לא רק כדורגל: אבי מלר חיה פוליטית

אבי מלר לא מטפח ציפיות מהיורו, מתגעגע לשדר ליגה אנגלית, מזדעזע מהיחס לפליטים ולא אופטימי בנוגע לכדורגל הישראלי. והפתעה, האנגלופיל בכלל בעד נבחרת הולנד

אבישי זילברברג, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבישי זילברברג, עכבר העיר

טורניר היורו שייפתח מחר יסוקר על ידי ערוץ הספורט, כהרגלו בשנים האחרונות, מהצד. זכויות השידור הן כבר מזמן בגדר נעדר מבחינת הערוץ, שבמקום זאת נאלץ לנתח את מה שהמתחרים משדרים. נעדר נוסף מבחינת הערוץ בשבוע הראשון ליורו יהיה אבי מלר, אשר - תאמינו או לא - נמצא בימים אלה בצילומים של תוכנית ריאליטי הקשורה לענף הכדורגל. מסיבות חוזיות מלר לא ממש יכול לפרט בנוגע אליה, אבל מוכן לספר שרק ב־15 ביוני הוא יחזור לחייו הרגילים ויצטרף לחבריו בערוץ הספורט.

» יורו 2012 - לכל הכתבות, המידע, המשחקים והפרשנויות» איפה כדאי לצפות במשחקי היורו?» ההסיטוריה העקומה של שירי הכדורגל» אייל ברקוביץ' לא מתכוון להחמיץ את היורו“בשביל הרפתקה כל כך מיוחדת ומאתגרת של פעם בחיים”, מספר מלר (58), “שווה להפסיד שבוע מהטורניר, מה גם שזו חוויה שמאוד משתלמת כלכלית. גם ככה אני אראה את המשחקים בטלוויזיה. אנחנו אמנם סגורים בווילה, אבל יש לנו טלפונים ואינטרנט”. יש תחושה שיהיה יורו משמים.“אין דריכות מצד הקהל והתקשורת. הם פחות להוטים, אולי מכיוון שזה בפולין ובאוקראינה, אולי בגלל הפרשות שהיו לנו בארץ והעונה שעוד בקושי נגמרה. גם היו כאלה סיפורים כבירים בכדורגל האירופי – מנצ’סטר סיטי, צ’לסי, מונפלייה, ריאל של מוריניו, גווארדיולה, יובנטוס. קשה לעכל משהו חדש, זה בדיוק הקיץ שבו היינו צריכים לנוח”.עושה רושם שגם השחקנים היו מעדיפים לנוח. וגם הפער בין הכדורגל ברמת המועדונים לרמת הנבחרות הולך ומעמיק.“נכון, מאז שהקפיטליזם החזירי החל לאפשר לבנות קבוצות של גלאקטיקוס הפער נהיה יותר גדול, אבל מעשית זה אף פעם לא פגם בהתלהבות כשהטורניר התחיל. מונדיאל 2010 התחיל איום ונורא, אבל אחר כך התקדם ויכולנו קצת ליהנות ממנו. אני חושב שהמצב עכשיו מצוין כי אין לנו ציפיות בכלל מהטורניר הזה. אם הוא יהיה אפור ונורא, אז הוא בסך הכל יעמוד בציפיות. אני לא חושב שזה יהיה יורו אדיר שייזכר כמו גרמניה 88’ או שבדיה 92’, אבל גם לא מזעזע כמו יורו 2004. יש לי הרגשה שהטורניר הזה לא יהיה כביר, אבל יהיה סביר”.שווה להפסיד שבוע מהטורניר. אבי מלר (צילום: עזרא לוי)

אני ציוני־חרד מלר, אנגלופיל ידוע שחי בלונדון בין 1975 ל־1985, נאלץ להתרגל בעשור האחרון למציאות חדשה. הימים שבהם היה שדר הבית של הליגה האנגלית עברו חלפו. ערוץ הספורט הפסיד את זכויות השידור של הפרמיירליג, כמו זכויות שידור רבות אחרות, למתחרה הגדולה, צ’רלטון. מלר נאלץ לעשות הסבה לשידורי ליגה גרמנית, ובהמשך לאיטלקית ולספרדית.בערוץ שלו הבינו את החשיבות האסטרטגית של הליגה הספרדית וכבר כמה שנים הם מנסים למכור אותה לצופים כ”ליגה הטובה בעולם”. ניסיון שעם כל ההערכה לברצלונה וריאל מדריד לא ממש מחזיק מים, גם לא את המים של מלר, מתברר. “אני כל כך מחובר לליגה האנגלית, שהאמת היא שאני אתיישב לראות את בלקבורן נגד וויגאן בדריכות גדולה יותר מאשר את ולנסיה נגד ברצלונה. שידרתי השנה את הליגה הספרדית ומאוד נהניתי, אף על פי שלא שידרתי את ריאל וברצלונה. כל עוד זו לא היתה מיורקה המשעממת של חמד ואוואט זה היה בסדר. הקצב, האווירה והתחרותיות של הליגה האנגלית זה משהו יוצא דופן, אבל אני מאוד נהנה לשדר ליגה איטלקית וספרדית וללמוד דברים חדשים. הזיקה לאנגליה תמיד תישאר, אבל אם היה לי זמן הייתי הולך עכשיו לעשות שנת השתלמות בליגה הגרמנית, שהכדורגל שם זו חוויה תרבותית מופלאה”. איך היה לעבור מליגה שבה אתה מקצוען אמיתי לליגות שאתה פחות מבין בהן? זה כמו ששחיין יעבור מסגנון חתירה לגב.“מצד אחד זה מאוד מתסכל, עצוב, ויש גם קנאה במי שמשדר את הליגה האנגלית. מצד שני, מעז יוצא מתוק כי אני ממשיך לצפות בה ולא מוותר על אף משחק או עדכון, אבל עשיתי כברת דרך עצומה ברפרטואר שלי ולמדתי המון דברים אחרים. השתלמתי, התעדכנתי, הרחבתי אופקים למרחבים שלא היו אפשריים אם הייתי נשאר בנישה של אנגליה. בשבילי ההכנה לשדר משחק היא לא פחות מהנה מהשידור עצמו”. ומה התחזית שלך לגבי נבחרתך האהובה, אנגליה?“האמת היא שמעולם לא הייתי אוהד של אנגליה. ב־1974, בתור חייל בן 19, התאהבתי בהולנד ומיררתי בבכי בהפסד שלה בגמר המונדיאל. מאז אני אוהד שלה ושל הטוטאל פוטבול וכל מה שהוא מייצג”.וואללה. ובכל זאת, מה תגיד על מצבה העגום של הנבחרת האנגלית?“אנגליה מגיעה במצב פנטסטי, לראשונה מאז 1970 אין ממנה ציפיות. הרי נבחרות ישראל ואנגליה דומות מאוד עם שינוי קוסמטי קל. בישראל חושבים שהנבחרת צריכה להעפיל לכל טורניר, והאנגלים חושבים שהיא צריכה לזכות בכל טורניר. בשתי המדינות גם חושבים שעמדת המאמן תמיד תעשה את ההבדל, ולא מבינים שחשיבות המאמן לא כזו גדולה. הפעם יש לאנגליה מאמן אפור, רוי הודג’סון, אבל הוא איש עבודה ואני מאוד מרוצה מהמינוי שלו. אלא שיש לו נבחרת אפורה מאוד ואנגליה לא תעבור את השלב הראשון. לפחות הפעם לא יוכלו להגיד שזה בגלל הלחץ והציפיות. אני אומר שאוקראינה תעלה מהבית הזה יחד עם שבדיה או צרפת”.את היורו מרחיבים בטורניר הבא ל־24 קבוצות, אז ישראל תהיה חייבת להעפיל אליו.“אז יש צ’אנס גדול מאוד ובהגרלה הבאה של מוקדמות היורו כולם יקפצו ויגידו ‘מה הם אוכלים? ציזיקי? ומי זו בכלל יוון?’, ואז נגמור מקום רביעי ואפילו לא שלישי. הסיכוי הסטטיסטי עולה, אבל מה העתודה של נבחרת ישראל? אפשר ללקט פה ושם גרגרים באמצעות מקריות, אבל אפילו מול צפון אירלנד אנחנו לא עדיפים – אנחנו קטנים ובינוניים”. ובחזרה ליורו, נבחרת איטליה תחזור לעצמה?“מצד אחד, היא עומדת לזכות כי שוב יש לה פרשת שחיתות ברקע וכשהיו כאלה ב־1982 וב־2006 הם זכו במונדיאל. אבל מעשית, אין להם נבחרת מספיק טובה, יש להם בעיה רצינית בקישור ובהתקפה. הם מבוגרים ולא מספיק יצירתיים וחדים”. הולנד שוב תגיע רחוק?“אני חושב שכן, אני אפילו רואה סיכוי טוב לשחזור גמר המונדיאל מול ספרד. ההולנדים נמצאים בנסיגה קלה, אבל אני חושב שבגלל הבינוניות של שאר הנבחרות הם יכולים להגיע רחוק”.מה עם צרפת, שמעט מאוד סופרים ושנראית כמו סוס שחור?“לוראן בלאן הוא המאמן הנכון בזמן הנכון. זו הנבחרת שעשתה את מתיחת הפנים הגדולה ביותר. ועדיין, אני לא רואה אותם מגיעים יותר מדי רחוק. חצי גמר יהיה הפתעה מבחינתי”.מתלהב. מלר ב"סופר קלאסיקו": אתה חושב שהארגון יעבור בלי פאשלות?“יעבור בלי פאשלות. יכול להיות שיהיו, אבל מי שירגישו אותן הם בעיקר האוהדים. אנחנו נקרא פה את הכתבות של העיתונאים שנסעו ושיקטרו על לוחות הזמנים של הרכבות, ופה ושם חסר אוטובוס, ופה לא בנו אוהל תקשורת כהלכה - אבל מבחינת מתקנים ואירוח הנבחרות אוקראינה ופולין תספקנה את הסחורה ל־16 הנבחרות”. יש הרבה צבע פוליטי מסביב לטורניר הזה. אוקראינה היא מדינה לא דמוקרטית שמשתיקה את האופוזיציה. יש שם את מחאת הזונות. פולין מצדה זו המדינה הכי אנטישמית וגזענית באירופה וגם לאוקראינה לא חסר בתחום הזה. אתה חושב שזה יבוא לידי ביטוי בטורניר?“אני מקווה שמחאות פוליטיות יישמעו ושלא נחזור לארגנטינה 78’ כשלא ידענו מה מתרחש עם החונטה הצבאית ששלטה שם. אני איש פוליטי ואם יש מקום להפגין מחאה נגד המשטרים אז השבועות הללו הם בדיוק הזמן והמקום, ואני מקווה שזה יתאפשר ושלא ינקטו באמצעים דיקטטוריים כדי להרחיק מפגינים”.גם קטטות בין אוהדים עלולות להידרדר לקיצוניות הפעם.“למה? בגלל הגזענות? בגלל האולטראס?”."כן. בדרך כלל מדברים על זה הרבה מאוד לפני ללא פרופורציות. אני מאוד מקווה שגם הפעם זה יישאר דיון תיאורטי בלבד. אגב, שידרתי העונה גם ליגה פולנית וזה היה כאב ראש לא קטן, אבל במגרשים עצמם לא ראיתי בעיות”. אם כבר משברים וגזענות, אתה עוקב קצת ממקום מפלטך בריאליטי אחרי משבר הפליטים שמסעיר את המדינה?“ודאי. בתור הומניסט אני מזועזע עד עומקי נשמתי מהאפשרות שמדינת ישראל, זו שקמה כדי לספק לעם היהודי את המפלט שלו, מסוגלת כיום להתייחס לפליטים – ולא אכפת לי אם קוראים להם מסתננים או אנשים שמנסים למצוא לעצמם חיים טובים יותר – ביד קשה, בזרוע גזענית ובשיח בוטה שלקוח מפרוטוקולים של משטרים שלמדנו מהרגע שנולדנו איך לגנות אותם ולהגיד ‘לא עוד’”.חלק מתושבי דרום תל אביב יגידו “אבי מלר חי לו ברעננה, חוכמה גדולה מצדו לדבר כשהוא לא חי פה לידנו”.“אני מבין את זה ואני מבין את המצוקה שלהם ואני לא בא לאנשים האלה שסובלים בדרישה להתמכר לסבל. אני בא בדרישה לממשלה, לדאוג לרווחה של האנשים שחיים שם ולרווחתם של הפליטים. הרי זה אפשרי, מדובר בהחלטה תקציבית, אפשר להעביר תקציבים מהמתנחלים ומבניית אולפנות ומגרונים כדי לפתור את הבעיה הזו. זה מה שנקרא סדר עדיפויות. יש פה בני אדם שיכולים להפוך לבני אדם עובדים ולאזרחים, לממשלה יש אפשרות לפתור זאת בדרך הומנית, לאומית, שבאה מתוך הלב היהודי ולא מתוך המוח השטוף”. שמתי לב שאתה משתף בפייסבוק דברים פוליטיים.“האמת שאני ממעט להשתמש בכלי הזה, אבל כשאני רואה משהו שמצית לי את הדמיון או מבהיל לי את הנשמה אני משתף, בכל זאת, יש לי 5,000 חברים. אני חיה פוליטית מאוד ערנית, חברה שלי אומרת שאני לא עושה מספיק ולא יוצא להפגנות, אבל אני חי את הפוליטיקה ביומיום, צורך, קורא, מתעדכן, מגיב, מנסה לדבר ולשכנע את המשפחה שלי. אני חרד לגורלנו. אני ציוני־חרד”.

הומניסט. מלר (צילום: עזרא לוי)הכל מס שפתיים מלר, כאמור, מזוהה מאוד עם הכדורגל האנגלי בפרט והעולמי בכלל. בכדורגל הישראלי הוא פחות בולט, אולי זה בגלל חוסר האהדה לקבוצה ספציפית. “גדלתי בחיפה והייתי אוהד הפועל חיפה ואיפה שהוא זה נגמר לי”, הוא מספר, “האמת שחציתי את הכביש לכמה שנים ספורות והייתי אוהד מכבי חיפה, אבל אז נסעתי לאנגליה ב־1975 וכשחזרתי ארצה אחרי עשור כבר נשארתי אוהד בעיקר של ווטפורד”. אז אתה לא ממש פוקד את המגרשים בארץ.“השנה הייתי במשחק או שניים בלבד, אבל אני מאוד אוהב ללכת למגרשים. אני גם לא מאלה שמזלזלים בכדורגל שלנו. אני מותח ביקורת חריפה מאוד על הניהול שלו, אבל אני תמיד מזכיר שאנחנו מדינה צוציקית ושנעשתה כברת דרך ב־64 השנים האחרונות. העובדה ש־44 שחקנים יצאו לחו”ל זה לא עניין של מה בכך. המתקנים השתפרו, גם מחלקות הנוער התקדמו מעט. אני לא מאלה שמתנשאים בגלל שהייתי באנגליה, במונדיאלים וביורואים”.אבל אי אפשר להכחיש שהיתה פה עונה גרועה ואלימה במיוחד.“נכון. אבל הזכייה של קרית שמונה באליפות היא סיפור ענק. אם ניפטר מרעות חולות של ניהול, הכדורגל פה עוד יוכל להתקדם”.אבל יש כל כך הרבה רעות חולות.“הרעה העיקרית זה הניהול המרכזי בהתאחדות לכדורגל. אם פעם אחת נצליח לעשות מהפכה שם, אולי שאר המחלקות יצליחו להראות שהן יכולות להניב יותר פירות. יש בסיס לזה”. כאיש כדורגל וכחיה פוליטית, אתה רואה תקומה מאחת הוועדות שיוקמו?“מה פתאום, כבר התבטאתי לגבי זה. גם לא מתכוונים באמת להקים אותן, זה בסך הכל מס שפתיים, קרקס אדיר של ספינים כשמטרת האנשים למעלה היא להשכיח את המצב, והתקשורת בישראל עוזרת כי אנחנו מחפשים ריגושים חדשים ולא מטפלים בשום נושא בצורה רצינית. אם אתה רוצה למצוא רעה חולה, אז תראה איך אף חקירה לא הוציאה שום דבר. מהחקירות של פרשת פנאן, של ישראל כהן, אושרי לוי, ‘הכדור המרכזי’ ואפילו הסיפור של שחקני סכנין שנחשדו בגניבה מהדיוטי פרי כשצולמו על ידי מצלמות אבטחה, ובסוף סגרו את התיק מחוסר ראיות. זה משגע אותי, איך זה יכול להיות? האם בכל מקום יש לנו שמעון מזרחים בעשרות שיודעים למשוך בחוטים ולסדר דברים? האם הריקבון פושע במקומותינו עד שניתן לעבור לסדר היום גם על דברים שזקוקים לטיהור?”.איך להגדיר אותך? פרשן־עיתונאי?“כן. אפשר להגדיר אותי גם כשדרן, אבל אני יותר נותן תוספת לשידור, למרות שאני משדר גם פליי־ביי־פליי. בליגת האלופות אני פרשן וכך גם ב’חדשות הספורט’ ובתוכניות תוכן שאני מופיע בהן. במקרים האלה אני פרשן־עיתונאי, אני אמנם לא מביא ניוז אבל מתייחס לניוז”.זהו, אתה ונדב יעקבי נהנים מתדמית מאוד נקייה. מצד שני, זה נורא קל כשאתה מסקר תחום ואף פעם לא מביא ידיעה שלך ולא צריך להתלכלך עם מקורות וקבוצות.“יש יתרון בלא להתבוסס בביצה הישראלית, אבל כשאתה מתבוסס בביצות אחרות של קונטרוברסיה אז יש לזה מחיר. מספר הטוקבקים הגדול ביותר שקיבלתי בחיי היה בשנה שעברה כשכתבתי מאמר של 1,200 מילה על למה מוריניו הוא אדם מתועב בעיני ומדוע אני לא מכבד אותו ולא מוכן להתייחס לאיכויותיו כמאמן. קיבלתי 250 טוקבקים בעד ו־250 טוקבקים שהיו נאצות, קללות וביקורות על השידורים שלי. אני מודע לכך שמכיוון שאני לא עוסק בכדורגל הישראלי אז אני לא סופג אש, אבל אם אני תוחב את ידי לאיזה עיסוק שקצת סוטה מהשוליים אז אני מיד חוטף. לפני שלושה חודשים כתבתי מאמר ובו כתבתי דימוי שאמר ‘יותר קיצוני ובוטה מאביגדור ליברמן’. היית צריך לראות מה קיבלתי בתגובה. אני לא חושש מזה, אני מניח שגם חלק מהקוראים יתייחסו לנטיות ההומניות שעליהן סיפרתי כיפות נפש ותבוסתנות. היתרון שלי הוא שכשאני בא לדבר על ספורט אני בא מאהבה. זה לא שאין לי ביקורות, אבל אני תמיד מנסה שזה יהיה ממקום של כבוד. אני מבין שאני במקום שהרבה אנשים היו רוצים להיות בו ובכל בוקר אני מברך על כך שהביזנס שלי הוא גם הפלז’ר שלי”.הימורים קצרים לסיום: מי זוכה ביורו ונגד מי בגמר?“ספרד מנצחת את הולנד”.מלך השערים?“שאלה קשה. מכיוון שבתחילת העונה בחרתי שפלופ השנה יהיה רובין ואן פרסי והוא הפך למלך השערים עם העונה הגדולה בחייו, אתן לו את הכבוד הפעם ואבחר בו, כך שכנראה הוא לא יבקיע אף שער”. הפתעת הטורניר?“רוסיה ושבדיה, אחת מהן תגיע לחצי הגמר”. מיהו פרשן הכדורגל הישראלי שאתה הכי נהנה לשמוע?“רן בן שמעון ומוטי איוניר. לטעמי הם המאמנים והפרשנים הכי טובים בארץ”. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ