בת 40 וסקסית: השינוי הטלוויזיוני של "עקרות בית נואשות"

דמויות חזקות, דיונים אינטיליגנטים והרבה כיף - "עקרות בית נואשות" החלה כפינוק חצוף ושערורייתי וסיימה כארוחה שחוממה יותר מדי פעמים

אור בר שלום, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

כתבי הבידור האמריקאים שפשפו את ידיהם בהנאה. באויר נישא ריח עז של שמחה לאיד, ובלוגרי טלוויזיה פופלריים לא ידעו מהיכן להתחיל. במרץ השנה, בערך ארבע שנים אחרי שעקרות בית נואשות הפסיקה להיות מעניינת, היא חזרה לכותרות. את תשומת הלב הפתאומית שקיבלה אופרת הסבון הבינונית, אי אפשר לייחס לתסריט מורכב או דמות חדשה מרתקת שהגה מארק צ'רי, היוצר והכותב הראשי של הסדרה, אלא דווקא להתרחשויות מחוץ לאולפני הצילום של ויסטריה ליין. ניקולט שרידן, מי ששיחקה את אידי בריט עד העונה החמישית (בה נקבע מותה המתוסרט), החליטה לתבוע את ההפקה ואת צ'רי באופן אישי, על כך שהיכה אותה והתנכל לה במהלך הצילומים. » עקרות בית נואשות - כל הביקורות והכתבות» "עקרות בית נואשות" נפרדת מהמסך» ראיון עם מארק צ'ריתביעות הנוגעות לתוככי הקרביים של תעשיית הבידור לא מגיעות לרוב לבתי משפט, אלא נסגרות בהסכמים נדיבים מאחורי הקלעים. אבל שרידן לא הייתה מוכנה לשמוע על כך. למרות שנושא התביעה היה מעורפל למדי (שרידן האשימה את צ'רי שחבט בראשה פעם אחת בזמן הצילומים), היא הצליחה לגרור לדוכן העדים את צמרת רשת ABC  ואת חברותיה לתוכנית, שנאלצו לתאר בפרטי פרטים את ההתנהגות הבעייתית מאחורי התפאורה הכי מושלמת בהוליווד. באופן לא מפתיע, זו הייתה שירת הברבור של התוכנית שהחלה כפינוק חצוף ושערורייתי וסיימה כארוחה שחוממה יותר מדי פעמים. אז היא היתה מעניינת. "עקרות בית נואשות" העונה הראשונה (צילום יח"צ)סקסיות בפרברים

"עקרות בית נואשות" עלתה באוקטובר 2004 והציגה מבט עדכני על תרבות הפרברים האמריקאית. ארבע נשות הסדרה - טרי האצ'ר, פליסטי הופמן, מרשה קרוס ואווה לונגוריה - הציגו את הגרסה הבוגרת של סקס והעיר הגדולה המצליחה, כשבמקום רחובות מנהטן הן מתנהלות בפיירוויו, עיר פרברית דימיונית. "מרשה קרוס ואני היינו הראשונות שנפגשנו ליד שולחן הקריאה", נזכרה לנגוריה. "אני מעולם לא עשיתי קריאה. שאלתי אותה מה לעשות ואז פשוט התחלנו לדבר". "יומיים אחר כך היא הביאה לי דיסק של החבר שלה, 'הנסיך', וכולנו צחקנו עליה", מתארת קרוס.

הופמן זוכרת דווקא את חוסר הכימיה הראשוני עם דאג סוונט, מי ששיחק בסדרה את בעלה טום. "עבדנו קשה מאד", מסכים סוונט, "לא הלך לנו טוב, לא היתה לנו כימיה. הרגשתי כאילו אני עובדת בחפירות במכרות המלח כדי להצליח לעשות את זה נכון". "הסצנה הראשונה שלנו הייתה זו שבה לא ראית אותי זמן רב", מספרת הופמן. "אז  פרצנו את דלת חדר השינה, נפלנו והתנשקנו על המיטה, ודאג שמח שסוף סוף אפשר לשכב בלי קונדום. באותו רגע הרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה שאני פוגשת בו. נותר לי רק לקפוץ אל זרועותיו והוא יישא אותי דרך הדלת". "הייתה אינטימיות מיידית", משלים אותה סוונט. "אתה מנשק אותה ומקווה שאתה מנשק אותה בסדר, וזה מביך". 

המנוע העלילתי של העונה הראשונה - והמוצלחת ביותר - היה התאבדותה של חברתן הטובה מארי אליס והתעלומה שאפפה את נסיבות האירוע. השנינות, המיסתורין, המתח והעובדה שהארבע הציגו סיטואציות חברתיות שרלוונטיות למיליוני נשים בעולם (הצורך לוותר על הקריירה שלך לטובת הילדים כדוגמה בולטת), הפכו את התוכנית ללהיט תוך זמן קצר. העונה הראשונה זכתה בממוצע ל-23.5 מיליון צופים וצופות לפרק, וארבע הנשים קפצו מקאדר שחקניות מוכרות לליגה של הגדולות. "הבנתי שאנחנו להיט כשהזמינו אותנו לאופרה וזה היה, אתם יודעים, אופרה!" סיפרה לונגוריה בראיון, "כשהגענו לשם הבנתי שאנחנו להיט. אופרה יודעת מי אנחנו".

ככה הכל התחיל:

מדברים על הכל

בשבע העונות הבאות המשיכו העלילות להסתבך ולהצטלב. לצד מערכות יחסים מופרכות וחילופי זוגות תדירים, כפי שנהוג בז'אנר, הצליחה הסדרה להציף נושאים רלוונטים לנשים בנות גילן, מה שסייע לפופלריות שלה. בסדרת פריים טיים של רשת שידור דיברו בגלוי על אלכוהוליזם, אלמנות בגיל צעיר, בעיות כלכליות, הלחץ הבלתי אפשרי להיות אם מושלמת ואישה מושלמת, החזרה לעבודה מול קריירה כעקרת בית ואם במשרה מלאה, בגידות והריונות בגיל מבוגר. ונסה ויליאמס, שהצטרפה לסדרה בעונה השביעית, אמרה: "עקרות בית נואשות הציגה נשים בנות 40 שעברו להיות בנות 50 והיו סקסיות, מצחיקות ודרמטיות. זה היה שנון וסקסי ומשהו שמעולם לא ראיתי קודם על המסך. אני זוכרת שאמרתי לעצמי 'את יודעת, זו אחת מהתוכניות שהייתי רוצה להשתתף בהן'. התחלתי כמעריצה וסיימתי כאחת מהבנות".

באותו ראיון התייחסה פליסטי הופמן לשינוי החד שעשתה הטלויזיה המקומית ביחסה לנשים מאז שעלתה "עקרות בית נואשות": "כל תוכנית בנויה על מה שעשו לפני. הסדרה מסתמכת על ה'מופע של מרי טיילר מור', 'אני אוהב את לוסי' ו'סקס והעיר הגדולה', אבל כשמארק צ'רי עשה זאת - ומעניין שהיה צריך שגבר הומו ינקוט יוזמה - פתאום היו נשים בשנות ה-40 שלהן על המסך. כבר בשלב הפיילוט הרגשתי שזה משהו אחר ושאנחנו מאד מתקרבים למה שקורה היום בכבלים. היום כבר יש לנו הרבה סדרות שמונעות על ידי נשים בוגרות כמו האחות ג'קי  והמפענחת".

לנגריה מתייחסת לנושא בראיון: "האם האווירה עבור נשים בטלוויזיה באמת כל כך שונה היום? לפנינו היו את 'סקס והעיר הגדולה', ואנחנו, כסדרה ששודרה ברשת ולא בכבלים, העזנו לשבור את התבנית. נתנו הרגשה של אופרת סבון, דמויות נשיות וכיפיות ודיונים אינטיליגנטים. הסדרה היתה שילוב נדיר של כתיבה, הפקה ואיכות שידור - והיא הפכה ללהיט! זה מאוד נדיר. אני מקווה שנראה זאת שוב, אבל חייבת לציין שלא ראיתי עוד כמונו בשמונה השנים האחרונות".

שילוב נדיר של כתיבה, הפקה ואיכות שידור:

זמן לומר שלום עם כל הכבוד לפמיניזם וקידום האישה, בשלב מסוים הסדרה פשוט התחילה לאבד את זה. העונה הרביעית, שהסתיימה בטורנדו שהחריב את העיירה, בישרה את קץ החזון היצירתי של צ'רי ושותפיו. לרוע המזל היא לא סיימה את הסדרה עצמה. בעונה החמישית, שהחלה עלילתית חמש שנים לאחר שהעונה הקודמת כבר החלה לחרוק, ועם מותה של אידי בריט, הרוח הרעננה של הסדרה, כבר לא היה טעם להמשיך לצפות. העונה השישית והשביעית ספגו קיתונות בוז וביקורת, הצופים נטשו בהמוניהם, העלילות הפכו למופרכות יותר ויותר וברשת ABC  סירבו לקבל את הרמז ולוותר על אווזת הזהב שלהם. תוסיפו לכך שזכויות השידור של התוכנית ברחבי העולם המשיכו להזרים הרבה מאוד כסף לכיסי הרשת, ותבינו איך הסדרה הצליחה להגרר שתי עונות נוספות, נצח במושגי טלוויזיה, עד שמישהו הסכים להוריד את השאלטר.

באוגוסט האחרון הודיעה הרשת כי העונה הבאה שתעלה לשידור תהיה גם העונה האחרונה. זו היתה מתנת אל ליוצרים שקיבלו הארכה לכתוב פרידה מסודרת ולקשור קצוות פרומים. "צריך להעריך מאוד את רשת ABC  ולתת להם את הכבוד שמגיע להם", הודתה פליסטי הופמן בראיון. "היו היו יכולים למשוך אותנו לעוד הרבה זמן, ואז באמצע העונה התשיעית לבטל אותנו בלי האופציה להיפרד. הם עשו מעשה אמיץ ואנחנו מקווים שנשאיר לצופים שלנו טעם של עוד". שלא במפתיע ההודעה על סיום הסדרה הפיחה מעט אוויר פסגות בגוויה המדלדלת. תוסיפו לכך את המשפט הסנסציוני ותבינו איך כולם התייצבו להיפרד. לא מפחדת מטייפקאסט. פליסטי הופמן (צילום מסך)בראיון שערכו עם חברי הקאסט לאחר ההודעה על סיום הסדרה, הודו רוב המשתתפים כי אין להם מושג מה יביא עמו הסוף. "אין לנו מושג", אמרה לונגריה, "לא מספרים לנו כלום. אנחנו לא יודעים מה אנחנו הולכים לצלם מחר ומה אנחנו הולכים לצלם בעוד כמה שבועות".

מה יהיה יותר מאתגר עבורכן, ההצלחה של התוכנית או הסיום שלה? קרוס: טרם עשיתי את החלק השני, אז אני חושבת שזה יהיה הרבה יותר קשה. קשה לסיים משהו ולעבור שינוי, אבל אני בטוחה שיגיעו פרויקטים בעתיד שיהיו נהדרים, אבל אני בהחלט מתכוונת להתאבל על סיום הסדרה. זה יהיה תהליך ואני אפילו מבטיחה כמה דמעות". לונגריה: "אני חושבת שהדבר הקשה ביותר הוא לעזוב את המשפחה שבנינו במשך שמונה שנים. הצלמים, נערות המים, התסריטאים, הקייטרינג. אני מתכוונת לזה באמת.  ללכת לעבודה כל יום ולראות פרצופים יפים וחברותיים מסביבי".מה אתן הולכות לעשות עכשיו?לונגוריה: "אני חושבת שהדבר הראשון שאני הולכת לעשות הוא לישון קצת".קרוס: "גנבת לי את התשובה!"לונגריה: "כן, מרשה ואני מתכוונות לישון מעט. אלו היו שמונה שנים שעשרה חודשים בשנה צילמנו מסביב לשעון. אני הולכת להתגעגע לתוכנית, אבל גם לקחת נשימה ולנוח. כולם שואלים אותי מה אני הולכת לעשות הלאה ואנחנו אפילו לא ירדנו משידור. מצד שני, כנראה שאשאר בטלויזיה. אני אוהבת את המדיום הזה ואת השגרה". הופמן: "לי אין מושג. אני גם כן אוהבת טלוויזיה והיא פרנסה מצוינת. אם הייתי יכולה לעשות תיאטרון ולהתפרנס כמו בטלוויזיה הייתי עושה את זה, אבל זה לא פתרון ריאלי. בטלוויזיה יש גם הרגשה של קהילתיות ושגרה שאני מאוד אוהבת". קרוס: "אני אשמח להתחיל לתכנן תוכניות שוב. במקום לחיות משבוע לשבוע ואף פעם לא לדעת מה הוא לוח הזמנים שלך, יהיה נחמד לעשות שוב תוכניות. אני ממש מצפה להגיד למישהו 'בטח, יום שישי, צהרים. אני אפילו לא צריכה לבדוק את היומן שלי". לא פחדת מהטייפ קאסט? הופמן: "כלינט בטח. אני חושבת שאם את בת מזל ומצאת בתוכנית שמצליחה לאורך זמן, את פשוט קונה את העתיד שלך. את מרוויחה מספיק כסף כדי לשרוד גם אחרי שהתוכנית תרד מהאוויר ולאנשים יהיה זמן כדי להתרגל לכך שאת יכולה לעשות גם דמויות אחרות".פרק הסיום הכפול ישודר בראשון, 20.5, 21:15, ערוץ yes Drama

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ