גילה את אייל שני: ערוץ 8 מומחה בתוכניות אוכל אינטליגנטיות

הרבה לפני סערת "מאסטר שף" וגל תוכניות בישול שמלאות בתוכן השיווקי, הביא ערוץ 8 תוכניות אוכל מעוררות מחשבה ושיח, שלח את גידי גוב לאכול ברחבי העולם, וגילה את השף הפילוסוף. לכבוד 20 שנות קיום, אור בר שלום נזכרת

אור בר שלום, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

התקשורת המקומית סירבה להירגע. מעל חודש הצליחה תוכנית האוכל-ריאליטי של קשת מאסטר שף לצבור מעל 30 אחוזי רייטינג, והשאירה אבק לשאר המתמודדות בטבלה, סדרות דרמה וריאליטי ביחד. בגמר, שהתקיים בנובמבר 2010 צפו 36.9 אחוז מבתי האב בישראל. בקשת אוהבים להקשיב למספרים, במיוחד כשהם טובים. שנה לאחר מכן, עם שידור גמר העונה השנייה, הגיעה התוכנית לשיא רייטינג מטורף: 46.1 אחוזים (50.4 אחוז בפיק). קשת בהחלט יכולה לטפוח לעצמה על השכם על הפיכת תוכניות האוכל למסחטת רייטינג משוכללת, אבל היא לא יכולה לתבוע לעצמה את זכות הבכורה. מאסטר שף - כל הביקורות והכתבותהרבה לפני שסמדי בומבה נעמדה מול המצלמות, ערוץ 8 כבר נתן לצופים שלו לנשנש תוכניות אוכל עם ערך גליקימי גבוה. ב-2000 עלתה לשידור "גידי גוב הולך לאכול", והייתה הכל מלבד תוכנית בישול סטנדרטית. גידי גוב, שכבר הוכיח שאישיות טלויזיונית נוירוטית ומבולבלת יכולה להביא אחלה רייטינג ("לילה גוב"), לוהק לעמוד במרכז תוכנית בישול שבה אין אולפן, אין מטבח מזויף ואין שף או בשלן על שעומד ומסביר מהי הדרך הנכונה לקצוץ בצל. גוב, שהיה שותף מעורב בקביעת התכנים והקונספט, קיבל מהערוץ מנדט נדיר שהיה יכול להתקיים רק באכסניה המחבקת והניסיונית של הערוץ – תוכנית אוכל בדמותו. הוא הסתובב ברחבי הארץ, טעם מאכלים לא כשרים בעליל (חלב ובשר, פירות ים, ואפילו חזיר רחמן לצלן) ובעיקר עשה כיף. הדתיים התקוממו, הערוץ קיבל מכתבי נאצה, אבל התוכנית נחשבת עד היום לפורצת דרך ולאחת התוכניות המכוננות בנוף הטלוויזיה המקומי. אם עד אז יועדו התוכניות לקהל עקרות בית משועמם, ולדחיפת תוכן שיווקי בצורה מאד לא אלגנטית ("ועכשיו, עם הסכין המצוין הזה"), בא הערוץ ונתן את נגיעות הגורמה המתבקשות. » ערוץ 8 עושה טלוויזיה עם אמירהאוכל מיובא שנה לאחר מכן נקנתה לשידור תוכנית האוכל "השף הערום", בהנחיית ג'יימי אוליבר, שף אלמוני דאז. אוליבר, לצערן של הצופות, נשאר לבוש כמעט לאורך כל התוכנית, אבל הצליח להפוך תוכניות אוכל לאווז הזהב של הטלוויזיה במאה ה-21. השף הצעיר, החתיך והקליל הציג מתכונים קלים לביצוע, ביקר בשווקים אורגניים, הריץ תוכנית לבישול בריא בבתי ספר בשיתוף ממשלת בריטניה והפך את אמנות הבישול לנגישה וקלה. ספרי הבישול שלו נמכרו במיליוני עותקים, הוא הפך לכוכב בסדר גודל הוליוודי (כולל מעריצות צורחות בכל אשר הגיע), הקים רשת מסעדות מצליחה ואפילו זכה ב-2003 לאות המסדר האימפריה הבריטית מהמלכה. גם הקהל בישראל אהב את הנער הבלונדיני עם המבטא הכבד, ולאחר ששודרו ששת הפרקים הראשונים של הסדרה, הגיעו למערכת ערוץ 8 אלפי פניות שקראו לשדר בשנית את הסדרה לטובת מי שהפסיד ואוליבר הפך לסנסציה במושגים מקומיים. מהפכת אוכל בערוץ. "השף העירום":

התזמון היה מצוין. בזמן שערוץ 8 פיצח את הקונספט של "תוכנית אוכל אינטליגנטית", העם היושב בציון חווה מהפך קולינרי כללי. נסיעות לפורבנס ולטוסקנה כדי לגלות גבינות חדשות הפכו להלך רוח אופנתי. סדנאות בישול נפתחו על בסיס שבועי והנגישות הגבוהה למקורות מידע זרים (בלוגים למשל), לצד עלייה ברמת החיים, הביאה לשינוי כללי בתפיסה הישראלית של אוכל. במקום שיפודיות – נפתחו מסעדות בוטיק שהגישו "אוכל קונספטואלי". כך, כשבערוץ העלו  את "שתי גברות שמנות", כבר היינו מוכנים. "שתי גברות שמנות" הייתה תוכנית מופלאה בכיכובן של ג'ניפר פיטרסון וקלריסה דיקסון הבריטיות, שטיילו ברחבי הממלכה באופנוע כפול, רבו, צחקו, טינפו בלי הגבלה, זרקו שנינויות לכל עבר וקפצו למטבחים זרים. השתיים, זרות לפוליטקלי קורט ועיוורות לחלוטין לטרנד הבריאותי-אקלוגי שהשתלט על העולם, סקרו באוכל שומני, חמאתי ומתוק, בלי לעצור לספור קלוריות או להפסיק לקלל. נגד הטרנד הבריאותי. "שתי גברות שמנות":

כשבערוצים המסחרים שידרו שוב ושוב את אותה תוכנית וקראו לה בשם אחר ("שום פלפל ושמן זית" עושים שוק" ועוד) בערוץ 8 עלתה רצועה שבועית בשם "תשע ביס", במטרה להראות לשוחרי האכילה בלבנט איך נראה עולמם המטורף של חובבי אוכל ברחבי העולם. "מדריך הברביקיו של אינסלי" עסק במשנתו של השף הבריטי אינסלי הריוט בתחום הברביקיו והמנגל והכל במבטא בריטי מצוחצח. אינסלי הסתובב בעולם (אך לא הגיע לארץ) וחקר את תרבות הצלייה תוך כדי שהוא מנפק לצופיו מרשמים, טיפים ועצות רבות ערך. "סופי גרינסון – אוכל ים תיכוני" הייתה קצת יותר קרובה לצלחת המקומית. היא ביקרה ברחבי אגן הים התיכון (יוון, כרתים, מרוקו, פרובאנס) וחזרה עם מתכונים מקומיים שאת חומרי ההכנה שלהם אפשר היה ללקט גם בסופרמרקט הקרוב. "פלויד באיים הבריטים" היא תוכנית שרצה בהצלחה בבריטניה ודגמה מטבחים שונים בעליזות ומיומנות שנבעה סקרנות אמיתית. בתוכניות הללו אף אחד לא אמר "הכינותי מראש" והם לא נועדו לספק תקרובת לארוחת יום שישי הקרובה. הן צמחו על קרקע אנתרופולוגית, חקרנית ורעבה שביקשה לרדת לעומקו של האוכל שבא אל תוכנו.  זכות יוצרים על אייל שני

הערוץ גם יכול לרשום על שמו את גילויו של אחד מאושיות הטלוויזיה הבולטות בישראל, במיוחד בתחום האוכל: אייל שני. שני, שף מוכשר ופיוטי, הספיק לפתוח ולסגור שתי מסעדות יוקרה ("אוקינוס" הירושלמית וההרצליינית), ולכתוב תפריטים שנשמעו כמו פואמה, עוד לפני שלוהק ב-2004 לתוכנית "אוכל למחשבה", לצד הבמאי שחר סגל (השניים הפכו מאוחר יותר לשותפים ופתחו את מסעדת צפון אברקסס). התוכנית, שהפכה מהר מאד מקור לפארודיות על דמותו הצבעונית של שני, המשיכה להרחיב את גבולות העיסוק של תוכניות האוכל ורפרפה גם על פילוסופיה, זוגיות, ילדים, נטייה מינית ומשפחה והקשרם לאוכל, ונתפסה כאחת התוכניות האינטיליגנטיות שיש על המסך, במיוחד בתחום הקולינריה. שש שנים לאחר מכן חזר שני לערוץ כדי להגיש ולהנחות את התוכנית איפה האוכל?, בה חקר את יסודות המזון (תוכנית קאלט: העגבנייה) מתוך סקרנות עמוקה וכבוד לפרודוקטים המקומיים. משחזרים את אוכל למחשבה. אייל שני ושחר סגל:  

זה לקח זמן, אבל הייחודיות והאטרקטיביות של תוכניות הבישול חלחל מערוץ הכבלים הנישתי גם לפריים טיים, או לפחות לשעות שלפניו. לצד "סודות מתוקים" של קארין גורן ו"מועדון ארוחת הערב" עם חיים כהן ומרינה מקסימיליאן בלומין (שהיה ניסיון מקושקש לשלב בין ראיונות, תוכנית בישול והופעות מוסיקה), צצו על המסך גם תוכניות כמו המסע המופלא של אהרוני וגידי בערוץ 10, בה התרוצצו השניים במזרח הרחוק וסיפרו בעיקר על עצמם, גיל חובב זכה לתוכנית בשם "השף המעופף" בערוץ 2, במהלכה הסתובב בעולם והביא אנקדוטות של תייר מתמיד. האכסניה החמימה שהעניק ערוץ 8 לתוכניות אוכל מרגשות ואטרקטיביות העניקה לנוף הקולינרי בישראל את הדחיפה לה נזקק. שפים כעזרא קדם, רפי כהן, ירון שלו, מאיר אדוני ואסף גרניט הפכו לסלבריטאים המככבים במדורי הרכילות. חנויות לממכר ציוד מקצועי למטבח נפתחו בכל פינת רחוב ותוכניות המשלבות ריאליטי, תחרות ואוכל הפכו למעדן הכי אהוד על ישראלים. מספיק להזכיר את "המטבח" שנברא בדמותו של גורדון רמזי ו"מטבחי הגיהנום" שלו, או "קרב סכינים" שהביא לישראל את השף סטפן. אפילו הערוץ הראשון, האנדרדוג הנצחי הרים תוכנית ריאליטי בשם "בואו לאכול איתי" שלא הותירה רושם על הצופים.  מצבו המעורפל של ערוץ 8 לא מאפשר להתנבא בקשר לעתידו, ובייחוד לעתידן של תוכניות אוכל נוספות הנמצאות בשלבי פיתוח. אבל השורשים ששתל לפני יותר מעשור, כבר שולחים את ענפיהם לכל רחבי המדיה המשודרת והכתובה. סביר להניח שבקיץ הקרוב נוכל שוב ללקט מהמסך תוכניות אוכל תחרותיות עם רכיבי ריאליטי ורייטינג משתולל, ולידן יסתופפו בשקט מספר תוכניות אוכל מתוחכמות יותר שיבקשו לאתגר את החיך והדעת. וזה בסדר, כי לא אומרים איכס על אוכל. תוכנית אוכל זה תרבות. מתוך קליפ החוגג 20 שנה לערוץ 8:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ