה שייכת למוזיקאים שהתנסו באל.אס.די, למעריצי מדע בדיוני שהכירו לראשונה את קפטן קירק, לצעירים ולממהרים. אין לה זמן לסאבטקסט, אין לה פנאי לניואנסים דקים. הזמנים משתנים. פתיח העונה החמישית של "מד מן": לא נועדתי לזמנים האלה

הפער ההולך וגדל בין הצעירים לדור המבוגר, הוא התמה המרכזית של העונה הזו. ב"סטרלינג קופר דרייפר פרייס" המצב אינו שונה – דון, ברט ורוג'ר נאבקים על מקומם מול מי שמנסה לתפוס אותו ללא רחם, בין אם מדובר בשותף ותיק כמו פיט קמפבל ובין אם בדם חדש כמו מייקל גינזברג. הם נלחמים בכוחות האלה אבל גם תלויים בהם. הלקוחות רוצים קהל צעיר, והם זקוקים לצעירים שיידעו לדבר אליהם בשפה שהם מבינים.אחד המאפיינים הבולטים של התקופה וגם של העונה הזו הוא המוזיקה, שלקחה חלק משמעותי בעלילה מהפרק הראשון, כשמייגן שרה לבעלה הנבוך את "זו-ביזו" המדבק. הלקוחות של הסוכנות דורשים את הביטלס ואת רולינג סטונס, גם אם הם לא מבינים למה. אבל בעוד שדון דרייפר מתרפק על  "I Want to Hold Your Hand" בפנטזיה האידילית שלו בפרק "מקומות רחוקים", ה"ביטלס" חולפים על פניו ומוציאים את " Revolver ". השיר " Tomorrow Never Knows " המושמע מתוכו הוא שיר שעליו ממליצה מייגן הצעירה לבעלה, אבל הוא בקושי מצליח להתמודד איתו עד סופו. ב"מקומות רחוקים" מאזין רוג'ר ל"ביץ' בויז" שרים את " I Just Wasn't Made For These Times" יחד עם רעייתו הצעירה, שיר ההולם במיוחד את ניסיונותיו להיאחז במעמדו ההולך ומתדרדר. מייגן, מצידה, מתקנת את הלקוח מ"היינץ" כשהיא מסבירה לו ששירם של ה"רולינג סטונס" הפופולאריים בקרב הצעירים נקרא "Time is on My Side". ברור ומפורש מזה לא תוכלו למצוא.מביך ומדבק כאחד. "Zou Bisou":לא בכדי אנו פוגשים את דון דרייפר בתחילת העונה ביום הולדתו ה-40 – אבן דרך משמעותית שכל הצעירים מסביבו דואגים להזכיר לו. מייגן מכנה אותו זקן, פגי מעווה את פניה מאחורי גבו, הארי קריין מעניק לו מקל הליכה ובנו בובי פוסק בפשטות כי אין סיכוי שיחיה עד גיל 70. בעל הברית העיקרי שלו בעונה הזו הוא רוג'ר, שנשאר גם הוא מאחור כשהמהפכה הגיעה. דון הוא סתגלן, ואין טוב ממנו בהתחלות חדשות, כפי שהוא אומר לליין בשיחת הפיטורין שלו. אבל בפרק החדש הזה בחייו, חי במנהטן בדירה שיקית ומודרנית ונשוי למייגן החיננית ומלאת התשוקה, הוא מתקשה למצוא את עצמו. דון, ללא ספק הדמות המשמעותית והמרכזית בסדרה, נדחק לשוליים בעונה הזו. העלילות המרכזיות שלו נעו בין מערכת היחסים המתוסבכת עם מייגן לבין מעמדו במשרד, בשונה מהעונות הקודמות, הנושא הראשון תופס בחייו מקום חשוב יותר מאשר השני. הצעת הנישואין המפתיעה שחתמה את העונה הרביעית נראתה לנו כמו גחמה נואשת אחרי מותה של אנה, אבל בעונה הזו נראה שהמקום של מייגן בחייו אמיתי ושהוא מוכן לפשרות בחייו שעם אשתו הראשונה, בטי, לא היה שוקל כלל. דון מוכן להשתנות. אמנם לא בלב שלם, אבל עם כוונה אמיתית, ולו כדי לרצות את מייגן. אבל היא מתקשה להבין את מקומה בחייו, סובלת מחוסר ביטחון ניכר ונגררת איתו למריבות על ימין ועל שמאל, כשהיא מתקשה לקבל את השינויים באופיו ובחייו. "בכל פעם שאנחנו רבים זה גורע מעט מאיתנו", היא אומרת לו בסצנה שבה הוא כורע על ברכיו כמו ילד ומתחנן לסליחתה. הפחד שלה מוצדק. אמנם דון לא מתפתה לבגוד בה גם כשיש לו הזדמנויות, אך ברגע של הזיה אנחנו מגלים שהסיוט הגדול ביותר שלו הוא ליפול לתוך המלכודות הישנות וללכת אחרי יצריו.  מוכן להשתנות עבורה. דון ומייגן (צילום AMC)בעבודה המצב קשה לא פחות. דון מאוים על ידי הקופירייטר החדש שהכריח את פגי לשכור, מייקל גינזברג, ושם לו רגל במהלך מביש. "לא אכפת לי, יש לי מיליון רעיונות", מטיח בו גינזבורג כשהוא חושף את דון בקנאתו, ודורך על היבלות של איש הקריאייטיב הוותיק. גם המהלך שעשה דרייפר בעונה הקודמת, המכתב שפרסם נגד חברות הטבק, מתגלה כמכשול אמיתי עבור הסוכנות, שלקוחותיה מזהים אותו כנקמן ולא נאמן. דון מנסה לשעוט קדימה אבל מגלה שהוא זקוק לרוח הצעירה של מייגן, למוחו החריף של גינזברג ולנקודת המבט של פגי. לראשונה בחייו, הוא לא מצליח להמציא את עצמו מחדש.בין שני העולמות

רוג'ר סטרלינג, כאמור, חווה קושי גדול לא פחות. האיום העיקרי על מעמדו הוא פיט קמפבל, והשניים מנהלים מלחמה גלויה שכוללת החלפת משרדים, ניסיונות לגנוב לקוחות זה מזה והתנצחויות הדדיות בפומבי. הפתרון המעשי של רוג'ר הוא כסף – הוא משלם 50 דולר למזכירה כדי שתעמיד פנים שהוא חשוב, משלם להארי 1,100 דולר כדי שיוותר על משרדו לפיט, קונה דירה לג'יין כדי שתעזור לו להשיג לקוח ומשחד את פגי וגינזברג כדי שיכתבו עבורו קמפיינים מנצחים. אבל כל הניסיונות הללו מותירים אותו עם רגל פה, רגל שם. כמו הדמות שהוא רואה במראה במהלך טריפ האל.אס.די שלו, גם הוא חצי צעיר וחצי זקן, ילד שמסרב להתבגר ולקחת אחריות.גם פיט קמפבל שבוי בין שני עולמות: בעוד בחייו הפרטיים הוא גר בפרבר אפרורי עם אשתו ובתו, לכאורה החלום האמריקני, בחייו המקצועיים הוא מרגיש מלך בעיר הגדולה והקורצת, וזאת למרות שהוא נכשל שוב ושוב בניסיונותיו לצעוד בנעליו של דון. במובן מסוים הוא משיג את המטרה הזו: הוא מצליח לבסס את מעמדו בתחום ואפילו חווה רומן סוער עם אשתו של גבר אחר. אבל בגלל אופיו הוא מוצא את עצמו שוב באותה נקודה: ממורמר, מתוסכל, מבולבל בין קנאה וצרות עין לבין שאפתנות בריאה וחי בתחושה שאין לו בעצם כלום. הוא נגרר למאבק פיזי עם ליין בניסיון להוכיח שדרכו היא הנכונה, אבל מוצא את עצמו מושפל. רק הזונה שקוראת לו "המלך שלי" מצליחה לעורר אותו, כי בעיני כל השאר הוא בעיקר מעורר רחמים ודוחה. בעצם אין לו כלום. פיט קמפבל (צילום AMC) העונה הזו ציינה תקופת מעבר ושינוי גם עבור דמויות הנשים בסדרה, והמשותף לכולן הוא חוסר ההשלמה עם גורלן וניסיון לשנותו. פגי מתגברת על פחדיה, מכירה בערכה האמיתי ועוזבת את המשרד, ג'ואן נפרדת מבעלה והופכת לשותפה בסוכנות ומייגן רודפת אחרי החלום, מתפטרת מעבודתה כקופירייטרית ומנסה להיות שחקנית. אלא שהתהליכים האלה מתרחשים למראית עין בלבד. פגי הפמיניסטית מתאכזבת קשות כשבן זוגה לא מציע לה נישואין אלא רק מגורים משותפים, מייגן מתקשה למצוא עבודה כשחקנית וג'ואן משיגה את השותפות בדרכים לא מוסריות בעליל.נראה שבעיני הדמויות הנשיות בסדרה, המטרה מקדשת את האמצעים. ודווקא בעונה שבה ג'ואן מתעמתת עם בעלה גרג על כך שאנס אותה ומסרבת לקחת סיוע כלכלי מרוג'ר, אבי בנה הביולוגי, היא מסכימה לקבל אחוזים במשרד תמורת לילה עם לקוח פוטנציאלי. פגי רוצה עצמאות כלכלית ואישית בלי להתנהג כגבר, אבל הופכת אט-אט לגבר ספציפי מאוד, דון. היא מכורה לעבודה, שאפתנית, בורחת לאלכוהול ולסקס מזדמן בקולנוע ממש כמו המנטור שלה. וכמוהו, היא מאבדת את מעמדה לטובת גינזבורג, אך בניגוד אליו משכילה לאסוף את עצמה ולהתחיל מחדש.וגם כמה מילים על הדמויות המשניות, שתפסו העונה מקום משמעותי: ליין, שנטל את חייו לאחר הסתבכות כלכלית, נתן הצצה נוספת לדמותו המרתקת ומלאת הסתירות, שנחשפה כבר בעונה הקודמת, ולראייה, החזרת הארנק האבוד ומלא המזומנים, אך שמירת תמונתה של המאהבת הסקסית. בטי, שנעדרה מצמד הפרקים הראשונים, ממשיכה לקנא בכל מי שיש לו חיים טובים משלה, וקוברת את חוסר שביעות הרצון שלה מתחת לשכבות שומן. וסאלי דרייפר הצעירה, שנקרעת בין התבגרות מהירה והרצון להפוך לאישה, לבין הפחד מהעיר המלוכלכת וההשלכות של ההתבגרות, תוך ניסיון להיאחז בעוד כמה רגעים אחרונים של ילדות.אז איך תסתיים העונה הזו? ניסיון העבר מלמד כי עלילות משנה מרומזות ברקע לרוב מגיעות לקליימקס מפתיע ומשאירות אותנו פעורי פה מול טוויסט בלתי צפוי – ההשמנה של פגי שמתגלה כהריון, שבירת מערכת היחסים של בטי ודון, ההתפטרות של השותפים ופתיחת הסוכנות וכמובן, האירוסין של דון ומייגן. איזו עלילה תתגבר כנחשול ותסחוף אותנו בפרק האחרון? עד מחר, מי שהתאפק וטרם צפה בפרק האחרון, יאלץ להסתפק רק בניחושים.

האם גם הפעם נישאר פעורי פה? הטריילר לפרק האחרון בעונה:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ