בקסטריט בויז: אושרי כהן ואיתי תורג'מן עושים פאן

אילו היתה ל"Girls" גרסה ישראלית, צמד השחקנים והחברים היו מככבים בה. "נויורק", סדרה חדשה בכיכובם, מנסה בכוח להיות משהו שהיא, ואנחנו, לא

איילה פנייבסקי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילה פנייבסקי, עכבר העיר

לרגע חשבתי לעשות מהמדור הזה שאלון ויזואלי (יותר קל לשרטט תרשימי זרימה מלכתוב 600 מילה על סדרה ישראלית חדשה), משהו כמו "בחן את עצמך: האם אתה אושרי כהן או איתי תורג'מן?". כבר היו כמה שאלות לדוגמה ("האם אתה מעדיף כדורעף חופים או את אנה ארונוב?"), עד שהבנתי שהתשובה הסופית לשאלון כזה בהכרח תהיה "גם וגם" או "לא זה ולא זה". ההבדלים בין שני הבחורים האלה זניחים, וזה לא רק כי הם שני חברים טובים, שכמו הרבה חברים ותיקים מדי (קורה הרבה עם כלבים, נניח) הופכים להיות מאוד מאוד דומים זה לזה. אושרי כהן ואיתי תורג'מן הם אייקונים, או בעצם אייקון אחד, של תת זרם חדש בתרבות הישראלית. לא סתם הם אוכלים לכם את הראש במקביל גם בריאליטי המוביל של ערוץ 10 וגם בדרמת המקור החדשה של yes.

העובדה ששני הבחורים האלה כל כך כל כך מצליחים היא חתיכת עניין לתהות לגביו. שוק המשחק הוא, כידוע, תחרותי לאללה, במיוחד בארץ כל כך קטנה שצריכה להכיל כל כך הרבה אקסהיביציוניסטים; לכהן ולתורג'מן אולי יש קוביות בבטן, אבל הם בטח לא העיפרון הכי חתיך בקלמר. אז מה הם עושים פה? אילו היתה לGirls גרסה ישראלית, אושרי כהן ואיתי תורג'מן היו מככבים בה, והיו קוראים לה "בויז". אולי "ביץ' בויז". הם כנראה קול של איזה דור, או לפחות תת־דור (אם לחזור לציטוט של לנה דנהאם, שהפך ברגע לאחד המשומשים בהיסטוריה של הטלוויזיה). הם רחוקים מלהיות ליאור אשכנזים או אוהד קנולרים. הם מזרחים, נמוכים, ילידי לוד וקרית מלאכי, לא צה"ליים (וחטפו על זה), לא מניפי דגלים ציוניים, נשאי נייט לייף שמריחים מזיונים ומאלכוהול, הכי לא מה שהיה עד לא מזמן מקובל לקרוא לו מלח הארץ ולתת לו את התפקיד הראשי.

יחד עם דמויות נבחרות משלישיית מה קשור (ציון ברוך, שהשתתף בהכל דבש המצוינת, או שלום מיכאלשווילי, שהוכיח את עצמו בעספור), הם מדיפים ערסיות קלילה, שנעדרת את האגרסיביות הישראלית המקובלת. יש בהם חפיף מקומי בצד אנטי אינטלקטואליות סמויה, כישרון מוכח בצד זלזול עז בכישרון הזה.

שניהם עשו כבר דברים טובים (כהן בהכוכבים של שלומי ובבופור, תורג'מן בהכל דבש וב"מסכים"), ולשניהם זה לא מפריע לעשות ג'אנק שלא ייאמן. לכן, אף אחד לא נפל מהכיסא כשהם יצאו להשתתף בהישרדות VIP: הם אולי שיחקו בתיאטרון ואולי זכו בפרסים (כהן על ההצגה החולה ההודי; תורג'מן על הסרט "בית"ר פרובנס"), אבל הם בכל זאת מבלים את רוב הזמן שלהם מחוץ לתיאטרון בפפראצי עם אנה ארונוב בביקיני.

זה רחוק מלהיות מובן מאליו: לקים קרדשיאן לא תמצאו ברזומה סרטים טובים, או סבירים - בטח לא מועמדות לאוסקר. ואולי המיש־מש הזה הוא המחשה לא רעה לשחרור הפוסט מודרני: עושים דברים טובים, עושים דברים רעים, עושים כיף. זה אולי עושה חרא של טלוויזיה, אבל יש בזה גם משהו משחרר.

אם לחזור לדרמת הפשע החדשה שעולה השבוע, אפשר לומר ש"נויורק" היא סדרה פרובינציאלית כמו השם שלה, שמנסה בכוח להיות משהו שהיא – ואנחנו – לא. ואפשר להגיד: אושרי כהן ואיתי תורג'מן הם סוג חדש של הדבר המאוס ההוא שקוראים לו "אנחנו" – פחות לאומיים, פחות מגובשים, קצת יותר ערסים אולי, אבל אנשים שהפאן יקר ללבם. ופאן הוא עדיין ערך חתרני בישראל, כזה ששווה להצדיע לו (בקטע אזרחי).

"נויורק". ימי א'-ה', 20:15. yes Action.

הפאן יקר ללבם. טריילר הסדרה "נו יורק":

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ