"ביצ'יות מבית טוב": אז מי המפלצת עכשיו?

אם להפסיד זה הדבר הכי חמור שיכול לקרות לך בחברה קפיטליסטית, לחזור לפרברים זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לך בארצות הברית. איילה פנייבסקי מאבחנת את מפלצת הפרברים

איילה פנייבסקי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילה פנייבסקי, עכבר העיר

כל מי שחווה פעם כישלון - כלומר, כל מי שציפה מעצמו פעם למשהו - יודע כמה זה, באופן מאוד מובן מאליו אבל באותה מידה בלתי ניתן לתפיסה, פשוט נורא. כל מפלה - פיטורים, גירושים – הופכת להיות סך כל הדברים שחשבת על עצמך (מוצלח, חכם, יודע מה אני עושה), שמתערער (כושל, אידיוט, קלולס). כישלון הוא חתיכת חטא בחברה שרודפת הצלחה. הוא צעד אחורה במרוץ שאתה אמור לנצח בו, משהו כמו שני תורות בכלא. הדבר היחיד שיכול להחמיר את המצב בשעת כישלון הוא שכולם מסביב יודעים עליו ויכולים לסמן על הלוח הכללי את הצעד וחצי שלך לאחור. ברגעים כאלה, המשבצת שלהם עצמם פתאום תיראה טוב יותר."ביצ'יות מבית טוב", שעלתה השבוע ב־yes, מכנסת שני מוקדים של חרדות אמריקאיות גדולות: הכישלון והפרברים, שתי דרכים להגיד באנגלית של טלוויזיה את אותו דבר. אמנדה ווגן, כוכבת הסדרה, היתה ביץ' מהגיהנום בתיכון, שגדלה יפה, נחלצה מהעיירה, חיה בעיר הגדולה עם מיליונר (החלום האמריקאי) ושני הילדים שהגוף שלה לא מסגיר שהיא ילדה לו. לכאורה, אמנדה ווגן ניצחה את החיים. אבל לחיים יש נטייה לחזור לגומלין, ובעלה של אמנדה מתברר כקרימינל על ששדד חצי עולם, מיידוף סטייל, ואז נהרג בתאונת דרכים בשעה שהחברה הכי טובה של אמנדה מוצצת לו. מה אפשר לומר: החיים 1, אמנדה 0. שני מוקדים של חרדות אמריקאיות. מתוך "ביצ'יות מבית טוב": בשלב הזה קורה לאמנדה מה שקורה להרבה מאוד דמויות אמריקאיות בשנים האחרונות – היא נאלצת לחזור הביתה כלוזרית. זה קרה גם לקני פאוורס מ"Eastbound & Down" (שהעונה השלישית שלה משודרת החל מהשבוע ב־yes), אקס כוכב בייסבול שחוזר להיות מורה לחינוך גופני בחור שהוא גדל בו, ובמידה מסוימת גם לג'ורג' אלטמן מ"Suburgatory" (שחודשה לפני שבוע לעונה שנייה), שעוזב את ניו יורק לפרברים עם בתו. השיבה הזאת נוראית, כאמור, משתי סיבות – גם כי להפסיד זה הדבר הכי חמור שיכול לקרות לך בחברה קפיטליסטית, וגם כי אתה נאלץ לחזור למה שהפך להיות סמל לכל מה שעשוי מסיליקון וטעם רע בארצות הברית – הפרברים. אם כישלון והצלחה נעים קדימה ואחורה, אז הפרברים והמרכז הם כישלון והצלחה שנעים פנימה והחוצה. הפרברים הם כישלון בטלוויזיה האמריקאית. והם לא רק הכישלון – הם גם העונש עליו. החברות הדאלאסיות של אמנדה מהתיכון נראות כמו מפלצות קטנות במקרה הטוב ומפלצות גדולות במקרה הרע. הן מנותחות למוות, כי הן גרות בפרברים, ומה כבר יש להן לעשות עם הזמן שלהן חוץ מקולגן. החיים העלובים שלהן הובילו אותן למצב שבו אין להן סיכוי להינשא לארכי־נבל עשיר בטירוף שיבגוד בהן עם ה־BFF שלהן. אכן, טרגדיה. הדבר היחיד שקורה בפרברים חוץ מניתוחים פלסטיים, זה, כמובן, רכילות (עקרות בית נואשות שיכללה את עובדת החיים הזו לכדי שלמות), מה שכמובן לא מקל על שובה הכישלוני של אמנדה הביתה. רכילות וניתוחים פלסטיים. מתוך "ביצ'יות מבית טוב": מה שהכי מגוחך, או אולי עצוב, בדאחקה המתוזמרת על חשבון הפרברים, היא שתעשיית הטלוויזיה והקולנוע מוכרת לתושבי השוליים את החרא שהיא מוכרת להם, ואז צוחקת עליהם שהם קונים אותו. זה לא כמו ריאליטי ישראלי, שמוכר לפריפריה חלומות מופרכים ואז חוגג איתם את הדרך העילגת למעלה. נשים נשואות מהפרברים שמנסות בכל הכוח (והכסף) להיראות כמו כוכבות הוליוודיות צעירות רק עושות את מה שלימדו אותן בטלוויזיה. למה הן עניין לצחוק עליו? כי הן ניסו. ובחברה שכל כך מקדשת הצלחה, לא רק להיכשל אסור – גם לנסות זה פאתטי. אז מי המפלצת עכשיו?

"ביצ'יות מבית טוב". ימי ראשון, 21:15. yes Drama.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ